1. כתב האישום המתוקן בתיק זה מונה 11 אישומים. האישום הראשון עניינו החזקת סם שלא לצריכה עצמית שהכוונה היא לקנביס במשקל כולל של כ- 14 גרם, חשיש במשקל של כ- 3 גרם עוד כולל אישום זה עבירה של החזקת כלים להכנת סם כשהכוונה היא להחזקת משקל אלקטרוני המשמש לשקילת הסם. כל יתר האישומים שבכתב האישום עניינם הספקת סמים מסוכנים. כל אחד מהאישומים מתעד מספר אירועים, כאשר כל אירוע הוא מכירה שמכר המערער לאנשים ששמם נקוב באישום הרלוונטי.

כל אישום מתעד רוכש אחר הסם שמדובר בו הוא מריחואנה. המערער עסק בפעילות זו של סחר בסמים לאורך תקופה של כשנה ורבע, החל מ- 12.12.12 ועד 27.3.14.

הכמויות שמכר המערער נעות מגרם עד כ- 10 גרם. בחלק הכללי של כתב האישום נאמר, כי המערער סיפק את הסם ללקוחותיו במחיר קבוע של 100 ₪ בעבור גרם.

2. התביעה עתרה בבית משפט קמא לקבוע מתחמים עבור כל אישום, חרף העובדה שכל אישום כולל מספר אירועים, דהיינו מספר מכירות שהמאחד ביניהן הוא זהותו של הקונה. בית משפט קמא לא קיבל עמדה זו ולשיטתו: "בנסיבות אלה אני מוצא לקבוע כי מדובר במכירות שהינן אירועים שונים". בית המשפט קבע כי המתחם הראוי הוא בין מאסר לתקופה קצרה שיכול ותרוצה בעבודת שירות, ועד למאסר למשך 15 חודשים לכל מכירה (באישומים הסחר).

באשר לאישום הראשון שעניינו עבירות החזקת הסם, המתחם אליבא דבית משפט קמא נע בין מאסר על תנאי ל- 8 חודשי מאסר.

בסופו של יום, תרגם בית משפט קמא את המתחמים שנקבעו על ידו לכלל עונש אחד: שנתיים מאסר בפועל. בנוסף הוטלו על המערער מאסרים על תנאי לתקופות משתנות בהתאם לעבירות שמדובר בהן. בית המשפט הכריז על המערער כעל סוחר סמים והורה על חילוט הכסף שנתפס אצלו בסך 27,490 ₪ וכן פלאפון סלולרי. בשל חילוט הסכום הנ"ל נמנע בית המשפט מהטלת קנס על המערער.

על גזר הדין הערעור בפנינו.

3. אלו הקביעות העיקריות בגזר הדין:

בית משפט קמא עמד על הצורך במלחמה בנגע הסמים, אם לא כדי להביא לביעורו המוחלט של נגע זה, לפחות לצמצם את מימדיו.

כאמור לעיל, כל מכירה היא ארוע בפני עצמו וכך יש לראותה.

מדיניות הענישה הנוהגת הכתיבה את הצורך בהחמרה ומכאן המתחם שנקבע.

המערער אכן עבר הליך שיקומי משמעותי, אולם לנוכח ריבוי העבירותו התקופה הממושכת בה נעברו, לא ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן שהמליץ על עונש שלא ירוצה מאחורי סורג ובריח.

4. הסנגור טוען כי בית המשפט החמיר עם המערער מעל ומעבר באופן המחייב את התערבותה של ערכאת הערעור. על אלה עמד הסנגור בהודעת הערעור:

א. מדובר בתיק חריג ויוצא דופן בנוף הפלילי ובוודאי בנוף הפלילי של סחר בסמים, זאת בשל אופיין של המכירות שמדובר בהן ומיהותו של המערער.

באשר לאופיין של המכירות – הדגש הושם כל כך שמדובר במכירות בהן לא הרוויח המערער: "מר פלג לא הרוויח כמעט דבר ממכירת אותם גרמים של קנביס לחבריו" (סעיף 26 להודעת הערעור). המערער הרוויח על-פי המוסכם 10 עד 15 ₪ מכל מכירה. גם בית משפט קמא קיבל כי: "עיקר רווחיו של המערער היו במישור הנפשי והחברתי" ולא במישור הכספי, שעל כן יש לבחון את הפצת הסם במקרה זה במשקפיים שונות לחלוטין מהמקובל בעבירות מסוג זה.

ב. הכמויות שמדובר בהן הן כמויות קטנות. סה"כ מדובר ב- 145 גרם שנמכרו בכל המכירות גם יחד, כאשר המכירות כאמור נעשו לאנשים שונים ובתאריכים שונים. כל הקונים הם אנשים המוכרים למערער.

ג. הסנגור מלין על מתחמי הענישה שקבע בית משפט קמא. בהודעת הערעור כמו בפנינו הפנה הסנגור למתחמים אחרים שנקבעו בנסיבות חמורות אף הרבה יותר מאלה שהיו בתיק הנוכחי. שגה בית משפט קמא כאשר קבע את המתחם שקבע, במיוחד כך כאשר קבע אותו לכל מכירה בנפרד.

ד. דגש רב הושם על מיהותו של המערער. המערער הוא אדם נורמטיבי שהתדרדר לעיסוק בסמים בתקופה משברית בחייו. במהלך אותה תקופה השתמש בסמים וכך גם הגיע לאותו סחר בסמים שבו הודה. המערער עבר תהליך שיקום מופתי. שירות המבחן המליץ בסופו של דבר להסתפק במאסר בעבודות שירות והציב אף אלטרנטיבה לענישה זו שתתבטא בהטלת צו מבחן למשך שנה וכן צו של"צ בהיקף של 400 שעות שלצדו עונש הרתעתי הצופה פני עתיד. המערער לאורך תקופת השיקום שלו הפך להיות גורם מוביל בקבוצה הטיפולית שבה היה חבר. המערער, לטענתו של הסנגור, עשה "ניקוי אורוות" והודה בכל פעילותו. המדינה הגיעה לכתב האישום בהתבסס על דבריו ועל הודייתו. כאמור הוא עומד איתן בהליך השיקומי והיה מקום לתת לזה משקל רב יותר ממה שנתן בית משפט קמא.

ה. גורם ייחודי שעליו עמד הסנגור עניינו מצבו המשפחתי של המערער. המערער שהוא יליד 1960, הוא אב לילדה אחת כבת 4 היום. אמה של הילדה היא אזרחית קולומביה. היא עזבה את הארץ עם הילדה. למעשה הילדה הוברחה, כך לטענת המערער, מהארץ. המערער נלחם היום על השבת בתו ארצה על בסיס אמנת האג. לטענת ב"כ המערער, שהייתו של המערער בכלא תחבל בסיכויו להשבת הילדה ארצה, שהרי בעודו בכלא אין מי שיטפל בילדה ומן הסתם לא תוחזר בנסיבות אלה. לפיכך גם מטעם זה העתירה היא לבטל את מאסרו של המערער מאחורי סורג ובריח. בית משפט קמא אומנם התייחס לנושא זה, אולם לא נתן לכך את המשקל המתאים.

ו. טענה נוספת שהעלה הסנגור נוגעת לחילוט הכסף. לטענת הסנגור, לא היה מקום להכריז על המערער מלכתחילה כסוחר סמים בשלב שבו הוכרז. מטענה זו למעשה חזר בו ב"כ המערער בטיעון לפנינו שעל כן לא נתעכב עליה. הטענה המהותית יותר בהקשר זה הינה, כי גם אם הוכרז המערער כסוחר סמים, לא היה מקום להורות על חילוט הכסף שנתפס ברשותו. כפי שנטען לעיל, הרווח הכספי של המערער מהסחר בסמים היה כמעט אפסי, זאת מחד גיסא. מאידך גיסא, הציג המערער מקורות מהם הגיע הכסף שנתפס ברשותו לידיו. המקורות הם אמו ואחותו של המערער. שתיהן העידו בבית המשפט על כך שהעבירו סכומי כספים של ממש לידי המערער. הטיעון לא היה סתמי אלא נסמך על דפי חשבון ומסמכים נוספים ולפיכך, המערער, הרים את הנטל המוטל עליו גם תוך התייחסות לחזקה שבסעיף 36א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1973.

5. המדינה טוענת כי אין מקום להתערב בענישה. על אלו שמה המדינה את הדגש:

מדובר במספר רב של אירועים ובמי שפעל באופן שיטתי לאורך כשנה ו- 3 חודשים. הפעילות הקיפה עשרות הזדמנויות שבהן מכר המערער סמים ללקוחות רבים, כאשר כל לקוח רכש ממנו סם מספר פעמים.

המתחם הראוי הוא בין 6 ל- 18 חודשי מאסר, גם כאשר מדובר בסחר בגרמים בודדים המדינה הפנתה לפסיקה שתומכת במתחם זה. לפיכך המתחם שקבע בית משפט קמא בין מספר חודשים שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 8 חודשים, הוא מתחם שהולם את הפסיקה ואינו מחמיר עם המערער.

נכון הוא שהמדינה ביקשה כי כל אישום ייחשב כאירוע, עדיין גם תוך התייחסות לעתירתה זו של המדינה מדובר ב- 11 אישומים כאשר בשורה התחתונה בית המשפט הטיל 24 חודשים שהולמים את המתחם שעתרה לו המדינה.

באשר לאמור בתסקיר שירות המבחן ובתהליך השיקום שעבר המערער, המדינה מסכימה כי מדבור בתהליך שיקום משמעותי, אולם לשיטתה בית המשפט שקלל נתון זה. המדינה מפנה גם לכך שמדובר במי שלא בא מנתוני מצוקה והשיקום לגביו פחות דרמטי.

6. לענין החטיפה, המדינה מסכימה כי מדובר בנסיבות מצערות, אולם ריצוי המאסר לא מחמיר את מצבו של המערער ובכל מקרה בית המשפט התחשב גם בכך.

באשר לחילוט, לטענת המדינה, בית המשפט פעל נכון. על-פי החזקה שבסעיף 31(6) לפקודת הסמים המסוכנים, כל רכוש של סוחר סמים ייחשב כרכוש שהושג בעבירה. האחות והאם לא הוכיחו כי מסרו למערער כסף במזומן. הכסף שהעבירו אליו היה בהעברה בנקאית או בשיקים והמערער לא הוכיח כי הוא משך את הכסף במזומן.

עתירתה של המדינה, כפי שניתן להבין, לא להתערב בענישה.

7. שקלנו את טיעוני הצדדים ובדעתנו להקל בעונשו של המערער במידת מה, אולם לא עד כדי ביטול המאסר בפועל מאחורי סורג ובריח כליל.

איננו רואים להרחיב את הדיבור על הצורך להילחם בנגע הסמים המסוכנים, שעליו כבר נאמר כל שניתן להיאמר. להלן נתייחס לטענות הספציפיות שעלו בתיק זה.

8. נתחיל באופיין של העבירות שמדובר בהן. כזכור טענתו המרכזית של המערער הינה כי לא מדובר בסחר במשמעותו הרגילה, המערער לא מכר לצרכני סמים אלא לחבריו ומכריו כשהמכירה היא מכירה "חברתית" והעומד מאחוריה ורצונו של המערער לזכות בהערכת חבריו ו"לעשות רווחים" במישור הנפשי.

איננו מקבלים טיעון זה. נתחיל בכך כי מעובדות כתב האישום שבהן הודה המערער לא ברור לנו אם אכן מדובר בחבריו, בוודאי לא חבריו הקרובים. כל שכתוב בחלק הכללי של כתב האישום הוא, כי המערער ניהל פנקס ובו רשימה של שמות לקוחות, כאשר הלקוחות הם האנשים להם סיפק את הסם, הא ותו לא. שיטת המכירה היתה קלה מאוד עבור הקונים. כל שנדרש הוא לשלוח למערער מסרונים, במסרונים היו מפרטים הקונים את כמות הסם המבוקשת וקובעים גם את המועד בו יבואו לקבל את הסם.

גם אם נצא מנקודת הנחה כי מדובר בחברים או מכרים, אין בכך כדי להפחית מחומרת ההתנהלות הפלילית דלעיל. המערער הפך את קניית הסם עבור אותם חברים או אותם לקוחות לקנייה זמינה, קלה, שאיננה צופנת עבורם כל רכיב של סיכון בהשגת הסם. "השירות" שסיפק המערער לאותם אנשים הוא שירות שבו צריך להילחם. אדרבא, מי שרוצה לרכוש סם יסתכן בהשגתו ושמא יהיה בכך כדי למנוע את המשך רכישת הסם על-ידו. בכך שהמערער הפך את רכישת הסם למעין עיסוק חברתי, נתן לגיטימציה לשימוש החוזר בו ולרכישות החוזרות, שהרי כאמור כל שנדרש מהרוכשים היה לשלוח מסרון, הא ותו לא.

נראה לנו כי אם ברצוננו להילחם בנגע הסמים מוטלת על בית המשפט החובה להילחם גם בצורה זו של סחר בסם, לא פחות מאשר בסחר המקובל והמוכר שבו חושף עצמו הקונה לסכנה כאשר הוא מחפש את המוכר וקונה ממנו בנסיבות שבהן הוא עלול להיתפס. לפיכך, מדובר לשיטתנו בנסיבה מחמירה ולא בנסיבה מקלה.

9. לכך יש לצרף את השיטתיות שבה נהג המערער. כאמור, כתב האישום כולל 10 אישומים של סחר בסם. כל אחד מהם כולל מספר מכירות כאשר המכירות נעות בין גרם אחד לבין 10.5 גרם סם. סה"כ מדובר ב- 145 גרם סם, כמות שאיננה מבוטלת כלל ועיקר. רק על דרך הדגמה אנו מפנים לאישום מס' 8 ולמס' המכירות שמדובר בהן באישום זה (10 מכירות), כאשר גם באישומים האחרים מדובר כאמור במספר מכירות בכל אישום. מספר המכירות הרב הוא נתון שללא ספק מגלם היבט של חומרה.

10. באשר לתהליך השיקום שעבר המערער: עיינו אף אנו בתסקירי שירות המבחן, זה שהיה בפני בית משפט קמא והתסקיר העדכני המונח בפנינו. מקובל עלינו כי מדובר בתסקירים חיוביים, אפילו חיוביים במיוחד, שמצביעים על כך שהמערער אכן נקי מסמים ונוטל אחריות למעשיו. המערער השתלב בטיפול, התמיד בטיפול. בתסקיר האחרון מיום 28.5.15 מציין שירות המבחן כי המערער המשיך להגיע בקביעות לטיפול הקבוצתי והמשיך להוות גורם משמעותי בקבוצה הטיפולית ושיתף בפתיחות בקשייו. שירות המבחן ציין עוד כי המערער גם היה קשוב למשתתפים האחרים. שירות המבחן הוא שהחליט על סיום הטיפול בקבוצה על בסיס התרשמות כי המערער הפיק את התועלת המרבית מהטיפול ונכון יותר שימשיך את תהליך השיקום במסגרת היחידה לנפגעי סמים. כאמור, אנו נותנים משקל רב לאמור בתסקיר ונתון זה הכתיב את החלטתנו להתערב במידת מה בענישה.

11. איננו מקבלים את הטיעון באשר למשמעות העברתה של בתו של המערער לקולומביה כשיקול משמעותי לענין הענישה במקרה זה. ספק בעיננו אם למאסרו של המערער יש השלכה של ממש למצבה של הילדה וסיכויי ההחזרה ארצה, מכל מקום גם אם נקבל כי המאסר יהיה לו השלכה על יכולתו של המערער לנהל את המלחמה במישור זה, אין בכך כדי להוות שיקול משמעותי לענין הענישה המתחייבת ממעשיו.

12. שיקול נוסף שלו אנו נותנים משקל לענין החלטתנו להתערב בענישה עניינו קביעתו של בית משפט קמא לקבוע מתחם נפרד עבור כל מכירה, בהבדל מעתירתה של התביעה לקבוע מתחם עבור כל אישום ולא עבור כל מכירה. לענין זה אנו יוצאים מנקודת הנחה כי קביעת המתחם הנפרד עבור כל מכירה, יכול והחמירה את התוצאה הסופית. כזכור, בית משפט קמא הטיל עונש אחד בסופו של יום, אולם עונש זה הוכתב על-ידי החלטתו לקבוע מתחם אחד עבור כל אחת מהמכירות. הדעת נותנת כי התוצאה הסופית הושפעה ולו במידת מה מריבוי המתחמים.

תוך שמקובל עלינו כי בית המשפט ככלל איננו מחמיר מעבר למה שעתרה התביעה ותוך שאנו משקללים את האפשרות כי קביעת המתחמים הנפרדים ייתכן והביאה להחמרת התוצאה, נראה לנו כי יש מקום לתת לכך ביטוי בתוצאה הסופית.

13. שילוב שני הגורמים, קרי: המשקל הנוסף שאנו נותנים לענין השיקום שעבר המערער ואמירתנו דלעיל באשר למתחמים שנקבעו על-ידי בית משפט קמא, אנו מוצאים לנכון להעמיד את תקופת המאסר הכוללת אותה ירצה המערער על 18 חודש במקום 24, כאשר יתר רכיבי הענישה יישארו בעינם.

14. באשר לחילוט, גם בנושא זה אנו מוצאים לנכון להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא ולהורות על חילוט של 5,000 ₪ מתוך הסכום שנתפס בידי המערער כשהיתרה תוחזר לידי המערער.

נראה לנו כי המערער אכן עמד בנטל המוטל עליו להוכחת העובדה שהכספים שנתפסו בביתו לא בהכרח הגיעו ממכירת הסמים. בכך אנו נותנים משקל לשני רכיבים:

א. כזכור, הוסכם על הצדדים כי הרווח ממכירת הסמים במקרה הנוכחי היה קטן במיוחד ויש לכך השלכה לענין החזקה שבסעיף 31(6) לפקודת הסמים המסוכנים.

ב. אמו ואחותו של המערער העידו כי הן העבירו לידיו כספים. הטענה איננה טענה סתמית בעלמא אלא לוותה במסמכים. טענתה של התביעה ולפיה, לא הוכח כי המערער הפך את הכספים שקיבל מאמו ואחותו למזומן, אין לה על מה שתישען. למן הרגע שהוכח כי אכן הועברו אליו כספים, העובדה שנתפס ברשותו סכום מזומן איננה מנתקת את הקשר בין הסכומים שהועברו לסכום שנתפס.

לפיכך, כאמור, אנו קובעים כי מתוך הסכום תחלט המדינה 5,000 ₪ והיתרה תוחזר למערער.

ג. יתר רכיבי גזר הדין יישארו בעינם.

ניתן והודע היום י"ד סיוון תשע"ה, 01/06/2015 במעמד הנוכחים.