לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

המדובר בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת לתשלום סך של 3,000 ש"ח בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לה במהלך חופשה אצל המבקשת.

לטענת המבקשת, פסק דין שניתן במסגרת תביעה קודמת שהגיש בעלה של המשיבה בשל אותה מסכת עובדתית (ת"ק 17653-09-14) מקים מחסום דיוני בפני המשיבה מאחר והוכרעה שם המחלוקת לגופו של עניין.

מנגד, טוענת המשיבה כי תביעת בעלה נדחתה אך מאחר והיא לא צורפה כתובעת שעה שהתביעה מבוססת על נזקים ועוגמת נפש שנגרמו לה, מכאן, לשיטתה, לא היה ניתן לבצע אז בירור אמיתי ונכון ביחס לטענות שהועלו שם.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה לפיה יש לקבל את הבקשה.

כידוע, מטרת הכלל בדבר מעשה בית דין היא למנוע הטרדה חוזרת של בעל דין בגין אותה עילה, וכן למנוע מבית המשפט את הצורך לברר ולהכריע שוב בעילה או בפלוגתא שהוכרעו לגוף העניין. התנאי הוא שלבעל דין, שנגדו נטענת טענת מעשה בית דין, ניתנה הזדמנות הוגנת ומלאה להעלות את טענותיו בהליך קודם, כאשר בעלי הדין בשני ההליכים זהים (ראה- עו"ד משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה, מהדורה 15, כרך א' ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ז, בעמ' 662, 669).

לעניין השתק עילה, יש להוכיח שני תנאים במצטבר - זהות העילות וזהות בעלי הדין. אין מחלוקת בענייננו כי עילות התביעה כאן זהות לעילות התביעה שהוגשה על ידי בעלה של המשיבה, השאלה היא האם קיימת זהות בין בעלי הדין. במסגרת הבקשה שלפניי טענה המבקשת, כי קיימים יחסי קרבה משפטית בין התובעת כאן לבין התובע בתביעה הקודמת, הן מאחר ומדובר בבעל ואישה והן מאחר והתביעה הקודמת הוגשה עבור המשיבה כאן בשל נזקים, לכאורה, שנגרמו לה, לפיכך יש לומר כי קיימת זהות בין בעלי הדין המקימה מחסום דיוני.

לאחר שבחנתי גרסת המבקשת בעניין זהות בעלי הדין הגעתי למסקנה שהצדק עמה.

ניתן לומר כי קיימת "קרבה משפטית" לצורך מעשה בית דין כאשר ישנה קרבה עניינית בין בעלי דין בשני ההליכים העומדים באותו צד של המתרס, כנגד בעל דין משותף לשני ההליכים. קרבה זו עשויה להיווצר, בין היתר, כתוצאה מקשרים משפחתיים או כאשר לבעל דין בהליך הנוכחי היה עניין ממשי בנושא שנדון בהליך הקודם, הוא ידע על קיומו, והייתה לו הזדמנות להצטרף אליו אך נמנע לעשות כן.

בענייננו, לאור הקשר המשפחתי בין התובעת כאן לבין התובע בהליך הקודם ולאור העובדה שמרבית הטענות והנזקים שנטענו שם מתייחסים אל התובעת כאן, ניתן לומר כי ישנה "קרבה משפטית", הגם שאין מחלוקת כי המשיבה הייתה מודעת להליך הקודם שהתנהל בעניינה ובכל זאת התביעה שם הוגשה בשם בעלה בלבד כאשר המשיבה אף לא התייצבה לדיון לצורך מתן עדות.

יתירה מזו, כפי שטענה המבקשת, התביעה הקודמת נדונה והוכרעה לגופו של עניין זאת כאשר נפסק שעדות התובע שם, בעלה של המשיבה, הייתה מגמתית וכי ניכר בה הפרזה בתיאור הנזקים, מהטעמים הללו נקבע בפסק הדין כי לא הוכחה קיומה של התרשלות מצד הנתבעת, המבקשת.

לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על דחיית התביעה מחמת מעשה בית דין.

אני מורה על ביטול הדיון וסגירת התיק.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' סיוון תשע"ה, 24 מאי 2015, בהעדר הצדדים.