1. התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין תאונת עבודה שארעה לו, לטענתו, ביום 12.10.12 במהלך עבודתו, ובה נפגע בברכו השמאלית.

תביעתו נדחתה ועל כך הוגשה התביעה שבפנינו.

2. בטופס התביעה לנתבע ציין התובע, כי התבקש להניח חבילת עץ על בלוקים מצד אחד ועל קורה מצד שני, ולאחר ששחרר את חגורת המנוף הוא ירד מגובה כ - 160 ס"מ ונפגע בברך שמאל.

בטופס התביעה ציין כי לתאונה היו 2 עדים וכי מסר הודעה על הפגיעה, ביום האירוע, למנהל מר עלאא עאקלה.

3. התובע התבקש להשיב על שאלות ששלח אליו הנתבע ובמכתבו מיום 7.6.13 טען כי נפגע בברכו לאחר שקפץ מחבילת העצים מצד הקורה. עוד ציין, כי המעביד ראה אותו בזמן שירד מחבילת העצים.

4. בהודעה לחוקר מיום 25.8.15 מסר התובע כי נפגע בברך שמאל עת ירד מחבילת העצים.

לטענתו העד היחיד היה עלאא, אשר ראה אותו יורד מהחבילה אולם התובע הודיע לו על הפגיעה רק לאחר כשבוע ימים במהלכם עקב הכאבים שהה בביתו.

התובע נשאל באשר לעדים שציין בטופס הפגיעה והשיב כי אינו חושב שראו את המקרה, אולם הוא סיפר להם בשבת שסובב את הברך בעבודה וביקש שיודיעו למנהל עלאא. התובע סרב להביא את החוקר לבתיהם.

5. בהודעתו של מנהל העבודה מר עלאא לחוקר, מסר עלאא כי התובע נעדר מהעבודה מס' ימים ובנו עלי מסר כי לאביו - התובע יש כאבי גב.

לאחר מספר ימים כשחזר התובע לעבודה טען שהייתה לו פגיעה בעבודה ונפגע ברגל, אולם הוא לא האמין לו שכן התובע לא דיווח לו על הפגיעה בו ביום, בשל דברי בנו כי הוא סובל מכאבי גב, ומכיוון שאף אחד מהפועלים לא ידע על הפגיעה.

6. מהתיעוד הרפואי שבפנינו עולה, כי ביום 18.10.12 ביקר התובע בקופ"ח והתלונן על כאבי גב תחתון.

רק ביום 20.10.12 התלונן התובע לראשונה על כאבים בברך שמאל וטען כי מזה כשבוע סובב את ברך שמאל ומאז כאבים.

בתיעוד זה לא נרשם כי מדובר בתאונת עבודה.

בבדיקה נוספת אצל אורתופד מאותו היום נרשם כי התובע נפגע מחבלה סיבובית בברך שמאל בזמן עבודה. לתובע ניתנה תעודת מחלה מיום 20.10.12 עד 30.10.12.

7. בחקירתו בפנינו הודה התובע כי העדים אותם ציין בטופס התביעה - לא ראו את התאונה.

8. באשר לאופן התרחשות התאונה הציג התובע גרסה שונה, כאשר טען כי רגלו נתקעה בערימה של עצים (עמ' 6, ש' 2 לפרוטוקול), וכי לא קפץ אלא פיסק את רגליו ושמע "קליק" ברגל שמאל (עמ' 6, ש' 26-27 לפרוטוקול).

9. חרף הרישום הרפואי, הכחיש התובע בעדותו בפנינו כי היה ביום 18.10.12 אצל רופאה בגלל כאבי גב.

10. התובע אישר כי פנה לעלאא בעניין התאונה רק אחרי שהתבקש להמציא טופס ב"ל 250.

11. התובע העיד כי סיפר לעובדים על הפגיעה בברך עוד ביום הפגיעה, אולם אלה לא זומנו להעיד מטעמו, והדבר פועל לחובתו.

12. לאחר ששקלנו הראיות שבפנינו, מסקנתנו היא כי דין התביעה להידחות וזאת לנוכח הסתירות שבגרסת התובע הן באשר לאופן קרות התאונה, כשפעם טוען שנפגע כשקפץ ופעם טוען שלא קפץ אלא רגלו נתקעה בעצים, והן באשר למועד הדיווח על התאונה למנהל העבודה עלאא, כאשר בטופס התביעה נרשם כי דיווח על התאונה ביום התאונה ובהמשך טען כי הדיווח אכן היה מאוחר יותר.

זאת ועוד, התובע לא דיווח על התאונה בזמן אמת למעסיק, והעדים שלטענתו דיווח להם על התאונה עוד ביום הפגיעה כלל לא זומנו להעיד מטעמו.

לזאת מצטרף הרישום הרפואי ממנו עולה כי ההיעדרות מהעבודה הייתה תחילה עקב כאבי גב , רישום אותו הכחיש התובע, ורק מאוחר יותר טען התובע לפגיעה ברגל. רישום זה בדבר כאבי גב מתיישב עם עדות מנהל העבודה כי נמסר לו שהתובע נעדר מהעבודה עקב כאבי גב ולא עקב פגיעה כלשהי בעבודה.

לאור כל האמור לא שוכנעו כי ארעה לתובע ביום 12.10.12 תאונת עבודה במסגרתה נפגע בברכו השמאלית, ודין תביעתו להידחות.

13. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

14. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום ב' אדר א' תשע"ט, 07 פברואר 2019 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.