מבוא

1. לפני בקשה לפסלות שופט אשר הוגשה לתיק ביום 3/1/17.

טענות הצדדים

2. לטענת המבקשים, הם התובעים, בית המשפט מערים קשיים כלכליים על התובעים מיום הגשת התביעה, עד כדי חסימת זכויותיהם החוקתיות, וביניהם, זכותם לקבלת מסמכים שונים המצויים בידי הנתבע. עוד לטענתם, בית המשפט כבר הגיע להחלטה בכל האמור לתובענה זו.

3. לטענת התובעים, לאחר העברת התיק מכבוד השופט הולצמן למותב זה, קבלו התובעים תחושה כי בית המשפט כבר קיבל החלטה ביחס לתובענה זו, בין היתר עת קבע בהחלטתו מיום 14/3/16 כי "...ככל שהתובעים עומדים על המשך ניהול התובענה...", וכן עת קבע בית המשפט כי עליהם להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, במקום למחוק את התובעת 2, לאור מצבה המשפטי.

4. המבקשים מפנים לכך שבגין בקשתם למחיקת התובעת 2, ועל אף שהדבר לא דרש מהנתבעים הגשת כתב הגנה מתוקן, חייב בית המשפט ביום 1/4/16 את התובעים בהוצאות. המבקשים בקשו מבית המשפט לעיין בשנית בהחלטתו אלא שבקשתם זו נדחתה ללא כל נימוק. ולטענתם, החלטה זו הינה רק אחת מני החלטות רבות, בשרשרת החלטות ואמירות במהלך הדיונים המלמדים כי בית המשפט גיבש את דעתו לרעה על התובעים.

5. התובעים מפנים לכך שכאשר הם לכאורה מתמהמהים ביישום החלטות שיפוטיות עליהם לשלם הוצאות משפט מוגדלות ואילו כאשר הנתבעים מזלזלים חזר ושנה בהחלטות בית המשפט ולא מיישמים אותן, לרבות בנוגע לגילוי מסמכים, בית המשפט מתעלם מכך, ולא משית עליהם הוצאות וכיוב'.

6. לטענתם, לאור שורה ארוכה של החלטות בהן המליץ בית המשפט לתובעים לחדול מניהול התובענה, וכן לאור 3 החלטות בתיק המאוחד בהן חוייבו התובעים בסך כולל של 12,000 ₪, נראה להם שבית המשפט גיבש עמדה סופית ביחס לתיק זה.

7. התובעים מפנים לפסיקה בעניין וטוענים כי עם כל הצער שבדבר, יש לפסול את המותב הדן בתיק, היות ועולה כי דעתו ננעלה וכי הסיכוי לניהול הליכים אובייקטיביים הינו למרבה הצער נמוך, וכל זאת, עוד בטרם נשמעו ראיות הצדדים.

8. בקשתם הועברה לתגובת הנתבע אשר טען כי לאורך כל הדרך פעל הוא בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי. לגופו של עניין טען הנתבע כי בקשה לפסלות שופט אינה יכולה להיסמך על טיעונים אלו כפי שצויינו, ולא על תחושת בטן, ואין בבקשה למעשה כל עילה משפטית של ממש לפסלות.

9. לטענת הנתבע, בית המשפט דווקא גילה רוחב לב ואיפשר לתובעים לתקן את כתבי תביעתם וסלל להם את הדרך להמשך ניהול הליכים ללא הגבלה או סנקציה משפטית משמעותית. לשיטתו בית המשפט לא הביע כל עמדה בעניין סיכויי התובענה, ובבקשת התובעים אין כל נימוק המצדיק את פסלות המותב.

10. כך למשל, טוען הנתבע, המבקשים לא הצביעו על כל עילה היוצרת חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, לא בציטוט אימרה ולא בציון ציר זמן ע"פ חוק בתי המשפט ותקנות סדר הדין האזרחי בנושא עילות לפסלות שופט.

11. לאור האמור, עותר הוא לדחיית הבקשה ולהטלת הוצאות משמעותיות בגין בקשה זו לטובת אוצר המדינה.

התשתית הנורמטיבית

12. סעיף 77 א לחוק בתי המשפט קובע כלהלן:

"... (א) שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

(א1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), שופט לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה:

(1) צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת;

(2) יש לשופט ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו;

(3) בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת;

לעניין סעיף קטן זה –

"בן משפחה" – בן זוג, הורה, הורה של בן זוג, ילד, אח, סב, נכד וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה ולרבות מי שהיה אפוטרופוס או מי ששימש משפחה אומנת של השופט או שהשופט היה אפוטרופסו או שימש משפחה אומנת שלו;

"בן משפחה מדרגה ראשונה" – בן זוג, הורה, ילד, אח וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה ולרבות מי שהיה אפוטרופוס או מי ששימש משפחה אומנת של השופט או שהשופט היה אפוטרופסו או שימש משפחה אומנת שלו;

"עד מרכזי" – עד שנדרשת הערכת מהימנותו לצורך הכרעה בהליך......

(א3) על אף האמור בסעיף קטן (א1)(2), שופט רשאי לשבת בדין אם העברת הענין לכל שופט אחר לא תשנה את עילת הפסלות....".

13. הכלל הרחב העובר כחוט השני בפסיקה ענפה של בית המשפט העליון, הוא כי בקשות לפסילת שופט תתקבלנה במשורה ובמקרים חריגים ביותר מקום שהוכח קיומה של אפשרות ממשית למשוא פנים; ורק מקום שקיים חשש ממשי כי דעתו של השופט היושב בדין ננעלה וכי מדובר ב- "משחק מכור" שתוצאותיו ידועות מראש.

14. כלל זה הגיונו בצדו. חזקה ששופט היושב בדין יפעל לפי מיטב שיפוטו והכרתו בבואו לשקול את טענות הצדדים לגופן וכי לאור מקצועיותו של בית המשפט והגינותו, יוכל הוא, לאחר שישמע את שני הצדדים, לשקול את הטענות לגופן, תוך פתיחות לשכנוע וללא חשש ממשי למשוא פנים.

אכן כן. אי התלות המוסדית של השופט, החינוך המשפטי, כללי האתיקה החלים עליו ובעיקר מקצוע השפיטה עצמו, מובילים לחזקה עובדתית מבוססת לפיה השופט מושפע פחות מלחצים חברתיים או אישיים, ועצמאותו מובנית לתוך אישיותו. השופט אף נהנה מחזקה איתנה של מקצועיות ויכולת להפריד בין שיקולים וידע הרלוונטיים למשפט שלפניו לבין שיקולים שאינם כאלה [ראו י' מרזל, דיני פסלות שופט תשס"ו (2006) עמ' 92 ].

15. מכאן, פסילתו של שופט אינו עניין של מה בכך, ואין היא תולדה של רגשות סובייקטיביות, גחמות או קפריזות של מי מהצדדים המתדיינים; על המביא טענת פסלות לפתחו של בית המשפט עומד נטל הוכחה כבד להראות כי קיים חשש ממשי שהמותב נגוע בדעה קדומה או במשוא פנים.

16. מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, נגזרת גם המסקנה, כי הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות להיות משמעותיות (ע"א 10379/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' גולדברג (לא פורסם); מרזל, בעמ' 84). על כן, ברור כי חשדות, תחושות והשערות, הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות (ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); מרזל, בעמ' 85). בהלכה הפסוקה נקבע, כי המבחן לבחינתו של חשש ממשי למשוא פנים הינו מבחן אובייקטיבי, וכי אין די בחשש סובייקטיבי של מי מהצדדים כדי לבסס את עילת הפסלות (ראו למשל ע"פ 11726/04 מחאג'נה נ' מדינת ישראל).

17. סבורתני, כי במקרה הנוכחי, חשדותיהם של העותרים, המבוססים על תחושות והשערות, אינם יכולים להקים עילת לפסלות שופט.

18. העילה הכללית לפיה על שופט להימנע לשבת בדין, הינה כאמור אם קיימות נסיבות שיש בהן חשש ממשי למשוא פנים (ראו למשל: ב"ש 75/48 ידיד נ' מדינת ישראל).

19. ההלכה הפסוקה קובעת כי יש להתרשם שקיימת אפשרות מאוד מסתברת שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה, וכי מן הנסיבות החיצוניות הכרח להתרשם שקיימת אפשרות מאוד מסתברת שאכן נבצר מן השופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה.

דיון והכרעה

20. לאחר שעיינתי בבקשה, על נימוקיה, ועיינתי חזר ושנה במעש המצוי בתיק בשלב זה, ולאור העילות לפסלות שופט הקיימות בחוק, הגעתי להחלטה כי דין הבקשה להידחות, ולהלן נימוקי בתמצית:

21. בית המשפט, עת נדרש הוא להכריע בתובענה התלויה ועומדת בפניו, שומה עליו לנהל את ההליך על כל המשתמע מכך, ביעילות ותוך חתירה לסיומה היעיל והצודק של התובענה. כחלק מכך נדרש בית המשפט לעיין בבקשות הצדדים ולתת החלטות ביניים שונות, אם בהליך גילוי מסמכים, אם בבקשה לתיקון כתב תביעה וכיוב', כל זאת עד להכרעה בתובענה לגופא. ויודגש- בית המשפט מייחל כי הצדדים יפעלו אף הם ביעילות ובשקדנות, לסיומה של התובענה, יעשו כמיטב מאמציהם בכדי שהתובענה תתנהל ביעילות וללא סחבת מיותרת, ותוך הימנעות מהגשת בקשות סרק.

22. בעת ההכרעה בבקשות ביניים המוגשות ע"י מהצדדים, בית המשפט קובע החלטות שונות, המבוססות על המצב המשפטי הקיים, ובשים לב לנסיבות העניין הייחודיות. מטבע הדברים, בעת מתן ההחלטה ובשים לב לכל בקשה ובקשה והמעש הכרוך בצידה, רשאי ולעיתים חייב בית המשפט להטיל הוצאות לטובת מי מהצדדים. עסקינן בנוהג משפטי שגור הוא, וזו הדרך בה מתנהל ההליך המשפטי חדשות לבקרים.

23. ודוק- האמנם החלטה שיפוטית המקבלת בקשה או דוחה אותה, יש בה בכדי להעיד על משוא פנים? והאמנם החלטה שיפוטית המחייבת צד אחד בהוצאות כלפי צד שני יש בה בכדי להעיד על מידת האובייקטיביות של בית המשפט הדן בתובענה? האמנם החלטה עניינית לפיה על צד לשפות חברהו בגין תיקון כתב תביעה וכיוב', יש בה בכדי להוות חשד כלשהו המקים עילת פסלות? סבורתני, עם כל הכבוד הראוי, כי המבקשים לא ירדו לשורש מהות ההליך המשפטי כמו גם לתפקידו של בית המשפט במסגרת ניהול ההליך המשפטי.

24. מטבע הדברים, בקשה לפסלות שופט צריכה להצביע על נימוק ענייני לפיו יש חשש שבית המשפט הינו מוטה, וכי חרץ כבר את גורל התביעה מסיבות שאין בינן לבין הדין דבר וחצי דבר. אלא שאף לשיטתם של התובעים וכעולה מבקשתם, החלטות בית המשפט בענייננו היו ענייניות ומשפטיות גרידא. ככל שהחלטות אלו אינן מוצאות חן בעיני התובעים, אין למותב זה אלא להצר על כך, מטבע הדברים, כל עוד אין עסקינן בהליך משפטי המסתיים בגישור או בפשרה, צד אחד תמיד ייטה להיות פחות שבע רצון, אך עם כל הכבוד, אין בכך בכדי להוות עילה לפסלות.

25. יתכבד התובע וישער בעיני רוחו: האם ככל שבית המשפט יקבע בסופו של יום כי על התביעה להתקבל או להידחות, האם גם בכך יהיה בכדי להוות קבלת החלטות שיפוטית מוטה ולא אובייקטיבית? צר לו לבית המשפט, אך אין מנוס, יש לחרוץ את דין התביעה/הבקשה בסופו של יום, וזו הלוא הסיבה "לשמה התכנסנו". על בית המשפט מוטל לקבוע אם דין התביעה להתקבל או להידחות, וזהו תפקידו של השופט היושב בדין. יוצא כי לשיטתם של המבקשים, ואם אאמץ לרגע את גישתם, הטוענת כי התנהלות המותב יש בה בכדי להוות עילה לפסלות וכמשוא פנים, או אז בכל תובענה תלויה ועומדת יוכל צד כזה או אחר להלין על משוא פנים מטעם השופט הדן בה, תלוי בהחלטות המתקבלות, בהוצאות שיוטלו על צד כזה או אחר, ובהמשך, בין אם התביעה תתקבל או תידחה, תלוי כמובן ברצונו ובדעתו של הצד המבקש.

26. העילות המנויות בחוק הינן ברורות, והמבקשים לא הצביעו על כל קיומה של עילה כלשהי המתקיימת בעניינם.

27. אין בתחושת המבקשים לכשעצמה, כדי לשלול הכרח חובתו של בית המשפט לדון בהליך הנדון, שכן בית המשפט העליון כבר קבע, כי בית משפט איננו רשאי לפסול עצמו מקום שלא עולה עילת פסלות מובהקת.

28. לאור האמור, בית המשפט סבור כי העילות המנויות בחוק לא מתקיימות בענייננו, ולכן אני דוחה את הבקשה.

29. למען הסר ספק יודגש כי אינני סבורה שהמשך ישיבת מותב זה בדין, כרוכה בחשש כלשהו למשוא פנים, ואף איני סבורה שהמשך ישיבתי, בדין תגרום לפגיעה במראית פני הצדק.

30. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, מוצאת אני לנכון להתחשב בתובעים אשר טוענים כי מצבם הכלכלי במסגרת תובענה דנא הינו בכי רע, ואיני עושה צו להוצאות.

31. זכות ערעור - כחוק.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ז, 18 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.