1. ביום 4.3.2015 הגיש המבקש בקשה לסעדים זמניים.

2. ביום 16.3.2015 התקיים דיון בבקשה לסעדים זמניים. בדיון הגיעו הצדדים להסכמות שונות בנוגע לבירור מצבו הבריאותי של המבקש ובנוגע לתשלום חודשי עד למתן ההחלטה בדבר מצבו הבריאותי.

3. ביום 11.2.2016 הודיעו המשיבים כי ועדת הערר שדנה בעניינו של המבקש החליטה להעלות את שיעור הנכות שנקבעה לו ל-55% ולכן הוא רשאי לנצל את ימי המחלה שנצברו לזכותו על פי הוראות סעיף 52.1 לחוקת העבודה. המשיבים הוסיפו כי לאחר העלאת שיעור הנכות הרפואית הוראות חוקת העבודה החלות על המבקש שונות מאלה שחלו במועד הגשת הבקשה לסעדים זמניים ולכן הדיון בה התייתר.

המשיבים ציינו שבפרק הזמן שחלף ממועד הגשת הבקשה לסעדים זמניים ועד למועד הגשת ההודעה החליפו ביניהם תכתובות בנוגע לזכויות המבקש. נטען כי תכתובות אלה אינן רלוונטיות להליך ואם לא יגיעו להסכמות בסופו של יום, רשאי המבקש להגיש תביעה כספית נגד המשיבים.

אי לכך, ביקשו המשיבים כי בית הדין יורה על דחיית הבקשה לסעדים זמניים ויחייב את המבקש בתשלום הוצאות ושכ"ט בא כוח המשיבים.

4. ביום 22.3.2016 הגיש המבקש תגובתו לבקשת המשיבים. המבקש הודיע כי אין מניעה למחוק את הבקשה לסעדים זמניים אולם ביקש שיהיה זה בכפוף לחיוב המשיבים בהוצאות ובשכר טרחת באי כוחו. נטען כי ללא הגשת הבקשה לסעדים זמניים הוא לא היה יכול להתקיים במשך חודשים ארוכים עד להחלטת וועדת הערר בנוגע למצבו הרפואי.

הכרעה

5. כאמור, קיימת הסכמה בין הצדדים כי הסעד הזמני התייתר וכל שנותר לדון הוא בסוגיית ההוצאות.

בנסיבות אלה, אני מורה על מחיקת הבקשה לסעדים זמניים.

6. לעניין הבקשות ההדדיות לחיוב בתשלום הוצאות ושכר טרחה אציין שלאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה שאין לחייב מי מהצדדים בהוצאות ובשכר טרחת הצד שכנגד, ואסביר.

לעניין חיוב המשיבים בהוצאות המבקש – הבקשה לסעדים זמניים הוגשה לאחר שהוועדה הרפואית החליטה שלמערער 28% נכות רפואית בלבד. באותו מועד פעלו המשיבים בהתאם להוראות חוקת העבודה הרלוונטיות למקרה זה והפסיקו לשלם למבקש תשלומים שונים ששולמו לו עד לקבלת החלטת הוועדה הרפואית. אמנם בדיון בבקשה לסעדים זמניים הסכימו הצדדים שהמשיבים ימשיכו לשלם למבקש תשלומים חודשיים על חשבון זכויותיו וזאת עד למתן החלטה בערר שהוגש על ידו, אולם הסכמת המשיבים זו ניתנה לפנים משורת הדין ומבלי שקיימת חובה בדין לעשות כן. לפיכך אין בה כדי להוביל לקביעה שהבקשה לסעדים זמניים התקבלה, על אף שברור כי בעקבות הגשתה הגיעו הצדדים להסדר האמור. אי לכך אין מקום לחייב את המשיבים בהוצאות המבקש.

לעניין חיוב המבקש בהוצאות המשיבים – לא מצאתי עילה להיעתר לבקשה. הבקשה לסעדים זמניים הוגשה לאחר שהמשיבים הפסיקו לשלם לו ימי מחלה באופן חד צדדי ורטרואקטיבי וניסיונותיו להגיע עם המשיבים לפתרון ביניים עד למתן החלטה בערר שהגיש על החלטת הוועדה הרפואית, לא צלחו. בנסיבות אלה, כל שנותר למבקש הוא לפנות לבית הדין לקבלת סעד ומשכך אין לחייבו בהוצאות המשיבים בגין הגשת הבקשה לסעדים זמניים.

סוף דבר

6. הבקשה לסעד זמני תימחק.

אין צו להוצאות.

ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות בנוגע לזכויותיו הכספיות של המבקש, רשאי המבקש להגיש תביעה כספית נפרדת נגד המשיבים.

ניתן היום, י"ז ניסן תשע"ו, (25 אפריל 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.