לפניי תביעה כספית על סך 20,000 ₪ במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבעות לשלם לו סך של 12,000 ₪ בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות , בגין חיוב שגוי אשר לטענתו נדרש לשלם ע"י הנתבעת 1 בגין חוב לכאורה לנתבעת 2.

לטענות התובע לאחר קבלת מכתב התראה ערך הסדר תשלומים עם הנתבעת 1 במסגרתו שילם את חובו ולאחר מכן גילה כי תעודת הזיהוי המופיעה על גבי ההסדר הינה של אשתו המנוחה.

לאחר שגילה את הטעות פנה אל הנתבעת 1 , וראה איך עו"ד מטען הנתבעת מתקן במחשב את מספר תעודת הזהות ולאחר שבוע קיבל מכתב מתוקן אשר לכאורה נחתם על ידו, דבר שלא נעשה. משכך הגיש תלונה במשטרה על זיוף והפסיק לשלם את התשלומים.

מכל האמור סבור התובע כי יש מקום לחייב את הנתבעים בגין התשלומים אותם שילם בסך של – 12,000 ₪ , וכן בהוצאות מיותרות שנגרמו לו ועוגמת נפש בסך של- 8,000 ₪.

לטענות הנתבעים דין התביעה להידחות תוך שהמדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב והינה תביעה קנטרנית וטורדנית חסרת עילה ובסיס משפטי.

לגופו של עניין טוענים הנתבעים כי ביום- 29.8.12 פנה התובע אל הנתבעת 2 והתקשר עמה במסגרת תיקיית לקוח נשוא התיק דנן, אשר הייתה רשומה בעבר על שם ביתו ואשתו המנוחה.

במעמד זה, שונתה שם התיקייה על שם התובע תוך שבטעות לא נמחקה מהמערכת מספר תעודת הזהות של אשתו המנוחה.

התובע רכש מהנתבעת 2 ציוד, עשה שימוש בשירותיה ושילם מעת לעת במהלך כשנתיים את התשלומים עד שבחודשים אוקטובר ונובמבר 20147 לא כובד החיוב מסיבת אין כיסוי.

לאחר התראות שנשלחו לתובע ולאחר שלא הסדיר את חובו, נשלח אל התובע מכתב התראה אשר כלל את מספר תעודת הזהות שלו ושל אשתו המנוחה.

ביום 21.12.14 הגיע התובע למשרדי הנתבע 1 וביקש להסדיר את חובו.

הנתבעים ערכו עם התובע הסדר תשלומים ומשכך קיומו מהווה הודאת בעל דין ולכן דין התביעה להידחות.

כמו כן מכחישים הנתבעים את כל טענות התובע לעניין זיוף וזאת לאור כל האמור לעיל תוך שעדכון פרטי לקוח אינם מהווים זיוף.

עוד מוסיפות הנתבעות כי אף לאחר ביצוע ההסדר וכשהוברר כי לתובע מסגרת אשראי מספקת לטעמו ציין בפני הנתבעת כי יבקש הלוואה לקיום ההסדר, ואף לאחר מכן ביום 30.12.14 הגיע בשנית למשרדם של הנתבעת 1, תוך שבמעמד זה שוב הוסבר לו לענין החוב .

לאחר מכן הגיע התובע פעם שלישית ורביעית למשרדה של הנתבעת 1 ושילם סכומים נוספים על חשבון החוב ומעולם לא העלה כל טענה כנגד חובו.

מכל האמור לעיל, סבורים הנתבעים כי דין התביעה להדחות שכן מוכחש מכל וכל הסכום הנתבע והוא משולל כל בסיס מכל קשר סיבתי אפשרי.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין התביעה להידחות;

1. התובע בעדותו ובכתב תביעתו לא הציג כל גרסה סדורה ממנה ניתן ללמוד על טענותיו העובדתיות.

בעדותו של התובע מצאתי סתירה מהותית בעוד מחד גיסא הצהיר כי לא שילם על חשבון חובו שום סכום (ראה לענין זה עמ' 1 לפרו' שורה 12) ומאידך הצהיר כי שילם במשך מס' חודשים ולאחר מכן סבר כי לא חלה עליו החובה להמשיך ולשלם ופנה למשטרה בטענת זיוף.

1. התובע לא עמד בנטל ההוכחה העומד לפתחו ולא הוכיח איזה סכומים שילם לכאורה לנתבעות ואף לא סתר את טענות הנתבעות ולפיהן קיימת לחובתו יתרת חוב בגין שירות ו/או ציוד שקיבל מהנתבעת 2.
2. מצאתי כי מהימנה והגיונית את טענת הנתבעות ולפיה כרטסת הלקוח שנפתחה מלכתחילה היתה על שמו של התובע ואשתו המנוחה ובמעמד ביצוע ההסדר נמחק שמה של המנוחה תוך שההסדר בוצע רק עם התובע וזאת חרף העובדה כי בהתראות החוב שנשלחו הוזכר גם שמה של המנוחה ועל כך לא הלין התובע עת ערך את ההסכם הסדר החוב.
3. לא מצאתי כל ראייה לאמיתות טענת התובע ולפיה הנתבעות פעלו שלא על פי דין תוך שלכאורה זייפו מסמכים כאלה ואחרים ודין טענה זו להידחות במלואה .
4. מקובלת עליי טענת הנתבעות ולפיה העובדה כי התובע הגיע להסדר חוב מהווה הודאה בחוב תוך שתמוהה בעיניי עד מאוד העובדה כי התובע הגיע למשרדה של הנתבעת 1 מספר פעמים, ערך הסדרים ובירר על אפשרויות לתשלום החוב , וחרף זאת , לא העלה כל טענה כנגד החוב עד להגשת התביעה דנן.

עובדה זו מלמדת אף היא כי המדובר בטענות סרק אשר אין להן כל בסיס ו/או תימוכין.

1. לענין טענות התובע ולפיה החוב נשוא ההסדר הינו חוב של בנו , הרי שטענה זו לא נטענה כלל בכתב התביעה והועלתה לראשונה במעמד הדיון שהתקיים לפניי ומשכך לא מצאתי שיש כל קשר עם פס"ד ההצהרתי שניתן לטובתו של התובע בדבר מיטלטלין בדירתו , לענין חובות בנו ובין התביעה דנן.

מצאתי כי גם טענה זו כקודמותיה נטענה בעלמא וללא כל קשר עם הסכום הנתבע.

1. מבלי לפגוע באמור לעיל , הרי שגם ככל והיה ממש בכל טענות התובע, דין התביעה היה להידחות.

בתביעה דנן עותר התובע לחייב את הנתבעות להשיב לידיו 12,000 ₪ אשר הינם סכום החוב בתוספת הוצאות ועוגמת נפש.

מעדותו של התובע עולה כי לא שילם לנתבעות את הסכום הנתבע תוך שלא הוכח כל סכום ששולם.

1. מכאן , גם ככל והייתי מקבלת את טענות התובע , אין כל מקום להורות לנתבעות להשיב לידיו סכום אשר טרם שולם.
2. זאת ועוד לא מצאתי כל פסול מהתנהגות הנתבעות לאחר שהוכח על ידן כי התובע ביקר במשרדה של הנתבעת 1 כ ארבע פעמים תוך שבפגישות אלה ניסתה הנתבעת להגיע עם התובע להסכמות אשר יביאו לסילוק למחלוקות.

משכך , לא מצאתי כי יש מקום לפסוק לתובע כל סכום בגין הוצאות ו/או עוגמת נפש תוך שאציין כי הודעת העיקול אשר הוצגה בפני הינה הודעת עיקול שהוצאה על ידי המרכז לגביית קנסות ואין לה כל קשר עם הנתבעים.

סוף דבר ;

מכל האמור לעיל, הנני מורה על דחית התביעה במלואה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך של 600 ₪ אשר יחולקו בחלקים שווים בין הנתבעות.

התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ח תשרי תשע"ו, 01 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.