1. לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה המדובר בתביעה שהגיש המשיב כנגד המבקש לתשלום מענק אשפוז לביה"ח וזאת בגין שתי לידות של הגב' כרמלה אסעד כעביה( להלן: "היולדת"), ביום 11.08.1999 וביום 05.10.2004, אותן עברה היולדת בבית החולים ובסך מצטבר של 24,798 ₪.
2. יובהר, למען שלמות התמונה, כי ביום 25.01.2015 התקבל פסק דין בתבעה דנן ,בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת ,לפיו נפסק כי יש למחוק את התביעה מחמת היעדר סמכות עניינית .
3. לשיטת המבקש, התביעה לתשלומי מענק האשפוז ,התיישנה בהתאם להוראות סעיף 296 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] (להלן : החוק") או לחילופין התביעה התיישנה על פי חוק ההתיישנות , התשי"ח -1958 ,המבקש טוען כי מכתבים שנשלחו על ידו מיום 28.10.2012 ומיום 17.04.2013 אין לראות בהם הודאה בדבר חובתו לשאת בתשלום מענק אשפוז.
4. המשיב מתנגד לסילוק התביעה על הסף. לשיטתו, דין הבקשה להידחות משלא נתמכה בתצהיר כמתחייב בדין, לשיטת המשיב, בהיות התביעה תביעה אזרחית כספית , יש להחיל עליה את עקרונות דיני ההתיישנות הכלליים. המשיב ממשיך וטוען כי אישור הזכאות למענק אשפוז התקבלו בתאריכים 28.10.2012 ו 17.04.2013 (להלן : "המכתבים"), אי לכך רק במועדים אלה נולדה עילתה של התביעה. כמו כן, מסירת אישורי הזכאות מעידה על הודאה, בזכותו של המשיב להחזר כספי ,על כן תקופת ההתיישנות מיום הודאתו של המבקש בעניין הזכאות למענק האשפוז.
5. דיון ומסקנות

סעיף 43 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב],תשנ"ה-1995 קובע מי זכאי לקבל מענק אשפוז:

"(א) השירותים שיינתנו ליולדת וליילוד במסגרת אשפוז, סכום מענק האשפוז והכללים שלפיהם יעודכן המענק, יהיו כאמור בלוח ב'1.

(ב) מענק האשפוז ישולם לבית החולים או למוסד הרפואי שבו אושפזה המבוטחת בקשר ללידה, על פי תביעה שתוגש באמצעות בית החולים או המוסד הרפואי, על גבי טופס שקבע לכך המוסד."

ברע"א 5695/13 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (ניתן ביום 1.10.2013) קבע כב' השופט סולברג, כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת שירותי בריאות כללית. מבלי שאדרש לפני ולפנים לכל נימוקיה שלגוף העניין, שוכנעתי כי העילות המנויות בסעיף 391(א) לחוק הביטוח הלאומי שדן בסמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה אינן מתקיימות בנסיבות דנן. סעיף 391(א)(1) אשר עליו מבקש המל"ל להסתמך מורה על סמכות בית הדין לעבודה לדון ולפסוק בתובענה: "של הזכאי לגמלה או של האדם אשר לידיו ניתנת הגמלה...". ברם, לא שוכנעתי כי שירותי בריאות כללית היא בגדר "הזכאי לגמלה" או בגדר "האדם אשר לידיו ניתנה הגמלה". שירותי בריאות כללית אינה אלא הגורם המספק את השירות הרפואי לבעל הזכות בגמלה." (דגשים לא במקור)

אי לכך, ביה"ח אינו בגדר "הזכאי לגמלה" או האדם שלידיו ניתנה הגימלה" אלא הוא הגורם המספק את השירות לבעל הזכות בגמלה, אי לכך אין להחיל עליו הוראות סעיף 296 לחוק , לפיה כל תביעה לגמלת כסף תוגש תוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, ויש להחיל בענייננו את הוראת חוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") .

סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות קובעים פרק זמן בן שבע שנים להתיישנותה של תביעה אזרחית (שאינה במקרקעין). תקופת ההתיישנות מתחילה "ביום שבו נולדה עילת התובענה" ,לא מעטים הם המקרים שבהם מתעוררת השאלה, הסבוכה לעיתים, אימתי נולדה עילת התובענה. נהוג לקבוע כי היום שבו מתגבשות לראשונה העובדות המהותיות המזכות את התובע בסעד המבוקש, הוא מועד היוולדה של העילה [ראו למשל: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 456 (2003) (להלן: עניין תלמוד תורה)].

במקרה שלפנינו ,שוכנעתי כי מועד קבלת המכתבים הם המועד בהם מתגבשות לראשונה העובדות המהותיות המזכות את התובע בסעד המבוקש ואפרט, בכתב תביעתו של המשיב מציין כי חרף הדיווח על הלידות למבקש, לא הועבר מענק האשפוז לביה"ח , בעקבות כך ,נפתחו הליכים בהוצל"פ כנגד היולדת בהתאם לשטרי חוב שהפקידה בידו בעת השחרור, היולדת בהמשך פנתה למבקש וקיבלה אישור זכאות למענק אשפוז, שבעקבותיהם הופסקו הליכי ההוצל"פ נגדה.

מכאן עולה המסקנה כי עילתה של התביעה כנגד המבקש צמחה ביום מתן האישורים ליולדת.

כמו כן,, סעיף 9 לחוק קובע כהאי לישנא:

"הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה.

בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות."

מצאתי כי יש להחיל בענייננו את הוראת סעיף 9 הנ"ל ויש מקום לקבל את טענת המשיב אשר סבור כי, יש לראות במכתבים כהודאה בקיום הזכות וכהיוולדותה של עילת התביעה .

ברע"א 9041/03 עבדו בטחיש נ' מ"י נפסק כך:

"הדרישה העיקרית שמציב סעיף 9 לחוק ההתיישנות לשם חידוש מירוץ ההתיישנות היא כי הודאת הנתבע תכיר "בקיום זכות התובע". דרישה זו נדונה בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 1017/91 משה נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול בע"מ (לא פורסם, להלן: פרשת משה), מפי השופט זמיר. בין היתר, נקבע באותה פרשה כי ההודאה חייבת לבוא מצד הנתבע וכי צורת המסמך המכיל לכאורה את ההודאה צריכה להעיד על היותו של המסמך 'הודאה' . כמו כן, נקבע כי תוכן המסמך צריך ללמד במפורש על הודאה בקיום הזכות הנתבעת בבית המשפט, לכל הפחות, כך נקבע, על המסמך להעיד על כך שהנתבע הודה בכל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות".

1. אשר על כן, ומאחר והגעתי למסקנה כי התביעה לא התיישנה אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

המבקש ישלם למשיב הוצאות בקשה זו סך של 1,000 ₪ אשר ישולם ע"י המשיב בתוך 30 יום ממועד קבלתו העתק החלטה זו.

המבקש יגיש כתב-הגנה ככל שטרם הוגש כדי לזמן את הצדדים לישיבה מקדמית.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ה, 03 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.