<#1#>

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד יוליאן לנדסמן

ב"כ המשיב 2 עו"ד אלון סיון ועו"ד ביילין אלעזר

פרוטוקול

ב"כ העותר: חוזר על העתירה.

ב"כ המשיב 2: מגיש כתב תשובה וחלק חסוי של וג"ע.

ב"כ העותר: עיינתי בכתב התשובה.

מדובר ראשית באדם אסיר שהתנהגותו חיובית מאוד עד מופתית החל מתחילת מאסרו, מ – 30.6.13 תפקד ועבד בבדק בית בבית הסוהר, לאחר מכן באפסנאות עד עצם היום הזה, היה מנומס וביצע כל הוראה ותפקיד שהוטל עליו ללא שום דו"ח משמעת וזה לא מפתיע או מפליא כי זה אדם שפעם ראשונה במאסר.

הפרקליטות דאגו לציין שיש לו עבר בתכנון ובניה, כלומר מבחינה פלילית זו עבירתו הראשונה ומה שמאפיין אותו ונותן דלק לבערה של וועדת השחרורים ושל פרקליטות מחוז ת"א היא הכחשתו של העותר. העותר הכחיש את העבירה, ואני פונה לבית המשפט אשר יודע שהאיש לא הודה, לא מודה ולעולם לא יודה בביצוע העבירה. יחד עם זאת, הוועדה לא התחשבה כלל ועיקר בנתונים ובנסיבות האישיות שלו, סך הכל מדובר באדם ללא עבר פלילי, כיום בן 67, שירת את המדינה בשירות סדיר חובה ובמילואים, במלחמות בישראל, תחילה בסיירת ולאחר מכן במשימות בשטחים. אדם שאוהב את המדינה. הוא הורשע בסדרה של עבירות שהפרקליטות על כך מרחיבה את הדיבור, ואין מה לעשות האיש הזה לא מודה ולא יודה. הפועל היוצא מזה שוועדת השחרורים שהולכת שבי אחרי האמירות של הפרקליטות שבדיון האחרון בסאגה של הדיונים שהיו בעניינו בוועדות השחרורים היו סך הכל 4 דיונים.

הדיון בוועדת השחרורים הראשונה היה ב – 29.10.14 שם יו"ר הוועדה כב' השופטת דליה קרן הציעה לדחות את הדיון על מנת שיסיים קבוצה טיפולית. דחתה את הדיון ב – 11.12.14 במועד זה היה יו"ר וועדה כב' השופט עמירם שלום שדחה את הדיון לאחר שביקשתי כדי שהדיון יימשך אצל כב' השופטת דליה קרן, שהחלה בדיון.

ב – 16.1.15 כב' השופטת דליה קרן דחתה את המשך הדיון לצורך הבהרה של הסתירה בין חוות דעת מב"ן לבין וג"ע, שתי חוות דעת סותרות, שהוועדה לא ידעה איך להתמודד איתן כי מב"ן ממליצים על שחרורו המוקדם בכפוף לתכנית השיקום הפרטית שהוגשה מטעם התחלה חדשה בניהול ד"ר שני. וג"ע לא ממליצה על שחרור מוקדם.

כלומר הוועדה ב – 16.1.15 דחתה את הדיון שהתקיים ב – 2.3.15 לצורך הבהרת סתירה זו.

ב – 2.3.15 לא הבהרה ולא בירור ולא פשרה ולא שום דבר, כי במועד הזה בתחילת חודש מרץ זה, כשיו"ר הוועדה אמרה בתחילת הדיון שמכירים את כל התיק והעובדה והפרטים אך ורק על מנת לדון בסתירה בין שתי חוות הדעת, אבל אז ב"כ היועמ"ש שהיה בדיון החל לעשות דיסרטציה הכיצד יתכן שמב"ן הגיע למסקנה כזו כשיש תיאורים בחוות הדעת שהם בהחלט מקצועיים ששייכים לתחום הפסיכיאטריה ופסיכו פתולוגיה שישנם בעותר.

בסופו של עניין מב"ן ממליצים בחום על שחרור העותר. וג"ע מתנגדת.

כשלמעשה יו"ר הוועדה אפשרה לב"כ היועמ"ש לטעון בלי שום יחס או פרופורציה כאוות נפשו, אך ורק למהות העבירה ומה הוא עשה ולמה, למעשה הדיון היה מעין משפט חוזר כי האיש הזה נשפט לא פעם או פעמיים והוא לא יודה כי הוא חזק בעמדתו.

הוועדה בכלל לא התמודדה עם המחלוקת. כשהדיון התפתח אכן טענתי וכתבתי את זה בעתירה, שלדעתי חוות הדעת של מעריכת מסוכנות שהיא מוסמכת על פי החוק ובהסתמך על חוק שחרור על תנאי שמצוין בו בסעיף 12א, להערכתי הסעיף הזה קטגורי ולא משאיר שום שיקול דעת.

לגבי מב"ן הסעיף קובע ש"הוועדה לא תחליט על שחרור על תנאי של אסיר הנושא עונש מאסר בשל עבירת מין..." מצטט. ואילו הסעיף 11א שמתייחס לוג"ע, קובע שמספיק שתוגש חוות דעת לוועדת השחרורים ולא קובע שוג"ע צריכה להגיש חוות דעת חיובית.

הסעיף השני לגבי וג"ע לא מחייב שחוות דעת וג"ע תהיה חיובית כפי שהסעיף הקודם קובע לגבי מב"ן. בית המשפט עדים לכך שזו בעיה משפטית, שהעליתי אותה, זו בעיה חשובה שהוועדה לא ידעה איך להתמודד איתה.

לפי הפסיקה, האחראי על שחרור אסירים הנושאים עונש מאסר בשל עבירות מין, האחראיים הבלעדיים ובעלי הסמכות הגדולה ביותר, הם מב"ן. כשמדובר על עבירות מין במשפחה, צריכים גם חוות דעת של וג"ע.

גם לטובת הציבור, גם האינטרס הציבורי, האיש הזה השתתף בקבוצה טיפולית בכלא.

הוועדה סימנה ולמעשה הכריזה מתחילת הדיון האחרון שלא ישחררו אותו. ברגע שב"כ היועמ"ש החל לטעון ועשה דיסרטציה ופירק לגורמים את כל חוות דעת מב"ן, וחייבים היו לקבוע מי גובר על מה, ואיזה משקל לייחס למי משני הגופים האלה. שתי רשויות והשאלה למי לייחס יותר חשיבות, למב"ן או וג"ע. וג"ע קוראים לזה מסוכנות. אני שואל למה מסוכנות?

לא הייתה התייחסות לעצם הטיפול שהוא עבר. אם וועדת השחרורים הייתה מתייחסת לתכנית השיקומית הפרטית, אבל היא לא התייחסה כלל ולא בחנה אותה בכלל. אין התייחסות. אני יודע שבית המשפט לא יתערב בעניין זה כי אי אפשר לפסול את חוות דעת של וועדת שחרורים, סמכותה רחבה. אני מבקש להחזיר אותו לוועדת השחרורים שתדון מחדש. ב – 21.8.15 הוא משתחרר.

האיש הזה הוא עשה כל מה שאפשר לעשות, לא פספס שום דבר. יש שינוי בעמדתו כי הוא נכנס לטיפול. יתרה מכך, אני שואל שאלה לגיטימית אם וג"ע מתנגדת לשחרורו המוקדם, למה הם אישרו חופשות? אין פסיכיאטר בוג"ע. אי אפשר להסתמך על חוות דעת של וועדה, שהיא אמנם סטטוטורית, אבל לא אנשי מקצוע. אני מעלה פה עניין עקרוני.

אני מבקש החלטה לשחררו על תנאי בכפוף לתכנית השיקום הפרטית או שנחזור לוועדה לדיון נוסף. לא יכולה להישאר עמדה כזו. במקרה הזה זה פשוט לא נכון.

אני לא באתי לבזבז את הזמן אבל יש כאן עניין שזועק לשמיים.

בית המשפט יודע שאין בשב"ס ואין ברש"א קבוצה למכחישי ביצוע עבירה. אין קבוצה כזו. אז אי אפשר להיתלות בכך שהוא מכחיש את העבירה על מנת לא לשחררו. אני מבין את וג"ע שהם הולכים לפי עמדת קורבן העבירה. מה כבר יכול להיות במידע? הכל סודי. המידע הוא חסוי.

אין משהו אחר חוץ מהתנגדות קורבן העבירה. האיש הולך לטיפול לתקופה מעבר לתקופת השליש שלו, התכנית אורכת 6-7 חודשים, וועדת השחרורים לא התייחסה לאיכות התכנית ולא לתכנים שלה. אין ברש"א קבוצה למכחישי ביצוע העבירה וגם ברש"א.

אני מבקש מבית המשפט החלטה.

<#2#>

פסק דין

העותר מרצה עונש מאסר ראשון למשך 28 חודשים בגין ביצוע מעשים מגונים בבתו ב – 4 הזדמנויות שונות כשהיא הייתה בת 12.5 כמתואר בהכרעת הדין בת"פ 29188-01-14 (בית משפט השלום בכפר סבא) והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 2.3.15 שדחתה את בקשתו לשחרור על תנאי בתנאי התכנית הטיפולית של מרכז "התחלה חדשה."

הטענה העיקרית לפי ב"כ העותר לכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר העדיפה את חוות הדעת וג"ע המתנגדת לשחרורו של העותר על תנאי, למרות שאינה מתנגדת ליציאתו לחופשות, על פני חוות דעת מב"ן, המעריכה את מסוכנותו המינית של העותר כנמוכה.

כמו כן טוען ב"כ העותר כי הוועדה לא התייחסה בהחלטתה לנושא העתירה לתכנית השיקומית של מרכז "התחלה חדשה" שהונחה בפניה ובפנינו.

ב"כ המשיב 2 טוען בכתב התשובה כי העותר נפגש עם נציגת רש"א שלא הכינה עבורו תכנית מאחר שהוא מכחיש את ביצוע העבירה ומייחס אותה להפללה מצד בתו ואמה.

על פי רש"א עליה אין מחלוקת העותר אינו מתחרט על מעשיו ולא מגלה אמפתיה כלפי בתו והסבל שגרם לה שכן הוא מכחיש את ביצוע המעשים.

ב"כ המשיב טוען כי צדקה הוועדה כאשר העדיפה את חוות דעת וג"ע על פני חוות דעת מב"ן, שכן וג"ע לא התעלמה מהתנהגותו החיובית של העותר במהלך המאסר וכך גם לא התעלמה ממסוכנותו המינית הנמוכה כפי שנקבעה על ידי מב"ן, אך קבעה כי העותר אינו מביע נזקקות טיפולית והתרשמות של מטפליו כי המוטיבציה שהייתה לו להיכנס לקבוצה הפסיכו חינוכית לעברייני מין שבה השתתף הייתה מוטיבציה חיצונית בלבד.

עוד טוען ב"כ המשיב 2 כי הקבוצה הפסיכו חינוכית בה השתתף העותר אינה מסגרת טיפולית אלא קבוצה חינוכית שבה הוא לא נדרש להתייחס לעבירות נושא מאסרו ולתכנים המיניים שבביצוען.

עיון בחוות דעת וג"ע שהוצגה בפני הוועדה ובפנינו אכן מעלה כי היא מייחסת משמעות להכחשתו של העותר את ביצוע מעשיו נושא מאסרו אך הכחשה זו אינה עומדת בפני עצמה אלא יש לה פועל יוצא בכך שהעותר לא השתלב במהלך מאסרו בקבוצה טיפולית משמעותית יעודית לעברייני מין, ולו כאלה המכחישים את ביצוע המעשים, ומשכך אין לומר כי מסוכנותו פחתה גם אם מב"ן, אשר התייחס למסוכנותו המינית כשהיא עומדת בפני עצמה בלבד, העריך אותה כנמוכה.

אמנם, סעיף 12(א) קובע כי הוועדה לא קובעת שחרורו של אסיר המרצה מאסר בגין עבירת מין על תנאי מבלי שתתקבל לגביו חוות דעת חיובית של מב"ן (בסייגים מסוימים המפורטים בסיפא של סעיף 12(א)) אך סעיף 11א קובע כי הוועדה לא תחליט על שחרורו של אסיר הנושא עונש מאסר בגין עבירת מין במשפחה אלא לאחר שתתקבל חוות דעת וג"ע.

אמנם סעיף 11(א) לא מתנה את שחרורו של העותר בקבלת חוות דעת חיובית של וג"ע, אך יש בנימוקים המופיעים בחוות דעת וג"ע שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו כדי להצדיק את החלטתה להעדיף את חוות דעת וג"ע על פני הערכת המסוכנות הנמוכה של מב"ן ואין לומר כי העדפה זו, בצד העובדה שהעותר לא עבר הליך טיפולי משמעותי במהלך מאסרו, הופכת את ההחלטה נושא העתירה לבלתי סבירה.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את העתירה.

<#3#>

ניתן והודע היום ג' אדר תשע"ה, 22/02/2015 במעמד ב"כ הצדדים ובהעדר העותר.

הוקלד על ידי טלי שמואל