נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד בר עוז

ב"כ המשיב עו"ד כנרת צימרמן

פרוטוקול

ב"כ העותר: חוזר על העתירה שהגיש העותר בעצמו.

העותר מרצה מאסר של 41 חודשים. הוא כבר בחודש ה-40. ביום 8.5.15 הוא משתחרר וחוזר לחברה. הבקשה שלנו היא צנועה. העותר מבקש לצאת ולהיות בליל הסדר עם משפחתו, בדגש על אמו הקשישה בת 86 ואביו בן 88, כששניהם סובלים ממצב בריאותי בעייתי.

הרופא כותב אמנם שהמצב לא אנוש. המצב שונה כאשר מדובר באסיר שצפוי להשתחרר בקרוב, כאשר הוריו לא במצב בריאותי טוב.

באשר לאין טיפול שציין הרופא, בתחילת מאסרו של העותר הוצע לו להשתלב בטיפול גמילה ארוך טווח. האסיר הסכים, נאמר לו שהטיפול יהיה בכלא רחוק בצפון, הוא סירב לעבור לצפון והסכים לעבור את הטיפול בבית סוהר הדרים. הוא כבר לא יעבור טיפול גמילה. הוא עשה קורס צעדים, קורס NA וקבוצה לשינוי דפוסים. חוץ מטיפול הגמילה, הוא בטא נכונות להשתתף בקבוצות ואכן השתתף בקבוצות. הוא מרצה מאסר ל-41 חודשים. עבירת משמעת אחת היא הוצאת ירקות מהמטבח לאחר יום הכיפורים. לא מדובר בעבירות משמעת משמעותיות. לא מדובר בעבירות חריגות. ההתנהגות שלו הייתה תקינה. היה לו ויכוח עם המנהל סביב נושא של צבירת כסף בקנטינה. הוא לא איים ולא צעק או תקף.

העותר: פעם היה 1,800 ₪ בקנטינה. עכשיו חילקו את זה ל-3 פעמים, כל פעם 600 ₪. מפקדת האגף שלומית אמרה לנו באותו יום לצאת לקנטינה בבוקר ואחראית התעסוקה אמרה שאנו לא יכולים לצאת בבוקר אלא רק אחר הצהריים ושאנו נעבוד במפעל. היא אמרה שאנו חייבים לצאת בבוקר, יצאנו בבוקר, סיימנו את הקנטינה בשעה 12:30 ומנהלת האגף אמרה לנו לחזור לאגף, מפקד האגף אמר שזו כבר שעה מאוחרת לצאת לעבודה. למחרת באתי לצאת לעבודה במפעלים וקצינת העבודה אמרה לי להמתין בפרגולה ואמרה לי שאני לא יכול ללכת לעבודה. בדיוק באה שלומית ואמרה לה שהיא אמרה לי לצאת לקנטינה, היא אמרה שאני נכנס לחוליה. דיברתי עם קרולין שאמרה לי שאני עובר. פניתי לקצינת המודיעין שאמרה לי שזה שטויות.

ב"כ העותר: העותר סובל מפריצת דיסק. הוא הוציא אישורי מחלה ולכן הייתה האזהרה. לא מדובר באסיר שהתנהג בכלא בצורה לא תקינה. ההתנהגות שלו במשך 3 שנים הייתה תקינה. מדובר באסיר שאפשר לבוא לקראתו בסעד הקטן הזה.

המשיב מציין בתגובתו שהוצע לו להגיש בקשה ליציאה בליווי. לפני כמה חודשים הוא יצא לביקור בליווי שהיה אמור להיות 40 דקות אבל הצטמצם ל-7 דקות כי אמו ראתה אותו מלווה בסוהרים ולא הרגישה טוב. אנו היינו מסכימים לכך, אבל במצב הזה, כאשר האמא קשישה, ונשאר לו עוד חודש כדי להשתחרר שחרור מלא, איזה אינטרס ציבורי יש במניעה של האסיר הזה לצאת לליל הסדר.

ב"כ המשיב: העותר לא עומד באף קריטריון הקבוע בפקודה לצורך הוצאתו לחופשות, כאשר חופשת חג הפסח אינה חופשה מיוחדת ורק אסירים שמשולבים בסבב חופשות וניתן לאשר להם חופשה, יוצאים לחג הפסח, במיוחד לאור העובדה שמדובר בחופשה ארוכה. מדובר באסיר שלא השתלב בקבוצה טיפולית, התנהגותו בבית הסוהר ושמירה על הכללים אינה תקינה, לרבות בעת האחרונה, כרגע הוא לא משולב בתעסוקה ולאפשר לו לצאת לחופשת חג זו פריבילגיה שלא רק שלא מתבקשת בנסיבות האלה, אלא מהווה החלטה לא שיוויונית כלפי אסירים אחרים שלא קיבלו אישור לצאת לחופשת חג.

החלטה

העותר נדון לתקופה של שנתיים, 10 חודשים ו-225 ימים מאסר בגין עבירות תעבורה, רכוש וביטול שחרור על תנאי והוא מרצה מאסרו מיום 22.1.12.

זהו מאסרו החמישי של העותר. העותר מלין על אי שילובו בסבב חופשות, לרבות יציאה לחופשת הפסח.

לטענתו, הוריו קשישים, מועד שחרורו קרוב והוא עבר קורסים אותם נדרש לעשות.

בכתב התשובה נטען כי העותר לא נטל חלק במסגרת טיפולית ומשכך הוא אינו עומד בתנאים הנדרשים לשם הוצאה לחופשה, מצבם של הוריו אינו מצב אנוש המצדיק הוצאה לחופשה, מדובר בפריבילגיה שניתנת למי שמשולב ממילא בסבב חופשות, ובהעדר טיפול, כמו גם בעיות משמעת שהיו לעותר, אין מקום להיעתר לבקשה.

מתברר כי בעבר הועסק העותר במטבח ותפקודו היה לקוי. עבודתו במטבח הופסקה לאחר שמעל באמון שניתן בו והבריח מהמטבח ירקות. בעניין זה הועמד העותר לדין משמעתי 4 פעמים במהלך שנת 2014 ונשללו ממנו ביקורים וקנטינות.

לאחר מכן הועסק העותר במרכז היצרני ועבודתו שם אף היא הופסקה לאחר שנעדר מהעבודה מספר ימים לא מבוטל, כמפורט בחוות הדעת מיום 11.3.15 (היעדרות בתאריכים 4.1, 7.1, 13.1, 29.1, 5.2, 9.2, 15.2, 22.2, 8.3, 10.3 וכן יצא מוקדם מספר פעמים מן העבודה) ולאור כך הופסקה עבודתו.

עוד מתברר כי הוצע לעותר להשתלב בטיפול גמילה בכלא חרמון אלא שהוא סירב להשתלב בטיפול בשל ריחוק ממקום מגורי משפחתו.

אף שהוסבר לו הצורך בטיפול גמילה, סירב העותר לבצעו בבית סוהר חרמון ומשהביע רצונו לעבור טיפול גמילה בבית סוהר רימונים, לא התקבל לטיפול בשל האפשרות לעבור טיפול זה בבית סוהר אחר.

בנסיבות אלה, החלטת המשיב שלא לשלב את העותר בסבב חופשות הינה החלטה סבירה ואיני מוצאת מקום להתערב בה.

ככל שמצבם הרפואי של הוריו של העותר אינו מאפשר הבאתם לביקורים, בכפוף להצגת אישורים מתאימים, חזקה על המשיב כי יבחן הוצאתו של העותר בליווי לביקור, כפי שנעשה בעבר, בחודש יוני 2014.

בכפוף לאמור, הנני דוחה את העתירה.

ניתנה והודעה היום ה' ניסן תשע"ה, 25/3/15 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.