לפניי נדונו בקשה לביטול עיקולים בטרם מתן אזהרה והתנגדות לביצוע שטר.

מאחר ושני הצדדים נחקרו, והטעמים למתן רשות להתגונן דומים בעיקרם ובנטל ההוכחה בשלב זה לנימוקים להטלת ספק בעילת התביעה, תחול ההחלטה על שני ההליכים, כפי שקבעתי ביום 15/3/15.

ההחלטה תנומק בקצרה לאור דחיפותה.

המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצל"פ צ'ק בטחון, שנמסר לה בתחילת ההתקשרות בין הצדדים, ומילאה בו את הסכום 90,064 ₪. הסכום תואם את כרטסת המבקשת, המתנהלת אצל המשיבה, אך הכרטסת הוגשה רק לאחר שנתתי החלטה על כך, ולא הוצגה אף לרשמת ההוצל"פ הנכבדה בבקשה להטלת עיקול בטרם מתן אזהרה.

המבקשת התגוננה וביקשה ביטול העיקול מהנימוקים הבאים: המבקשת טענה כי מסרה למשיבה, במהלך ביצוע עבודה, שהוסכמה ביניהם, שמונה צ'קים ע"ס 25,000 ₪ כל אחד, פרעה שבעה מהם וביטלה את הצ'ק האחרון, לאחר שהתברר כי היקף העבודה בין הצדדים ירד מתחת ל-175,000 ₪. המבקשת טענה כי הדרישה נשוא התביעה הגיעה לאחר שהמשיבה פנתה אל המבקשת לקבלת עבודות נוספות, וזו סרבה. המבקשת מתארת כי לאחר קבלת מכתב הדרישה מיום 14/12/14 ומתן התשובה עליו ביום 23/2/15 (נספחים א' ו-ב' להתנגדות), נערכה פגישה במשרדי המבקשת, בנוכחות איש הקשר מטעם המשיבה, מר ראיד, שאישר כי המבקשת אינה חייבת דבר למשיבה, והמשיבה אף חייבת לזכות את המבקשת בכ-19,000 ₪. המבקשת טענה כי הישיבה הוקלטה, והגישה תמליל שיחה מיום 16/2/15 בין מר דודו כהן מטעם המבקשת למר ראיד (נספח ג' להתנגדות). עוד הגישה המבקשת כרטסת הנהלת חשבונות שלה (נספח ד' להתנגדות), בה נותרה יתרת חוב בסך כ-19,000 ₪, אך כאמור היא טוענת כי המשיבה התחייבה לזכותה בסכום זה.

בדיון התברר כי לטענה המרכזית (סעיפים 6-8 לתצהיר) אין כל שחר. המבקש מס' 2, העיד כי שמונת הצ'קים נמסרו ביום 30/1/14, כחצי שנה לאחר שהסתיימה כל עבודה בין הצדדים, לאחר הישיבה אצל המשיבה בנוכחות מר דודו כהן, מר ראיד ומר אפרים מזרחי ומר סאלח שבל, המצהיר מטעם המשיבה. המצהיר טען כי התשלום בסך 200,000 ₪ היה אמור לתאם את הכרטסות. המצהיר נשאל לגבי שני קיזוזים, שערך בשתי חשבוניות ע"ס 54,351 ₪ וע"ס 51,172 ₪ ביום 31/7/13 וביום 31/8/13 בהתאמה, בנוסף על זיכוי שנתנה לו המשיבה ביום 28/2/14 (מופיע בכרטסות שני הצדדים), וטען כי ההסכם מינואר 2014 לתשלום הסך 200,000 ₪ היה לאחר זיכויים אלה, שנבעו מטענות המבקשים בדבר אי התאמה במחירים ו"ניפוח" חשבוניות.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, אני קובעת כי המבקשת לא הצליחה להציג כל הגנה כנגד תשלום הצ'ק האחרון בהסכם בסך 25,000 ₪. גם אם נקבל את כל טענותיה, הרי שהיה עליה לשלם למשיבה, לאחר סיום כל עבודה ביניהן, ולאחר הישיבה בינואר 2014 את הסך 200,000 ₪. איני מייחסת חשיבות לתמליל השיחה של מר כהן עם מר ראיד. ראשית, מר ראיד, שהיה אמין לכאורה על שני הצדדים לא העיד, שנית, הוא העיד על זיכויים שהיה על המשיבה לתת למבקשת בסך 10,000, 15,000 או 19,000 ₪, אך הוכח כי בעת ההסדר הוצא זיכוי בסך 39,048 ₪, כלומר מעל הסכום הנטען, כך שלטענה כי המשיבה התחייבה לבצע זיכוי כנגד תשלום המבקשת ולא ביצעה זאת אין שחר. שנית, הוכח מהשיחה עצמה כי בין המבקשת למר ראיד היו עניינים עסקיים שונים, והוא סיים עבודתו אצל המשיבה עד בסוף שנת 2013, על כן לא ניתן בשלב זה לקבוע כי טענותיו מהימנות, שאחרת היה מגיע להעיד עליהן. גם לא ברור כי טענותיו גוברות על ההסכמה לתשלום 200,000 ₪ לסילוק כל חוב.

העובדה שהמשיבה מילאה בשטר בטחון סכום, המופיע בכרטסת, אינה מוכיחה את סכום התביעה. טענת נציג המשיבה, מר שבל, כי ההסכם ביום 30/1/15 היה כי המשיבה תיתן למבקשת זיכוי בסך כ-40,000 ₪, המשיבה תשלם בצ'קים 200,000 ₪ ותשלם עוד 65,000 ₪, חסרת בסיס ראייתי ואינה הגיונית. אם לאחר הישיבה ולאחר הזיכוי היתה המבקשת חייבת למשיבה עוד 265,000 ₪, מדוע לא נמסרו צ'קים דחויים על סכום זה. כרטסת המשיבה מתחילה מיתרת פתיחה של 304,112 ₪, שהבסיס לה לא הוכח.

על כן אני קובעת כי המבקשת הטילה ספק בעילת התביעה, ככל שהיא עולה על 25,000 ₪.

לעניין ההכבדה אין מחלוקת כי המבקשת בקשיים כלכליים. המבקשת טענה על דרך הסתם כי היא עובדת במחזור של מיליוני ₪, ולעניין בקשת הפירוק טענה כי "בדיון שהתקיים הגיעו הצדדים להסדר" (סעיף 24 לתצהיר), אך הסתירה את הפרוטוקול מיום 22/2/15 בתיק הפירוק, בו ניתן צו פירוק על תנאי וב"כ המבקשת הודה "נכון שהמבקשת מצויה בקשיים כלכליים, זה לא סוד" (מש/1, עמ' 1, שורות 21-22). בדיון טען ב"כ המבקשים כי לחברה יש נכסים וזכויות שמגיעות לה מלקוחות וב"כ המבקש בתיק הפירוק טען כי מר דוד כהן הינו חייב מוגבל באמצעים. ממילא קבעה כב' השופטת וינשטיין כי המבקשת לא שילמה פסק דין, אליו הגיעה ביום 18/12/13, כי המבקשת טענה לפגיעה בתזרים המזומנים שלה ולהעדר יכולת לפרוע את פסק הדין אלא בתשלומים. כב' השופטת קבעה כי אם החוב ישולם עד ליום 22/3/15 לא יכנס צו הפירוק לתוקף. ב"כ המבקשת הציג בדיון קבלה על תשלום הסך 54,500 ₪ לב"כ מבקש הפירוק, ובקשה שלו לביטול צו הפירוק שהוגשה אתמול (מב/2).

בדיון לפניי העיד נציג המשיבה על הנסיבות המעידות לטעמו על ההכבדה, בכך שמר דודו כהן טען לפניו שהפסיד בעבודות שהמשיבה ביצעה עבור המבקשת, ולכן הסכים להפחית את המחירים ולתת את הזיכוי. מר שבל העיד כי ידיעתו על תיקי הוצל"פ הגיעה מדו"ח חברת דירוג האשראי דן את ברדסטריט, והמבקשים חיזקו את הטענות בסירובם למסור מסמכים, המעידים אחרת, ובתגובה הסתמית, שהוגשה רק היום בפתח הדיון (מב/1), ללא צירוף תצהיר וללא כל מסמך. המבקשת מס' 2 אישר שוב בדיון היום כי המבקשת לא קיבלה תקבולים בזמן, על כן היא נמצאת בקשיים תזרימיים, ולדבריו "זה מסתדר לפעמים עולים ולפעמין יורדים".

אני קובעת כי ההכבדה על ביצוע פסק הדין, אם לא יינתן העיקול הוכחה מהצטברות דברי המצהיר בשני דיונים ומהנסיבות בתיק זה ובתיק נשוא בקשת הפירוק, לרבות התחמקות ממתן תצהיר והגשת מסמכים על איתנות המבקשת.

משהוכחו שני היסודות הראשיים, אם כי על הסך 25,000 ₪, עליי לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים, ואני קובעת כי להבטחת סכום הצ'ק בסך 25,000 ₪, רק לגביו נותרו ראיות מהימנות והעדר הגנה בשלב זה, די בהפקדת הסכום בקופת בית המשפט, ואז יבוטלו כל העיקולים ותינתן רשות לההתגונן על יתרת סכום השטר בקיזוז 25,000 ₪.

מאחר ואני דוחה את ההתנגדות, אין מקום להסתפק בבטוחה בעיקול רכוש, שהוא פחות מכביד, ומן הצד האחר בתשלום סכום הצ'ק, ההוצאות ושכ"ט עו"ד יחסיים, תיוותר מחלוקת אמיתית ביחס ליתרת סכום התביעה, שאין הצדקה להבטיחו בעיקול.

ביטול כל העיקולים (כנגד התשלום) גם יועיל לשני הצדדים, למבקשת, שיוסר ממנה הרישום הפוגע בדבר עיקולים, הגורם נזק תדמיתי ואף נזק ליכולת לקבל אשראי (כעולה מתגובת ב"כ המבקשת היא נותרה חייבת כספים לבנק הפועלים, שהוסדרה רק בימים אלה (סעיף 9 לתגובה) ומנהלת עסקיה בבנק לאומי. גם כלפי לקוחות נוספים, שנזכרו בבקשה לביטול עיקול ובתגובה, מוטב למבקשת כי לא יהיו רשומים עיקולים, שכן חברות רבות מקבלות נתונים מחברות דירוג אשראי. התועלת למשיבה תהיה בהמשך פעילות המבקשת, כך שאם ייפסק לבסוף סכום השטר כולו לטובתה, לא תעמוד בפני שוקת שבורה כאשר בהטלת העיקולים גרמה לפגיעה ביכולת הפרעון של המבקשת.

הסיכום הינו כי ההתנגדות לביצוע שטר נדחית ביחס לסכום 25,000 ₪ ועוד אגרה יחסית בסך 313 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,750 ₪. אם יוכיחו המבקשים תשלום הסך 29,063 ₪ למשיבה, תוך 30 יום, יבוטלו כל העיקולים ותתקבל בקשת הרשות להתגונן מעבר לסכום קרן 25,000 ₪.

אם לא ישולם הסכום, ישארו העיקולים עד לסכום 29,000 ₪ וניתן יהיה לפעול בתיק ההוצל"פ לגביית הסכום, בגינו נדחתה ההתנגדות על ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנוספו עליו.

לאור העובדה שהדיון התקיים בשתי הבקשות, ובקשת הרשות להתגונן התקבלה בחלקה, אין צו להוצאות הבקשה.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בפקסימיליה, ותעלה את התיק לעיוני ביום 3/5/15.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ה, 23 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.