לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 21.8.14 בבני ברק בין כלי רכב נושא מספר רישוי 34-640-59 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 15-538-71 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעים.

עדותו של התובע 2 (להלן: "התובע") היתה קוהרנטית ומהימנה. היא מתיישבת עם מיקומי הנזק בכלי הרכב המעורבים, עם טופס ההודעה מטעמו ועם תוואי הכביש. מנגד, עדויות עדי הנתבעים לא היו משכנעות, הן לא הפריכו את גרסת התביעה ואף איששו אותה. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") העיד, כי קודם לתאונה נסע לאחור בניסיון לצאת מחניה. ברם בעת התאונה היה רכבו בעצירה מוחלטת, לא מונע, שכן הוא התכוון לצאת החוצה (בשל כלי רכב שחנו בחנייה כפולה וחסמו את שדה הראיה שלו ואף את הכביש כולו). רכב התובעת הגיע במהירות, בנסיעה בנתיב הנגדי, היטה עצמו בחדות ימינה על מנת להימנע מפגיעה ברכב שנסע מולו, ופגע ברכב הנתבעים. עצם הודאתו כי קודם לקרות התאונה נסע לאחור מאששת במידה מסויימת את גרסת התביעה. מעבר לכך, לא השתכנעתי מעדותו. טענתו, כי בעת התאונה היה רכב התובעים בסטייה ימינה אינה מתיישבת עם מיקומי הנזק בכלי הרכב המעורבים, ובפרט עם הפגיעה בחלקו האחורי ימני של רכב הנתבעים. הנתבע התקשה להסביר פשר מיקום הפגיעה ברכב הנתבעים. בראשית עדותו העיד על פגיעה בחלקו האחורי שמאלי של רכב הנתבעים וטען כי כלל לא נגרם לרכב הנתבעים נזק. כאשר עומת עם תמונות הנזק הודה בקיומו של נזק וכן אישר כי הנזק הינו לחלקו האחורי ימני של רכב הנתבעים ולא לחלקו האחורי שמאלי כפי שטען בתחילה, וגם בכך יש כדי להעמיד גרסתו באור בעייתי.

זאת ועוד, עדות הנתבע עומדת בסתירה לטופס ההודעה מטעמו. בעדותו טען, כי בעת קרות התאונה היה רכב הנתבעים בעצירה מוחלטת ע"ג הכביש, וכי הוא היה בתוך רכב הנתבעים והתכוון לצאת. ברם בטופס ההודעה טען, כי בעת התאונה היה רכב הנתבעים ע"ג המדרכה, וכי הוא היה מחוץ לרכב. טענתו, כי נאלץ לעצור את רכבו ולכבות המנוע רק משום שרכב הסתיר לו את שדה הראיה אגב יציאה מחנייה אף אינה סבירה ואינה משכנעת.

לאור האמור אני מתרשמת כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת תביעתם, וכי יש להעדיף גרסתם על פני גרסת הנתבעים. בנסיבות העניין, ובפרט נוכח מיקום הנזק ברכב התובעים, איני מוצאת לנכון לייחס אחריות כלשהי לתאונה לתובע.

נוכח האמור לעיל, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 7,090 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 5.9.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל, ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ז, 06 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.