1. בפני תביעה ותביעה שכנגד עקב טענה נטענת של הפרת חוזה שכירות.

להלן העובדות הרלוונטיות לתביעה

2. התובעת השכירה ביום 20.11.12 דירה בבעלותה לנתבעים (להלן: "הדירה"). תקופת השכירות של הדירה הסתיימה ביום 30.11.14.

3. במהלך תקופת השכירות, בתאריך 23.3.14, החלו בעיות רטיבות בדירה המושכרת. מים חלחלו מדירות השכנים לדירה במספר אירועים וגרמו לנזק בדירה.

4. התובעת, בעלת הדירה, טענה כנגד הנתבעים, כי לא שיתפו פעולה עם בעלי המקצוע ששלחה אליהם ומשכך נותרה הדירה בלתי מושכרת כחודשיים. כן טענה התובעת כי הנתבעים גרמו לנזקים כבדים בדירה אשר בגינם נאלצה לבצע שיפוץ בהיקף נרחב.

5. הנתבעים הגישו בבית משפט זה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. הנתבעים טענו כי שיתפו פעולה עם התובעת ככל שיכלו וכי הסכם השכירות הגביל את התובעת להגיע בכל עת לדירה. לטענתם נגרמו להם נזקים מרובים בעקבות הרטיבות שהייתה בדירה ומשכך הם עותרים כי התובעת תפצה אותם.

טענות התובעת

6. מרבית טענותיה של התובעת כנגד הנתבעים נסבו סביב טענה מרכזית אחת והיא כי השוכרים לא אפשרו לבעלי מקצוע מטעמה להיכנס לאמוד את הנזק בדירה ולתקנו.

7. לטענת התובעת, כיוון שהנתבעים לא אפשרו לבעלי מקצוע להיכנס לדירה והתחמקו ממנה, גמלה החלטה בליבה לשלוח להם ביום 19.5.04 מכתב בגדרו נדרשו לתקן את בעיות הרטיבות, אחרת יידרשו לפנות את הדירה ביום 30.6.140. לטענת התובעת, בעקבות פנייתה הטיחו בה הנתבעים צעקות, איומים וקללות שבגינם הגישה תלונה למשטרה.

8. אירוע נוסף שאותו מתארת התובעת אף הוא עניינו רטיבות שהתגלתה בדירתה ובעקבותיה חלחלו מים לדירת שכן בשם אבנר יעקב, שדירתו ממוקמת מתחת לדירתה. לטענתה, מקור הרטיבות הייתה דירת שכנתה אשר נמצאת בקומה אחת מעל הדירה. המשיכה התובעת וטענה, כי עבודה שביצע שרברב פערה חור בדירה והאחריות לתקלה זו רובצת על הנתבעים. זאת, כיוון שבזמן התיקון לא נשארו בדירה על מנת לכוון את השרברב בעבודתו.

9. התובעת טענה שהנתבעים גרמו לדירתה נזקים רבים בשנתיים בהם התגוררו במושכר ועל כן הזמינה את חברת הדס אשר תאמוד את הנזקים. לטענתה, עבור הליקויים שגילתה חברת הדס יש לחייב הנתבעים בסך של 25,332 ובגין חודשיים של שכירות שלא שולמו יש לחייבם בסך של 6000 ₪.

טענות הנתבעים

10. הנתבעים טענו בתגובה, כי מתחילת הסכם השכירות ועד סופה של השכירות, שולמו כל התשלומים בגין שהותם בדירה. הנתבעים טענו כי בכתב הגנתם מצורפות כל הקבלות ששילמו והמעידות כי אינם חייבים דבר לתובעת.

11. הנתבעים הסבירו לבית המשפט, כי ברגע שזיהו רטיבות טרחו ליידע את התובעת וכי זו האחרונה הבינה היטב במה מדובר. לטענת הנתבעים, התובעת שלחה את השמאי של חברת הביטוח כדי שיאמוד את הנזק, והשמאי עשה כן, אך היא התובעת, לא טרחה לתקן את הנזקים, כיוון שקיבלה בגינם פיצוי כספי מחברת הביטוח. לטענתם, התובעת לא הסתפקה בקבלת הפיצויים מחברת הביטוח ודרשה מהם שהם יתקנו בעצמם את הנזק. כך, שלפי טענתם, התובעת חתרה להשיג פיצוי כפול בגין הנזק שנגרם.

12. לטענת הנתבעים, בעת האירוע הנוסף של הרטיבות הם שהו בנופש ואף הסכימו להשאיר את מפתח הדירה בידי התובעת, כדי שהיא תוכל לטפל בבעיות. הם טענו כי אכן היו בעיות של תיאום בהגעת בעלי מקצוע, אך הם השתדלו לרצות את התובעת, ועל כן הם ביקשו מהשכנים להישאר בדירה בעת עבודת השרברב. לטענתם אינם נושאים באחריות בגין עבודה לקויה של השרברב.

דיון והכרעה

13. לאחר קריאת כתבי טענות הצדדים ועיון בעדויותיהם הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. באופן כללי מהעדויות ששמעתי בפני אני מעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסתה של התובעת. להלן אנמק החלטתי זאת;

14. בראש ובראשונה ברצוני להתייחס לטענות התובעת באשר לתקלות שגילתה חברת "הדס". זו האחרונה סקרה את הדירה וכמעין מעשה שבמומחיות הצביעה על שורה של "פגמים" אותם היו צריכים הנתבעים לתקן וחדלו משלא עשו כן. אני דוחה מכל וכל את חוות הדעת של חברת הדס במוצאי אותו לוקה בבעיה לוגית מרכזית והיא שלכותב חוות הדעת לא היה כל מושג מה היה מצבה של הדירה טרם שהושכרה. מקום שלכותב חוות הדעת לא הייתה ידיעה אמפירית, מה היה מצב הדירה עובר לקופת השכירות, אין הוא יכול לחוות דעה מקצועית באשר למחדלי השוכרים לאחר תום תקופת השכירות. ועל כן אני דוחה את כל ממצאיה של חוות דעת זו.

15. אין ממש בטענת התובעת כי הנתבעים מנעו ממנה או ממומחיה להיכנס לדירה. כך לדוגמה, אך עובדה היא ששמאי מטעם התובעת נכנס לדירה ואמד את גודל הנזק שנגרמה בשל בעיית הרטיבות. התובעת עצמה לא הכחישה שהשמאי שביקר בדירה המושכרת קבע, כי זכאית היא לפיצוי בגין הנזק שנגרם מהרטיבות. כך לדוגמה, טענה הנתבעת כי היא זוכרת מקרה שבו הנתבעת כן נכנסה אליהם לדירה. לדבריה של הנתבעת: "לפי מה שהיא אומרת היא לא ביקרה בעצם אצלנו בדירה בשנה הראשונה, אני יכולה להעיד שהיא הגיעה אלי הביתה הייתי בחופשת לידה , היא נכנסה אלי לבית וישבה." אני נותן אמון בדבריה של הנתבעת ומעדיף את גרסתה על פני גרסתה של התובעת. לא מן המותר לציין כי על פי סעיף 10 להסכם השכירות שנחתם בין הצדדים נאמר שהתובע יכול לבקר בדירה אך בכפוף לכך שלא "תופרע שהותו של השוכר בדירה".

16. ואולם הכשל העיקרי בהתנהלותה של התובעת נעוץ במחשבתה המוטעית כי האחריות לרטיבות שהתגלתה בדירה רובצת על כתפי הנתבעים. באופן כללי האחריות לתיקון תקלות רטיבות ותקלות שעניינם בלאי טבעי רובצת על כתפי המשכיר וזאת כל עוד לא יוכח שהשוכר הוא שחולל את הנזקים. על המשכיר מוטל לתקן את הטעון תיקון במושכר לרבות רטיבות שנתגלתה בה, שכן מחויבותו הראשונית היא להשכיר דירה שמצבה תקין לשוכרי הדירה. כך לדוגמא פרופ' י' ויסמן מתייחס לחובה המשכיר לתקן את המושכר בספרו, "דיני קניין – החזקה והשימוש" (תשס"ו) וכותב, כי "להבדיל מן החובה החד - פעמית של המשכיר להעמיד לרשות השוכר את המושכר כשהוא פנוי, חובה המתמצית עם תחילת תקופת השכירות ואינה מתמשכת לאורך כל תקופת השכירות ..., חובתו של משכיר לתקן את הטעון תיקון במושכר היא חובה מתמשכת, המוטלת על המשכיר במשך כל תקופת השכירות. את חובתו זו על המשכיר למלא תוך זמן סביר לאחר קבלת הודעה מאת השוכר על הצורך" (עמ' 343 ואילך).

17. החובה לתקן ליקויים במושכר נובעת בכפוף לאמור בסעיף 7(א) ) לחוק השכירות והשאילה, התשל"א – 1971 (להלן – חוק השכירות והשאילה) אשר קובע כדלקמן:

" המשכיר חייב, תוך זמן סביר לאחר שקיבל דרישה לכך מאת השוכר, לתקן במושכר, או בנכס שברשותו המשמש את המושכר, כל דבר השולל או המגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות (להלן - פגם), בין שהפגם היה בזמן מסירת המושכר לשוכר ובין שהתהווה לאחר מכן, זולת פגם שהשוכר אחראי לו לפי חוק השומרים, תשכ"ז–1967, או שתיקונו, לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות, אינו חל על המשכיר."

18. לעיצומן של הטענות, אומר, כי מדובר בשני אירועים של רטיבות שאירעו במהלך השכירות: במהלך האירוע הראשון, בחודש מארס שנת 2014 התגלעה רטיבות בדירה שמקורה מדירת שכן. התובעת עצמה ציינה בכתב תביעתה כי "ביום 23.3.14 נודע לי על כי אצל מר דוד חי בוגנים השכן מהקומה הרביעית והאחרונה החלו בעיות קשות בצנרת ביתו כתוצאה מכך חלחלו מים ליתר הדירות....והיות ודירתי ממוקמת בקומה 2 מתוך 4 הקומות חלחלו המים והגיעו לקיר מזווה ביתי". כאמור התובעת טענה כי הנתבעים מנעו מבעלי המקצוע ובעיקר מהשמאי להיכנס לדירה על מנת לאמוד את היקף הנזק והנתבעים שמנעו זאת ממנו צריכים הם לשאת בנזקים ולתקן את הדירה. אינני נותן אמון בדבריה של התובעת אף במקרה זה ואני מעדיף את עדות הנתבעים על עדותה ולפיה מקרה ביטוח זה כוסה על ידי חברת הביטוח של התובעת על בסיס דו"ח של השמאי שביקר בדירה, אמד את הנזק וקבע סכום כסף שחברת הביטוח תשלם לתובעת. אף התובעת הודתה במהלך הדיון כי אכן קיבלה פיצוי מחברת הביטוח עבור נזק זה (ראו עמ' 2 לפרו' שור' 14). הנה כי כן, עולה כי למרות שקיבלה פיצוי מחברת הביטוח דרשה התובעת כי הנתבעים יישאו בעלות התיקונים של התקלה האמורה.

19. באירוע אחר של רטיבות בדירה המושכרת שחל בחודש ספטמבר 2014 טענה התובעת כי שוחחה עם הנתבע וביקשה ממנו להישאר בדירה בעת ששרברב יעסוק בעבודת התיקונים והוא חדל משהשאיר בדירה נער שיכוון את השרברב שגרם לנזק בדירתה. אף במקרה זה אינני מאמין כלל לגרסתה של התובעת ומעדיף את גרסת הנתבעים. אלה האחרונים הסבירו כי לא יכלו להישאר בדירה באותה עת והפקידוה בידי שכנים ששלחו את בנם הצעיר להיות נוכח בדירה ולכוון את השרברב בעבודתו. ברי הדבר שלנתבעים אין כל אחריות ליתן סיוע מקצועי לשרברב ואין הם נושאים כלשהי באחריות לטיב עבודתו. ואדגיש - הודאת התובעת כי שרברב טיפל בתקלה הקשורה לדירתה סותרת את טענותיה שלה עצמה כי הנתבעים לא אפשרו לבעל מקצוע להיכנס לדירה.

20. הנה כי כן, בשני האירועים בהם התגלתה רטיבות לא נמצא כל פגם בהתנהגות הנתבעים. האחריות בגין הרטיבות רובצת על התובעת ולא על הנתבעים שכן מטרת חוזה השכירות הייתה בסופו של דבר כי התובעת תשכיר דירה במצב טוב לנתבעים והיא חדלה מקום שתקלות רציניות של רטיבות התגלעו בה.

21. בראש הנזק השלישי תבעה התובעת סך של 6000 ₪ כיוון שלא הצליחה להשכיר את דירתה. ואולם, במהלך הדיון התגלה לי וזאת מפי התובעת עצמה, כי היא לא השכירה ולא רצתה להשכיר את הדירה עם צאתם של הנתבעים ממנה. מקום שהדירה לא הושכרה עד ליום זה, כך לפי עדותה של התובעת, אין כל בסיס לתביעתה של התובעת לדמי שכירות מהנתבעים ואני דוחה את תביעתה אף בראש נזק זה.

22. במהלך הדיון נמנעו הנתבעים לטעון באשר לעניין התביעה שכנגד ונתנו לבית המשפט להבין שעניינם האמיתי הוא להדוף את טענות התובעת וליישב את הסכסוך עימה, להוציא את רצונם שאפצה אותם בגין עלות הסיוע המשפטי שנזקקו לו לצורך התביעה הזו ותביעות אחרות שהתנהלו עם התובעת.

23. התוצאה היא כי אני דוחה את התביעה שהוגשה על ידי התובעת וקובע כי טענותיה לא הוכחו כלל לרבות טענות כגון אי תשלום תשלומי חובה הנקובים בהסכם בין הצדדים. אני דוחה אף את טענות הנתבעים אשר נטענו בכתב התביעה שכנגד ואשר לא הוכחו במהלך הדיון ומשכך אין מקום שאשעה אליהן.

24. התביעה העיקרית נדחית. כמוה גם התביעה שכנגד. אי לכך, תשלם התובעת לנתבעים הוצאות משפט בסך 700 ₪ . סכום זה יהיה צמוד למדד ויישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ו, 04 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.