19 מאי 2016

לפני:

כב' השופט תומר סילורה

החלטה

1. בפניי בקשת המועצה הדתית להורות לתובע לחתום על טופס ויתור על סודיות רפואית ולמסור תעודת בירור כניסות ויציאות מהארץ.

ההליך העיקרי

2. התובע, יליד 1933, כיהן כרב הראשי בגבעתיים ועבד עבור המועצה הדתית גבעתיים (להלן: "המועצה") מיום 1.2.67 ועד פרישתו ביום 8.4.13. לטענתו, קופח בתשלום זכויותיו שכן המועצה החלה לשלם לו תשלומי פנסיה רק מספר חודשים לאחר פרישתו (ביום 9.7.14) ועל כן הינו זכאי להפרשי גמלה עבור החודשים שלא שולמו לו. בנוסף, לטענת התובע על פי הוראות התקשי"ר, ההסכמים הקיבוציים וההסדרים, הינו זכאי למענק שנים עודפות גבוה בהרבה מזה ששולם לו.

לבסוף, לגישתו, זכאי לפדיון דמי מחלה שלא נוצלו ולפדיון חופשה ולפיצוי בגין ניהול תלושי שכר בניגוד לתיקון 24 (ללא ניהול פנקס חופשה ומחלה).

3. בכתב ההגנה טוענת המועצה כי התובע כיהן כרב עיר ראשי החל מיום 29.3.77. מעמדו של רב עיר הינו סטאטוס מיוחד המכונה "נבחר ציבור", הסמכות לקביעת שכרו ותנאי העסקתו נתונה לממשלה מכוח סמכותה השיורית. עד לשנת 1977 שכרם של הרבנים בעיריות, במועצות המקומיות ובמושבים ניתן על פי שכר אקדמאים בדירוג המח"ר. החלטת הממשלה מיום 28.5.77 קבעה כי שכר הרבנים יהיה בין שכר ראש מועצה מקומית לשכר סגנו, ללא השוואה בתנאי פרישה.

במסגרת תנאים אלה, על רבני ערים, בהיותם במעמד של נבחרים, לא יחולו הסכמים ו/או הסדרים קיבוציים ואין להם חובת החתמת כרטיס נוכחות. בנוסף, ניהול כרטסת חופשה תלויה ברצונו הטוב לדווח על מועדי יציאתו לחופשה. במידה והכרטסת נוהלה כראוי, מכסת הצבירה המקסימאלית היא 152 ימי חופשה. אשר לימי מחלה, הרבנים מקבלים שכר רגיל בעת מחלה, ללא מכסה המגבילה את ימי המחלה ולכן אין מקור נורמטיבי המזכה אותם בפיצוי בגין ימי מחלה לא מנוצלים.

המועצה הינה גוף מתוקצב ומפוקח על ידי הרגולטור, ועל כן אין באפשרותה להסכים על שינויים בשכר או הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, אלא בהתאם למה שהוסכם עם שר האוצר ו/או הממונה על השכר.

4. בנוגע לתביעתו להפרשי פנסיה, התובע סיכל במו ידיו את תשלום הגמלה בכך שלא הגיש תביעה לגמלה, תנאי מהותי הדרוש לצורך התשלום, וזאת חרף פניות חוזרות ונשנות אליו בעניין זה.

לגבי מענק השנים העודפות, על התובע לא חלים הסכמים ו/או הסדרים קיבוציים החלים על עובדי המועצה. בהתאם להנחיות המשרד לשירותי דת, קיימת זכאות לשנים עודפות רק עד גיל 70 ועל כן התובע היה זכאי למענק עבור 1.18 שנים בלבד.

עוד, התובע אינו זכאי לפדיון דמי מחלה בהעדר מקור נורמטיבי לזכאות זו והיות שלא העביר דיווח למועצה אודות ימי המחלה שנטל (שכן במשרת נבחר ציבור לא ניתן לפקח על עבודתו). מעבר לכך, תביעתו כפופה להתיישנות ועל כן חישובו בוודאי שגוי.

התובע אינו זכאי גם לפדיון חופשה שכן לא נוהלה עבורו כרטסת חופשה מסודרת כל השנים, וזאת בשל העובדה שהתובע עצמו לא העביר דיווח מתאים למועצה. מעבר לכך, עם כניסתה להליך הבראה המועצה סירבה לצבירת חופשה והתובע התבקש לנצל את ימי החופשה וגם תביעה זו כפופה להתיישנות לאחר 3 שנים.

התובע אינו זכאי לפיצוי בגין ניהול תלושי שכר שכן היה נבחר ציבור ואין כל יכולת לפקח את סדר יומו. היות שהתובע עצמו לא דיווח על היעדרויותיו למען שמירת פנקס נוכחות - אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו בהקשר זה.

5. בכתב ההגנה שהגישה מדינת ישראל - המשרד לשירותי דת, נטען כי אין יחסי עובד-מעביד בין התובע והמדינה ואין ביניהם יריבות. לעניין הזכויות הנטענות בתביעה, חוזר המשרד על טענות המועצה.

הבקשה דנן

6. לטענת המועצה, על מנת לעמוד ולו על חלק מהיעדרויות התובע בגין מחלה וחופשה, ביקשה מהתובע לחתום על טופס ויתור על סודיות רפואית, לגלות באיזה קופת חולים היה חבר ולהציג את כל דרכוניו. עוד, ביקשה כי ינתן צו לרשות האוכלוסין וההגירה למסור לידיה תעודת בירור כניסות ויציאות התובע מהארץ.

לגישתה, המדובר במסמכים רלוונטיים, הנחוצים לבירור השאלות שבמחלוקת ולחשיפת האמת ובהסתירו פרטים אלה נוהג התובע בחוסר תום לה.

7. לטענת התובע מדובר בניסיון דיג פסול של המועצה וכל מטרתה להתישו ולהטרידו. לפי סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר, על המעסיק לכלול בתלוש השכר את מספר ימי המחלה והחופשה שנוצלו בתקופת התשלום ואת היתרה הצבורה. הנתבעת ניהלה תלושים הנוגדים את תיקון 24 ושלא נכללו בהם פרטים בדבר צבירה וניצול כאמור. אין לאפשר למועצה היום לפגוע בפרטיותו שלא לצורך, כאשר היא זו שלא פעלה כראוי ולא ניהלה פנקס חופשה ומחלה כנדרש.

המסגרת המשפטית

8. התקנה הרלבנטית לענייננו הינה תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן: "התקנות") הקובעת כדלקמן:

"בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי ו/או לעיון במסמכים אם היה סבור שיש צורך בכך, כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".

9. הליך הגילוי והעיון מטרתו לאפשר דיון יעיל. בהתייחס למידת הרלבנטיות של המסמך מבוקש לצורך ההכרעה בשאלות שבמחלוקת, נקודת המוצא של הליך גילוי מסמכים ועיון בהם היא של גילוי מירבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלבנטי למחלוקת, שכן ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. על כן, כל מסמך שיש בו לסייע לקו החקירה וכל מסמך הכולל מידע המאפשר לצד לקדם את עניינו - רלבנטי הוא (ראו: בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז, 14.5.2008 ; ע"י 482/05 שלומי משיח - בנק לאומי לישראל בע"מ, 22.12.2005 ; ע"ע 1185/04 אוניברסיטת בר אילן - ד"ר צמח קיסר, 24.3.2005 ; ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ - יהודה פלצ'י, 21.9.2010).

10. הלכה פסוקה היא, כי כאשר ניתן צו לגילוי מסמכים, שנקבע שהם רלבנטיים למחלוקת שבין הצדדים, יש להימנע ממתן צו גורף ורחב, ויש לפרט את הנתונים הדרושים (דב"ע נא/160-3 בנק הפועלים בע"מ - אליהו מרגלית, פד"ע כג 384; דב"ע נב/118-3 עזבון יצחק וייס ז"ל - הוצאת מודיעין בע"מ, פד"ע כה 429; דב"ע נד/16-4 בנק איגוד לישראל בע"מ - ההסתדרות הכללית, פד"ע כז 255). במסגרת זו תעמוד תמיד שאלת הרלבנטיות של המסמכים אותם מבקשים לגלות ושאלת איזון האינטרסים שבין בעלי הדין (דב"ע מג/123-3 וינר - אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פד"ע טו 206).

11. בבסיס הליך הגילוי והעיון עומדים, אפוא, שני אינטרסים: אינטרס היעילות והאינטרס של גילוי האמת. אולם, הזכות לגילוי מסמכי הצד שכנגד ולעיון בהם אינה מוחלטת. מנגד עומדים אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים.

12. אשר למבחן הרלבנטיות נפסק על ידי בית הדין הארצי בעניין ע"ע 494/06 מדינת ישראל - נציבות המים - אבנצ'יק, 28.3.07 (להלן: "פרשת אבנצ'יק") כדלקמן -

"שני תנאים להתקיימותו של מבחן הרלבנטיות: תנאי הסף, בו נדרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקר. זהו ההיבט הצר של מבחן הרלבנטיות, שקיומו הוא תנאי הכרחי לקיומו של 'דיון יעיל' כנדרש בתקנה 46 לתקנות. אולם אין תנאי זה מספיק. התקיים תנאי הסף, יוסיף בית הדין ויידרש להיבט הרחב של מבחן הרלבנטיות. במסגרת זו תיבחן הבקשה לגילוי מסמכים, על רקע נסיבותיו של המקרה הנדון; בשים לב לאמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע; ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים; ומידת תרומתם של כל אלה לקיומו של 'דיון יעיל' בהליך העיקרי".

13. כן נפסק, כי נוכח הסמכות הרחבה שהוענקה לבתי הדין בסוגיות גילוי ועיון במסמכים, יש מקום להשתמש בסמכות זו בזהירות, תוך עריכת איזון בין האינטרסים השונים העומדים על הפרק, ובעיקר בהתחשב בנזק שייגרם לכל אחד מהצדדים, ולצדדים שלישיים מגילוי או אי גילוי המסמך. כמו כן, אין להורות על גילוי מסמכים גורף ורחב (דב"ע נב/3-118 עזבון המנוח יצחק וייס - הוצאות מודיעין בע"מ, פד"ע כה 429, 433 (1992); דב"ע נד/4-16 בנק איגוד לישראל בע"מ - ההסתדרות הכללית ואח', פד"ע כז 255, 256 (1994)).

14. לפיכך, השאלה הראשונה אותה יש לברר בעת דיון בבקשה לגילוי מסמכים היא שאלת הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים להליך. המבחן שנקבע לצורך כך הוא מבחן כפול: ראשית האם קיימת "זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי" (ההיבט הצר), ושנית מהי מידת תרומתו של הגילוי לקיומו של "דיון יעיל" בהתחשב בכלל נסיבות ההליך (ההיבט הרחב), לרבות מהות הסעד המבוקש בהליך ומידת הפגיעה במבקש ככל שהמידע לא יימסר לו (ראו פרשת אבנצ'יק וגם ע"ע 129/06 טמבור בע"מ - אברהם אלון, 7.5.2006).

15. ככל שמתקיים מבחן הרלבנטיות על שני היבטיו, יש לעבור ולבחון האם קיימים אינטרסים נגדיים המצדיקים למנוע את הגילוי או לצמצמו, תוך עריכת איזון המתאים לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. מלאכת האיזון נעשית על פי אמות מידה של מידתיות כאשר שלבי הבדיקה משליכים זה על זה. היינו, ככל שהמסמך המבוקש רלבנטי יותר למחלוקות מושא ההליך וחיוני יותר לצורך גילוי האמת – ייתכן שהאינטרס לגלותו יגבר על אינטרסים אחרים מעורבים, ולהיפך (ראו רע"א 9322/07 Gerber Products Company - רנדי בע"מ, 15.10.2008). בית הדין אף רשאי לאזן בין האינטרסים השונים באמצעות פתרונות ביניים (פרשת אבנצ'יק).

דיון והכרעה

16. לעניין מתן צו לרשות האוכלוסין וההגירה למסור למועצה תעודת בירור כניסות ויציאות של התובע - אני סבור שאין מניעה מליתן את הצו. ראשית, ברור שהמסמך רלבנטי ויש בו כדי לסייע לבית הדין לבחון את מספר ימי החופשה שהתובע נטל בתקופת עבודתו. שנית, אין במתן הצו כדי לפגוע בצורה מהותית בפרטיותו של התובע. יחד עם זאת, אין מקום ליתן צו גורף משנת 1967 עד לסיום העבודה (כפי שהמועצה מבקשת) וניתן להסתפק בתעודת בירור נוסע ל – 7 השנים האחרונות לסיום העסקתו. בהקשר זה יובהר כי בכתב התביעה עותר התובע לתשלום ימי חופשה בגין 4 שנים אחרונות בלבד (בשל התיישנות).

אשר לטופס ויתור על סודיות רפואית - אינני חושב שיש צורך בטופס זה שכן מדובר בבקשה כללית וגורפת אשר יש בה כדי לפגוע בצורה משמעותית בפרטיותו של התובע. אזכיר, כי מול אינטרס חשיפת האמת עומד אינטרס כבד משקל אחר, והוא, כאמור, הזכות לפרטיות של בעל דין ואין זה סביר שכל תיקו הרפואי של התובע יעמוד לעיני הצד שכנגד.

מנגד, המועצה מבקשת לקבל באמצעות טופס הויתור על סודיות מידע אודות ימי המחלה של התובע, בכדי לבחון האם נותרו לזכותו ימי מחלה עודפים (טרם הדיון בשאלה האם הוא זכאי לפדיון ימי מחלה בתפקידו כרב עיר). אין ספק שהמידע הוא רלבנטי לתיק, שהרי התובע טוען שהוא זכאי לתשלום בגין 368 ימי מחלה לא מנוצלים.

בנסיבות אלה, אני סבור שעל התובע להעביר לעיון המועצה אך ורק את תעודות המחלה שהוצאו על שמו במהלך תקופת עבודתו תוך השחרת הפרטים הרפואיים שחשיפתם תפגע בפרטיותו שלא לצורך.

סוף דבר:

17. הבקשה מתקבלת בחלקה:

ניתן בזאת צו לרשות האוכלוסין וההגירה למסור לב"כ הנתבעת 1 תעודת בירור כניסות ויציאות של התובע מחודש ינואר 2006 ועד ליום 8.4.2013.

בנוסף, התובע יעביר לב"כ הנתבעת 1 בתוך 30 ימים מהיום תעודות מחלה שהוצאו על שם התובע במהלך תקופת עבודתו (תוך השחרת פרטי מידע רפואיים).

18. המזכירות תקבע את התיק לדיון קד"מ.

ככל שיש לב"כ הצדדים בקשות מקדמיות נוספות יש להגישן עד ליום 30.6.2016

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ו, (19 מאי 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.