1. בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי הבישופות של עכו, חיפה, נצרת והגליל לכנסייה היוונית קתולית ובתי הספר היוונים קתולים (להלן "המבקשת"), על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד סגן הנשיא השופט רמזי חדיד), שניתנה ביום 22/02/15 במסגרת תיק תע"ח 49075-12-14, לפיה מצא בית משפט קמא, כי התביעה לפינוי מושכר שהגישה המבקשת כנגד הגב' גרטס עליזה (להלן: "המשיבה"), אינה ראויה לדיון במסגרת תביעה לפינוי מושכר כפי שהוגשה, אם כי בסדר דין רגיל.

2. מבקשת רשות הערעור עולה, כי המבקשת הגישה כנגד המשיבה תביעה לפינוי מושכר הנמצא ברח' הרצליה 25 בחיפה שהוראות חוק הגנת הדייר [נוסח משלוב], התשל"ב-1972 אינן חלות עליו, וזאת מכוח פרק טז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ד-1984, (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי" או "התקנות").

3. על פי הנטען בכתב התביעה שהגישה המבקשת, המבקשת הינה הבעלים הרשום של מקרקעין הידועים כגוש 12434 חלקה 11 (להלן: "המקרקעין"). עוד נטען בכתב התביעה, כי בשנת 1947 או בסמוך לכך, החכירה המבקשת את הקרקע ל-C.H Weston Sanders לתקופה בת 49 שנים עם אפשרות להארכה, באמצעות הודעה לבעלים, בכתב, 12 חודשים לפני תום 49 שנות החכירה ב-12 שנים נוספות, (להלן: "החוכרת").

עוד טענה המבקשת בתביעתה, כי בחלוף הזמן העבירה החוכרת את זכויות החכירה שלה לחברת מעונות מפחרה בע"מ (להלן: "חברת מעונות בע"מ"), אשר בנתה בניין דירות על המקרקעין והחכירה את הדירות וחנויות בו בחכירת משנה, כאשר המשיבה חכרה אחת החנויות בבניין.

מבקשת רשות הערעור עולה, כי בחלוף השנים ועוד בשנת 1996, תקופת החכירות בבניין לרבות המושכרים, הגיעה לסיומה. כן עולה מבקשת רשות הערעור, כי חברת מעונות בע"מ, החוכרת הראשית והיא בלבד, הייתה רשאית להאריך את תקופת החכירה ב-12 שנים נוספות, דהיינו עד לשנת 2008, תוך כדי תשלום לבעלי הנכס, ומשלא עשתה כן הרי שתקופת החכירה הסתיימה.

לאחר סיום תקופת החכירה, המבקשת פנתה לטענתה למשיבה מספר פעמים בבקשה להסדיר את מעמדה המשפטי במושכר, לרבות פינויו באופן מידי מאחר שהיא החזיקה בו ללא חידוש הסכם חכירה ומבלי לשלם כל תמורה בגין החזקה והשימוש בו ואולם המשיבה לא עשתה כן, תוך הסגת גבול, התנהגות בחוסר תום לב ועשיית עושר שלא במשפט.

4. ביום 05/02/15 הגישה המשיבה כתב הגנה, במסגרתו טענה בין היתר, כי יש להעביר את הדיון בתביעה לסדר דין רגיל. המשיבה טענה, כי סדר הדין במסגרתו הוגשה התביעה מיועד למקרים שבהם הפסיק השוכר לשלם דמי שכירות ומסרב הוא לפנות את המושכר ואילו במקרה הנדון אין אלה הם פני הדברים. כן טענה המשיבה, כי זכויות החכירה אותן היא רכשה לתקופה של 25 שנים הן זכויות קנייניות, שאין מקום לפגוע בהן בהעדר בירור מעמיק.

5. בית משפט קמא לאחר שעיין בכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים, מצא, כי מן הראוי שתביעת המבקשת תידון בסדר דין רגיל וכי אין התביעה ראויה לדיון במסגרת תביעה לפינוי מושכר.

6. המבקשת מיאנה להשלים עם החלטת בית משפט קמא להעביר את התביעה לדיון במסגרת הליך של סדר רגיל במקום. ומכאן בקשת רשות הערעור.

7. במסגרת בקשת רשות הערעור, טענה המבקשת, כי בית משפט קמא לא נימק את החלטתו לפיה התביעה אינה ראויה לדיון במסגרת תביעה לפינוי מושכר אלא בסדר דין רגיל. לטענת המבקשת, בהחלטת בית משפט קמא נפל פגם מהותי, מאחר שעקב היעדר נימוק החלטתו נמנעה מהמבקשת האפשרות להבין מהם הנימוקים והטעמים למתן ההחלטה כאשר ברי כי כל הטענות והנספחים שצורפו לכתב התביעה מצביעים על עילות לפינוי המשיבה מהמושכר בהתאם לתנאי פרק טז 4 לתקנת סדר הדין האזרחי. לעמדת המבקשת, די בחוסר נימוק ההחלטה על מנת להיעתר לבקשת רשות הערעור ולהביא בסופו של יום לביטול ההחלטה. בעניין זה מפנה המבקשת ל-רע"א 10141/07 חברת עובד לוי תיעוש האבן והבניה בע"מ נ' עו"ד שושני, (פרסום נבו), 02/06/08.

למען הזהירות טענה המבקשת, כי שכירת הנכס על ידי המשיבה לתקופה ארוכה ככל שתהיה לעולם אינה מעניקה לה זכות בעלות בנכס. עוד טענה המבקשת, כי בהתאם לפרק טז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תביעה לפינוי מושכר תוגש כאשר הסכם השכירות הסתיים או שהשוכר חדל מלשלם דמי שכירות ומסרב לפנות את הנכס. לעמדת המבקשת תכליתו של הליך לפינוי מושכר היא ברורה ועניינה לאפשר הליך מזורז לפינוי שוכר מנכס בבעלות המשכיר מבלי שיידרש דיון ארוך שעלול להימשך אף שנים תוך סרבול ההליך, בזבוז זמן יקר והשאה בהוצאות מיותרות.

כן טענה המבקשת, כי אין מחלוקת שמדובר בנכס אשר הושכר/הוחכר לתקופה קצובה, אשר הגיעה לסיומה זה מכבר, ומאז לא משלמת המשיבה תמורת השימוש והחזקה בנכס. על כן טענה המבקשת עוד, כי אין ולא יכולות להיות למשיבה זכויות קנייניות, וכי אין עוררין שבהתאם להסכם חכירה ולנסח טאבו שצורף הגיעה תקופת החכירה לסיומה. עוד נטען, כי ככל שיש למשיבה טענות בעניין הסכמים שלכאורה נחתמו לגבי הארכת תקופת החכירה ולא נרשמו בלשכת רישום מקרקעין, אין זה המקום להעלות טענות אלה תוך עיכוב ניהול ההליך, בפרט שעה שאין בידי המשיבה כל ראיה לנטען.

לבסוף טענה המבקשת, כי ניהול התביעה במסגרת של סדר דין רגיל עלול לסרבל, לעכב את ניהול ההליך, להוביל להוצאות מיותרות כמו גם להשליך על תביעות עתידיות אותן עשויה המבקשת להגיש באם תידרש.

לאור האמור, סבורה המבקשת, כי יש להורות על ביטול החלטת בית משפט קמא, ולהחזיר את הדיון בתביעה כפי שהוגשה לפי פרק טז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, היינו לדיון במסגרת של תביעה לפינוי מושכר.

8. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ובהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מוצאת, כי דין הבקשה להידחות אף בעדר קבלת תשובת המשיבה.

9. ראשית יצוין, כי ככלל בית המשפט של הערעור נוטה שלא להתערב בהחלטות פרוצדוראליות שעניינן אופן ניהול ההליך בערכאה הדיונית. ראה: רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' גיטי אהובים, (פרסום נבו), (2006).

10. מעבר לאמור, סבורני, כי דין הבקשה להידחות אף לגופם של דברים. פרק ט"ז 4 לתקנות הוסף במסגרת תיקון 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשס"ט – 2008. במסגרת התיקון הנ"ל הוספו תקנות 215ז – 215יג. התיקון האמור הביא לכך שתביעה לפינוי מושכר תוגש בפרוצדורה הדומה להליך של תובענות בסדר דין מהיר. בעניין זה תקנה 215יב(א) קובעת כי:

"הוראות תקנות 214יב עד 214טז יחולו בהתאמה על תובענה לפי פרק זה".

11. תקנה 214יב לתקנות סדר הדין האזרחי, מסמיכה את בית המשפט להעביר תובענה ממסלול של סדר דין מהיר למסלול רגיל, והיא קובעת כדלקמן:

214יב. (א) בית משפט רשאי בכל עת, להורות כי תובענה בסדר דין מהיר או תביעה שכנגד תועבר למסלול דיון רגיל, אם מצא כי אינה מתאימה להתנהל בסדר דין מהיר.

(ב) בעת מתן הוראה לפי תקנת משנה (א) יובאו בחשבון, בין השאר, ענינים אלה:

(1) מורכבות העובדות, הראיות והשאלות שבדין;

(2) מספר בעלי הדין;

(3) התועלת שבניהול תביעה שכנגד או הודעה לצד שלישי שהוגשו, במאוחד עם התובענה, אל מול החשש שבירורן יסבך או יאריך את הדין שלא לצורך;

(4) היקף העדויות בעל פה והחקירות שעשויות להידרש;

(5) היקף חוות דעת מומחה שעשויות להידרש;

(6) השפעת תוצאות התובענה על הציבור;

(7) חשיבות ההכרעה המהירה בתובענה, בשל מהות התובענה ומיהות בעלי הדין.

12. הנה כי כן, על פי התקנות האמורות, בית המשפט רשאי להורות כי תובענה שהוגשה בפניו תועבר למסלול של סדר דין רגיל באם מצא כי זו אינה מתאימה להתברר כתביעה לפינוי מושכר. בבואו של בית המשפט להכריע בשאלה אם התביעה ראויה להתברר כתביעה לפינוי מושכר, או שמא יש להעבירה לפסים של תביעה רגילה, על בית המשפט לשקול בין יתר שיקוליו את מורכבות העובדות והראיות; מספר בעלי הדין; והיקף העדויות והחקירות שעשויות להידרש. את השיקולים הנ"ל על בית המשפט לאזן אל מול החשש שבירור התובענה בסדר דין רגיל, יסבך או יאריך את הדיון שלא לצורך.

13. מעיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, עולה, כי למעשה המדובר בתביעה לפינוי מושכר עסקי, חנות שלגביה התעוררה שאלה האם רכשה המשיבה זכות קניינית בה לנוכח תקופת השכירות הארוכה. עסקינן בסכסוך עסקי מובהק בו למשיבה טענות לגבי זכויותיה בנכס המושכר וזאת למול טענות המבקשת, שהיא בעלת הנכס, אשר עניינה לכאורה בקבלת דמי שכירות והסדרת מעמדה של המשיבה בנכס לרבות באמצעות פינויו לאלתר.

מהחומר שהונח בפני ניתן להתרשם כי בירור הסוגיות שבמחלוקת מחייב שמיעת עדים רבים ומצריך קיום ישיבות רבות, הן בשל ריבוי הצדדים המעורבים, לרבות חוכרי המשנה, והן בשל תקופת השכירות ארוכת הטווח של הנכס, המעלה גם שאלות קנייניות. שיקולים אלה, מחייבים אף לטעמי ניהול ההליך בסדר דין רגיל תוך ניהול הליכים מקדמיים , ובכלל זה גילוי מסמכים.

14. אשר על כן, לאור מורכבותן של הסוגיות שבמחלוקת, בשים לב להיקף המחלוקת המסתמנת, מספר העדים הפוטנציאליים ושאר הנסיבות שנסקרו לעיל, מצאתי כי לא נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא להעביר את הדין למסלול של סדר דין רגיל.

15. לאור האמור, הנני מורה על דחיית הבקשה.

16. בנסיבות העניין, מאחר שלא נתבקשה תשובה, לא ניתן צו להוצאות.

17. העירבון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי מזכירות בית משפט לידי מפקידו.

18. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים. כן מתבקשת המזכירות להעביר עותק מההחלטה לתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ה, 16 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.