א. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט אברהים בולוס), מיום 20.1.15, בת.א. 3585-04-12, לפיו חוייבה המשיבה לשלם למערער את הסכום של 74,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ על שכר הטרחה, וכן הוצאות המשפט בסכום של 1,000 ₪.

ב. הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

המערער, יליד 1974, פועל בנין במקצועו, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 10.9.11.

בית משפט קמא מינה שני מומחים רפואיים, האחד – ד"ר פלוטקין, מומחה בתחום א.א.ג., וזאת נוכח טענות המערער שהוא החל לסבול מליקוי שמיעה וטנטון עקב התאונה, ואולם, המומחה שלל כל נכות רפואית הקשורה לתאונה.

ג. המומחה השני היה פרופ' רוזן, בתחום האורתופדי, שקבע כי ההגבלה הקלה ממנה סובל המערער בתנועות עמוד השדרה הצווארי, הינה על רקע עבר רפואי ואין כל קשר בינה לבין התאונה, ואילו באשר לברך ימין קבע פרופ' רוזן שטווח התנועות בברך זו מוגבל קלות בתנועות כיפוף ללא עדות לנוזל תוך מפרקי או פגיעה ביציבות הברך, ואין כל עדות לדלדול שרירים.

את ההגבלה המינימלית הקיימת בכיפוף הברך ואת הכאבים להם טוען המערער, הסביר פרופ' רוזן על רקע הקרע הרוחבי שנמצא בקרן האחורית של המיניסקוס וממצאים אלה קשר המומחה לתאונה, וזאת חרף היותו ער לקיומו של גידול שפיר באזור ברך זו, ולמרות התיעוד המלמד שהמערער נחבל ברגלו הימנית בתאונה קודמת מיום 1.10.09.

בגין הכאבים וההגבלה שמצא המומחה בתנועות ברך ימין הוא קבע את נכותו הרפואית של המערער בשיעור של 5% וזאת כהפעלה במחצית של סעיף 48 (2) (ז) 1 לתוספת של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

ד. שני המומחים הרפואיים נחקרו בבית משפט קמא, וכן העידו המערער ורעייתו.

חרף הטענות שהעלה המערער כנגד המסקנה אליה הגיע המומחה הרפואי בתחום א.א.ג., קבע בית משפט קמא שאין מקום להתערב במסקנה אליה הגיע המומחה הרפואי בתחום זה, וכך גם באשר למסקנה אליה הגיע המומחה הרפואי בתחום האורתופדי, דהיינו, הפעלה חלקית של פריט הנכות 48 (2) (ז) 1, דהיינו, העמדת הנכות על 5% שעה שהנכות הרפואית המלאה לפי פריט זה עומדת על 5%.

ה. בית משפט קמא הוסיף, כי המערער עבד בבנין וזאת כשכיר בחברה שהיתה בבעלות משותפת שלו עם אחיו, וקיבל לפני התאונה שכר חודשי בסכום של 5,700 ₪ נטו. עקב התאונה אושרה למערער תקופת אי-כושר למשך חודשיים ולאחר מכן חזר המערער לעבודה סדירה עד אשר נפגע בתאונה נוספת שהתרחשה ביום 20.6.13 (דהיינו, פחות משנתיים לאחר התאונה נשוא הדיון), ומאז אין המערער עובד לא בחברה ולא בכל עבודה אחרת.

ו. בית משפט קמא סבר, שהמערער התאמץ להאדיר את נזקיו, ובייחוד את השלכת התאונה על כושרו לעבוד. בית משפט קמא קבע, שדבריו אלה של המערער אינם מתקבלים על הדעת בהתחשב בנכות הזניחה שנקבעה עקב החבלה נשוא הדיון, וכן אינם מתיישבים עם דבריו של המומחה בתחום האורתופדי שמסר כי הוא מעריך שהמערער יסבול כאבים בזמן עלייה במדרגות, קושי מסויים בטיפוס על סולם וחוסר יכולת לשחק כדורגל, דבר הכרוך באימוץ מסיבי לברך, אך מכאן ועד לטענת התובע בדבר אובדן כושר עבודה או גריעה משמעותית ביכולתו לעבוד, הדרך ארוכה.

ז. בית משפט קמא הוסיף, שהחברה במסגרתה עבד המערער היא חברה פרטית שמחצית מניותיה בבעלותו, בניהולו ובשליטתו, והיא עדיין פעילה, דבר שאינו מתיישב עם טענתו הגורפת של המערער להעדר השתכרות וחוסר יכולת לעבוד. לדעת בית משפט קמא המערער יכול לחזור לעבוד ולתפקד בעבודות וההפרעה עקב התאונה, אם קיימת, מתבטאת בכאבים נקודתיים וחולפים שיכול והתובע יסבול מהם עקב הפעלה מאומצת לברך ימין בלבד, ומה גם שלמרות התאונה והנכות שנקבעה בעקבותיה, חזר המערער לעבודתו בתחום הבנין ועבד ברציפות עד לתאונה מיוני 2013, ומכאן, שהתאונה לא השפיעה באופן משמעותי על יכולתו לעבוד גם בעבודתו הפיזית כמנהל ופועל בנין, ומאז התאונה המאוחרת לא חזר המערער לעבודה.

ח. משכך, סבר בית משפט קמא שראוי להעריך את הגריעה שחלה בכושר העבודה וההשתכרות של המערער על דרך האומדן תוך מתן ביטוי לנכותו, כאביו והגבלותיו המצומצמים, גילו, שכרו הנמוך יחסית, ושאר ההגבלות והכאבים מהם הוא סובל ללא קשר לתאונה.

ט. באשר להפסדי שכר בעבר: לא היתה מחלוקת שהמערער נאלץ להעדר מעבודתו לאחר התאונה כחודשיים, ובית משפט קמא קיבל את הערכת המשיבה באשר להפסד בתקופה זו בסכום של 13,000 ₪.

י. באשר לתקופת הביניים מאז שב המערער לעבודה ועד היום, לא ראה בית משפט קמא לנכון לפסוק פיצוי בגין פרק זמן זה, הואיל והמערער חזר לעבודה בהיקף מלא ובשכר גבוה יותר, ומה גם שהפסקת העבודה החל מיוני 2013, אינה קשורה לתאונה נשוא הדיון כאן.

י"א. באשר לגריעה בכושר ההשתכרות לעתיד העריך בית משפט קמא את הפיצוי על דרך האומדן בסכום של 40,000 ₪. בנוסף נפסק פיצוי בגין נסיעות וטיפול רפואי וכן עזרת רעייתו של המערער בימים הסמוכים לתאונה, בסכום של 6,000 ₪, ובגין נזק שאיננו ממוני פסק בית משפט קמא פיצוי של 15,000 ₪.

לנוכח כל האמור פסק בית משפט קמא לזכות המערער פיצוי בסכום כולל של 74,000 ₪ כאמור כבר לעיל.

י"ב. על פסק דין זה מונח בפנינו ערעורו של המערער הטוען כי בית משפט קמא שגה משאימץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי בתחום האורתופדי. לטעמו היה מקום לקבוע את נכותו בגין הפגיעה בברך בשיעור של 10%, דהיינו, בהתאם לנכות המלאה לפי התקנות, ולא להסתפק בשיעור של 5% כפי שקבע המומחה.

לטעמו של המערער, היה על בית משפט קמא לקבוע שגם המגבלות והליקויים שנמצאו בעמוד השדרה הצווארי של המערער, קשורים לתאונה נשוא הדיון כאן, זאת אף אם יש מצב קודם בכל הנוגע לעמוד השדרה הצווארי, שהרי עמוד שדרה זה פגיע יותר מאשר עמוד שדרה תקין.

י"ג. כמו כן סבר המערער, כי שגה בית משפט קמא כשנמנע מלפסול את חוות דעתו של המומחה הרפואי בתחום א.א.ג. והותירה על כנה למרות הסתירות ואי-הדיוקים בתיאור העובדות שבחוות דעת זו.

י"ד. עוד טען המערער, כי בית משפט קמא פסק לזכותו סכומים הנמוכים בהרבה מן הסביר, ואינם סבירים בנסיבות הענין, ובמיוחד באשר לראשי הנזק של אובדן השתכרות לעתיד וזאת לנוכח סוג עבודתו של המערער, גילו וטיב פגיעותיו.

עוד טען המערער ששגה בית משפט קמא משלא פסק הפרשי הצמדה וריבית על הסכומים שנפסקו בגין הפסד השכר בעבר והדגיש כי הפיצוי בגין אובדן השתכרות לעתיד, נמוך מאד.

ט"ו. שונה עמדת המשיבה אשר סבורה, כי לא היה מקום לנסיונו של ב"כ המערער להרחיב את החזית בכל הקשור לנכות הצווארית הנטענת, ומה גם, שהן בעמוד 34 לפרוט' בבית משפט קמא, והן בסיכומיו, טען ב"כ המערער שהוא אינו משיג על קביעותיו של המומחה בתחום האורתופדי, ומכל מקום אין לאפשר למערער לפתוח כיום חזית חדשה.

ט"ז. לעיצומו של ענין סבורה המשיבה, שפסיקתו של בית משפט קמא מוצדקת, מנומקת היטב ומבוססת כנדרש בחומר הראיות ובניתוח העדויות. אין להתערב בשיקול דעתו המקצועי הרפואי של פרופ' רוזן שהכיר בנכות אורתופדית בשיעור 5% בגין הפעלה מותאמת/חלקית של סעיף הליקוי 48 (2) (ז) 1 של תקנות הביטוח הלאומי בנוגע לברך ימין, ומה גם שפרופ' רוזן הסביר בעדותו בבית המשפט מדוע למעשה לא החמיר עם המערער אלא דווקא נקט כלפיו בגישה מקלה.

י"ז. באשר לטענת המערער מדוע לא פסל בית משפט קמא את חוות דעת המומחה בתחום א.א.ג. מציינת המשיבה, שהדבר מעולם לא התבקש על ידי המערער בהליכי בית משפט קמא, זאת חרף העובדה שד"ר פלוטקין נחקר בבית משפט קמא בחקירה נגדית.

לעצם הענין טוענת המשיבה שחוות דעת ד"ר פלוטקין ותשובותיו לשאלות ב"כ המערער בבית משפט קמא הגיוניות, סדורות, ומקצועיות, ואין לסטות מקביעותיו, כך שאין להכיר בנכות כלשהי של המערער בתחום א.א.ג. עקב התאונה.

י"ח. גם באשר לחישוב הנזק סבורה המשיבה, כי החישוב הולם את נתוני המקרה, ואולי אף מיטיב עם המערער בשים לב לחוסר הבהירות שהתגלתה ביחס לנתוני השכר המוצגים על ידו.

פסיקת הפיצוי וחישובי בית משפט קמא ביחס לאדם שנכותו הרפואית כה שולית ומינורית רחוקה לטעמה של המשיבה מלקפח את המערער ואף נערכה בנדיבות מה.

י"ט. מוסיפה המשיבה, כי פסיקת פיצוי של 40,000 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים לאדם הסובל מ- 5% אחוזי נכות רפואית בלבד, ואשר הוכח כי חזר לעבודה מלאה ובשכר גבוה יותר לאחר התאונה המדוברת, הוגנת בהחלט כלפיו, מה גם שהמערער הפסיק את עבודתו מאוחר יותר על רקע בעיות רפואיות אחרות וחדשות שאינן קשורות לתאונה.

לדעת המשיבה פסיקת פיצוי בסכום נטו של 74,000 ₪ למערער, יליד 1974, בגין 5% נכות בלבד, שהמשיך בעבודה מלאה עד שנפגע שנית בשנת 2013, כשנתיים לאחר התאונה הנדונה אינה מקפחת ואינה מצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

כ. באי כוחם של שני הצדדים הגישו בפנינו עיקרי טיעון, ובישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 17.10.15, חזרו באי כח הצדדים בתמצית על עיקרי הטיעון שהונחו בפני בית משפט קמא.

נסיון להביא את הצדדים לידי הסדר פשרה לא צלח.

כ"א. לאחר שנתנו דעתנו לפסק דינו של בית משפט קמא, להודעת הערעור, לטיעוניהם המפורטים של באי כח הצדדים, לחוות הדעת של שני המומחים הרפואיים, ולראיות כפי שהונחו בפני בית משפט קמא, מסקנתנו היא שדין הערעור להתקבל חלקית, וזאת בכל הנוגע לפריט של הפסד כושר השתכרות לעתיד.

כ"ב. בהתאם להלכה הפסוקה:

"אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות המשיב והוריו. ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים) על רקע נתוני יסוד מסויימים, כמו גילו של הנפגע, שיעורה של הנכות התפקודית, אופי הסיעוד הנדרש, בסיס השכר ותוחלת החיים.

אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת....".

(ע"א 1164/02 קרנית נגד בן חיון לידור (מיום 4.8.05) בפיסקה 7).

כך עלינו לפעול גם במקרה שבפנינו.

כ"ג. באשר לפסיקת הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר, ציין בית משפט קמא, כי חישוב ההפסד בסכום של 13,000 ₪ לגבי העבר מקובל עליו, בהפנותו לאמור בסעיף 30 לתצהיר העדות הראשית של המערער.

כ"ד. באשר לתקופת הביניים מאז שב המערער לעבודה ועד מועד פסק הדין, לא ראה בית משפט קמא לנכון לפסוק פיצוי בציינו שהמערער שב לעבודה בהיקף מלא ואף בשכר גבוה יותר, ומה גם שהפסקת העבודה עקב תאונה מיוני 2013, אינה קשורה לתאונה נשוא הדיון כאן.

לא ראינו לנכון להתערב באי-פסיקת פיצוי לגבי תקופת הביניים מאז חזר המערער לעבודה ועד היום, משלא הונחה תשתית ראייתית מספקת שיש בה כדי ללמד על כך שנגרם למערער בתקופת ביניים זו הפסד השתכרות בפועל .

כ"ה. שונה עמדתנו בכל הנוגע להפסד ההשתכרות לעתיד.

המערער, יליד 1974, פועל בנין במקצועו. המערער כבן 41 כיום, ולפניו עוד 26 שנות עבודה. הנכות האורתופדית שנגרמה למערער הועמדה על 5%, כשלמעשה הנכות בהתאם לתקנה 48 (2) (ז) 1 לתוספת של תקנות הביטוח הלאומי, מקנה 10% נכות אורתופדית, אך המומחה הרפואי קבע, מנימוקים שפירט, כי נכון לקבוע בנסיבות הענין נכות מותאמת בשיעור של 5%, קביעה שאין להתערב בה.

כ"ו. ואולם, בהביאנו בחשבון את סוג עבודתו של המערער שהיא עבודה פיזית, ואת תוחלת חיי העבודה עד הגיעו לגיל 67, דהיינו, 26 שנות עבודה, סבורים אנו כי נכון היה לחשב את הפיצוי המגיע בראש נזק זה אמנם על דרך האומדן ואולם בשיעור שלא יפחת משמעותית מן החישוב האריתמטי.

כל זאת בהיותנו ערים לכך שפחות משנתיים לאחר התאונה נשוא הדיון כאן, אירעה למערער ביוני 2013 תאונה אחרת שלאחריה לא שב לעבודתו, ומעיון בעדות המערער בעמ' 14-15 לפרוט', עולה שביום 20.6.13 נפגע המערער בתאונת עבודה, משנפל ונפגע ברגל שמאל, ועניינו עדיין מתנהל במוסד לביטוח לאומי, ומאז איננו עובד.

כ"ז. את השכר החודשי של המערער העמיד בית משפט קמא על כ-5,700 ₪ נטו (פיסקה 15 לפסק הדין) והתוצאה האריתמטית כאשר מחשבים את המגיע בגין 5% נכות לתקופה של 26 שנה לעתיד (מקדם 216.4590) היא: 61,690 ₪.

כ"ח. בהתחשב בכל הנסיבות כפי שפירטנו לעיל, אנו מעמידים את הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד המגיע למערער, על הסכום של 55,000 ₪ שיבוא חלף הסכום של 40,000 ₪ שקבע בית משפט קמא בפסק דינו, כך שפסק הדין של בית משפט קמא מתוקן בהתאם.

כ"ט. לא ראינו מקום לקבל את כל שאר השגותיו של המערער, ובכלל זה גם לא באשר לגובה הנכות כפי שקבע המומחה הרפואי בתחום האורתופדי, כשם שלא ראינו מקום לקבל את השגותיו של המערער כנגד מסקנת המומחה בתחום א.א.ג. בדבר העדר קשר סיבתי בין נכותו של המערער בתחום זה לבין התאונה הנדונה. קביעותיו של בית משפט קמא בעניינים אלה מקובלות עלינו, מה גם שהמומחים הרפואיים נחקרו בפני בית משפט קמא, לא הוכח כי נשמט הבסיס מתחת לחוות דעת אלה, והמסקנה הסופית אליה הגיעו המומחים בחוות הדעת שלהם, לא נסתרה.

ל. על יסוד כל האמור לעיל אנו מקבלים חלקית את ערעורו של המערער, ומחייבים את המשיבה לשלם למערער סכום נוסף של 15,000 ₪ נכון לתאריך 20.1.15, ובתוספת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪ ולרבות החזר השווי הכספי של אגרת הערעור.

התשלום יתבצע על ידי המשיבה במשרד ב"כ המערער בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דיננו, שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הפקדון, ככל שהופקד על ידי המערער, יוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערער עבור המערער.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ו, 01 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לבאי כוחם של שני הצדדים.