13 יוני 2016

1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 8/2/15 (להלן – הוועדה), אשר קבעה, כי נכותו הצמיתה של המערער בגין תאונת עבודה מיום 19/6/13 הנה בשיעור 0% החל מתאריך 1/10/13 על פי תקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

העובדות

1. המערער, יליד 1974, עו"ד במקצועו, נפגע בתאונת דרכים ביום 19/6/13 אשר הוכרה כתאונת עבודה.
2. ועדה מדרג ראשון קבעה ביום 10/3/14 כי יש להעניק למערער נכות זמנית בשיעור 10% עד יום 30/9/13 וכי נכותו היציבה הנה בשיעור 0%. על החלטה זו הגיש המערער ערר.
3. המערער התייצב בפני הוועדה ביום 2/11/14 מלווה בבא כוחו. בפרוטוקול הוועדה תועדו התלונות הבאות:

"נחבל בברך ימין וכתף ימין סובל מכאבים מוגבלות וגם בכתף סובל ממגבלה. הוגשו הערכת נכות של ד"ר נחשון שזר ... לפני התאונה לא התלונן בכתף ובברך. יש אישור מהצבא אולם מדובר באישור לפני 20 שנה, לא סבל ולא התלונן, רק לאחר התאונה החל לסבול ...בצבא סבלתי מבעיות ברכיים בגלל שהייתי בחי"ר. מתקשה לירידה במדרגות הליכה ממושכת ... ולא עושה פעילות גופנית ... מרגיש קנקים".

1. הוועדה התייחסה לממצאי בדיקת הדמיה ותיארה את הממצאים העולים ממנה כך:

"בבדיקה MRI 23/10/14 מדגימה שינויים ניווניים מתקדמים במדור הפטופמורלי דלדול ניכר של הסחוס הטרוכלרי ודלדול ניכר של הסחוס הפטולטרלי ... מנותק אחרי ACL . רצועות צולבות תקינות שינוים ניווניים במניסקוס ללא עדות לקרע נוזל בתוך הפרק בכמות קטנה".

1. הוועדה ערכה בדיקה קלינית ופירטה את הממצאים הבאים:

"ללא כל רגישות על פני ACJ ... של 2 כתפיים משנית לרגישות יתר טווחי תנועה מלאים ללא כל כאב או אי נוחות מבחן צביטה ופרובוקציה לגבי שרוול מסובב ... שלילי.

רגישות פטופמורלית מימין בעיקר כאשר ... חריקות ... טווחים מלאים יציבות שמורה."

1. לאור זאת הוועדה דרשה השלמת מסמכים כמפורט להלן :

"הוועדה מבקשת תיק צה"ל.. תיק אורטופדי כל השנים ולבדוק בקופת חולים.

תיק יחיד לוועדה בגלל מורכבות של התיק ".

1. ביום 8/2/15 התכנסה הוועדה ומציינת בפרק "ממצאים רפואיים" כך :

"למערער בתיקו הרפואי תיעוד של פגיעה בפיקה הימנית מ-1994 עם עדות לשינויים ניווניים ופגיעה תפקודית."

1. הוועדה מסכמת כך:

"הוועדה קובעת שיש מצב קודם לגבי ברך ימין לפי חומר מצה"ל . אין נכות הקשורה לתאונה. אין שום נכות סביב פגימה בכתף הימנית.

הוועדה דוחה את הערר ומקבלת החלטה מדרג I."

1. על החלטה זו נסב הערעור. יצוין כי הערעור מתייחס אך לקביעת הוועדה לגבי ברך ימין.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת המערער, הוועדה שגתה בכך שלא ערכה חשבון עובר ושב על פי הלכת מרגוליס בכל הנוגע לברך ימין. היה על הוועדה לבחון האם התיעוד מוכיח קיומו של מצב שהיה מזכה את המערער בנכות קודם לתאונה ולערוך קיזוז ממצבו נכון למועד הבדיקה. עוד נטען כי התיעוד היחיד עליו נסמכת הוועדה הנו תיעוד מצה"ל מלפני 20 שנים ומאז ועד התאונה אין תלונות בתיקו הרפואי. בהקשר זה, הפנה המערער לעובדה שהוועדה עצמה ביקשה לקבל את מלוא תיקו הרפואי ואילו בהחלטה המסכמת לא הזכירה מה נמצא בחומר שביקשה לקבל. הוועדה גם לא נימקה מדוע הממצא שתועד בצה"ל לפני 20 שנים היה מזכה את המערער בנכות וככל שכך, באיזה שיעור. המערער עתר גם להשבת הדיון לוועדה בהרכב אחר.
2. לטענת המשיב, דין הערעור להדחות. מהחלטת הוועדה נלמד, כי היא שללה כל קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו של המערער בברך ימין. עפ"י ההלכה הפסוקה, במצב דברים זה אין הוועדה נדרשת לערוך חשבון עובר ושוב.

דיון והכרעה

המסגרת המשפטית

1. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.
2. בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין, האם הוועדה הרפואית לעררים טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, התעלמה מהוראה המחייבת אותה, סטתה מהוראות החוק והתקנות, או שנפל פגם בסדרי עבודתה (עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לבטוח לאומי, פד"ע לד 213 ).
3. כן נקבע, כי קביעת שיעור הנכות והתאמת סעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה הרפואית ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22/6/06).

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שעיינתי במסמכים שבפניי ושקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, ולהלן אבהיר טעמיי לכך.
2. ניתן להיווכח, כי בישיבתה הראשונה הוועדה תיארה את הבדיקות שערכה למערער וכן את ממצאי בדיקת ההדמיה. עוד יצוין, כי לא עולה מההחלטה שהונחו בפני הוועדה בדיקות הדמיה קודמות המתעדות ממצאים לגבי הברך, להבדיל מרישום רפואי מצה"ל מיום 21/10/13 (להלן – אישור צה"ל), המפרט סעיפי ליקוי שנקבעו למערער ובכלל זה סעיף המתייחס לברך.
3. כעולה מהתיאור שהובא מעלה, הוועדה לא הסתפקה באישור צה"ל אלא דרשה לקבל תיק רפואי מלא מצה"ל וכן את מלוא תיקו האורתופדי של המערער בקופ"ח. הוועדה אף ציינה כי מדובר במקרה מורכב ולכן ביקשה שיובא בפניה כתיק יחיד.
4. בסופו של דבר, שעה שהתכנסה הוועדה שנית, לא צוין כלל, האם הומצאו מסמכים נוספים מצה"ל ולא ברור גם מה העלה תיקו הרפואי של המערער בקופ"ח – מסמכים אשר הוועדה עצמה ציינה כי נדרשים לצורך מתן החלטה.
5. הוועדה קבעה, במידה מסוימת של לקוניות, כי מצבו של המערער אינו קשור לתאונה. מסקנה זו של הוועדה נסמכה על כך שבשנת 1994 נפגע המערער בפיקה הימנית ותועדו שינויים ניווניים ופגיעה תפקודית, כפי שציינה הוועדה.
6. לדידי, החלטת הוועדה לוקה במספר פגמים. ראשית, אין בהחלטה התמודדות עם טענת המערער שמשך 20 השנים שקדמו לתאונת העבודה לא סבל מכאבים והגבלות. כידוע, על הוועדה להתייחס לטענות המערער כחלק מחובתה לנמק החלטתה, בהיותה גוף מעין שיפוטי ועניין זה כשלעצמו מצדיק השבת עניינו של המערער לוועדה.

שנית, באישור צה"ל אשר הוא המסמך היחיד שמציינת הוועדה ושעמד בפניה, נרשם ביום 8/6/94 כי למערער "מצב לאחר שבר או מחלה של הפיקה עם משטח מפרקי בלתי תקין או מצב של כריתת הפיקה עם חולשה של ה- QUARDICEPS עם הפרעות בהליכה." באותו מסמך צוין, כי ביום 31/7/95 האבחנה שניתנה הנה כדלקמן: "מצב אחרי חבלה או מחלה או ניתוח במפרק הברך עם שינויים רנטגניים משניים או עם ממצאים אובייקטיביים בבדיקה פיסיקאלית, לא הפרעות בהליכה".

אין בהחלטה כל התייחסות לעובדה, כי ברישום המאוחר יותר מיום 31/7/95 צוין במפורש, כי לא קיימות הפרעות הליכה. לכאורה, בזהירות הנדרשת נראה כי בשנת 1995 תועד מצב טוב יותר מזה שנצפה בשנת 1994 והיה על הוועדה לתת דעתה לכך.

שלישית, מאישור צה"ל לא ברור לחלוטין, האם הייתה הגבלה תפקודית בשנת 1995, שכן נרשם, כי המצב הנו "... שינויים רנטגניים משניים או עם ממצאים אובייקטיביים בבדיקה פיסיקאלית" (הדגשה הוספה). בהיעדר תיק רפואי מפורט, ומשלא קיימת התייחסות בהחלטה לרישומים רפואיים נוספים, קביעת הוועדה - ככל שנסמכה אך ורק על רישום זה - דורשת הנמקה והסבר.

1. ויובהר, אמנם סמכות הוועדה להחליט על פי שיקול דעתה המקצועי כי תיעוד קודם כלשהו מלמד על מצב רפואי שיש בו הגבלה תפקודית, אלא שעל הוועדה לנמק קביעה זו בפרט נוכח דלות החומר הרפואי שעמד בפניה בכל הנוגע למצבו של המערער קודם לתאונה. העדר הנמקה אינו מאפשר התחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה.
2. עם זאת, אין בידי לקבל את טענת המערער, כי היה על הוועדה לערוך חשבון עובר ושב שעה שקבעה שלא קיים קשר סיבתי בין מצב המערער לבין התאונה. לעניין זה, צודק המשיב בטענה, כי על פי ההלכה הפסוקה, כאשר קובעת הוועדה שהממצאים בבדיקות ההדמיה אינם קשורים לתאונה, היא אינה נדרשת לדיון בשאלת מצב קודם.

בעניין עב"ל (ארצי) 37263-02-13 המוסד לביטוח לאומי - יחיאל פומן (ניתן ביום 26/8/13), נקבע כי:

"הכלל הוא כי הוועדה הרפואית היא המוסמכת לערוך חשבון עובר ושב ולקבוע באיזו מידה נובעת נכותו של המבוטח מן הפגיעה בעבודה. כלומר, ככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המבוטח היא השפעה חלקית בלבד, עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה בהתאם.

יחד עם זאת, בנסיבות המקרה שלפנינו, משהוועדה קבעה באופן מפורש כי '... מדובר בבלטים דיסקליים מסויידים דהיינו, מצב ישן של מספר שנים ולא קשור לתאונה הנדונה..' ולמעשה שללה כל קשר סיבתי בין בלטי הדיסק הגורמים להגבלה בתנועה לבין הפגיעה בעבודתו של המשיב, הרי שאין מקום לערוך חשבון עובר ושב. לפיכך, לא מצאנו כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה מיום 12.3.2012 ולא מצאנו כי ישנו צורך להתערב בהחלטה זו ולהשיב את עניינו של המשיב לוועדה לצורך ביצוע חשבון עובר ושב".

1. עם זאת, כפי שפירטתי לעיל, החלטת הוועדה, כי מצבו של המערער אינו קשור לתאונה היא כשלעצמה אינה מנומקת דיה, ומשכך דין הערעור להתקבל. אזכיר, כי לפי הלכה פסוקה על החלטת הוועדה להיות ברורה ללא צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות וכאשר הוועדה לא פעלה כך, יש להשיב לה את התיק על מנת לנמק מסקנותיה כדבעי (ראה בר"ע 35091-12-14 המוסד לביטוח לאומי – יצחק לרט , ניתן ביום 16/6/15, בסעיף 17 לפסק הדין ואסמכתאות נוספות שם).
2. משבאתי לכלל מסקנה, כי נפלה טעות משפטית בהחלטה אשר מצדיקה השבת העניין לוועדה נותר לדון בטענת המערער כי יש להורות על החלפת הרכבה. לאחר ששקלתי את הדבר, מצאתי, כי אין מקום לעשות כן הואיל ולא התקיימו הנסיבות החריגות שנקבעו בהלכה הפסוקה. אוסיף, כי טענה זו לא עלתה בכתב הערעור המנומק אלא רק במסגרת דיון הערכה מוקדמת, כאשר נטען בהקשר זה שנראה כי הוועדה לא תוכל לדון במקרה בנפש חפצה. לא שוכנעתי, כי מהחלטת הוועדה נלמד שהיא נעולה בעמדתה. ככלל, כאשר נדרשת השלמת הנמקה, או התייחסות מוחזר התיק לוועדה באותו הרכב על מנת להשלים את החסר בהחלטה ואין מקום לסטות מכלל זה במקרה דנן.
3. סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר לוועדה על מנת שתפרט אילו מסמכים המלמדים על מצבו של המערער בהתייחס לברך ימין לפני התאונה עמדו בפניה. הוועדה תנמק מדוע על סמך מסמכים אלה מצאה לנכון לקבוע, כי לא קיים קשר בין התאונה לבין מצב ברך ימין, וזאת באופן המאפשר גם למי שאינו רופא להתחקות אחר הלך מחשבתה.

במסגרת החלטתה, הוועדה תיתן דעתה גם לטענת המערער, כי לא סבל מהגבלות וכאבים משך כ-20 שנים לפני התאונה וכן תתייחס לשוני ברישום באישור צה"ל בין המצב שנמצא בשנת 1994 לעומת המצב שתועד בשנת 1995.

המערער וב"כ יוזמנו לדיון בוועדה ויוכלו לטעון בפניה בקצרה בנושא בגינו הוחזר התיק.

1. משהתקבל הערעור יישא המשיב בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל המשיב.
2. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ז' סיוון תשע"ו, (13 יוני 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.