<#2#>

נוכחים:

העותר וב"כ – עו"ד נאדר כבהה

ב"כ המשיבים – עו"ד ריקי בר-און

פרוטוקול

ב"כ המשיב:

מגישה לביהמ"ש בקשה שהוגשה למחיקת העתירה על הסף.

ב"כ העותר:

לעניין בקשת המשיב למחיקה, אציין כי אין מדובר באותו עניין. בבקשה הקודמת התבקשה בקשה לשלבו בטיפול לאלימות כללית וכעת אני מבקש לשלבו בסבב חופשות. העותר נמצא בקבוצה לשליטה בכעסים ועבר 6 מפגשים מתוך 11, אין מידע מודיעיני ואין התנגדות המשטרה ומדובר באסיר חיובי. אני מפנה לעניינו של אסיר אחר והחלטת בימ"ש זה.

החלטה

לפניי בקשה למחיקת העתירה על הסף שהגישו המשיבים.

מדובר בעותר שפוט ל- 12 שנים בגין הרשעתו בגין עבירות הצתה, נשיאת נשק שלא כדין, חבלה חמורה בנסיון לרצח. תחילת ריצוי מאסר 23.3.11 תום מאסר 23.3.23.מסווג ב1.

ביום 6.1.15 נדונה בקשתו של העותר לסבב חופשות במסגרת עתירת אסיר 36880-11-14. ביהמ"ש קבע בהחלטה כי המפורט בידיעה 342 ובידיעה 069 מצריך טיפול ממנו ייתרם העותר, ועל כן החלטת המשיב שלא לשלבו בסבב חופשות לעת הזו סבירה ומומלץ כי תבדק עם סיום הטיפול במידה וישולב בטיפול.

במסגרת הבקשה למחיקת העתירה מבקש שב"ס ליישם ההחלטה שניתנה במסגרת עתירה אחרת ועניינה, (שהפך לכלל) כי אין להגיש עתירה בנושא חופשות בתוך תקופה הפחותה מ- 6 חודשים ממועד מתן ההחלטה האחרונה.

בענייננו טרם חלפו 6 חודשים, מה גם שהעתירה הוגשה כבר בחודש מרץ 15 ועל כן דינה להדחות. ב"כ העותר נשאל מה עמדתו לעניין הבקשה למחיקה, לא הציג עמדתו בעניין זה אלא טען לגופו של עניין.

במהלך הקראת ההחלטה תוך שב"כ העותר שומע דברי ביהמ"ש, מבקש לטעון וניתנה לו הרשות.

ניתנה והודעה היום ט' אייר תשע"ה, 28/04/2015 במעמד הנוכחים.

ב"כ העותר:

בהתאם להחלטת ביהמ"ש בעתירה הראשונה התבקש המשיב לפי דרישתו גם לשלב את העותר בטיפול בקורס אלימות כללי אשר הגדירו המשיב כטיפול השלמה לטיפול שעבר העותר כבר קודם לכן. בעקבות אותה החלטה נפתח הקורס של אלימות כללית אליו ביקש העותר להשתלב אולם בעקבות פגישה עם העו"ס של המחלקה החליטה העו"ס שאין העותר זקוק לאותו טיפול. רק לאחרונה התבקש העותר לעבור קורס שליטה בכעסים אותו כבר עבר. ביהמ"ש קבע כי בעקבות או אחרי תום הטיפול תבחן האפשרות לשלב את העותר בסבב חופשות. כעת העותר בתום הטיפול, כבר 6 טיפולים מתוך 11, כאשר אין כל שינוי מהקורס אותו עבר, ואני מציין כי המשיב נוקט כל פעם בעמדה אחרת.

המשך ההחלטה

הדברים שנאמרו בעתירה 6661-03-15 יפים לענייננו.

העתירה הנדונה היום הוגשה במרץ 2015, קרי, בתוך חודשיים מאז ניתנה ההחלטה בעניינו.

היה על העותר להמתין עד להגשת עתירה 6 חודשים ממועד האחרון בעתירתו. זאת ועוד, אין בהחלטת כב' השופטת ברנט, מיום 6.1.15 בעניינו של העותר, כי מומלץ עם סיום הטיפול במידה והעותר ישולב בטיפול, לדון בסבב חופשות, כדי לומר שהעותר רשאי להגיש עתירה בחלוף תקופה הפחותה מ- 6 חודשים.

דבר נוסף. לפי דברי ב"כ העותר עצמו, העותר לא סיים הטיפול בו הוא נתון. חסרים לו עוד 5 מפגשים.

לדברי ב"כ המשיב, חסרים לו הרבה יותר מ- 5 מפגשים לסיום הטיפול. ואכן, אילו היה פועל העותר לפי החלטת כב' השופטת ברנט היה עליו להמתין עד תום הטיפול ואז להגיש בקשה לבחינת שילובו בחופשות, ואם לא היה נעתר, היה רשאי להגיש עתירה בחלוף 6 חודשים מ- 6.1.15.

סיום הטיפול בפועל בצירוף בקשה מנהלית לחופשה היה מביא את העותר אל אותו פרק זמן של 6 חודשים ואין להקדים את המאוחר.

העתירה נדחית.

ניתנה והודעה היום ט' אייר תשע"ה, 28/04/2015 במעמד הנוכחים.