לפני תביעה קטנה שהוגשה על ידי התובע לפני תשעה חודשים על בסיס טענה פשוטה לפיה הנתבעת חייבה אותו בתשלום ללא הסבר.

עקב התנהלות רשלנית של הנתבעת, לא ניתנו תשובות מניחות הדעת בשתי הישיבות שהתקיימו, ובישיבה השנייה בימ"ש נאלץ לעבור בעצמו דרישה, דרישה, חשבונית, חשבונית ולתעד זאת בפרוטוקול.

בימ"ש ציפה שלאחר שעשה מלאכתה של המשיבה שהיאה רשות ציבורית שמחויבת לפרט לפני נישום פירוט חובו במיוחד לאחר ביצוע הליך גביה, הצדדים ילבנו השאלות הפשוטות לכאורה, האם חויב המבקש בגין חשבונות על שמו ואם כן, האם שילם אותן בעבר.

מתשובות הצדדים שהוגשו כעת עולה כי המחלוקת נותרה, אולם בשלב זה אין כמעט קשר בין התביעה המקורית לבין המחלוקת בדבר 22 חשבוניות שהתובע קיבל פרטיהן רק לאחר הדיון הקודם ואשר לטענתו חלק כלל אינן על שמו וחלק אינן נוגעות אליו.

כעת אין מנוס מלערוך כתב התביעה מחדש תוך פרוט כל אחת ואחת מהחשבוניות שהציגה העירייה וליד כל חשבונית ליתן הסבר האם שולמה, מתי וכיצד ואם לא, מדוע.

מכיוון שאין מקום לעכב דיון בתביעה קטנה זמן רב והתובע זקוק לפרק זמן נכבד להיערך בהתאם למידע הרב שקיבל רק כעת, התביעה במתכונתה נמחקת והתובע יגיש תביעה חדשה ומפורטת ככל שימצא לכך מקום בהתאם למידע הרב החדש שהגיע לידיעתו רק לאחר שבימ"ש נכנס לעובי הקורה בישיבה האחרונה.

ככל שתוגש התביעה, כל אחד מהצדדים יהיה זכאי לטעון להוצאות גם בגין הליך זה על פי ההכרעה העובדתית.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ו, 06 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.