1. בפנינו תביעתו של מר חורי נסאר (להלן – התובע) להכרה בתופעת הצרידות בגרונו ממנה הוא סובל כ"פגיעה בעבודה".

2. הנתבע דחה את תביעת התובע, בטענה כי לא ארעה לתובע כל תאונת עבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), ולא אירעו אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו של התובע אשר הביאו לצרידותו, ואף מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו. וכי מחלתו התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתו.

להלן עיקר העובדות הצריכות לענייננו:

3. התובע יליד שנת 1962, אשר עבד כסוכן מכירות של ציוד רפואי, החל משנת 1988.

4. בין השנים 1988-2003, עבד בחברת "תרימה" בשיווק תרופות ומטרנה בבתי חולים, בתי מרקחת ומרפאות. ב-5 השנים האחרונות לעבודתו ב"תרימה" גם ניהל צוות של כ-14 סוכני מכירות.

לאחר מכן בין השנים 10/2003 עד 30.3.2014 עבד כסוכן מכירות עצמאי, כשהוא מנהל את חברת "מדיקל הצפון חורי בע"מ" אשר בבעלותו ובחברה עבדו 24 עובדים הכפופים לו.

5. במסגרת תצהירו (ת/1), תיאר את אופי עבודתו כך:

"... במסגרת עבודתי בחברת מדיקל הצפון בכפר יאסיף, אנוכי עבדתי 6 ימים בשבוע, 8 שעות בכל יום, ולפעמים מספר שעות גדול יותר.

במסגרת ובמהלך עבודתי בתור סוכן מכירות, אנוכי הייתי מוכר ציוד רפואי לאנשים, לרופאים, למרפאות, לבתי חולים ולחברות, בתי אבות ומנהלי רכש.

העבודה וביצוע המכירות היו לפעמים מול אדם בודד ולפעמים בכנסים בבתי חולים מול רופאים ואחיות וכדומה. המכירות נעשות בחנות, במרפאות, ...

כל עבודתי הייתה תלויה בדיבור, ביכולת הדיבור, ובמידת השכנוע וההסבר ואופן ההסבר שאני הייתי אומר ומעביר ללקוחות וההתרשמות ממני.

אנוכי אדגיש כי הדיבור, מתן ההסבר ללקוחות ומידת השכנוע הם הדברים העיקריים במיוחד במצב של תחרות עסקית קשה, החשובים והחיוניים בעבודתי שכן אני נאלץ והייתי צריך כל הזמן לדבר ולנהל שיחות עם הלקוחות כחלק מעבודתי, ולהשקיע כמובן מאמצים בזמן הדיבור ושיחות אלה עם הלקוחות לצורך שכנוע. יצוין כי השכנוע בפגישות פרונטאליות או שיחות טלפוניות וניהול משא ומתן דרך בטלפון מה שידוע כטלמרקטינג.

אנוכי אטען כי העבודה שתוארה לעיל חייבה אותי לדבר ולנהל שיחות זמן רב כל יום ולהשקיע מאמץ רב ומיוחד בזמן הדיבור כחלק מעבודתי, ועבודתי זו הביאה לגרימת הליקוי ממנו סובל."

6. עיון בתיק הרפואי של התובע מגלה, כי ביום 26.4.14 תועד כי נרשם על ידי ד"ר איברהים כיאל –

"מאז הניתוח יש צרידות אובחנה לדבריו פגיעה במיתרי הקול מימין ..."

גם בסכום ביקור מיום 7.7.14, נרשם על ידי ד"ר סעב באסם –

"לאחר כריתה שלימה של בלוטת התריס צרידות מאז הניתוח".

7. בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 8.11.14, נרשם על ידי ד"ר שלוסברג סטפן, כי התובע עבר ניתוח שבעקבותיו –

"נפגעו מיתרי הקול ונותר עם צרידות קשה ועם ... השיתוק במיתרי הקול אינו קשור למחלת מקצוע אלא קשור לניתוח בלוטת התריס שהסתבך".

8. לביסוס ותמיכה בתביעה צירף התובע חוות דעת רפואית של ד"ר סטפן שלוסברג, מומחה לרפואה תעסוקתית, במסגרתה נרשם כך:

"מר חורי התקבל למחלקת א.א.ג ... לצורך ניתוח כריתה שלמה של בלוטת התריס, עקב ...

בנוסף אובחנה אצל מר חורי, יתר פעילות ראשונית של יותרת התריס ועבר כריתה חלקית.

מאז הניתוח, סבל מצרידות. אובחנה גם פגיעה במיתר הקול הימני. ..."

דיון והכרעה

9. לטענת התובע, הצרידות ממנה הוא סובל נגרמה עקב עבודתו. "פגיעה במיתרי הקול" או "צרידות", הינן מחלות שאינן מופיעות ברשימת "מחלות המקצוע" מכוח חוק הביטוח הלאומי, על כן נדחית בזאת טענת התובע להכרה במחלת הצרידות ממנה הוא סובל כמחלת מקצוע.

10. הנטל להוכחת פגיעה על דרך המיקרוטראומה מוטל במלואו על המבוטח. התובע צירף חוות דעת רפואית, המעידה לטענתו על קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו לבין הופעת המחלה, על פי תורת המיקרוטראומה. אולם, חוות הדעת אותה צירף התובע מדברת בעד עצמה, ולפיה התובע החל לסבול מצרידות לאחר ובעקבות ניתוח שעבר להסרת בלוטת התריס.

אבחון רפואי זה תועד גם על יד רופאים שונים בהזדמנויות שונות בתיקו הרפואי של התובע.

ביום 26.4.14 על ידי ד"ר איברהים כיאל, אשר רשם:

"מאז הניתוח יש צרידות אובחנה לדבריו פגיעה במיתרי הקול מימין ...".

כמו גם בסכום ביקור מיום 7.7.14, נרשם על ידי ד"ר סעב באסם –

"לאחר כריתה שלימה של בלוטת התריס צרידות מאז הניתוח".

ובמילים אחרות, התובע טוען כי הופעת מחלת הצרידות הופיעה בעקבות דיבור מרובה במסגרת עבודתו כסוכן מכירות, ועל פי חוות הדעת שצירף לתמיכה בטענתו, עולה שמחלת הצרידות הופיעה לאחר שעבר ניתוח להסרת בלוטת התריס.

11. נוסיף, כי שאלת הכרה בצרידות כפגיעה בעבודה נדונה רבות בפסיקת בתי הדין לעבודה, ועל פי ההלכה, תורת המיקרוטראומה ישימה לעניין ההכרה כאמור באותם מקרים בהם מדובר בגידולים על מיתרי הקול, המבטאים פגיעה כתוצאה משימוש יתר במיתרי הקול (ראה: בר"ע 739/08 אטראד חסן – המל"ל (ניתן ביום 1.10.2009); דב"ע נו/0-2 תמר פלג – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 495 (1997)). בענייננו, לא נטען ואף לא הוכח, כי לתובע היו גידולים על מיתרי הקול.

12. למעלה מן הצורך נציין, כי התובע לא הוכיח שעבודתו הייתה כרוכה בדיבור ברציפות, או שהיה לו צורך להרים את קולו באופן חריג לשם מילוי תפקידו. במסגרת תצהירו, הסביר שכל עבודתו הייתה תלויה ביכולת הדיבור –

"... וניהול שיחות שכנוע ומתן הסבר ללקוחות וניהול משא ומתן איתם מספר פעמים כל יום לזמן ממושך, ובאופן רצוף כאשר מדובר בעבודה ובפעולות חוזרות ונשנות על עצמן באופן יומיומי המצריכות דיבור כל הזמן, בגלל שעבודתי חייבה זאת".

גם בעדותו אישר התובע, כי אופי תפקידו כסוכן מכירות היה כרוך בשיחות טלפון עם לקוחות פוטנציאליים, שיחות עם רופאים וצוותים רפואיים בניסיון לשכנעם לרכוש מוצרים. לעיתים היה מעביר הרצאות בכנסים בפני עשרות אנשים, שאז, וודאי שלא היה לו שום צורך להרים את קולו באופן חריג או לצעוק, וכאשר העביר הרצאה בפני קהל גדול, זה נעשה עם מיקרופון ומערכת הגברה (עמ' 2 משורה 23 לפ').

13. לא נעלמה מעינינו הפניית התובע לפסק דין 1054/98 עובד גוהר נ' המוסד, אולם פסק דין זה איננו רלוונטי לענייננו. שם דובר על מבוטח שעבודתו הייתה כרוכה בדיבור במשך כ- 12-14 שעות ביום, 6 ימים בשבוע, תוך כדי הרמת הקול וצעקות לעיתים קרובות, היות ששם דובר "בלקוחות קשיי יום, אשר הטיפול בהם מחייב לדבר ארוכות ואף במקרים חריגים להרים את הקול ולצעוק, על כל המשתמע מכך".

14. נוכח כל האמור לעיל במצטבר– התביעה להכרה בצרידות ממנה סובל התובע כפגיעה בעבודה על פי תורת מיקרוטראומה, נדחית בזאת.

15. כמקובל בתביעות שהן מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

16. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד זה.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ט, (16 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.