עניינה של התובענה שלפני הוא נזקי רכוש שאירעו לרכב התובעת בתאונת דרכים מיום 26.11.14.

מטעם התובעת העידה התובעת ובנה שנהג ברכב.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע.

צורפו תמונות שצולמו מיד לאחר התאונה, המלמדות על מיקומי הרכבים, צורת הכיכר וכן מלמדות על שארע.

אין מחלוקת כי התאונה ארעה באמצע הכיכר, כשמשאית הנתבעים, גלגליה האחוריים על הכיכר עצמה.

על פי הצילומים משאית הנתבעים בזוית כמעט ישרה לרכב התובעת.

התובעת ובנה העידו בנפרד דברים דומים, לפיהם הם הבחינו במשאית כשהיא עומדת באמצע הכיכר, רכבים אחרים חלפו על פני המשאית, בנה של התובעת, שנהג, צפר לנהג המשאית, ועת חלפו על פני המשאית, המשאית החלה בנסיעתה ופגעה ברכב התובעת.

התובע ובנה גם הביאו צילום של תמרור שאוסר על משאיות במשקל למעלה מ- 20 טון להכנס לכיכר.

הנתבעת טען כי נסע בכיכר, אך נאלץ לעמוד בשל משאית אחרת שנסעה אחורנית, ככל הנראה כי נהגה "פספס" יציאה בכיכר, ולאחר שהמשאית פנתה, הוא המשיך בנסיעתו, לא הבחין ברכב התובעת, מאחר שנסעה באזור "מת" וכך ארעה התאונה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים מצאתי כי מרבית האחריות לתאונה מוטלת על נהג המשאית, הנתבע.

האמנתי לעדות התובעת ובנה כי המשאית נעמדה במרכז הכיכר.

הדבר נתמך הן בצילומים המלמדים כי גלגליה האחוריים של המשאית היו על הכיכר.

בנוסף, הצילומים מלמדים כי המשאית היתה צמודה לכיכר (ואף חלקה עליה כאמור), לאי התנועה, ולא נעשה סיבוב גדול של המשאית, כפי שטען נהג המשאית כי יש לעשות.

נהג המשאית אישר כי מדובר בכיכר קטנה וכי ישנם רכבים המנסים לעקוף את המשאית בתוך הכיכר, משכך, היה עליו, בשל צורת הכיכר, לבצע עיקוף רחב סביב הכיכר. ביצוע עיקוף רחב כפי האמור לא היה מותיר מרווח של לפחות רכב אחד (כך ניכר בתמונות).

אלא, אם אכן, כפי עדות התובעת ובנה, עצר הנתבע, זמן מה קודם לכן, מסיבה כלשהי.

לא זו אף זו, עדות הנתבע על משאית אחרת שנסעה לפניו בשלה נאלץ לעצור, לא נזכרה בהודעתו לחברת הביטוח.

אני מאמינה לנתבע כי אכן לא ראה את רכב התובעת (בשל אותו שטח מת בצד ימין) ולכן המשיך לנסוע, אך מרגע שעצר את המשאית, היה עליו לוודא פעם נוספת כי אין רכב המגיע מימין המשאית.

במיוחד יפים הדברים במיקום של המשאית ביחס לכיכר, העובדה כי היא בזוית כמעט ישרה למסלול הנסיעה, ובמיקום המאפשר מעבר של רכבים אחרים.

מנגד, גם על נהג התובעת יש להטיל אחריות מאחר שחלף על פני המשאית מימין בתוך כיכר. היה על נהג רכב התובעת לוודא כי אכן המשאית אינה מתכוונת להמשיך בנסיעתה.

אמת, הטלת חובת זהירות כזו, קשה היא בחיי היום-יום, בכיכר, בשעות אחר הצהריים, כשנהגים אחרים נוסעים אחרי רכבך תוך הפעלת גורמי זירוז כאלו ואחרים.

יחד עם זאת, נסיעה בצד ימין, למשאית, באזור בו לא ניתן לראות את הרכב הפרטי, בכיכר בת נתיב נסיעה אחד, היא נטילת סיכון ונטילת אחריות כלשהי לתאונה ככל שהיא נגרמת.

אשר על כן אני קובעת שיש לחלק האחריות על הנהגים כך שהאחריות על נהג רכב הנתבעים היא בשיעור של 75%.

אשר לנזק –

על פי דוח השמאי הנזק שנגרם לרכב התובעת הוא בסך של 9,086 ₪ כולל מע"מ, וירידת ערך בסך של 1,186 ₪.

התובעת העידה כי תיקנה רק חלקית את הרכב (צורפה קבלה על סך של 1888 ₪) וזאת על מנת שניתן יהיה לפתוח את הדלתות ולסוגרן. לטענתה ניסתה למכור את הרכב ללא הצלחה, ולבסוף מכרה למישהו שקנה "לברזל" ושילם 7000 ₪ (חוות דעת שמאי העריכה את ערך הרכב ב- 23,712 ₪). לא צורף הסכם מכר, אך צורף טופס העברת בעלות מיום 1.10.15.

התובעת לא תבעה את הפער בין מחיר הרכב כפי שהוערך על ידי השמאי מטעמה, אלא רק את עלות תיקון הרכב על פי חוות הדעת השמאית.

מאחר שההפרש בין מחיר הרכב לבין מכירתו עולה על עלות התיקון לפי חוות דעת השמאית, במיוחד לאחר שכבר שולם מתוכה 1,888 ₪, הרי שיש לחשב את הנזקים מחוות הדעת השמאית.

לאור כל האמור, אני קובעת כי על הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

1.         סך של 7704₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת השמאית.

2.         סך של 768 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת השמאית.

3.         סך של 2000₪ בגין שכר טרחת עו"ד.

4.         סך של 500 ₪ בגין הוצאות העד מטעם התובעת.

כמו כן תשא הנתבעת 2 באגרת משפט.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ז, 13 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.