האם הועסק התובע על ידי הנתבע או שמא היה הנתבע מנהל העבודה במקום ועבד כשכיר וכלל לא היה הבעלים של המקום – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובע עבד במסעדה בשם "החומוסביח" בתל-אביב מחודש 6/2011 ועד לחודש 3/2012.

2. לתובע הונפקו תלושי שכר ע"י "החומוסביח".

3. הנתבע הוא זה שפיקח על התובע.

4. במסעדה היו עובדים נוספים.

5. כיום הנתבע הוא הבעלים של המסעדה.

הכרעה:

1. לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
2. עובד הטוען כי עבד אצל מעסיק, מוטל עליו הנטל להוכיח תביעתו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". לתובע התבלבלו היוצרות. הנתבע אינו צריך להוכיח כי הוא אינו מעסיקו של התובע.
3. פעולה אחת ויחידה נמנע התובע מלעשות והיא, לפנות למוסד לביטוח לאומי על מנת לברר מי עומד מאחורי תיק הניכויים בהנפקת תלושי השכר של התובע. אכן, התובע פנה למאגר רשות המסים, אולי הדרך הנכונה והיעילה הייתה לפנות למל"ל. הנתבע מצדו הציג בפנינו חשבונית לפיה רכש הנתבע את המסעדה בחודש 7/2012, לאחר שהתובע סיים לטענתו את עבודתו במסעדה.
4. התובע טען בפנינו כי החשבונית נשלחה אל בא כוחו כשהיא קטועה ללא החלק העליון. ב"כ הנתבע שלח לתובע פעם נוספת את צילום החשבונית. לוּ סברו התובע וב"כ כי עדיין לא ניתן לראות במדויק את מספר העוסק מורשה על גבי החשבונית, יכלו לתאם עם הנתבע ולצלם בעצמם את המסמך. יצוין כי במסגרת גילוי ועיון במסמכים אין חובה על הצד שממנו מבוקש המסמך לצלם את המסמכים, אלא רק להציגם בפני הצד שמבקש לראותם.
5. מעדותו של ב"כ התובע נראה כי לא נעשתה הבדלה בין המונחים תיק ניכויים לעוסק מורשה:

"עשיתי כמה פעולות. לפני שהנתבע היה מיוצג, לקחתי את האינפורמציה מכתב ההגנה כמו מס' עוסק מורשה שהיה רשום בתלוש של התובע. ניסיתי לאתר את הזהות של מי שעומד מאחורי תיק מס' הניכויים ובכל וריאציה המחשב הראה לי שהמס' שגוי."

(עמ' 9 לפ' שורות 7-5 לעדות עו"ד יחיאל כהן).

תיק הניכויים כאמור לא נבדק על ידי התובע.

1. זאת ועוד, הנתבע הציג בפנינו תעודת עוסק מורשה שפתח ביום 18.7.12, לאחר שהתובע סיים לעבוד במסעדה. כמו כן, הנתבע הציג תלושי שכר שקיבל ממעסיקו בתקופה הרלוונטית, דבר המוכיח כי הנתבע היה בעצמו שכיר במסעדה.
2. מעדותו של התובע עלה כי הנתבע שימש כמנהל עבודה:

"ש. מי קיבל אותך לעבודה ?

ת. הנתבע.

ש. מי סיכם איתך כמה כסף תקבל בעבודה ?

ת. הנתבע. הוא אמר לי כמה שעות אני עובד, כמה אני צריך לקבל לשעה, כמה פעמים בשבוע אני צריך לעבוד.

ש. מי אמר לך מתי לבוא וללכת כל יום מהעבודה ?

ת. הוא בעצמו."

(עמ' 5 לפ' שורות 18-12 לעדות התובע)

וכן:

"ש. מי שילם את השכר ?

ת. הוא בעצמו, יוסי.

ש. איך הוא שילם ?

ת. ב- 10 לחודש הוא היה משלם לי כסף במזומן.

ש. מי נתן לך את התלושים ?

ת. הכל הוא - מוגש ומסומן ת/1. רק בסוף לא קיבלתי שום דבר מבנאדם אחר.

ש. מי פיטר אותך מהעבודה ?

ת. הוא בעצמו."

(עמ' 5 לפ' שורות 28-21 לעדות התובע).

1. הנתבע לא ניסה להכחיש כי הכיר את בעל המסעדה, מר ברוך אטש (עמ' 13 לפ' שורות 22-21 לעדות הנתבע) אולם לא הנתבע הוא זה שצריך לזמנו לעדות על מנת להזים את טענת התובע כי הנתבע לא העסיק את התובע, אלא כאמור הנטל מוטל על התובע.
2. הנתבע סיפק לתובע את השם שעמד מאחורי מעסיקתו של התובע – "ברוך אטש". הנתבע לא היה אמור לבצע את עבודת התובע והיה על התובע לברר זאת בטרם הגיש תביעתו. התובע לא הוכיח מה קושר בין הנתבע למעסיקו של התובע.
3. לא נעלם מעינינו כי הנתבע צירף לתלושי שכר לחודשים 1/2011 – 3/2011, שהם חודשים שקדמו להעסקת התובע במסעדה וכי מספרי תיקי הניכויים שונים, אולם כאמור לא על הנתבע מוטל הנטל להוכיח שלא היה מעסיקו אלא על התובע מוטל נטל זה.
4. התמוה מכל הוא עדותו של התובע:

"לשאלת ביה"ד: זו הפעם הראשונה שאתה רואה את כתב התביעה?

ת. פעם ראשונה."

(עמ' 8 לפרוטוקול שורות 2-1 לעדות התובע).

"ש. גם את התלושים אתה לא יודע לקרוא ולא יודע מה כתוב בהם, נכון ?

ת. אם הייתי יודע מה כתוב, הייתי עושה את הפנייה לבד."

(עמ' 8 לפרוטוקול שורות 14-13 לעדות התובע).

1. הנתבע לא הכחיש כי פיקח על התובע והיה אחראי על עבודתו ומסר לו את שכרו:

"ש. זה נכון שאתה קיבלת את התובע לעבודה וקבעת את השכר?

ת. כן בתיאום עם בעל העסק. הוא אמר שהוא משלם ככה וככה ואני העברתי זאת.

ש. זה נכון שאתה מסרת את השיק והתלושים?

ת. פעם אני ופעם ברוך.

ש. אתה זה שפיקחת על העבודה של התובע?

ת. אני הייתי אחראי עליו."

(עמ' 16 לפ' שורות 7-2 לעדות הנתבע).

אולם בכך אין כדי לקבוע כי הוא זה שהיה מעסיקו של התובע.

1. מעבר לצורך נציין כי לא הוצגו צילומי שיקים שניתנו לתובע שהיה בהם גם כדי לבחון את שאלת זהות מעסיקו.
2. לא זו אף זו, התביעה הוגשה בשיהוי של 4 שנים מסיום יחסי העבודה. בזמן זה ייצגו את התובע 2 עורכי דין, התובע קיבל מענה לשאלון – שאיננו מקובל כפרוצדורה בביה"ד – ויכלו בנקל לפנות לרשויות על מנת לברר מי עמד מאחורי תיק הניכויים של מעסיקת התובע.
3. סוף דבר -

התביעה נדחית.

התובע לא הרים את הנטל הנדרש להוכיח כי הנתבע היה מעסיקו.

התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

1. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ‏כ"ט אייר תשע"ז (25 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ק. אסף כהן