ע"י ב"כ עו"ד אבי פרימס

זו תביעה כספית בסך 940,328 ₪ בגין ליקויי בניה חמורים נטענים.

התובעים בעלי הזכויות בבית והמקרקעין ברח' בן גוריון 30 גן יבנה .

הנתבעת 2 , החברה אשר בנתה ו/או ביצעה עבודות בניה בבית, כולן או חלקן.

נטען כי ביום 12.10.10 , חתם התובע 1 על חוזה עם נתבע 1 , לפיו רכשו התובעים מהנתבע 1 את הבית, כאשר הבית היה כבר בשלבי בניה. עבודות הבניה נעשו ע"י הנתבע 1 ו/או עובדים מטעמו , בין היתר ע"י הנתבעת 2 עמה חתום על הסכם לעבודות בניה מיום 12.6.09.

ביום 15.12.10 קיבלו התובעים את החזקה בבית, אז התברר כי קיימים בו ליקויים ופגמים רבים.

נטען שבמהלך החורף הראשון בשנת 2010, החלו להתגלות נזקי רטיבות חמורים, בכל הקירות החיצוניים של הבית, בעיקר באזור החלונות והתקרה, ובקיר הפנימי בחדר השינה של הילדים. הנתבעים שלחו צוות עובדים לתיקון הליקויים. אולם בחורף שלאחר מכן 2011 , חזרו נזקי הרטיבות והעובש, תוך החמרה משמעותית. התגלתה רטיבות במוקדים נוספים בבית, בקיר פנימי במסדרון ובמקלחת הילדים, והרובה החליפה צבע. שוב לבקשת התובעים נשלחו עובדים מטעם הנתבעים לתיקון, תוך שגרמו נזקים לרצפת הקרמיקה.

נטען כי בחורף 2012 שוב חזרו נזקי הרטיבות, תוך החמרה והופעת מוקדי רטיבות נוספים, שוב נשלחו עובדי הנתבעת לתיקון , הנתבעים החליטו לפרק את כל החלונות בבית ולבצע איטום מחדש. נטען כי התיקון בוצע בצורה רשלנית, עבודות התיקון היו כטלאי על גבי טלאי.

בחורף 2013 חזרו נזקי הרטיבות, שוב תוך החמרה ומוקדי רטיבות נוספים, ובשלב זה התובעים סרבו לעוד ניסיון תיקון של הנתבעים, אשר רק החמיר את המצב וגרם לנזקים נוספים.

נטען כי הנתבעים הציעו ביוזמתם, כי הצדדים יפנו לחברת "אינפרא רוזמרין" , המתמחה בכשל מסוג זה, לבדיקת הליקויים ותיקון ככל שיידרש. נטען כי דוח הליקויים החמור הועבר רק לנתבעים, למרות שהוסכם כי חברת אינפרא רוזמרין, תבצע את התיקונים, הנתבעים עצמם ביצעו את התיקונים, ושוב בצורה רשלנית ולקויה.

נטען כי בחורף 2014 חזרו כל נזקי הרטיבות והעובש, שוב באופן חמור ומשמעותי מהשנה הקודמת.

ולאחר דוח חברת אינפרא רוזמרין, הפסיקו הנתבעים לענות לתובעים, לא הגיעו לתקן את הליקויים, ולא העבירו את התיקונים לביצוע חברה חיצונית כפי שהתחייבו לעשות.

נטען כי מצב הבית גרוע, הליקויים לא תוקנו. מאז חורף 2011 התובעת 2 יחד עם ילדי הזוג עוזבים את הבית ועוברים להתגורר אצל הוריה בימי החורף הגשומים, הדבר גורם לעוגמת נפש רבה, ומקשה מאד על המשפחה, הסעות למסגרות הלימודים ובחזרה, נסיעה לעבודה וכיוצ"ב.

מומחים מטעם התובעים ביקרו בדירה לבחינת הליקויים והרכוש שניזוק .

התובעים דורשים פיצוי כספי בגין עלות ביצוע עבודות תיקון הליקויים 686,642 ₪ , דיור חלופי 60,000 ₪ , פיצוי חוזי עקב איחור במסירה – 50,000 ₪, אובדן ימי עבודה 15,000 ₪, אובדן ונזק לתכולה – 12,000 ₪, ניקיון – 5,000 ₪, הוצאות נוספות – 3,000 ₪, עוגמת נפש 100,000 ₪, חוו"ד מומחים 8,000 ₪.

לטענת הנתבעת 2, ביצעה עבור הנתבע 1 את עבודות הבניה בבית, וזאת כחלק מפרויקט שכלל 8 בתים מכח הסכם משנת 2009. לאחר בנית הדירה נמכרה הדירה לתובעים ע"י הנתבע 1 .

נטען כי בסמוך לינואר 2012 זומנה הנתבעת לדירה לאור הופעת רטיבות, הנתבעת פעלה בתום לב ולפי מיטב הבנתה, לתיקון הליקוי ומבלי שהסירה אחריותה. נציגי הנתבעת הגיעו למקום, ונמצאה רטיבות בחדר הורים ובחדר הילדים, לשני החדרים קיר משותף , הקיר המערבי בדירה, ותיקנו את הליקוי, במשך 3 ימי עבודה, כל זאת במסגרת עבודות שבתום שנת הבדק.

נטען כי בינואר 2013 שוב זומנה הנתבעת לאור חזרת הרטיבות . הואיל ומדובר בליקוי חוזר, החליטה הנתבעת לפנות , על חשבונה לגורם אובייקטיבי חיצוני, על מנת שיחווה דעתו ויתן הנחיות לתיקון. אז פנתה לחב' "אינפרא רוזמרין" , וללא היכרות מוקדמת עימה. עפ"י חוו"ד שהוציאה "אינפרא רוזמרין" , נמצאה רטיבות בקיר המערבי, וכן בחיבור שבין הסלון והחצר. הנתבעת ביצעה את התיקון באמצעות קבלנים מטעמה בהתאם לחוו"ד של אינפרא רוזמרין, ובעלות של 122,225 ₪ והעבודה נמשכה 14 ימי עבודה וכללה החלפת ריצוף , ביצוע טיח מושלם מחדש בכל היקף הבית.

נטען כי חוו"ד שהועברה לתובעים ע"י אינפרא רוזמרין הינו דו"ח מאוחר יותר, שהוזמן ע"י התובעים. והנתבעת מעולם לא התחייבה שהתיקון המדובר בה , יבוצע על ידם.

נטען כי מאז אותו תיקון לא שמעה הנתבעת מהתובעים ועד להגשת התביעה.

דיון והכרעה

ביום 21.5.18 ניתן להסכמת הצדדים תוקף של החלטה, ולפיה יינתן פס"ד מנומק על בסיס החומר הקיים בתיק, לאחר הגשת סיכומים, וללא שמיעת עדויות.

עוד הוסכם כי התביעה כנגד הנתבע 1 תידחה ללא צו להוצאות.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית

מטעם התובעים הוגשו שני תצהירים מטעם התובעים עצמם , וכן מסתכמים על חוו"ד המומחים מטעמם לעניין הליקויים מהנדס אברהם בן עזרא, ולעניין הריהוט של מר עמנואל אורנבוך.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות של מר ערן מועלם, וכן מסתמכת על חוו"ד המומחה מטעמה של אינג' יאיר אברהמי .

כן הוגשה חוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש המהנדס מר שמחה פלדמן

והוגשו סיכומים בכתב.

ב"כ התובעים בסיכומיו חוזר על טענותיו ומציין כי הנתבעת התעלמה מפניותיהם, מצב הבית כיום גרוע ולקוי מאד, ליקויי הבניה לא תוקנו, הקירות מתפוררים, הרצפה במצב גרוע ומלאה הרטיבות וקצף הנובע מרטיבות וטחב , מרצפות מסוימות הוחלפו וצבען שונה מיתר המרצפות בבית . הארונות המזרנים והבגדים מלאים בעובש, הטפטים מתקלפים ועוד. נטען כי התובעת 2 וילדי הזוג עוזבים את הבית לתקופות החורף, דבר המקשה מאד על התובעים ומהווה עוגמת נפש רבה. נטען כי טענות תהובעים נתמכות בחוות דעת המומחים מטעמם. וכי המומחה מטעם ביהמ"ש לא העריך נכון את מלוא נזקיהם , והתעלם מנזקים ניכרים בחוו"ד המומחים מטעמם ובמיוחד לעניין הרטיבות.

ב"כ הנתבעת בסיכומיו חוזר על הטענות ומציין כי הנתבעת לא נטלה חלק בתכנון אלא רק בביצוע. בחורף 2012, זומנה הנתבעת לדירת התובעים לאור הופעת הרטיבות, פעלה בתום לב ולפי מיטב הבנתה לתיקון הליקוי מבלי שהסירה אחריותה. בחורף 2013 שוב זומנה לדירה ולאחר שדובר בליקוי חוזר פנתה לגורם אובייקטיבי אחר, ופעלה לבצע התיקון בהתאם לחוו"ד שהוציאה אינפרא רוזמרין ובעלות של 122,225 ₪ , לאחר ביצוע התיקון הנתבעת לא שמעה דבר מהתובעים עד להגשת התביעה. נטען כי חוות הדעת מטעם התובעים מופרזות ומופרכות, ויש לקבל את חוו"ד מטעם מומחה ביהמ"ש. נטען כי אין לחייבה ביחס לליקויים שאינם ליקויי רטיבות , מאחר ואינה אחראית להם ו/או מדובר בטענות סתמיות שלא הוכחו.

לאחר עיון בחומר שבתיק, וסיכומי הצדדים אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה ואלו נימוקי:

ליקויי בניה

התובעים צרפו לכתב התביעה חוו"ד מומחה של המהנדס מר אברהם בן עזרא על סך 686,642 ₪ (כולל פיקוח ומע"מ) וכן חוו"ד מומחה לריהוט של מר עמנואל אורנבוך על סך 195,500 ₪ + מע"מ .

הנתבעת לאחר הגשת כתב ההגנה צרפה, חוות דעת מומחה מטעמה, עדילי הנדסה בע"מ לעניין ליקויי בניה ועל סך 8,000 ₪, ובהמשך הוגשה חוו"ד משלימה לעניין הריהוט על סך 3,000 ₪.

מונה מומחה ע"י בית המשפט, מר שמחה פלדמן, מהנדס בניין.

בעקבות ביקורו בדירה, ולאחר שעמד על טענות בעל הדין לרבות חוות הדעת מטעמם, ופירט בחוות דעתו מיום 29.5.16 , ליקויים ופגמים בדירה אשר עלות תיקונם בסך 26,250 ₪, העלות לתובעים, באמצעות קבלן מטעמם, כוללת פיקוח הנדסי (3,000 ₪) וניקוי הבית והחצר עם גמר התיקונים (1,500 ₪) ולא כוללת מע"מ.

עוד נקבע כי משך זמן התיקון 10 ימי עבודה וניתן להתגורר בדירה בעת ביצוע התיקונים.

לאחר הגשת חוו"ד מטעם מומחה ביהמ"ש וממצאיו, ניתנה החלטה ביום 4.12.16 ולפיה:

"בתיק מונה מומחה מטעם בית המשפט המהנדס מר פלדמן, ומסר חוות דעת לאחר ביקור שערך במקום בחודש אפריל השנה, המלצתו בקשר לליקויים וסכומם רחוקה ביותר מן הסכומים הנתבעים, עובר לדיון ביקשו התובעים מינוי מומחה נוסף או ביקור נוסף בעונת הגשמים ולעניין הטענות בקשר לליקוי של רטיבות / איטום.

לאחר עיון בחומר ושמיעת הצדדים, וכאשר ברי שככלל אין מקום לאפשר בדיקות חוזרות לאחר חוות דעת מומחה שניתנת בעניין וכאשר דרך המלך להגיש שאלות הבהרה ככל שיש מחד, ומאידך שכאן הבדיקה במקום הייתה מאוחר לחודש פברואר שצוין בהחלטה, הגם שאין מדובר במועד בילתו אין, אני סבור שאין מקום למינוי מומחה נוסף בנסיבות כאן, יחד עם זאת אתיר ביקור נוסף והשלמת חוות הדעת בעניין בעקבותיו ככל שיידרש ועל חשבון התובעים וכלהלן:

המומחה מר פלדמן בתיאום עם ב"כ הצדדים וכאשר רשאים להיות נוכחים המנויים בצו המינוי המקורי, יגיע לביקור נוסף במקום ולא יאוחר מאמצע חודש פברואר 2017, ובמידת הצורך ישלים/יעדכן חוות דעתו בהקשר של הרטיבות הנטענת, את שכרו של המומחה על התובעים להסדיר מול המומחה ובטרם ביצוע הביקור הנוסף".

ביום 22.2.17 ניתנה מטעם מומחה בית המשפט חוו"ד נוספת בקשר לחדירת הרטיבות בבית התובעים

ונקבע אומדן עלות תיקוני רטיבות מעודכן 26,850 ₪ + אומדן עלות תיקונים לפי חוו"ד הראשונה 23,250 ₪, וכן פיקוח הנדסי על כל עבודות התיקונים (6,000 ₪), סה"כ 56,100 ₪ + מע"מ.

עולה כי גם לאחר ביקור נוסף במקום, ולבקשת התובעים , ולאחר עונת הגשמים , עדיין נותרו פערים משמעותיים, בין המומחים השונים.

ככלל, ובהעדר סיבה מוצדקת שלא לעשות כן, ייטה בית המשפט לאמץ את חוות דעת המומחה מטעמו.

ע"א 2394/04 סולל בונה נ' ארז (תקֿֿעל 96(2), 481): "משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה גם אם לא כל מה שנקבע הוא לטעמם ולרוחם של הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרות של קביעה אחרת." (ראה גם: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה נ' מונטי רבי, תקֿֿעל 90 (2), 532) [פורסם בנבו] .

בצו מינוי המומחה מיום 18.11.15 נקבע במפורש בסעיף 7 : "נוכח טענות לבעיות רטיבות שחוזרות על עצמן מדי חורף, תשומת לב המומחה שיש לערוך הביקור עד מחצית פברואר 2016. ככל שהמומחה לא יוכל ליתן חוות דעתו בהקשר לחוות דעת עמנואל אורנבוך הקיימת בתיק מטעם התובעים, ו/או חוות דעת בעניין זה ככל שתוגש על ידי הנתבעת 2, ימליץ לצדדים על מומחה בעניין הספציפי, ובכפוף להסדרת שכרו ככל שיידרש, תבוצע ותצורף כחלק מחוות הדעת של המומחה שמונה, מובן שהעדיפות הראשונה וככל הניתן שמומחה בית המשפט שמונה, יחווה דעתו בעניין וככל שבתחום מומחיותו". המומחה מטעם ביהמ"ש, לא מצא צורך לעשות שימוש בסמכות זו שניתנה לו ולפי צו המינוי כאמור, והתייחס בחוות דעתו לחוו"ד המומחה עמנואל אורנבוך וציין בעמ' 14-15 : "בביקורת ההנדסית לא מצאתי כל סימן המעיד על בעיה בתשתית במטבח ו/או בעיות בארונות... מר אורנבוך אינו מציין בחוות דעתו כיצד מדד שיעורי לחויות, אם מדד כלל ותוצאות המדידה. קביעותיו בסעיף 4 לחוות דעתו, לא נתמכות במדידה ואינן תומכות כלל ועיקר את מסקנותיו"

לאור האמור לעיל, ולאחר שהצדדים הגישו למומחה שאלות הבהרה ותשובות בעניין.

אני קובע שבגין כלל הליקויים לרבות הרטיבות הנטענת, מגיע לתובעים פיצוי , ולפי קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש בחוות דעתו השניה מיום 22.2.17 ובסך 56,100 ₪ +מע"מ.

סעיף 4ב (א) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, קובע כי: "התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר...". בע"א 472/95 זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ נקבע כי זכות התיקון העומדת למוכר מכוח סעיף4ב(א) לחוק המכר (דירות) תישלל ממנו מקום בו הוא לא נענה לפניות הדיירים, התחמק מלתקן, ביצע ניסיונות תיקון כושלים עד שחדלו להאמין בכושרו ובמקצועיותו, או התכחש לעצם הליקויים.

לאור כל האמור לעיל, ועל רקע הוראת החוק והרלבנטית והפסיקה הנוגעת אליה, חוששני כי במצב היחסים שנוצר בין הצדדים ולנוכח נסיונות תיקון שכשלו מס' חורפים, וחוסר האמון של התובעים בנתבעת ונציגיה, אין מקום לצו לתיקון הליקויים ע"י הנתבעת. אין מקום לקשר נוסף בין הצדדים בעניין , ויש לקבוע תשלום ופיצוי כספי, כפי קביעת מומחה בית המשפט.

עיכוב במסירה

התובעים דרשו פיצוי של 50,000 ₪ בגין עיכוב במסירה.

הדרישה בעניין נדחית. הנתבעת אינה צד להסכם המכר, מכוחו התובעים טוענים לפיצוי בגין רכיב זה ואין כל התחייבות חוזית של הנתבעת כלפי התובעים.

אובדן ונזק לתכולה

התובעים דורשים פיצוי בגין נזקים לתכולת הבית , וילונות ביגוד וטפטים ובסך 12,000 ₪ .

הדרישה בעניין נדחית. לא ראיתי אסמכתאות בעניין , והתובעים לא הרימו את נטל ההוכחה בעניין.

הוצאות ניקיון בית

התובעים דורשים 5,000 ₪ עבור הוצאות ניקיון.

המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו הראשונה "עבור ניקוי הבית והחצר עם גמר התיקונים – 1,500 ₪" , משרכיב זה נכלל בחוו"ד , אין להידרש לרכיב זה פעם נוספת.

דיור חלופי

המומחה מטעם בית המשפט קבע בסיכום חוו"ד הראשונה מיום 29.5.16: "משך הזמן הסביר הדרוש לתיקון הליקויים – 10 ימי עבודה . ניתן להתגורר בדירה בעת ביצוע התיקונים "

משכך, רכיב הפיצוי בגין דיור חלופי , דמי שכירות והובלה – נדחה.

עוגמת נפש , אובדן ימי עבודה.

התובעים דורשים פיצוי בגין נזק לא ממוני , עוגמת נפש 100,000 ₪ ואובדן ימי עבודה ובסך 15,000 ₪ .

בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר ואח' , פסקה 18 [פורסם בנבו ] נקבע :

"בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: עניין דרוקר). עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם)."

ככלל , ניתן לומר שמרכיבים עיקריים לקביעת הפיצוי קשורים לאופי הליקוי, מיקומו, היקפו, משך הזמן שארך לתקנו, התנהלות הקבלן בעניין, הן לפני הגשת התביעה והן לאחריה.

בענייננו, מדובר בליקויי רטיבות החוזרים מידי חורף, מלווים בטחב, עובש וריחות רעים, העולים כדי סכנה בריאותית לילדי התובעים, ועד כדי עזיבת הבית בימי החורף והגשמים העזים.

התובעים אשר רכשו דירה חדשה, ביקשו להפיק ממנה הנאה מקסימאלית, וללא ליקויי רטיבות ופגמים, מידי חורף, ובמשך כמה שנים ברציפות . יחד עם זאת, התרשמתי כי הנתבעת הלכה לקראת התובעים , ולאחר שמצאה בחורף 2013 כי מדובר בליקוי חוזר, פעלה לבדיקת העניין, תוך הזמנת חוו"ד מומחה "אינפרא רוזמרין ", ובהתאם ביצעה תיקון מקיף בעלות גבוהה. אולם כפי שעולה מטענות התובעים, הרטיבות חזרה גם בחורף 2014, ושעד היום העניין לא תם, והבית מצוי במצב גרוע ולקוי, מה שגורם לתובעים עוגמת הנפש רבה.

לאור כל האמור, ולאור העובדה, שגם מומחה בית המשפט, מצא בקשר לליקוי הרטיבות כשל משמעותי, וחרף ניסיון תיקון נרחב,אני מחליט כי יש לפסוק לתובעים פיצוי בעניין, ברף גבוה ובסך של 25,000 ₪ .

ביחס לרכיב אובדן ימי עבודה, ובהקשר של תביעת ליקויים, נקבע בתא (ת"א) 10221/08 קליין ישראל נ' פלסים חברה לפיתוח ובנין בע"מ [פורסם בנבו], בעמ' 22:

"אשר לאובדן ימי העבודה לצורך התיקונים הפוטנציאליים, אשר נתבעו כחלק מרכיב עוגמת הנפש. אציין כי ערה אני אמנם לכך שבנקודה זו תורג'מן לא הביאו את הראיה הטובה ביותר בקשר עם שוויים של ימי העבודה האבודים כך שהונח בפני מכתב מטעם מעסיקו של אברהם תורג'מן המציין שכרו בשלושת החודשים האחרונים. תורג'מן לא הביאו תלושי משכורת של אברהם תורגמן (היא הראיה הטובה ביותר בהקשר זה) ולא הביאו נתונים על משכורתה של רחל תורג'מן. בעניין זה ראו – "בהקשר דנא הלכה פסוקה היא, כי בתביעות לתשלום כסף הכלל הינו הוא שעל התובע להוכיח לא רק העובדה שנגרם לו נזק, אלא עליו להוכיח גם - במידת ודאות סבירה - את גובה הנזק (ע"א 7905/98 Aerocon C.C. נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, עמודים 397-400 (2001); ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, עמודים 808-809 (1981)). אף לגבי התובעים 1-2, אשר פירטו בתצהירם מספר ימי העבודה שהפסידו, לא הובאה ראיה לתימוכין בטענה זו וממילא לשיעור הנזק. יחד עם זאת, ככל שמדובר בנזק כללי, שעניינו הפסד כספי בגין אובדן ימי עבודה בעתיד, הרי שכעולה מחווֹת דעת המומחה זהר, פרק הזמן לביצוע תיקון הליקויים בבתי מגורי התובעים נע בין 14 יום ל-21 יום. ברי כי בתקופה זו תידרש נוכחות מסוימת של התובעים בעת ביצוע התיקונים וכי אלה ייאלצו להעדר ממקום עבודתם. בנסיבות אלה, מצאתי כי יש לפסוק לכל משפחה סכום גלובאלי של 5,000 ₪, בגין אובדן ימי עבודה בעתיד". (וראו תא (י-ם) 2291/00 נוי עודד ואח' נ' ליאל חב' לבניין ונכסים בע"מ, עמ' 28 סעיף 65 לפסק הדין).

גם בענייננו אני מוצאת לנכון לבצע אומדן כללי, תוך שהבאתי בחשבון את פרק הזמן אותו אמד מומחה בית המשפט בקשר עם ביצוע התיקון (המומחה ביטלמן העריך את כלל התיקונים הן ברכוש המשותף והן בדירות קליין ותורג'מן כפרק זמן כולל של 3-4 חודשים וראו חוות דעתו מיום 9.12.2009 עמ' 28) וקובעת סכום של 5,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה."

עולה מן האמור, שככלל הנטל בעניין זה מוטל על התובעים, ובהקשר גובה ההשתכרות לעניין הפסדיהם , שאלת ההיעדרות מן העבודה, הפסד ימי חופשה, מי בפועל נכח בדירה בעקבות בדיקות ו/או עבודות ולאיזה משך זמן. התובעים, לא הגישו בעניין אסמכתא מתאימה, כגון תלושי משכורת ו/או דיווח שעון נוכחות.

יחד עם זאת, וכפי שנפסק לעיל, ובמקרים אחרים , לביהמ"ש הסמכות לפסוק פיצוי בקשר לראש נזק זה על דרך האומדנא, ואני סבור , שבנסיבות המקרה שבפני, ועפ"י החומר שבפני, וכאשר התרשמתי, כי התובעים, עובדים , ונאלצו ויאלצו לטפל בעניין נשוא התביעה לאורך זמן, תוך בזבוז זמן, יש לפסוק להם פיצוי, על דרך האומדנא, בסך 4,000 ₪ .

שכר מומחים

התובעים דורשים את שכ"ט ששילמו למומחה מטעמם, וכן את חלקם היחסי בשכ"ט המומחה מטעם ביהמ"ש. היקף הליקויים שנקבע בחוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש רחוק מהיקף הליקויים הנתבעים, גם לאחר שהמומחה ערך ביקור שני נוסף בדירה, והמציא חוות דעת נוספת.

במצב זה, אני מוצא שיש לדחות את דרישת התובעים בעניין, ועל כל צד לשאת בהוצאותיו בקשר למומחים.

סוף דבר

1. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך 56,100 ₪ + מע"מ בגין הליקויים, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת חוו"ד המומחה השניה (22.2.17) ועד לתשלום בפועל.

2. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין סבל ועוגמת נפש 25,000 ₪, ובגין אובדן ימי עבודה וביטול זמן (על דרך האומדנא) סך 4,000 ₪, ובסה"כ 29,000 ₪ , צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

3. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים בגין שכ"ט עו"ד 10% מן הסכומים שבסעיף 1, 2 לעיל, צמוד ונושא ריבית כחוק, החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

4. התביעה כנגד הנתבע 1 נדחתה, ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסה"ד לצדדים

ניתן היום, ג' אלול תשע"ח, 14 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.