בפני בקשה לתשלום תכוף (שני) שהגיש המבקש, ובו הוא מבקש לחייב את המשיבה בתשלום תכוף בגין הוצאות לטיפולים רפואיים שהוציא עד היום וכן עבור טיפולים עתידיים, ובנוסף בהוצאות מחייתו, הכל בגין פגיעתו בתאונת דרכים שארעה ביום 19.7.13.

הרקע העובדתי הנדרש לצורך הבקשה

1. התאונה ארעה עת המבקש, שרכב על אופנועו, סטה מנתיבו, פגע במדרכה, וכתוצאה מכך הועף מהאופנוע וסבל חבלה קשה מאוד בפניו (מנגנון התאונה לא ברור לחלוטין מהמסמכים הרפואיים אולם אין מחלוקת בדבר היותה תאונת דרכים ובדבר חבות המשיבה כלפי המבקש).

התאונה הוכרה כתאונת עבודה.

2. ממקום התאונה הובהל התובע לבית החולים כשהוא מונשם (שלא באמצעות אינטובציה בשל קושי לבצעה עקב מצב פניו). הוא אושפז עד ליום 15.8.13 (כמעט חודש ימים) כאשר במהלך רוב התקופה היה מורדם ומונשם ועבר מספר ניתוחים לתיקון השברים בפניו (שחזור ארובת העין השמאלית, רדוקציה של עצמות האף וקיבוע השברים בלסת).

עפ"י התיעוד הרפואי שצורף לבקשה, התובע סבל מפגיעה משמעותית בראיה (עיוורון בעין שמאל), וכן מפגיעה קשה בלסת כתוצאה ממנה איבד חלק מהעצם בלסת וחלק ניכר משיניו, וכן פגיעה בעצמות האף.

3. מאז שחרורו מהאשפוז הראשוני, אושפז המבקש עוד 3 פעמים כפי שיפורט להלן.

עיקר הטיפול שקיבל מאז שחרורו נגע לשיקום מבחינת פה ולסת, כאשר בחודש 11/13 מומחית לשיקום הפה המליצה על תכנית שיקום הכוללת שחזורים זמניים של שיניים וכן ביצוע ניתוחים לצורך השלמת עצם בשתי הלסתות, ולאחר מכן ביצוע שתלים דנטליים.

בחודש 2/14 אושפז המבקש לצורך ביצוע הניתוח הנדרש בלסתות, ממנו שוחרר לאחר 5 ימי אשפוז נוספים.

בחודש 9/14 בוצעו למבקש שתלים דנטליים וזאת גם כן בבי"ח הדסה.

בחודש 10/14 עבר המבקש ניתוח נוסף לתיקון מחיצת האף בגין חסימת כניסת האוויר וכן ביצוע תיקון נוסף בעין, ושיפור הצלקת בצוואר (צלקת שמקורה בטרכאוסטומיה שבוצעה לו לצורך הנשמה). לצורך ניתוח זה אושפז 3 ימים.

בחודש 5/15 (לאחר הגשת הבקשה) עבר המבקש ניתוח נוסף לתיקון הפגיעה בעין השמאלית (תיקון שאין בו להשיב את הראיה שאבדה בעין זו בגין פגיעה עצבית), בגינו אושפז במשך 3 ימים.

4. בבקשתו הנוכחית, מתבקש החזר בגין הוצאות רפואיות שהוצאו בפועל (בגין כולם הוצגו קבלות) אשר ניתן לחלקם לשלושה חלקים עיקריים:

א. תשלומים לבית חולים הדסה (השתתפות בעלות הניתוח מעבר להשתתפות קופת החולים) – סך של 16,235 ₪ בגין הניתוחים מחודש 2/14 ו-10/14.

ב. תשלום בעבור שתלים שבוצעו בבי"ח הדסה בחודש 9/14 ובגינם אין השתתפות של קופת החולים – סך של 24,600 ₪

ג. הוצאות שונות למעבדת שיניים, לצילומים שונים שנדרשו לצורך הטיפולים בפה ולסת, תשלום עבור תיקון משקפיים ולפסיכולוג (עבור פגישות בחודשים 6-7/14) – סך של 6,679 ש"ח.

כמו כן מתבקש תשלום לכיסוי הוצאה רפואית נוספת לצורך השלמת השיקום הדנטלי בסך של 40,500 ₪ בהתאם לאישור הרופאה המטפלת שצורף לבקשה.

5. בנוסף להוצאות הרפואיות התבקש בית המשפט לפסוק הוצאות מחיה למבקש וזאת נוכח העובדה כי מאז התאונה איננו עובד, ולאור הטיפולים להם הוא נזקק אין הוא יכול לעבוד. המבקש הצביע על כך שבמסגרת נכות כללית במל"ל נקבע לו אובדן כושר עבודה מלא למשך 6 חודשים, ואובדן כושר עבודה בשיעור 65% למשך 6 חודשים נוספים (כאשר הנכות הרפואית נקבעה שם בשיעור של 68% משוקלל). לא הוצגו תעודות אי כושר להמשך התקופה, אולם לענין זה מסתמך המבקש על הצורך בביצוע הניתוחים כמפורטים לעיל שיש בהם להצביע על אי כושר לעבוד ולהתפרנס.

6. יש לציין כי המבקש, שהינו צעיר בן 21 כיום, נפגע טרם החל לעבוד בעבודה מפרנסת שכן במועד התאונה שירת בשירות לאומי ועבד עבודה חלקית בגינה השתכר שכר רבע שנתי מוצהר בסך של 765 ₪(!)

לאור זאת שולמו למבקש דמי פגיעה בסך של 418 ₪ בלבד, ולאחר מכן הוא בחר לקבל קצבת נכות כללית כאמור לעיל.

7. להשלמת התמונה יצויין כי בחודש 1/14 הוקדם למבקש תשלום תכוף בסך של 20,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ, זאת בעקבות בקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שם גם הוגשה תביעה. לאחר קבלת הבקשה שם נמחקה התביעה שהוגשה, ובקשה נוספת זו הוגשה (ע"י ב"כ שהתחלף בנתיים) בהליך זה, לאחר שדרישה שנשלחה למשיבה בחודש 12/14 נדחתה.

8. לטענת הנתבעת אין מקום להקדים ולשלם לתובע תשלום תכוף נוסף כלשהו, ובודאי שלא בסכומים הנדרשים על ידו וזאת ממספר טעמים מצטברים:

ביחס להוצאות הרפואיות – מאחר ומדובר בהוצאות שהוצאו במסגרת רפואה פרטית, ובהעדר חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט הקובע את הצורך באותם טיפולים, דחיפותם או הצדקת קבלתם במסגרת פרטית, אין מקום לחייב את הנתבעת לשפות את המבקש בגינם.

מעבר לכך, בהיות התאונה תאונת עבודה, זכאי המבקש להחזר מלוא הוצאותיו הרפואיות מהמוסד לביטוח לאומי, ולא הוכח כי הוא מיצה באופן מספק את האפשרות לקבל החזר כזה, ולפיכך אין לחייב את הנתבעת בהוצאות אלו.

ביחס לדמי מחיה – מאחר וקודם לתאונה לא השתכר המבקש למחייתו, ועל אף טענתו כי היה בכוונתו לצאת ולעבוד עבודה מפרנסת עם סיום השירות הלאומי (בחודש 8/13), אין מקום, במסגרת תשלום תכוף, לפסוק דמי מחיה שגם קודם לכן לא נשא בהם המבקש, מה גם שהמבקש עודנו מתגורר בבית הוריו ולפיכך לא נגרמות לו כל הוצאות מחיה.

מעבר לכך, המבקש קיבל קצבת נכות כללית לתקופה של שנה בסכום העולה על הכנסתו מלפני התאונה, ולפיכך אין מקום לפסוק סכום נוסף כלשהו, ואין מקום לפסוק במסגרת תשלום תכוף פיצוי בגין הפסד השתכרות תיאורטי.

9. לאחר עיון במלוא טיעוני הצדדים, לרבות אלו שהוספו בכתב לאחר הדיון שהתקיים בפני (תוך חריגת המשיבה מההיתר שניתן לה להגיש הודעה לבית המשפט), אני סבורה כי יש מקום לפסוק למבקש תשלום תכוף, אולם לא בסכומים הנדרשים על ידו.

ההוצאות הרפואיות

10.לא יכולה להיות מחלוקת כי ההוצאות (בסך כולל של 47,514 ₪) אכן הוצאו לצורך ריפויו של המבקש לאור פגיעתו בתאונה נשוא התביעה. גם לא יכולה להיות מחלוקת לטעמי, כי עיקר הטיפול הרפואי שקיבל התובע הינם בגדר טיפול רפואי נצרך לצורך שיקומו המהיר של המבקש בעקבות פגיעתו הקשה בתאונה.

כפי שניתן להיווכח מהתיעוד הרפואי, מצבו של המבקש לאחר שחרורו מהאשפוז הראשוני, היה בכי רע והוא נזקק למספר ניתוחים על מנת להביא את פניו למצב הנוכחי, שעד היום אינו שפיר, כפי שיכולתי להתרשם בדיון.

מעבר לכך, לא יכול להיות ספק כי שיקום הפה, לרבות בניית עצם הלסת, הינם תוצאה ישירה של הפגיעה בתאונה ולא יכולה להיות מחלוקת של ממש כי המבקש זקוק לטיפול זה ויזדקק לעוד טיפולים רפואיים להשלמת שיקום זה.

אציין כי נכונה טענת ב"כ הנתבעת בדיון כי חלק מההוצאות השונות (בסך של כ-3,700 ₪) הוצאו עוד קודם לביצוע התשלום התכוף הקודם, ולפיכך יש לראותן כמכוסות על ידי אותו התשלום, ומשכך יש להפחית את ההוצאות הרפואיות שהוצאו ורלבנטיות לבחינת בקשה זו בסך של כ-43,000 ₪.

11. מסכימה אני עם ב"כ המבקש כי טענת המשיבה שכל עוד לא מונה מומחה מטעם בית המשפט, או מומחה מוסכם, אין לדעת מה הוא הטיפול השיקומי לו נזקק המבקש וממילא לא ניתן לקבוע את עלותה, איננה יכולה להביא לדחיית הבקשה.

לטעמי בטיעון זה מפספסת הנתבעת את העיקר, בבואי לבחון את הבקשה, כבקשה לתשלום תכוף. נכון שבסופו של יום מומחה בית המשפט הוא שצריך לקבוע את נכות המבקש ואת ההצדקה בביצוע הטיפול השיקומי שבוצע לו, וכן להעריך את עלות הטיפול (האם סביר אם לאו) ומה הצפי לעתיד. אולם אין המשמעות היא שבהעדר מינוי מומחה אין לאפשר למבקש לקבל טיפול רפואי נדרש, גם באם הוא כרוך בעלויות שונות שאין להן כיסוי ממקור אחר בשלב זה, ולמנוע ממנו לקבל החזר בגין סכומים אלו עד אשר יתברר ההליך בכללותו.

תשלום תכוף מיועד בדיוק לצורך מתן "עזרה ראשונה", וכך יש לראות את הטיפולים שקיבל המבקש, כולל השתלים שבוצעו עד היום, ואני סבורה כי דווקא האינטרס של המשיבה צריך להיות כי הוא יבצע את השיקום של פניו בצורה המהירה ביותר. יש לזכור כי מדובר בבחור צעיר שבפניו למעשה רוסקו באופן קשה וברור שבמצבו לפני ביצוע הטיפולים נשוא הבקשה, מעבר למראה פניו הקשה, הוא סבל מקשיים של ממש בלעיסה, בנשימה ובראייה והדבר עולה ברורות מהתיעוד הרפואי שצורף. במצב דברים כזה, שיקום פה ולסת ועצמות הפנים לא יכול להיחשב "מותרות" או בגדר טיפול שאינו נצרך, ולפיכך, לטעמי המחלוקת יכולה להיות רק באשר לגובה הסכומים (שהוצאו על מנת לקבל טיפול במוסד רפואי פרטי) וכן באשר לאפשרות קבלת החזר מהמוסד לביטוח לאומי.

אפשרות קבלת מימון ו/או טיפול במסגרת קופת החולים

12. בסוגיה זו נפערה מחלוקת מהותית בין הצדדים, כאשר המבקש טוען כי הוא פעל בהתאם להנחיית המל"ל, אשר במכתבו מיום 19.7.13 הפנה אותו לקבלת טיפול רפואי במסגרת קופת חולים. משהופנה ע"י קופת חולים לקבלת הטיפול בבי"ח הדסה (כאשר הקופה מכסה חלק ארי מהעלות והוא נושא "רק" בהשתתפות) הוא פעל בהתאם להפנייה זו ושילם את התוספת שנדרשה ממנו.

עוד הסביר אביו של המבקש כי הוא פנה בבקשה נוספת למוסד לביטוח לאומי לקבל החזר על ההפרש (שאינו מכוסה על ידי קופת החולים), אולם פנייתו זו נענתה במכתב שברור כי אינו נוגע לענין, ולאחר מכן לא פנה שוב (ראה עמ' 3 לדיון בפני).

בסוגיה זו לא התבהר לי המצב המשפטי הנוכחי עד תום, וגם לאחר שמיעת מלוא טיעוני הצדדים, לא ברור כלל באם אכן היה זכאי המבקש לקבלת הטיפול הרפואי (שיקום הלסת ועצמות הפנים) בכיסוי מלא של קופת חולים, והאם נשיאתו בתשלומים בגין ניתוחים אלו (מעבר לשתלים אליהם אתיחס בנפרד) נובע מבחירתו שלו לקבל את הטיפול בבי"ח הדסה והאם קיימת אלטרנטיבה בה לא היה נושא בתשלום כלשהו בגין טיפולים אלו?

13. צודקת ב"כ הנתבעים, כי לפחות ביחס לניתוחים (מלבד השתלים) לא הוכח כי קופת החולים אינה מכסה טיפולים אלו, באם היו ניתנים במוסד רפואי אחר, ועצם העובדה כי בי"ח הדסה נותן שירותים לקופת החולים "מכבי" (בה חבר המבקש) באזור ירושלים, אין בה להנביע את המסקנה כי לא ניתן לקבל את הטיפול במוסד רפואי אחר של קופ"ח, ללא עלות.

אכן, הנחת הבסיס הינה כי טיפול רפואי, בודאי שטיפול רפואי דחוף, ניתן לקבל ללא תשלום במוסדות רפואיים של המדינה ו/או של קופות החולים, אולם במקרה דנן בהחלט יתכן שקופת החולים אינה רואה בשיקום עצמות הפנים משום טיפול דחוף, ומשכך אפשרות המבקש לקבל טיפול זה במהירות, על מנת לשקם את פניו, אכן היתה כרוכה בתשלום מצידו.

אינני סבורה כי במסגרת בקשה לתשלום תכוף יש צורך בהכרעה בסוגיה זו, והיא תתברר (לאחר הבאת ראיות או תוך העזרות במומחה שימונה) בהליך העיקרי. לצורך הכרעה בבקשה אציין כי שוכנעתי שהמבקש הוציא את ההוצאות הרפואיות על בסיס ההנחה שזו האופציה המיטבית העומדת בפניו לקבל את הטיפול הרפואי שהומלץ לו במהירות האפשרית, ודי בכך בשלב זה.

קבלת החזר בגין ההוצאות מהמוסד לביטוח לאומי

14. גם סוגיה זו תצטרך להיות מבוררת בהליך העיקרי, לאחר שהמבקש יפנה, באופן מספק, למיצוי זכויות במל"ל, ותתקבלנה תשובות מלאות ביחס לפניתו זו.

אציין בפני המבקש, ככל שהדבר לא היה ברור במהלך הדיון בפני, כי פנייתו לקבלת החזר (לאחר ביצוע התשלומים) לנוכח תשובת המל"ל שברור שאינה קשורה לענין ומקורה בטעות של המשיב, איננה בגדר מיצוי זכויותיו כלפי המל"ל.

אלא שלמרות זאת, בשלב זה של הדיון בתשלום תכוף, אינני סבורה כי יש למנוע מהמבקש החזר בעבור הוצאות רפואיות שהוציא, תוך התחשבות גם באפשרות שבסופו של יום יוכל המבקש לקבל החזר על מלוא הוצאותיו מהמל"ל (דבר שלא נראה לי סביר בשלב זה, שכן תשלומים שאינם מכוסים בסל הבריאות למיטב ידיעתי גם אינם מכוסים ע"י המל"ל).

בכל מקרה, אינני סבורה כי יש להשאיר את המבקש במצב בו הוא (או ליתר דיוק אביו) מוציאים הוצאות רפואיות ניכרות שאינן הוצאות שניתן להגדיר כ"מותרות" מבחינה רפואית, כאשר כיסוי להן ינתן, אולי בחלוף תקופה ארוכה נוספת. אינני רואה גם אפשרות שהנתבעת לא תחוייב כלפי התובע בתשלום סכומים משמעותיים (אפילו תביעתו תבלע בתגמולי המל"ל, כפי שנטען שיש אפשרות כי יקרה) שכן האופנוע בו נהג אינו "רכב מעביד", ולפיכך, בכל מקרה, זכאי התובע לפיצוי בשיעור 25% מנזקיו, אשר לאור הנכויות שנקבעו בנכות כללית, ניתן לצפות שלא יהיו נמוכים כלל וכלל.

גובה הסכומים

15. מסכימה אני עם טענת המשיבה, כי אין מקום להורות על החזר ההוצאות הרפואיות במלואן שכן כאמור לעיל, בהתחשב בכך שבי"ח הדסה הינו בית חולים פרטי, הנותן שירותי בריאות למבוטחי "מכבי" כפי שהמבקש כאן, בהחלט סביר שתעריפיו גבוהים מאלו שנדרש מבוטח לשלם במוסד רפואי אחר השייך לקופה (אם בכלל), ככל שקיים מוסד כזה באזור מגוריו של המבקש. אולם מקובלת עלי בהקשר זה טענת המבקש כי משהחל את הטיפול בבי"ח הדסה, ביקש להשלימו שם, כפי שגם הומלץ לו ע"י ד"ר כלב, הרופאה לשיקום הפה.

אלא שאין ברצונו זה של המבקש לחייב את הנתבעת ובאם יקבע, בסופו של יום, כי ניתן לקבל את אותו הטיפול במקום אחר בעלות נמוכה יותר או ללא עלות כלל למבקש (מבלי לפגוע באיכות הטיפול), יחוייב המבקש לשאת בהפרשים שנוצרו כתוצאה מהחלטתו לקבל את הטיפול דווקא בבי"ח הדסה.

אלא שבשלב הזה אינני סבורה כי עלי להכריע באשר לסבירות עלות הטיפול, שכן מצויים אנו בשלב מקדמי להליך העיקרי, אשר בו, בעקבות מינוי מומחה, יבוררו מלוא הנתונים הנדרשים לצורך הערכת סבירות עלות הטיפול.

אוסיף עוד כי אין בכל האמור לעיל כדי להצדיק המשך הוצאת כספים ע"י המבקש או אביו לצורך קבלת טיפולים רפואיים נוספים, ויש מקום לטעמי להתקדם בכיוון של מינוי מומחים מוסכמים (גם אם בטרם הגשת תביעה בשל העובדה כי מצבו של המבקש טרם התיצב) על מנת שניתן יהא להעריך באיזו מידה יש צורך בביצוע טיפולים נוספים ומה היא העלות הסבירה לביצועם (ככל שאינם ממומנים במלואם ע"י קופת החולים).

16. מכל האמור עולה כי מתוך הסך של כ-43,000 ₪ שהוצאו ע"י המבקש, יש לפסוק כתשלום תכוף סך של 30,000 ₪ בלבד, כאשר כל שאר השאלות שפורטו לעיל יבוררו בהליך העיקרי.

17. הוצאות מחיה

בסוגיה זו אני מקבלת בחלקה את עמדת המשיבה לפיה אין מקום לפסוק למבקש הוצאות מחיה מחושבות לפי אבדן שכר, וזאת כאשר הוא לא נושא בהוצאות אלו, כפי שלא נשא בהן קודם לתאונה.

אלא שטיעוני המשיבה כי אין לפסוק סכום כלשהו בגין הוצאות מחיה מתעלמות מהעובדה שמדובר בבחור צעיר, שאך סביר להניח (חרף תחלואת הסכרת בה הוא לוקה ללא קשר לתאונה) כי עם סיום השירות הלאומי היה מבקש להתחיל ולפרנס את עצמו, במידה כזו או אחרת, גם באם היה ממשיך להתגורר בבית הוריו. בהעדר נתונים היכולים להעיד על פוטנציאל ההשתכרות, ובהתחשב בכך שלא כל אדם צעיר מצליח למצות, מיד עם סיום השירות, את אותו פוטנציאל, אין לחשב הפסד השתכרות תיאורטי כלשהו, אולם בהחלט יש מקום לקחת בחשבון שחרף קשייו הרפואיים, שאין מקורם בתאונה, היה מצליח למצוא עבודה שתספק לו שכר מינימום לפחות, אם לא מייד לאחר סיום השירות הלאומי, אזי תוך מספר חודשים לאחר מכן.

אולם מנגד, לא שוכנעתי כי המבקש פעל למיצוי זכויותיו כנפגע עבודה, ולא הובהר מה נעשה על ידו מאז הופסקה קצבת הנכות הכללית (בחודש 8/14 לערך) ועד היום, על מנת לקבל קצבה לה הוא זכאי, שלמיטב ידיעתי איננה מחושבת על בסיס השתכרותו החלקית ביותר לפני התאונה.

בנסיבות אלו אין מקום לחישוב "דמי מחייה" חודשיים, אלא יש מקום לפסוק סכום גלובאלי שיבטא את ההפסד שנגרם למבקש, בניכוי זכויות שלא מוצו באופן מלא, וזאת לטעמי בסך של 10,000 ₪.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את המשיבה בתשלום תכוף בסך של 40,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 6,136 ₪ והחזר אגרת משפט בסך של 700 ₪.

לא תוגש בקשה נוספת לתשלום תכוף קודם לקבלת חוות דעת מומחה רפואי בתחום הפה והלסת, אשר יש למנותו בהסכמה, ובהעדר הסכמה יש להגיש תביעה לבית המשפט על מנת שימונה תוך זמן סביר.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ה, 11 יולי 2015, בהעדר הצדדים.