לפני תביעה בגין נזקי תאונת דרכים אשר ארעו לרכבו של התובע מ.ר. 2205068, בהתנגשות נטענת בין רכב זה לבין רכבה של הנתבעת מ.ר. 4029417, ביום 19/11/13.

הצדדים גרים באותו רחוב הולנדי, בבתים פרטיים סמוכים.

לטענת התובע במועד הנ"ל, בעת שנהג בריכבו לאחור בכביש הגישה על מנת לצאת מן הרחוב, יצאה הנתבעת לאחור מחנייתה הפרטית שבתוך חצר ביתה. התובע טוען שעצר, צפר לנתבעת אך זו המשיכה בנסיעתה ובפגעה ברכבו, בדלת אחור ימנית.

התובע מוסיף וטוען כי מיד לאחר האירוע יצא בעלה של הנתבעת מהבית, השנים החליפו דברים אולם מאחר והיו שכנים והכירו האחד את השני, והשעה הייתה שעת בוקר דוחקת, לא החליפו פרטים ונדברו לעשות כן בערבו של אותו יום. מטעמים אלה התובע אף לא צילם את האירוע ואת מקום האירוע בטלפון הנייד.

דא עקא, לטענת התובע, הנתבעת נקטה בשיטת דחיינות, לא מסרה לו את הפרטים הנדרשים לצורך דיווח למבטוחת, לא פעלו לתיקון הנזקים (כפי שהתחייב בעלה של התובעת בשיחה ביניהם, לטענתו) ועל כן, ובלית ברירה, נאלץ להגיש תביעה זו.

הנתבעת הכחישה מכל וכל את קרות התאונה וטענה כי התאונה לא הייתה ולא נבראה, וכי כל מה שקרה באותו יום הוא שהיא עמדה לצאת עם רכבה מהחניה, התובע נסע באותה עת לאחור, והיא צפרה לו והוא הזיז את רכבו.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את גרסתו של התובע ולדחות את גרסת הנתבעת מן הטעמים הבאים:

1. התזה של הנתבעת לפיה התובע מעליל עליה עלילות, הינה בלתי מהימנה בעליל. לא הוכח קיומם של יחסי איבה ביניהם קודם לאירוע, ונראה תמוה שמכל דיירי השכונה והרחוב, התובע בחר דווקא בה כדי להטיל עליה את האחריות לאירוע ויערב אותה באירוע שלטענתה לא התרחש כלל.

2. התובע צירף תמליל שיחה פנים אל פנים, בינו לבין "יובל כהן" אשר במהלך השיחה הזדהה כ-"רועי כהן". רועי כהן הוא בעלה של הנתבעת כפי שעולה גם מעמ' 2 ש' 5-6 לתמליל. בתמליל השיחה קיימת יותר מראשית הודיה, כי אכן התרחש אירוע תאונתי כנטען על ידי התובע, וכי מר כהן נוטל אחריות על התיקון הנדרש בריכבו של התובע, ואולם איננו מבצע אותו עקב שירות מילואים של הפחח, שאליו ביקש להפנות את התובע.

3. מר כהן לא הובא להעיד. כמו כן, לא הובאה להעיד בתה של הנתבעת אשר הנתבעת טענה כי הייתה נוכחת בעת האירוע, כידוע אי העדתם של עדים אלה מביאה למסקנה שאילו היתה עדותם מובאת, גרסתם הייתה לחובת הנתבעת.

נוכח האמור, אני מקבל את גרסת התובע ודוחה את גרסת הנתבעת בכל הנוגע לאופן התרחשות התאונה.

באשר לנזקים, התובע לעלויות תיקון של 3,787 ₪ בהתאם לחשבונית מס / קבלה אשר צורפה, ירידת ערך בסך של 1,101 ₪ בהתאם לחוו"ד שמאית אשר צורפה, ושכ"ט שמאי בסך של 625 ₪ בהתאם לקבלה שצורפה. כל אלה הינם נזקים מוכחים.

כמו כן, צירף התובע מכתב התראה מאת עורך דין אשר בגינו הוא תובע סך של 500 ₪. בנסיבות העניין נראה כי הוצאה זו הייתה מבוקשת והסכום נראה סביר ויש לו אף אינדיקציה במכתב.

בנוסף, מן הראוי לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש וכן בזבוז הזמן אשר אותם אני מעמיד על הסך של 500 ₪ נוספים.

נוכח כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך 6,513 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה (4/3/15), ועד למועד התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ו, 18 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.