03 נובמבר 2015

1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 27.1.15 (להלן - הוועדה).

2. המערערת נפגעה ביום 6.12.13 בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה ונגרם לה שבר בשורש כף יד ימין ברדיוס הדיסטלי.

הוועדה הרפואית קבעה למערערת 30% נכות זמנית לתקופה 1.11.14 – 28.2.15, ועל החלטתה זו הגישה המערערת ערר.

הוועדה נשוא הערעור דחתה את הערר וקבעה אף היא נכות זמנית בשיעור 30% לתקופה 1.11.14 – 28.2.15. מכאן הערעור שלפני.

3. טענות המערערת:

א. הוועדה שללה שלא כדין את הקשר הסיבתי בין תלונותיה של המערערת בדבר כאבים והגבלות בכתף, על אף מנגנון החבלה במהלכה נפגעה המערערת ביד ימין כולה.

ב. קביעתה של הוועדה בדבר היעדר קשר סיבתי בין התלונות בכתף אינה מתיישבת עם היעדר רישום בדבר כאבים או התגלות תנועה בכתף ימין עובר למועד הפגיעה. אין להיתלות בעניין זה בכך שנמצאו הסתיידויות בכתף, שכן הנכות לא נקבעת בגין הסתיידויות אלא בגין הגבלות תנועה של ממש. גם אם קיימים ממצאים קודמים – מן הראוי לערוך חשבון עובר ושב.

ג. הוועדה מצאה כי המערערת סובלת מתסמונת CRPS, והיה עליה לקבוע נכות בגין אבחנה זו, שהופיעה ביד ימין לאחר ובעקבות הפגיעה שהוכרה.

ד. החלטת הוועדה אינה מנומקת וקביעותיה מנוגדות לקביעות הרפואיות והאבחנות של הרופאים המטפלים.

ה. יש להורות על השבת עניינה של המערערת לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר שכן עולה מקביעותיה הנחרצות של הוועדה כי זו נעולה בדעתה.

4. עמדת המשיב היא, כי אין פגם משפטי בהחלטת הוועדה שהבהירה כי הממצאים העולים מבדיקות ההדמיה מקורם בשינויים כרוניים – מה שיש בו כדי לתמוך במסקנה בדבר היעדר קשר סיבתי בין הפגיעה שהוכרה לבין ממצאים אלה.

לעניין קיומה של תסמונת הכאב – די בקביעתה של הוועדה כי הממצאים אינם תומכים בקיומה של תסמונת זו בכתף, ולחילופין – ככל שהדבר נובע מהפגיעה בכף היד, הרי שהנכות כלולה בזו שנקבעה בגין כף היד.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי המערערת התלוננה בפני הוועדה על כאבים "מהכתף עד האצבעות יד ימין. יד דומיננטית. לפני לא סבלה מהכתף".

בפני הוועדה הועמדו בדיקות הדמייה לגביהן ציינה הוועדה (סעיף 6 לפרוטוקול) כי "US כתף ימין מתאריך 26.1.14 השריר המסובב תקין. מפרק ACJ תקין. קיימות הסתיידויות גסות בגודל שונה הגדולה בקוטר 8 מ"מ בגיד סופרספינטוס".

הוועדה פרטה את ממצאיה בדיקתה לפיהם (סעיף 7 לפרוטוקול):

"דומיננטית ימין. CT כתף ימין 27.2.14 מבנים גרמיים ומפרקים תקינים. בבדיקה: לא נראה דלדול שרירים הן בשריר המסובב והן של הדלתואיד בכתף ימין לעומת שמאל. צבע וחום העור זהה בשתי הכתפיים. קיימת רגישות ניכרת מעל הגבשושית הגדולה מימין".

הוועדה סיכמה את החלטתה (סעיף 10 לפרוטוקול) וקבעה כי אין קשר סיבתי בין כאבי כתף ימין לבין התאונה הנדונה, וזאת ממספר סיבות אותן מנתה:

"1. ביום התאונה התובעת לא התלוננה על כל כאב באזור כתף ימין, קרע או פגיעה בכתף היו גורמים לכאב, נפיחות, הגבלה כלשהם בכתף ימין.

2. בפנייתה בתאריך 29.12.13 (23 יום לאחר התאונה) לחדר המיון ציינה התובעת כי הכאבים בכתף ימין החלו מס' ימים קודם לכן ללא סיפור חבלתי וציינה כי ידוע על כאבי צוואר מקודם וגם שבר ברדיוס מפני מס' שבועות.

3. הממצאים בבדיקת אולטראסאונד ובבדיקת CT מעידים כי קיימות הסתיידויות גסות בשריר הסופרספינטוס בלבד. שאר הגידים תקינים. הסתיידויות אלו לא נגרמות ולא מתפתחות תוך 3 שבועות ומעידים על טנדופציה כרונית, גם אם לא סבלה קודם מכאבים בכתף ימין. ממצאים אלו יכולים לגרום לטנדיטיס ואינם קשורים לתאונה הנדונה.

4. לפי הדיווח הרפואי התובעת סובלת מתסמונת כאב CRPS ככל הנראה בעקבות השבר בשורש כף יד ימין. בדיקת הכתף אינה מעידה על תסמונת המחלה בכתף, אך במידה וקיימת אבחנה זו , הכוללת גם את הכתף נכותה תיכלל בתוך הנכות המוקנית בעקבות השבר אשר גרמה לתסמונת הכאב, ואין לתת נכות תפקודית נפרדת לכתף בגין אבחנה זו.

לאור כל האור הוועדה דוחה את הערר".

6. מהאמור לעיל עולה, כי הוועדה בחנה את שאלת הקשר הסיבתי, ונימקה את קביעתה באשר להיעדר קשר כאמור בין הממצאים בדבר רגישות וכאבים בכתף – לבין הפגיעה. קביעתה זו של הוועדה מסתמכת על קביעתה המקצועית בדבר אופי ההסתיידויות שנצפו בבדיקות ההדמייה המצביעות על הסתיידויות ודלקת כרונית באזור הכתף, וכן על התלונות והממצאים בתיק הרפואי בסמוך לפגיעה.

מדובר בקביעה רפואית מובהקת ומנומקת, הנשענת על הניסיון המקצועי של חברי הוועדה כמו גם על המסמכים שבתיק הרפואי.

7. אין לקבל את טענת המערערת לפיה הוועדה מנועה מלשלול את קיומו של הקשר הסיבתי בהיעדר ממצאים מוכחים מעברה של המערערת המצביעים על קיומם של הגבלות או כאבים בכתף. אמנם, יש מקום לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם רק אם המבוטח סבל מנכות עובר לפגיעה, אלא שכדי להגיע למסקנה מושכלת בשאלה בדבר קיומה של נכות קודמת – רשאית הוועדה להסתמך על הידע הרפואי הניסיון המקצועי, להתבסס גם על ממצאים כמו בדיקות ההדמייה שעמדו בפניה והמאוחרות למועד הפגיעה, ולהניח הנחה מושכלת ומנומקת מה היה מצבו של המערער לפני הפגיעה שהוכרה לו היה נבדק - כפי שנעשה במקרה כאן.

אין גם לקבל את הטענה, כי מכיוון שהוועדה מסתמכת על ממצאי בדיקות ההדמייה והסתיידויות בכתף – עליה לערוך חשבון עובר ושב. טענות דומות נדחו על-ידי בית הדין הארצי בעב"ל 37263-02-13 המוסד לביטוח לאומי – יחיאל פומן (26.8.13), שם נקבע כי הוועדה הרפואית לעררים היתה רשאית להסתמך על ממצאי בדיקות הדמייה לפיהן למבוטח יש בלטים דיסקלים מסויידים ולקבוע כי מדובר במצב רפואי ישן בן מספר שנים שאינם קשור לפגיעה הנדונה, וכי בנסיבות שכאלה בהן נשלל הקשר הסיבתי בין בלטי הדיסק הגורמים להגבלה בתנועות לבין הפגיעה - אף אין מקום לערוך חשבון עובר ושב.

8. לא מצאתי פגם משפטי בקביעת הוועדה באשר לתסמונת הכאב. הוועדה ציינה כי לא מצאה ביטוי לתסמונת זו בכתף, ודי בכך לצורך הדיון בשלב זה בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה שהוכרה לבין הליקוי בכתף.

אם אכן סובלת המערערת מתסמונת כאב בעקבות השבר בשורש כף היד (והוועדה לא שללה אבחנה זו – אלא רק ככל שהיא נוגעת לכתף), חזקה על הוועדות שיתכנסו כי יקבעו נכות בגין תסמונת זו וביטוייה. בשלב זה נקבעה נכות זמנית בלבד, כך שאין פסול בקביעת הוועדה כי ביטוייה של תסמונת הכאב הנגרמת כתוצאה מאותו שבר בשורש כף היד באים לידי ביטוי בנכות זמנית זו.

9. לאור האמור – הערעור נדחה בזאת.

10. אין צו להוצאות.

11. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"א חשוון תשע"ו, (03 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.