א. בפניי בקשה לאישור הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ב. המבקש הגיש תובענה כנגד המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") ובקשה לאישורה כייצוגית.

לטענת המבקש, הוא חוייב במהלך השנים 2015-2013 בתשלום היטל ביוב ומים, ובמהלך התקופה קיבל "דרישה לתשלום", וכן "התראה אחרונה לפני עיקול" מטעם המשיבה, שגם ביצעה, לפי הנטען, מספר עיקולים, גבתה חלק מן הסכום, וממשיכה לדרוש את היתרה.

ג. המשיבה הגישה תגובה לבקשת האישור והמבקש הגיש תשובה מצידו, וכן הוגשה תגובה מטעם המשיבה מס' 2 (תאגיד המים "מי הגליל" בע"מ), שיצויין כי צורפה כמשיבה פורמאלית.

ד. בישיבת קדם המשפט מיום 6.9.2015 הודיע ב"כ המשיבה, כי מרשתוֹ תגיש הודעת חדילה מוסכמת ובקשה להאריך את המועד להגשתה.

ביום 19.10.2015 הונחה בפניי בקשה מוסכמת להארכת המועד להגשת הודעת חדילה, והודעת החדילה עצמה.

בהודעת החדילה, מודיעה המשיבה שהיא חדלה מלגבות היטלים ואגרות שגבייתם מצויה בתחום סמכותה של המשיבה מס' 2 (תאגיד המים).

בהתאם להודעת החדילה, החל מיום 18.6.2015 תחדל המשיבה מלחייב בתשלומים ו/או לפרוע כספים מאת חייבים להם נשלחו על ידה דרישות תשלום בגין חיובים ו/או עבודות ו/או היטלים ו/או אגרות, שנתגבשו בגין עבודות תשתית שנעשו בטרם הקמת התאגיד.

בהחלטתי מאותו היום (19.10.2015) הארכתי למשיבה את המועד להגשת הודעת החדילה, והוריתי על הגשת טיעון לגבי פסיקת גמול למבקש ושכר טרחת עורך דין לבא כוחו.

ה. ב"כ המבקש הגיש טיעון בדבר תשלום שכר טרחת עורך דין, כשהוא מפנה לתועלת שהושגה לחברי הקבוצה, וכן מצביע על השגת המטרה המוצדקת, דהיינו, המשיבה תחדל מלגבות ו/או לשלוח דרישות תשלום. כן מפנה ב"כ המבקש לעבודה ולטרחה שהושקעה, וכן מפנה לפסיקה הרלוונטית מטעמו.

ו. ב"כ המשיבה מתנגד לפסיקת גמול ושכר טרחת עורך דין.

לטעמו, כלל לא נגרם נזק למבקש ו/או לכלל חברי הקבוצה, שהוא מתיימר לייצג כתוצאה מן הגביה שביצעה המשיבה.

ב"כ המשיבה מציין, שהמבקש אינו טוען שהוא אינו חייב בתשלום הכספים ששילם בפועל, או שנדרש לשלם, וטענתוֹ היחידה היא שבמקום המשיבה, זכות הגביה נתונה למשיבה מס' 2.

עוד מדגיש ב"כ המשיבה, שאין טענה שהמבקש או חברי הקבוצה אינם חייבים בתשלום כספים אלה, אלא הטענה היא שהכספים מגיעים למשיבה מס' 2, ומכל מקום המבקש לא נדרש לכפל תשלום.

ז. ב"כ המשיבה מוסיף, כי מרשתו לא ניסתה להסתיר את העובדה, כי בפועל היא אכן גבתה סכומים שחוות הדעת של עוה"ד א. ליכט מתייחסת אליהם, לאחר המועד שנקבע באותה חוות דעת, אבל היא הסבירה שמדובר בגביה פסיבית, ולא אקטיבית, במובן זה שלא בוצעו ולא ננקטו על-ידה פעולות גביה כלשהן, ואף לא נשלחו דרישות לתשלום סכומים אלה.

הגביה מקורה בהמחאות, או בהוראות תשלום דחויות, שנמסרו למשיבה מבעוד מועד, לפני המועד הקובע, אם כי מועד הפירעון הוא לאחר המועד הקובע.

עוד טוען ב"כ המשיבה, שכאשר חייב תושב כספים למשיבה בגין שירותים שונים והוא מוסר שיקים דחויים, או חותם על הוראות תשלום, או על הוראת קבע בבנק, מתייחסות ההמחאות וההוראות האלה לכלל החובות, ורק לאחר פירעונן ניתן יהיה לשייך את הכספים לסוג שירות כזה או אחר.

ח. ב"כ המשיבה מוסיף, שגם אם רצתה המשיבה להפסיק גביה פסיבית זו, היה הדבר בלתי מעשי ופוגע בצורה קשה בקופת המשיבה ומשליך על רמת השירות לכלל התושבים, שכן הפסקת גביה פסיבית זו היתה מחייבת החזר כל השיקים הדחויים לתושבים וביטול הוראות התשלום, כשחלק ניכר מהם מתייחס לשירותים אחרים כמו ארנונה, ובאופן שהיטלי המים והביוב ישולמו בנפרד.

ט. הדרך בה נפתרה הבעיה, כך טוען ב"כ המשיבה, והמתיישבת עם הוראות חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, היא – תשלום או השבת כספים אלה למשיבה מס' 2, וזה מה שנעשה בפועל, כאמור בתשובת המשיבה מס' 2.

י. ב"כ המשיבה מציין, כי בענייננו היתה מוטלת חובה על המבקש לפנות למשיבה טרם הגשת בקשת האישור, ולוּ מן הטעם שאין המדובר כאן בתביעת השבה, ולמבקש ולחברי הקבוצה לא תצמח תועלת גם אם היתה התביעה מאושרת כתביעה ייצוגית (עע"ם 2978/13 מי הגליל נ' יוסף אחמד יונס (מיום 23.7.2015)).

המשיבה מוסיפה, שאילו היה המבקש פונה אליה טרם הגשת בקשת האישור, היא היתה מודיעה לו שהלכה למעשה, היא אינה גובה את ההיטלים נשוא חוות הדעת של עו"ד א. ליכט, וכי כספים שנגבו בפועל הושבו למשיבה מס' 2 שזוּכתה בהתאם, ובכך היה מתייתר הדיון בבקשה.

יא. לטעמה של המשיבה, ראוי לדחות את בקשת האישור, אך ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחת עורך דין, יש לפסוק סכומים נמוכים ואף סמליים בהתחשב בכך שמדובר בקופה ציבורית וכל תשלום יהא על חשבון כלל התושבים, כך שהנזק שייגרם לציבור יעלה על התועלת של המבקש וחברי הקבוצה. בנוסף אף לא תצמח כל תועלת למבקש ולחברי הקבוצה והם לא יזכו בהשבת הסכומים שנגבו, שכן אלה הועברו או שולמו, בסופו של יום, למשיבה מס' 2, ואף אילו היו כספים אלה מוחזרים להם היה עליהם לשוב ולשלמם למשיבה מס' 2.

יב. מוסיפה המשיבה, כי מתגובתה ומן התצהיר שצורף והנספחים עולה, שהגביה שבוצעה לאחר המועד שנקבע בחוות הדעת, הינה כ-500,000 ₪, משמע סכום זעום וקטן יחסית לרשות המונה כ-30,000 תושבים, ומכאן שאין המדובר בפגיעה קשה בתושבים.

יג. בנוסף מדגיש ב"כ המשיבה, שהודעת החדילה הוגשה מבלי שהתקיים דיון בבקשה ובכך נחסכה טרחה מן הצדדים.

מוסיף ב"כ המשיבה, שאין המדובר בהליך מורכב, ולא נדרשו מאמצים מיוחדים לבירור הרקע המשפטי והעובדתי, מה גם שהבקשה מתבססת על הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ודו"חות הביקורת שמפרסם משרד הפנים, ולמעשה המדובר בסעד הצהרתי, דהיינו, שבית המשפט מתבקש להכריז כי הגביה שביצעה המשיבה היא שלא כדין, אך מבלי לחייבה להחזיר מאומה למבקש או לחברי הקבוצה.

יד. ביום 2.11.2015 הגיש ב"כ המבקש תשובה לטיעוני המשיבה בעניין פסיקת גמול ושכר טרחת עורך דין, ובה התייחס לטענות שהועלו בסיכומי המשיבה בסוגיה זוֹ.

לטעמו, אין לקבל את טענת המשיבה בדבר "גביה פסיבית", שכן גם תשלום דחוי הוא תשלום.

באשר לטענה בדבר היעדר פניה מוקדמת טוען ב"כ המבקש, כי ההלכה בעניין מי הגליל נ' יונס נקבעה לאחר הגשת בקשת האישור, ולכן אינה חלה בענייננו, מה עוד שבעניין מי הגליל נ' יונס לא נשללה הזכאות לגמול ושכר טרחת עורך דין בשל היעדר הפניה המוקדמת.

עוד תוהה ב"כ המבקש, שאם היה ידוּע למשיבה על כך שננקטו הליכים דומים כנגד רשויות מקומיות אחרות, מדוע בחרה היא לשבת באפס מעשה, ולא פעלה להפסיק את הגביה האסורה?

עד כאן תמצית טענותיהם של ב"כ הצדדים.

טו. מקובל עלי, שהכנת התביעה ובקשת האישור והגשתן הייתה כרוכה בטרחה ובהשקעת זמן, אם כי אין המדובר ב"שדה שטרם נחרש", שכן הוגשו בקשות רבות לאישור תובענות ייצוגיות באותו נושא.

טז. סבורני, שהייתה תועלת בהגשת התובענה והבקשה לאישורה כייצוגית, שכן כתוצאה מבקשת האישור חדלה המשיבה מלבצע גבייה ו/או להוציא דרישות תשלום, שהיא אינה מוסמכת עוד לטפל בהן, וזאת בשים לב לסעיף 139 של חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, וחוות דעתוֹ של עוה"ד א. ליכט, וזאת אף אם המדובר ב"גביה פסיבית" כהגדרת ב"כ המשיבה.

החשיבות שיש לייחס לתוצאות בקשת האישור, היא בשמירה ובהקפדה על עקרון החוקיות, דהיינו, שאין לגבות או לשגר דרישות תשלום, ואף לא לקיים "גביה פסיבית" (כהגדרת המשיבה), בשעה שסמכויותיה של המשיבה בתחום זה פקעו, והועברו באופן בלעדי למשיבה מס' 2 (תאגיד המים), ועיינו: ת"צ (מחוזי חיפה) 37295-01-15 כאיד נ' עיריית טמרה (מיום 16.8.2015).

יז. צודק ב"כ המשיבה, כי לא הושג חסכון כספי למבקש ולחברי הקבוצה, שכן במקרה שבפניי, אין ולא הייתה כל טענה כנגד נכונות סכומי האגרות וההיטלים שהמשיבה גבתה מתושביה, ואין טענה של כפל תשלום, או כפל דרישת תשלום, אלא הטענה הייתה שהמשיבה אינה מוסמכת לגבותם כי אם המשיבה מס' 2, תאגיד המים.

יח. הצבתי לנגד עיניי את כל השיקולים הרלוונטיים לפי סעיפים 22 ו-23 של חוק תובענות, כשם שהבאתי בחשבון, בין היתר, את היעדר הפניה המוקדמת (עע"ם 2978/13 תאגיד מי הגליל נ' יונס (מיום 23.7.2015)), ואת הצורך לנהוג זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחת עורך דין על ידי הרשות (עע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל, בפיסקה 32 (מיום 27.12.2010)).

כמו כן, יש להביא בחשבון שהודעת החדילה שהגישה המשיבה, הביאה לחיסכון ניכר במשאבים שהיו נדרשים לצורך ניהול ההליך בדרך הרגילה.

יט. כאשר כלל השיקולים הרלוונטיים, כפי שפורטו לעיל, ניצבים לנגד עיניי סבורני, כי ראוי לפסוק לזכות המבקש גמול בסכום של 3,000 ₪, וכן שכר טרחת עורך דין לב"כ המבקש בסכום כולל של 18,000 ₪ (כולל מע"מ), וכך אני אכן מחליט.

כ. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן:

1. אני מאשר את הודעת החדילה שהגישה המשיבה לפי סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, ולפיכך אני מורה על דחיית התובענה האישית של המבקש ועל דחיית בקשת האישור.

2. אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש גמול בסכום של 3,000 ₪, וכן שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 18,000 ₪ (כולל מע"מ) לב"כ המבקש.

המשיבה תבצע את התשלום במשרד ב"כ המבקש בתוך 30 יום ממועד המצאת
פסק דין זה, שאם לא כן יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להמציא את העתקי פסק הדין אל:

1. ב"כ המבקש, עוה"ד מוחמד ספורי, טמרה.

2. ב"כ המשיבה מס' 1, עוה"ד שאדי גנטוס, סחנין.

3. ב"כ המשיבה מס' 2, עוה"ד אלי אליאס, תל-אביב.

4. מנהל בתי המשפט לעדכון פנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, כ"א חשוון תשע"ו, 03 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.