1. לפני תביעה לפי חוק חוזה ביטוח, לתשלום הפרשי הצמדה וריבית, ריבית עונשית וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 7.5% בצירוף מע"מ מסכום התביעה.

הרקע העובדתי:

1. החל מיום 1.12.2004 בוטח המנוח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח חיים (ריסק 1) מס' 1715001010, הכוללת סכום ביטוח יסודי בסך 4,500,000 ₪.

התובעת 1 (להלן: התובעת), הלא היא אלמנת המנוח, היא מוטבת בשיעור 80% מתגמולי הפוליסה ואילו התובעים 2-3 הם מוטבים בשיעור 10% מתגמולי הפוליסה^[1].

ביום 19.3.12 נפטר המנוח.

1. מחילופי דוא"ל בין התובעת לנתבעת עולה כי ביום 5.6.12 הגב' אביטל ממחלקת קשרי לקוחות אצל הנתבעת, הודיעה לתובעת ש"...בהמשך לשיחתנו יש לשלוח, צילום ת"ז שלך+ צ'ק מבוטל, צילום תעודת פטירה. לפקסס ל- 03-7337975...".
2. ביום 27.11.12 התובעת שלחה דוא"ל לנתבעת: "...אודה לכם אם תעדכנו אותי באשר לתביעת פטירה של ש' ס' ת.ז: 27800051. המסמכים נשלחו אליכם בדואר רשום די מזמן ומאז לא קיבלתי שום התייחסות".
3. ביום 28.11.12 נשלח דוא"ל מהנתבעת לתובעת כדלקמן:"...בהמשך לפנייתך בנדון, על מנת שנוכל לטפל בנושא יש לציין לצורך זיהוי מס' פוליסה. במידה ואין לך את מספרה יש לציין כתובת, תאריך לידה וסוג אמצעי תשלום". התובעת שלחה באותו היום מייל עם מס' הפוליסה".
4. יש לציין כי תעודת הפטירה של המנוח ניתנה ביום 14.5.12 במשרד הפנים. לטענת התובעת היא שלחה את תעודת הפטירה זמן קצר לאחר פטירת המנוח, ואילו לטענת הנתבעת רק ביום 2.12.12 התקבלה אצל הנתבעת תעודת הפטירה.
5. במכתב מיום 2.12.12 הנתבעת פתחה תביעה ודרשה קבלת מסמכים לצורך בירור תביעתה: צילום ת"ז של המוטבים, צילום שיק/ דף חשבון של המוטבים, אישור רפואי על סיבת הפטירה וכן צוין כי על הנתבעת להזמין את תיקו הרפואי של המנוח ויתכן שיהיה צורך בצו ירושה ובטופס וס"ר חתום ע"י היורשים.
6. ביום 18.2.13 נשלח מכתב מהתובעת אל הנתבעת ובו צוין כי צורף החומר המבוקש: ת"ז של התובעת, אישור מד"א, צילום שיק, מכתב אפוטרופסות על הילדים. כמו כן ציינה כי מסמכים אלו הועברו אל הנתבעת כבר לפני מספר חודשים אך לא זכתה לכל תגובה מצדה. הביעה מורת רוחה מהיחס של הנתבעת כלפיה וכלפי ילדיה.
7. ביום 14.4.13 פנתה בכתב אל משרד האוצר והלינה בין היתר על כך שהתבקשה ע"י הנתבעת להמציא את אותם המסמכים שלוש פעמים. כמו כן, לא קבלה התייחסות כלשהי בכתב ואת סכום הביטוח המגיע לה
8. במכתב מיום 6.5.13 ציינה הנתבעת כי ביום 2.12.12 התקבלה תעודת הפטירה של המנוח ועוד באותו היום הוציאו מכתב פתיחת תביעה. לאחר קבלת המסמכים וביניהם דו"ח מד"א עלה הצורך לברר יותר לעומק את נסיבות פטירת המנוח, ומשכך הנתבעת פעלה לזימון תיקו הרפואי מקופ"ח ואת תיק החקירה מהמשטרה. כן הודע לתובעת במכתב כי עם קבלת תיק החקירה מהמשטרה- הנתבעת תודיע עמדתה לתובעת ללא דיחוי.
9. הנתבעת פעלה במקביל ופנתה לפרקליטות מספר פעמים על מנת לקבל תשובות בנוגע להתקדמות החקירה, אך לא קבלה מענה במשך זמן רב.
10. ביום 28.5.13 פנתה התובעת בכתב אל הנתבעת וציינה כי: "...לא יתכן שתשלום הפוליסה מותנה על ידי הפניקס בקבלת תיק החקירה מהמשטרה. למיטב ידיעתי התניה כזאת אינה קיימת בפוליסה. יתר על כן, איש אינו יודע אם ומתי יגיע התיק...". במכתב נוסף מאותו היום הביעה תרעומת מהסחבת הנמשכת ו"נסיון ההתחמקות מתשלום" כלשונה.
11. במכתב מיום 27.8.13 ציינה הנתבעת כי עדיין ממתינים לתיק חקירת נסיבות מותו של המנוח מהמשטרה, וזאת על מנת לבדוק חבותם בתיק. כמו כן צוין כי "הואיל וקבלת התיק הנ"ל מתעכבת, אנו נאשר כמחווה של רצון טוב, תשלום על תנאי, לפנים משורת הדין בסך של 1,000,000 ₪. יודגש כי הסכום הנ"ל יועבר לידך רק לאחר חתימה על כתב הסילוק הרצ"ב, לפיו הינך מתחייבת להחזיר הסכום הנ"ל ו/או לשפות את חברתנו לאלתר, במידה ויתברר לאחר קבלת תיק המשטרה שחברתנו אינה חייבת בתשלום סכום הביטוח בהתאם לפוליסה שבנדון...".
12. התובעת סירבה להצעה הנ"ל. ככל הנראה דרשה לשנות את נוסח שטר הסילוק וביום 6.10.13 נענתה כדלקמן: "מתנצל על העיכוב, לאחר בירור לא נוכל לשנות נוסח שטר הסילוק שנשלח אלייך...".
13. ביום 27.10.13 התובעת שלחה דוא"ל לנתבעת ובו התריעה כי ניתנת הזדמנות אחרונה לתשלום סכום התגמולים עד ליום 31.10.13, בטרם תעביר את העניין לטיפול משפטי.
14. ביום 7.12.14 נשלח מכתב ע"י בא כוחה של התובעת ובו דרישה לשלם את סכום הביטוח בצירוף שכ"ט עו"ד בתוך 14 ימים.
15. ביום 14.1.15 הפרקליטות הודיעה על גניזת התיק בהעדר אשמה פלילית.
16. ביום 4.2.15 שולמו לתובעת תגמולי ביטוח ע"ס 5,653,683 ₪.
17. ב"כ התובעים פנו לנתבעת בדרישה לקבלת יתרת התשלום (הפרשי הצמדה וריבית) והארכת תקופת ההתיישנות, אולם לא קבלו כל מענה.

מכאן התביעה שלפני.

טענות הצדדים:

טענות התובעים:

1. חישוב ריבית והצמדה החל מיום 1.1.13 מנוגד לתנאי פוליסת הביטוח- לפי סע' 28(א) לחוק, בעת תשלום תגמולי הביטוח יש להוסיף לסכום הביטוח היסודי הפרשי הצמדה למדד מתחילת הפוליסה ועד ליום ההודעה על קרות מקרה הביטוח, וכן להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מתום 30 ימים מיום ההודעה ועד למועד הגשת התביעה.
2. הנתבעת מפרשת באופן שגוי את המנוח "הודעה על מקרה הביטוח"- לשיטתה מועד ההודעה הוא המועד בו מתקבלים כל המסמכים אותם בוחרת המבטחת לדרוש- פרשנותה של הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק, אשר דורש מתן הודעה, קרי יידוע חברת הביטוח בעל פה או בכתב על עצם קרות הביטוח, ותו לא.

פרשנותה של הנתבעת אף אינה עולה בקנה אחד עם תנאי הפוליסה- שכן על פי האמור בה, במועד ההודעה על המוטב לצרף לפנייתו תעודת פטירה ודו"ח רופא בלבד.

1. המועד אותו קבעה הנתבעת כמועד קבלת ההודעה הוא מועד שגוי- טענת הנתבעת כי המועד הראשון בו קבלה מסמך הנוגע לפטירת המנוח הוא ביום 2.12.12 היא תמוהה.
2. עיכוב תגמולים המגיעים למוטב בשל חשד למעורבות של מוטב אחר במות המבוטח הוא עיכוב בניגוד לדין.
3. הסתמכות הנתבעת על חקירת המשטרה כעילה לעיכוב תגמולי הביטוח ללא הגבלת זמן, מבלי לברר באופן אקטיבי את חבותה- הוא עיכוב שלא כדין.
4. שכר הטרחה המבוקש הוא ראוי והולם בנסיבות העניין שכן מיד עם קבלת הייצוג בשנת 2013 ניתן לתובעת יעוץ משפטי בנוגע להסכם שנשלח אליה, לנתבעת נשלחו תכתובות רבות על ידי ב"כ התובעים וכן נוהלו שיחות טלפון רבות בין ב"כ התובעים לבין נציגי הנתבעת.

טענות הנתבעת:

1. סעיף 26 לחוק חוזה ביטוח מהווה הוראת חוק קוגנטית, אשר נועדה למנוע סיטואציה בה נהנה המעוול מפרי עוולתו.
2. הדרישה לקבלת מידע בדבר חקירת משטרה היא דרישה לגיטימית העולה בקנה אחד עם סעיף 26 לחוק ועם סעיף 9א. לנספח.
3. אין לצפות מחברת ביטוח לפעול בניגוד להוראת סע' 26 לחוק ולשלם את תגמולי הביטוח טרם נשללה האפשרות כי מקרה הביטוח אירע ע"י מוטב במתכוון, וכל עוד מתקיימת חקירה משטרתית בנסיבות פטירת המנוח.
4. התברר (אף אם בדיעבד) כי התובעת נחקרה באזהרה במסגרת חקירת נסיבות מותו של המנוח- נראה כי הנתבעת פעלה נכון וכדין עת עכבה את תשלום תגמולי הביטוח עד לסיום החקירה המשטרתית. התובעת פעלה בחוסר תום לב עת העלימה מהנתבעת ומבית המשפט מידע מהותי לפיו נחקרה באזהרה.
5. מדו"חות החקירה עולה כי הנתבעת פעלה בנחישות וללא דופי על מנת לסיים מוקדם ככל הניתן את מלאכת בירור החבות. למרבה הצער הנתבעת מודרה מהליך החקירה שבשום שלב לא היה בשליטתה.
6. הנתבעת הואילה להקדים ולשלם את חלקם של הילדים המוטבים בפוליסה ולצמצם את המחלוקת בין הצדדים, אולם התובעים כאמור סירבו לכך.
7. הנתבעת אף הסכימה להסתפק בהודעת הפרקליטות כי התובעת איננה בגדר חשודה אולם הפרקליטות סירבה ליתן הודעה כזו. עובדה זו מעידה על התנהלות בתום לב מצד הנתבעת, ואף לפנים משורת הדין.
8. באשר לשכ"ט עו"ד: ב"כ התובעים כלל לא פעל ולא קידם את האינטרסים של התובעים. מעבר לכך, שכ"ט הנדרש הוא בלתי סביר ואינו עולה בקנה אחד עם נסיבות המקרה. המדובר בדרישה חסרת תום לב עבור שירותים משפטיים מינימליים- בגינם עד היום לא שולם שכ"ט מטעם התובעת.
9. באשר למועד ממנו ראוי לשלם לתובעת הפרשי הצמדה וריבית- הנתבעת בחרה לשלם לתובעים ריבית החל מיום 1.1.13, שכן בחרה למנות את 30 הימים החל מיום 2.12.12- המועד בו הומצאה לידיה תעודת הפטירה של המנוח, ולא החל מהמועד בו הומצאו לידיה מלוא המסמכים הנדרשים.

חקירתה הנגדית של התובעת:

1. בעדותה ציינה כי טרם שילמה לבאי כוחה את שכר טרחתם, וזאת מאחר וטרם קבלה את מלוא הסכומים המגיעים לה לטענתה מהנתבעת. מכל מקום, לא נתבקשה לשלם.
2. לדבריה, כאשר הגיעה לבא כוחה סיפרה לו שלבעלה היה ביטוח חיים אצל הנתבעת, ולאחר שהוא נפטר פנתה אל הנתבעת פעמים רבות בטלפון, בפקסים ובמיילים אולם לא קבלה כל מענה. בעקבות חוסר המענה של הנתבעת פנתה למפקח על חברות הביטוח (ציינה כי בכל פעם ששלחה מסמכים השיבו לה גורמים מטעם הנתבעת כי לא קבלו את המסמכים).
3. מדבריה עולה כי החלה לערב את בא כוחה בשלב בו הגיע אליה מכתב מבא כוח הנתבעת, בו התבקשה לחתום על מסמך לפיו היא הייתה אמורה לקבל סך של מליון ₪.
4. לאחר שנשאלה, ניסתה לדייק לגבי המועד בו פנתה לעו"ד וציינה כי זה היה לאחר שקיבלה מייל מעו"ד עורוועיד, ככל הנראה באוקטובר 2013.
5. לדבריה, שלב נוסף בו היה לה צורך בסיוע משפטי- היה כאשר סירבה לחתום על המסמך של הנתבעת ותקופת ההתיישנות קרבה לקיצה.
6. משנשאלה אילו פעולות נקט בא כוחה משנת 2013 עד שנת 2015 ציינה כי הוא ניסה להפעיל קשרים, אך ציינה כי זה לא מעניין אותה, מפני שהיא הכירה את עו"ד יחיא קודם לכן והוא אמין וישר בעיניה.
7. לדבריה, לא פנתה לעורכי דין אחרים, אולם באשר לגובה שכ"ט התייעצה עם חברתה שהיא עו"ד וזו אמרה לה כי 15% זהו שכ"ט מקובל. התובעת ציינה כי הסכום נראה לה הגיוני ביחס לפעולותיו של בא כוחה בתיק.
8. אישרה כי הנתבעת מעולם לא הודיעה לה כי היא לא תשלם לה את הכסף, אולם נדרשה להמתין בסבלנות עד שהתיק יתיישן. הפנתה למכתבה של גב' פנינה ממנו עולה כי הנתבעת שומרת על טענת ההתיישנות.
9. העידה כי בא כוחה יעץ לה לא לחתום על ההצעה ע"ס מיליון ₪, תחילה ציינה כי הסיבה לכך הייתה קשורה לסיכון שתצטרך להשיב את הסכום לאחר מכן. אולם במהלך עדותה חזרה בה וציינה כי לא שאלה את בא כוחה מדוע לא לחתום, מאחר וזה "לא מעניין אותי", כלשונה.
10. ציינה כי לא זכור לה מה בא כוחה הסביר לה. העידה כי כנראה יש לה בעיית זיכרון ("אני כנראה בן אדם עם בעיית זיכרון או בן אדם שלא שואל יותר מדי שאלות, מה אתה רוצה?").
11. העידה כי היא לא כתבה את התצהיר במילים שלה.
12. אישרה כי תנאי הסכם שכר הטרחה הראשוני מול בא כוחה שונו.
13. לדבריה, מסרה עשרות פעמים את כל המסמכים לחב' הביטוח אולם לא שמרה את כל האסמכתאות (יש לה מיילים אך לא את הפקסים וכן מכתב רשום ששלחה). הפנתה למייל מיום 5.6.12 בנספח 4 אולם ציינה כי לא הייתה זו הפנייה הראשונה. לא יודעת מתי הפנייה הראשונה נעשתה. הוסיפה כי נוכח העובדה כי נסיבות חייה השתנו באורח טרגי, לא דקדקה בתיעוד זמני משלוח כל המסמכים לנתבעת.
14. הכחישה בעדותה כי משלוח המסמך של מד"א לנתבעת נעשה רק ביום 19.2.13- כפי שצוין בכותרת הפקס. לדבריה, יש כאן פערים בין התאריכים ויתכן שתאריך מכשיר הפקס אצלה אינה עדכני.
15. לא ידעה לומר האם יתכן ששלחה את הפקס ביום 20.2.13.
16. בעדותה ציינה כי אינה זוכרת מתי שלחה לנתבעת את תעודת הפטירה, אך לדבריה זה היה ברגע שקבלה את התעודה.
17. ציינה כי התקשרה לחברת הביטוח על מנת לנסות ולזרז את מתן התשובה. כמו כן, הוסיפה כי היה לה עו"ד אחר שטיפל בעניין הזה, למרות שסיפרה גם לעו"ד יחיא כי הנתבעת מעכבת תשלום.
18. בעדותה נשאלה מתי פנתה לעו"ד יחיא- האם ב-2013 בקשר להסכם או במרץ 2015 בקשר להתיישנות. השיבה כי פנתה ב-2013 עם ההסכם, ולאחר מכן המשיכו את ההתקשרות ביניהם ב-2015- בעניין הגשת התביעה מחשש להתיישנות.
19. ציינה כי היא חושבת שנחקרה באזהרה באשר למות בעלה. לא רצתה לפרט למה נחקרה.
20. אישרה כי אביה היה בקשר עם סוכן הביטוח בקשר לבירורים וסוכן הביטוח עדכן אותו פעם אחת במכתב. הנתבעת הגיבה פעם אחת, ותו לא.
21. ציינה כי יתכן שהיו פעמים נוספות, אם כי לא יודעת.
22. אביה היה לדבריה שותף בכל הנושא של ההתנהלות מול חברת הביטוח וכיוב'.
23. עורך הדין ממשרד כספי פנה פעמים רבות לפרקליטות על מנת שהתיק ייסגר והנתבעת תוכל לשלם לתובעת.
24. לא ידעה להסביר את סעיף 35 לתצהירה לגבי גובה תגמולי הביטוח שהיה על הנתבעת לשלם- היא לא חישבה את כל העלויות המצוינות.
25. בא כוחה של התובעת ביקש לתקן טעות שנפלה בסעיף 33 לתצהירה של הגב' פנינה גרינברג, באופן בו יצוין כי הריבית חושבה מינואר 2013 ולא כפי שנרשם בטעות בסוגריים- 14.1.15.

עדותה של הגב' פנינה גרינברג- מנהלת צוות תביעות בנתבעת:

1. אישרה כי היא מנהלת צוות תביעות ביטוח חיים אצל הנתבעת.
2. לדבריה, הדוא"ל שהתובעת צירפה לתצהירה אינם מופיעים אצלה. כמו כן, אינה מכירה את הגב' אביטל ברומר עמה התובעת התכתבה.
3. ציינה כי יתכן שישנן תכתובות שאינן מופיעות במחשב.
4. לא אישרה שיש במחשבי החברה הקלטות של שיחות טלפון של התובעת עם גב' אביטל ברומר או עם נציגים אחרים, וזאת מכיוון שלא שמעה הקלטות כאלו, אם כי מדבריה עולה כי יתכן וישנן הקלטות כאלו.
5. אישרה כי התצהיר שלה מתבסס רק על מסמכים שהיא ראתה ולא על מסמכים שהתובעת צירפה. לא יודעת האם טענותיה של התובעת בדבר עשרות פניות לנתבעת הן נכונות אם לאו. אישרה כי כלל לא קראה את תצהירה של התובעת.
6. לא זכרה את שמה של גב' ענת רצאבי, וציינה כי יכול להיות שהיא כבר אינה עובדת. כמו כן, לא בדקה מולם לגבי הטענות על התכתובות ועל השיחות מפני שזה לא מופיע בתיק המחשב.
7. לשאלת בית המשפט- היכן מתויקים השיחות והתכתובות עם קשרי לקוחות- ציינה כי לא בדקה זאת מעולם, אולם אם היא צריכה לבדוק שיחות טלפון היא מבקשת ומקבלת את השמע במחשב.
8. מדבריה עולה כי יתכן שהתובעת שלחה פקסים לקשרי לקוחות וזה לא תויק בתיק.
9. אין לה מושג מה היה קודם למועד בו קבלה לידיה את תעודת הפטירה של המנוח.
10. ציינה כי מעולם לא בקשה מהתובעת העתק מתיק החקירה במשטרה. היא עצמה מעולם לא דברה עם התובעת.
11. העידה כי לא ידעה שלתובעת אין זכות בכלל לבקש חומר מתיק החקירה (לפי סע' 2 להנחיות היועץ המשפטי של פרקליטות המדינה).
12. אישרה כי גם אם אכן התובעת שלחה את כל המסמכים במועד מוקדם יותר, הרי שהיא לא הייתה מקבלת את התשלום עד שהנתבעת הייתה מקבלת את תיק החקירה. מנגד, אם הנתבעת הייתה מקבלת לידיה את תיק החקירה אך התובעת לא הייתה שולחת את מלוא המסמכים- גם אז לא הייתה מקבלת את התשלום, מפאת חסר במסמכים הדרושים.
13. אשרה כי הנתבעת שכרה חוקר על מנת שימציא את תיק החקירה. החוקר לא התבקש לחקור את נסיבות המקרה אלא בקשו ממנו להשתדל לזרז את החקירה בתיק.
14. לדבריה מעולם לא שלחה חוקר לבירור נסיבות מותו של מבוטח.
15. הכחישה כי חקירת המשטרה אינה מחייבת את חברת הביטוח. אמנם ככלל לחברת ביטוח יש שיקול דעת אולם במקרה דנן, מיד עם קבלת תיק החקירה- שולם לתובעת.
16. ציינה כי התשובה שקבלה היא שהתיק נסגר ואין בו אשמה פלילית ולא ניסתה לברר פרטים נוספים לפני ששולם לתובעת.
17. אם נזקקה בתיק מסוים לחקירת המשטרה- זה מחייב אותה והיא תחכה לתוצאות החקירה. אם לא- אז לא. לאחר מכן, חזרה בה ואישרה כי ישנם מקרים בהם חרף העובדה שחקירת המשטרה עדיין לא הסתיימה- ישולם למוטב/ים.
18. לא מכירה מצבים בהם חקירות משטרה אורכות כ- 6 או 7 שנים.
19. באשר לדו"ח ביניים מיום 5.3.14 של החוקר מטעם חברת הביטוח בו צוין כי הוסבר לעו"ד מהפרקליטות בדבר הנזקים העלולים להיגרם לחברת הביטוח כתוצאה מזמן העיכוב הבלתי סביר בעליל בו התיק מטופל אצלם- ציינה כי הנזקים האמורים מתייחסים למצבים בו היא עומדת היום- שחברת הביטוח נתבעת לשלם את מה שהיא לא צריכה לשלם.
20. ציינה בעדותה כי נאמר לסוכן הביטוח למסור למשפחה כי כשחקירת המשטרה תסתיים אז ישולם לתובעת. לא ידעה מדוע עובדה זו לא מופיעה בתצהירה.
21. לדבריה, מי שניסח את כתב הסילוק הוא עו"ד בצוות שלה. כמו כן, הנוסח מכוון לכך כי בסופו של דבר ההחלטה האם לשלם נתונה לשיקול דעתה של החברה.
22. מדבריה עולה כי היא מכירה את עו"ד עיד (עובד של הנתבעת) עמו התובעת התכתבה, אולם לא זכור לה כי התובעת בקשה שינוי בנוסח של השטר- התובעת לא שוחחה עמה, אלא עם עו"ד עיד (שלא הובא לעדות משום שאינו עובד בחברה יותר, כפי שציינה גב' גרינברג).
23. ציינה כי מלבד התובעת היו עוד 2 מוטבים- ילדיהם של התובעת והמנוח, אולם לא זכור לה האם בדקה בזמן אמת בני כמה היו. היא הניחה כי בדקה, מאחר ובקשו תצהיר אפוטרופוס.
24. כשנשאלה מדוע לא שולם לילדים של התובעת שהיה בזמנים הרלוונטיים קטינים, השיבה כי לא משלמים לקטינים, אלא לאפוטרופוס. אם לא קמה הזכאות לאפוטרופוס- אז לא שולם כלל.
25. העידה כי לו הייתה מתבקשת להאריך התיישנות עד לסיום חקירת המשטרה- הייתה מאשרת. עם זאת כאשר עומתה עם מייל ממרץ 2015 בו בקשה התובעת הסכמת הנתבעת על הארכת תקופת ההתיישנות- לא ידעה גב' גרינברג להשיב מדוע לא ניתנה הסכמה.
26. ציינה כי הזמינו את תיקו הרפואי של המנוח ולא גילו דברים שהיו משפיעים על התביעה.
27. הוסיפה כי בקשו מסוכן הביטוח שהתובעת תמציא אישור שהיא לא חשודה/ שאין נגדה חקירה, אך זה לא מופיע בתצהיר.
28. גב' גרינברג העידה כי לא ניהלה מו"מ על גובה שכ"ט עו"ד, אולם אם ישנו מקרה בו עו"ד מבקש שכ"ט ובפועל הוא לא טיפל, אז היא אומרת שלא מגיע שכ"ט.
29. הוסיפה כי היא בעצמה מכינה את השיקים לתשלום למבוטחים אך שכר הטרחה הנקוב בהסכמי פשרה למשל לא כתוב באחוזים אלא בסכומים. היא לא בודקת כמה אחוזים מהווה שכ"ט מתוך הסכום. אינה יודעת מה האחוזים שנתבעו בתיק דנן כשכ"ט.
30. ציינה כי רוב התביעות בהן היא מטפלת אינן מתנהלות מול עורכי דין, אלא מול המשפחות. עם זאת, כשהיא מקבלת פנייה מעו"ד בסיטואציה כזו היא לא רואה בכך משהו חריג.

דיון והכרעה:

1. סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, מורה כי המועד הקובע לתחילת מרוץ הימים לתשלום תגמולי הביטוח הוא מהמועד בו היו ברשות הנתבעת המידע והמסמכים הדרושים לסיום בירור החבות. חבות זו צריך שתיבדק במהירות על מנת למנוע הכבדה על המבוטח או צד ג' בתקופת הביניים בין קרות האירוע הביטוחי לבין תשלום תגמולי הביטוח. ודוק, המועד הקובע לתחילת מרוץ הזמן אינו מועד סיום בירור החבות בפועל, אלא המועד בו החזיק המבטח במידע ובמסמכים הדרושים לשם בירור החבות (ראה: ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שלישית, עמ' 571-572).
2. סעיף 28 לחוק קובע כדלקמן: "על תגמולי הביטוח יתווספו הפרשי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, מיום קרות מקרה הביטוח וריבית צמודה בשיעור שנקבע לפי סעיף 1 לחוק האמור לענין ההגדרה 'הפרשי הצמדה וריבית' מתום 30 ימים מיום מסירת התביעה...".
3. ככלל, הפרשי ריבית והצמדה נועדו לשמור על הערך הריאלי של תגמולי הביטוח ואינם מהווים פיצוי או קנס (ע"א 7298/10 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' אחד העם (פורסם במאגרים: 9.7.12)).
4. מכאן נלמד כי באשר לשאלה החל ממתי היה על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי הצמדה
   וריבית, אין להתחשב במחדלים השונים של הצדדים (בניגוד לפסיקת ריבית עונשית- מחלוקת נוספת בין הצדדים אשר תובא בהמשך).^[2]
5. בענייננו, הצדדים חלוקים בין היתר באשר לסוגיה החל ממתי היה על הנתבעת לשלם
   לתובעת הפרשי ריבית.

בעוד שלטענת התובעים היה על הנתבעת לשלם בתוך 30 ימים מהמועד בו הודיעה
התובעת לנתבעת על פטירת המנוח, הרי שלשיטת הנתבעת המועד הקובע הוא המועד בו
נמסרו לנתבעת כל מסמכי התביעה.

1. נראה כי קושיה זו באה לפתרונה בת"צ (מחוזי ת"א) 13982-05-13 בר נ' כלל חברה
   לביטוח בע"מ- בפרשה זו הצדדים היו חלוקים באשר לשאלה- מהו יום מסירת התביעה
   כמשמעו בסעיף 28(א) לחוק. בעוד המבוטחים טענו כי המועד הקובע הוא מסירת דרישת
   התשלום כשלעצמה, אף אם זו לא נתמכה במסמכים כלשהם, הרי שעמדת המבטחים
   הייתה כי הכוונה היא למועד בו מסר המבוטח את המסמך המהותי האחרון הדרוש
   לבירור החבות. בית המשפט הכריע לטובת המבוטחים (אישר את התביעה כייצוגית)
   וקבע כי עמדת המבטחים מעקרת את התמריץ של המבטח להשלים את בירור החבות
   במהרה ככל הניתן, ובהתחשב בכך שמדובר במועד עמום- אף מותירה את מועד תחילת
   החיוב בריבית לשיקול דעת המבטח. עוד הוסיף בית המשפט כי מאחר ולמבוטח יש במהלך עניינים רגיל עניין מובהק לקבל לידיו את תגמולי הביטוח מוקדם ככל האפשר כדי להתמודד עם תוצאותיו של מקרה הביטוח, אין יסוד לחשש כי יעכב את תגמולי הביטוח במכוון כדי ליהנות מריבית. מה גם שמדובר בסוגיה זניחה במערך שיקוליו.

כמו כן, צוין כי התוצאה לפיה יום מסירת התביעה הוא יום מסירת דרישת התשלום כשלעצמה עולה בקנה אחד עם עיקרון היסוד, שלפיו חיוב בריבית אינו קנס אלא מהווה אך את מחיר השימוש בכסף.

1. יובהר בהקשר זה, כי סעיף 28(א) לחוק קובע כי הפרשי הצמדה וריבית ישולמו במועדים מוקדמים יותר מאילו הקבועים לתשלום תגמולי הביטוח לפי סעיף 27 לחוק. הפרשי ההצמדה יתווספו לתגמולים מיום קרות מקרה הביטוח ואילו הריבית תשולם מתום 30 ימים מיום מסירת התביעה לפי סעיף 23 (א).
2. יש להדגיש, כי הליך בירור החבות, אשר במסגרתו חייב המבוטח למסור למבטח על פי דרישתו את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, מתחיל בהתאם לפשוטו של סעיף 23 לחוק רק אחרי הגשת התביעה. הגשת תביעה על ידי המבוטח, ובירור החבות על ידי המבטח תוך איסוף המידע והמסמכים הדרושים– מהווים, אם כן, הליכים נפרדים ומובחנים זה מזה.
3. נזכיר כי בעדותה ציינה התובעת שמסרה עשרות פעמים את כל המסמכים לחב' הביטוח אולם לא שמרה את כל האסמכתאות (יש ברשותה דוא"ל אך לא את הפקסים שלטענתה שלחה וכן מכתב רשום ששלחה. הפנתה למייל מיום 5.6.12 בנספח 4 אולם ציינה כי לא הייתה זו הפנייה הראשונה). לא יודעת מתי הפנייה הראשונה נעשתה. הוסיפה כי נוכח העובדה כי נסיבות חייה השתנו באורח טרגי, לא דקדקה בתיעוד זמני משלוח כל המסמכים לנתבעת.

עוד הכחישה בעדותה כי משלוח המסמך של מד"א לנתבעת נעשה רק ביום 19.2.13- כפי שצוין בכותרת הפקס. לדבריה, יש כאן פערים בין התאריכים ויתכן שתאריך מכשיר הפקס אצלה אינה עדכני. לא ידעה לומר האם יתכן ששלחה את הפקס ביום 20.2.13. בעדותה ציינה כי אינה זוכרת מתי שלחה לנתבעת את תעודת הפטירה, אך לדבריה זה היה ברגע שקבלה את התעודה.

1. מחילופי הדוא"ל ומעדותה של התובעת לא ניתן ללמוד באופן ודאי מהו המועד בו נשלחה תעודת הפטירה אל הנתבעת, שהרי תיעוד על משלוח הפקסים והדואר הרשום לא נשמרו ע"י התובעת. אולם נוסח הדוא"ל של גב' אביטל מיום 5.6.12, מורה כי נציגי הנתבעת קיבלו הודעה על מות המבוטח למצער ביום 5.6.12:"...בהמשך לשיחתנו יש לשלוח, צילום ת"ז שלך+ צ'ק מבוטל, צילום תעודת פטירה. לפקסס ל- 03-7337975...".
2. ביום 27.11.12 התובעת שלחה דוא"ל לנתבעת: "...אודה לכם אם תעדכנו אותי באשר לתביעת פטירה של ש' ס' ת.ז: 27800051. המסמכים נשלחו אליכם בדואר רשום די מזמן ומאז לא קיבלתי שום התייחסות".

ביום 28.11.12 נשלח דוא"ל מהנתבעת לתובעת כדלקמן:"...בהמשך לפנייתך בנדון, על מנת שנוכל לטפל בנושא יש לציין לצורך זיהוי מס' פוליסה. במידה ואין לך את מספרה יש לציין כתובת, תאריך לידה וסוג אמצעי תשלום". התובעת שלחה באותו היום דוא"ל עם מס' הפוליסה.

יש לציין כי תעודת הפטירה של המנוח ניתנה ביום 14.5.12 במשרד הפנים. לטענת התובעת היא שלחה את תעודת הפטירה זמן קצר לאחר פטירת המנוח, ואילו לטענת הנתבעת רק ביום 2.12.12 התקבלה אצל הנתבעת תעודת הפטירה.

1. מטרתה של הוראת סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח לתמרץ את המבוטח להגיש את תביעתו מוקדם ככל האפשר ואת המבטח לשלם את תגמולי הביטוח סמוך לאחר הגשת התביעה, ובה בעת למנוע הפסד מהמבוטח עקב ירידת ערך הכסף בתקופה שעד לקבלת תגמולי הביטוח. הדברים בוארו בדברי ההסבר להצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון), תשמ"ג- 1982 (ה"ח 1599, התשמ"ג 1982, בעמ' 8):

"מטרותיה של הוראה זו להמריץ את המבוטח להגיש את תביעתו מוקדם ככל האפשר ואת המבטח לשלם את תגמולי הביטוח סמוך לאחר הגשת התביעה, וכן למנוע הפסד מהמוטב עקב ירידת ערך הכסף כשהתשלום מבוצע באיחור."

1. במקרה דנן, דומה כי עניינה של התובעת נפל בין הכיסאות. לא יכול להיות חולק כי נציגי הנתבעת עמדו בקשר עם התובעת לכל הפחות החל מחודש יוני 2012. כמו כן, אין עוררין כי תעודת הפטירה של המנוח ניתנה במשרד הפנים כבר ביום 14.5.12. חרף זאת ולמרות פניותיה הרבות של התובעת, הנתבעת עמדה על כך כי היה עליה להחיל הפרשי הצמדה וריבית רק מיום 2.12.12- שהוא לשיטתה המועד בו התקבלה אצלה תעודת הפטירה.
2. אין בידי לקבל טענות הנתבעת. כמתועד לעיל, לנתבעת הודע על מותו של המבוטח ביום 5.6.12 לכל הפחות. מחילופי הדואלי"ם נראה כי תעודת הפטירה נשלחה אל הנתבעת ממש בסמוך למועד זה. אף שורת ההיגיון מחייבת כי התובעת פעלה לצירוף האמור כפי שהתבקשה שכן יש לה אינטרס מובהק בקבלת תגמולי הביטוח בהקדם.
3. עדותה של הגב' גרינברג לא הועילה בהקשר זה ועוררה תהיות לא מעטות. הנ"ל כאמור מנהלת צוות ביטוח חיים אצל הנתבעת, אישרה בעדותה כי התצהיר שלה מתבסס רק על מסמכים שהיא ראתה ולא על מסמכים שהתובעת צירפה ולכן לא ידעה האם טענותיה של התובעת בדבר עשרות פניות לנתבעת הן נכונות אם לאו. יתר על כן, אישרה כי כלל לא קראה את תצהירה של התובעת.

כמו כן, גב' גרינברג לא זכרה/הכירה את שמה של גב' ענת רצאבי או את שמה של גב' אביטל ברומר- עמן התובעת התכתבה. ציינה כי לא בדקה מולן את הטענות על התכתובות ועל השיחות מפני שזה לא מופיע בתיק המחשב.

לשאלת בית המשפט- היכן מתויקים השיחות והתכתובות עם קשרי לקוחות- ציינה כי לא בדקה זאת מעולם, אולם אם היא צריכה לבדוק שיחות טלפון היא מבקשת ומקבלת את השמע במחשב.

מדבריה עולה כי יתכן שהתובעת שלחה פקסים לקשרי לקוחות וזה לא תויק בתיק. כמו כן, העידה כי אין לה מושג מה היה קודם למועד בו קבלה לידיה את תעודת הפטירה של המנוח.

תשובותיה של הגב' גרינברג אינן מניחות את הדעת, וזאת בייחוד מתוקף תפקידה כמנהלת צוות האמורה מטבע הדברים לעמוד על ליקויים במסגרת העבודה השוטפת.

זאת ועוד. גב' גרינברג כלל לא הייתה בקשר עם התובעת, אלא ככל הנראה רק סיפקה הנחיות "מלמעלה", לכן לא ידעה להשיב כדבעי על התכתובות המצורפות, אלא רק ציינה כלאחר יד כי התכתובות הללו אינן מופיעות בתיק המחשב.

דומה כי מקרה זה ממחיש עד כמה נכון להעיד את אנשי "השטח" המטפלים בתביעות ולא את מנהליהם.

1. לכל הפחות היה מצופה כי בטרם מתן עדותה- גב' גרינברג תכנס לעובי הקורה ותעמת/תאמת את טענותיה של התובעת אל מול כלל הנתונים במחלקות השונות בחברה. לא מן הנמנע כי היו פערי מידע בין המחלקות - מה שהוביל לדרישות חוזרות ונשנות כלפי התובעת לקבלת מסמכים שכבר מסרה. בנסיבות הנ"ל, תחת עדותה של הגב' גרינברג היה על הנתבעת לזמן את גב' רצאבי ו/או את גב' ברומר, אשר היו בקשר עם התובעת וסביר כי יכלו לענות על השאלות העולות בצורה טובה יותר. משעה שלא נעשה כן, אני סבור כי יש לזקוף זאת לחובת הנתבעת.
2. אשר על כן על הנתבעת לזכות את התובעים בהפרשי ריבית נוספים לפי לוח ריבית החשב הכללי^[3] מיום 5.7.2012 ועד ליום 1.1.2013 (הוא יום תחילת חישוב הריבית על ידי הנתבעת) בתוספת ריבית והצמדה כחוק מאז ועד היום.
3. מחישוב ההצמדה על סך של 4 מיליון וחצי ₪, מיום 1.12.04 (הוא יום עריכת הביטוח וקביעת הסכום הבסיסי) עד ליום 4.2.15 (הוא יום התשלום בפועל) מתקבל סכום ע"ס 5,561,238 ₪ (הצמדה= 1,061,238 ₪).

הנתבעת שילמה לתובעים סך כולל של 5,653,683 ₪ במעוגל, כולל ריבית והצמדה (הריבית חושבה משנת 2013).

מחישוב הפרשי ריבית מיום 5.7.12 (שהוא לצורך העניין 30 ימים מיום מסירת התביעה) עד ליום 4.2.15 מתקבל סכום בסך 152,000 ₪ במעוגל.

סה"כ היה על הנתבעת לשלם נכון לפבר' 2015 סך כולל של 5,713,238 ₪ (ללא שכ"ט עו"ד).

על כן ההפרש עומד על סך של 60,000 ₪ במעוגל ובשערוך להיום: 61,210 ₪.

תשלום ריבית מיוחדת- סעיף 28א' לחוק:

1. בית המשפט הוסמך לחייב מבטח אשר לא שילם את תגמולי הביטוח אשר לא היו שנויים במחלוקת בתום לב במועדים שבהם היה עליו לשלמם - בתשלום ריבית מיוחדת נוספת בשיעור של עד פי עשרים^[4] מהריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961, כמפורט בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח.
2. מעיון בהלכה הפסוקה נראה כי יש לנקוט אמת מידה מחמירה בהפעלת הסעיף כיוון שמדובר למעשה במכשיר עונשי. נפסק כי על מנת להראות כי המחלוקת היא בתום לב, על המבטחת להציג טעם לסירובה לשלם את תגמולי הביטוח, טעם המבוסס על עובדה או על טענה משפטית, טעם ענייני ואמתי. אם בית המשפט ייווכח לדעת כי המבטחת פעלה בשרירות ועשתה שימוש בהליך המשפטי כהליך סרק, כאמצעי לעכב את התשלום, ליצור סחבת ולהתיש את המבוטח – ישתמש בית המשפט בסמכותו על פי סעיף 28א. בדחיית טענות המבטחת לכשעצמן, אין כדי להצדיק הטלת ריבית מיוחדת. ראה: רע"א 3121/04 עברוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, החלטה מיום 17.5.05; רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח; ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מנשה ישר, פ"ד לט(2) 774 ; ע"א (י-ם) 4440/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ר.ד. משקאות גורמה בע"מ.
3. נראה כי פסיקת ריבית מיוחדת עד גבול התקרה שבסע' שמורה למקרים בהם ניתן לקבוע שהמבטחת ביקשה להתנער מחובותיה שבפוליסה בטענות שאין להן כל הצדקה משפטית ומוסרית (כאמור - שלא בחוכמה שבדיעבד). ראה פס' 15 לפסה"ד בע"א 61/03 אריה חב' לביטוח נ' אבני .
4. במקרה דנן, התובעים מצביעים על מספר ליקויים בהתנהלות הנתבעת המורים כי יש להשית על הנתבעת ריבית מיוחדת- ראשית, לטענתם לא הייתה לנתבעת זכות לעכב תשלומי הביטוח לילדי המנוח (שהם מוטבים על פי הפוליסה, כאשר כל אחד מהם זכאי לשיעור של 10% מהתגמולים). כמו כן, ציינו כי הנתבעת לא פעלה לבירור חבותה באופן אקטיבי, אלא ישבה בחיבוק ידיים עד לקבלת תוצאות חקירת המשטרה. בנוסף, לטענתם העברת תשלום חלקי הייתה על תנאי כ"הלוואה"/"לפנים משורת הדין".
5. הנתבעת כאמור שכרה שירותי משרד חקירות, וזה מסר דו"ח ביניים ביום 4.6.13, קרי כשנה לאחר שנודע לנתבעת על מות המנוח. מתוכן הדו"ח עולה כי החוקר ניסה להתחקות אחר מיקומו הפיזי של תיק החקירה וכן ניסה לברר על התקדמות החקירה. לבסוף נודע לו כי תיק החקירה נמצא בפמ"מ אך נמסר לו כי בשלב זה לא ניתן לצלם את התיק או חומר ממנו עד לסיום הטיפול.

החוקר שאל באופן יזום את הפרקליטה המטפלת בתיק מדוע תיק התאבדות שגרתי על פניו מטופל משך זמן כה ממושך, ועל כך נענה כי ישנו גורם כלשהו המעלה תהיות באשר לנסיבות המקרה, ולכן חובת הרשויות למצות החקירה. כאשר שאל החוקר לגופו של עניין- הפרקליטה ציינה כי אינה יכולה להשיב על כך כל עוד מתנהלת החקירה. עם זאת, מסרה לחוקר כי מי שהעלה את התהיות הוא גורם פרטי. בנוסף, החוקרים ציינו כי תשאלו את קרובי משפחתו של המנוח ושכניו, אולם החקירות הללו לא נשאו פרי.

לאחר כחודש הוצא דו"ח נוסף בו דווח כי הפרקליטות מסרה שאין שינוי, ונמסר לחברת החקירות לפנות לפמ"מ שוב בעוד כחודש.

1. ביום 8.8.13 נערך מזכר פנימי מאת גב' ניבה אל גב' פנינה גרינברג ובו צוין כדלקמן: "לאחר שיחה עם האב של ג' האלמנה: 1. אין מועד לסיום החקירה במשטרה. 2. מסרבים לתת לה מכתב כי אינה חשודה. החלטה בשיתוף עם אריה אריאלי. תשלום 1 מ' ₪ על תנאי. יש להזין מכתב תשלום עח'+ להחתים ורק אז לשלם!"
2. ביום 24.10.13 צויין בדו"ח נוסף כי חברת החקירות ניסתה לברר מתי ניתן לצלם את תיק החקירה, אולם הפרקליטה השיבה כי התיק הוחזר למשטרה להשלמת חקירות נוספות ולהערכתה תוכל לתת תשובה בעוד כחודש וחצי. בתוך כך, צוין בדו"ח כי הפנו את תשומת ליבה של הפרקליטה להתמשכות העניין באופן חריג והיא ציינה כי היא ערה לכך ומבינה זאת אולם התעוררו נקודות המחייבות בירור. לבסוף, נקבע מול הפרקליטה כי מחב' החקירות יהיו עמה בקשר בעוד כחודש.
3. ביום 5.3.14 צוין בדו"ח ביניים כי ביום 4.3.14 שוחחו שוב עם הפרקליטה, שחזרה אליהם רק לאחר שהשאירו לה למעלה מעשר הודעות במשיבון, כדי לברר מתי ניתן יהא בסופו של דבר לצלם את המסמכים בתיק. לטענתה החוזרת והנשנית, התיק מצוי בשלבי סיום טיפול, לקראת קבלת החלטה- וכשתתקבל כזו תיצור קשר מיידית.

כמו כן, צוין כי הוסברה לה עמדת החברה בדבר משך הזמן הבלתי סביר בעליל שתיק מסוג זה מטופל אצלם והנזקים העשויים להיגרם לחברת הביטוח כתוצאה מכך. לכך השיבה כי הדברים ידועים ולהערכתה תוך חודש תתקבל החלטה סופית.

הפרקליטה ציינה כי אינה יכולה לענות לשאלה- האם ישנה מגמה לקראת כתב אישום. נוכח האמור ועל מנת לזרז את העניין, המליצה חברת החקירות לפנות לגופי הביקורת הרלוונטיים, ובהם הגוף החדש המבקר את הפרקליטות.

ביום 26.1.15, נשלח מכתב מחברת החקירות כי המשיכו להיות בקשר עם הפרקליטה המטפלת בתיק וכי לאחרונה הודיעה להם כי הטיפול בתיק נסגר ללא הגשת כתבי אישום כלשהם. מעבר לכך סירבה לפרט.

1. ביום 4.2.15 שולמו לתובעים תגמולי הביטוח.
2. קודם חיובה של הנתבעת בריבית מיוחדת יש לשקול שיקולים לטובת ולחובת הפעלת כלי עונשי זה. מחד גיסא, ברור כי הוראת סעיף 26 לחוק הדנה בפטור המבטח מחבות כאשר נגרם מקרה הביטוח במתכוון נועדה להבטיח כי מעילה בת עוולה לא תצמח עילת תביעה, על מנת לא לעודד הפרת חוק (ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חב' לביטוח בע"מ). משכך, הדרישה של הנתבעת לקבלת מידע בדבר חקירת משטרה בטרם תשלום תגמולי ביטוח לתובעת היא לגיטימית. עובדה זו מקבלת משנה תוקף משעה שהתובעת נחקרה באזהרה אודות מקרה הביטוח ואף שכרה שירותי עו"ד פלילי לטיפול בעניין (התובעת אף אשרה זאת במהלך עדותה אולם סירבה להרחיב בנושא).
3. נוכח האמור לעיל, אין מצופה מן הנתבעת לפעול בניגוד להוראת סעיף 26 ולשלם לתובעת בטרם נשללה האפשרות כי מקרה הביטוח אירע במתכוון. למעשה, הנתבעת נסמכה על טעם ענייני ואמתי לסירובה לשלם את תגמולי הביטוח לתובעת. מעיון בפעולות החקירה שנסקרו לעיל, נראה כי הנתבעת לא שקטה על שמריה ופעלה לברר מפעם לפעם היכן תיק החקירה עומד. בניגוד לדבריה של הגב' גרינברג בעדותה, עולה כי חב' החקירות אף יזמה מספר פעולות חקירה ותשאלה קרובי משפחה ושכנים של המנוח. לבסוף, משהוברר לנתבעת כי תיק החקירה נסגר ללא הגשת כתבי אישום, אזי פעלה מיידית לשלם לתובעים את תגמולי הביטוח.
4. מאידך גיסא, השיקולים המטים את הכף לטובת חיוב הנתבעת בריבית מיוחדת נוגעים לחוסר תום ליבה באשר לעיכוב תגמולי ביטוח לתובעים 2-3- הלא הם ילדי המנוח, אשר היו קטינים במועד האירוע. לפי פוליסת הביטוח, ילדי המנוח היו זכאים לשיעור של 10% כ"א מתגמולי הביטוח, חרף זאת וחרף העובדה כי אין כל עוררין בכך שאינם מעורבים בחשדות שיוחסו לתובעת- תגמוליהם שולמו יחד רק לאחר סגירת התיק כנגד התובעת.
5. הנתבעת לא סיפקה מענה הולם למחדל זה וציינה בסיכומיה כי "מאחר והתובעת היא האפוטרופוסית הטבעית של הקטינים המוטבים בפוליסה, ספק אם ניתן היה להעביר לידיה את כספי הקטינים, כל עוד לא ברור כיצד תסתיים חקירת המשטרה, ולפיכך הוצע לשלם את חלקם של הקטינים במסגרת ההסכם".
6. בכל הכבוד, אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, לו הנתבעת הייתה פועלת בתום לב ובנפש חפצה למילוי זכויותיהם של הקטינים כדבעי- הייתה טורחת לברר אודות אפשרות למינוי נאמן/ אפוטרופוס בלתי תלוי, אשר תחת חסותו יפתחו חשבונות בנק עבור הקטינים לצורך העברת כספי התגמולים.

באשר לטענת הנתבעת כי הוצע לשלם את חלקם של הקטינים במסגרת ההסכם- יש לדחות מכל וכל טענה זו. ראשית, הנתבעת העלתה טענה זו לראשונה רק בשלבי ההוכחות. אין זכר לכך במסגרת כתב ההגנה. כמו כן, הכותרת של המסמך מדברת בעד עצמה: "אישור תשלום על תנאי". בסעיף 2 צוין כי הואיל וקבלת תיק החקירה מתעכבת, הנתבעת תאשר כמחווה של רצון טוב תשלום על תנאי, לפנים משורת הדין בסך של מליון ₪. הודגש כי הסכום הנ"ל יועבר לידי התובעת רק לאחר חתימה על כתב הסילוק המצורף, לפיו התובעת מתחייבת להחזיר את הסכום הנ"ל או לשפות את הנתבעת לאלתר, במידה ויתברר לאחר קבלת תיק המשטרה שהנתבעת אינה חייבת בתשלום סכום הביטוח בהתאם לפוליסה.

הנה לפנינו, אין במסמך הנ"ל כל אזכור באשר לזכויות התובעים 2-3. הסכום שהוצע הותנה בתוצאות החקירה, ומשניסתה התובעת לשנות את נוסחו- סורבה.

1. בהקשר זה, נשאלת השאלה האם מעשהו הפסול של אחד מהמבוטחים מקנה למבטחת פטור גם כלפי מבוטחים אחרים?
2. בעוד שבפרשת ויסנר קבעה כב' השופטת נתניהו כי במידה ומדובר במבוטחים בעלי אינטרס זהה בנכס, המבטח פטור באופן גורף מתשלום תגמולים, גם כאשר מדובר ב"מוטב תמים", הרי שכב' השופט עדי אזר ז"ל, אבחן קביעה זו כאשר מדובר בביטוח חיים, וציין כי "האיזון בין האינטרסים המנוגדים שונה כאשר מדובר בפוליסת ביטוח חיים. בפוליסה כזו החשש לגבי קנוניה קטן. אין מדובר בשני מבוטחים אשר יש להם אינטרס משותף להשמיד את הנכס על מנת לזכות בתגמולי הביטוח, אלא יש צורך ששני מבוטחים יהיו בעלי אינטרס משותף לרצוח את אחד המוטבים על פי הפוליסה. כמו כן, במקרה שלפני המוטבים המשותפים הם אב וילדים ולא זוג נשוי כמו שהיה בפרשת וייסנר, כאשר בין זוג נשוי גובר החשש לקנוניות...לפיכך, אני סבור כי אין מקום לתת למבטח פטור אוטומטי, ללא הוכחות, מתשלום תגמולי ביטוח ל"צדדים תמימים", כאשר מדובר במספר מבוטחים בפוליסת ביטוח חיים..." ( ראו: הפ 175961/97 עזבון המנוחה מונירה לוי ז"ל נ' כלל חב' לביטוח בע"מ).

קביעתו של כב' השופט אזר ז"ל עודנה תקפה ורלוונטית אף למקרה דנן.

1. זאת ועוד. מעדותה של גב' גרינברג ניכר כי כלל לא נעשו מאמצים/ בירורים מקיפים לצורך בירור זכאות יתר המוטבים על פי הפוליסה. כך למשל, לא זכרה האם בדקה בני כמה היו המוטבים, אלא רק הניחה כי בדקה זאת מאחר ודרשו תצהיר אפוטרופוס. כמו כן, התייחסה בביטול לשאלה- מדוע לא שולמו תגמולים למוטבים 2-3, בציינה כי אם לא קמה הזכאות לאפטרופוס, אז לא ישולם כלל.
2. תשובות אלו אינן מניחות את הדעת ועומדות בניגוד מוחלט לתום הלב הנדרש מהמבטחת עת היא שוקלת לעכב תגמולי ביטוח. יש להבחין בין מוטב לגביו יש טעם של ממש לעיכוב תגמולי ביטוח לבין מוטב "תמים" שתוצאות החקירה ממילא לא ישפיעו על זכאותו.

על כן, אני סבור כי יש לקבוע כי בכל הנוגע לאינטרסים של התובעים 2-3, הקבועים כמוטבים בפוליסה- הנתבעת הפרה את חובת תום הלב המוטלת עליה ועכבה את תגמולי הביטוח המגיעים להם ללא כל סיבה מוצדקת במשך כשלוש שנים מיום היוודע לה על פטירת המנוח.

1. בהצעת החוק אשר הגדילה את חיוב הריבית מפי שלושה לעד פי עשרים נכתב:

"בקרות אירוע ביטוח, המבוטח נמצא במצב פגיע ביותר, והתמודדותו עם תוצאות האירוע תלויה פעמים רבות באופן מלא בתשלום תגמולי הביטוח. לפיצוי לפי סעיף 28א לחוק תכלית עונשית, והוא נועד לאזן במעט את פערי הכוחות בין חברת הביטוח לבין המבוטח ולהרתיע את חברות הביטוח מעיכוב תשלום התגמולים באופן חסר תום לב ואולם, רק במקרים מעטים נפסק כי חברות ביטוח פעלו בחוסר תום לב והושת עליהן תשלום פיצויים לפי סעיף 28א לחוק .לפיכך, מוצע לקבוע בסעיף 28א לחוק כי שיעור הריבית המיוחדת לא יעלה על פי עשרים מהריבית הקבועה בהגדרה "הפרשי הצמדה וריבית" בחוק פסיקת ריבית, לעומת פי שלושה כקבוע היום,...מטרת התיקון לעודד את בתי המשפט להפעיל את סמכותם לפי סעיף 28א לחוק ולפסוק פיצוי בשיעור גבוה יותר במקרים המתאימים, כדי להגביר את ההרתעה של חברות הביטוח מאי־תשלום תגמולים או מעיכוב בתשלומם בחוסר תום לב, ולהביא לתשלום תגמולים הוגן ".

1. נוכח האמור לעיל, ובשים לב ליתר השיקולים ואף בראי התיקון לחוק שנכנס לתוקפו זה לא מכבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 2-3 ריבית מיוחדת על פי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, בשיעור של (רק) פי 8 מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית על תגמולי הביטוח שהייתה צריכה לשלם לתובעים 2-3 בלבד, כלומר הריבית המיוחדת תתווסף אך ורק על חלקם היחסי של התובעים 2-3 לפי הפוליסה­­­­. המועד יחושב מיום 5.7.12 ועד ליום התשלום בפועל.
2. הנתבעת תשלם לנתבעים 2-3, אם כן, סך כולל של 97,936 ₪ (שהם 20% תוצאת הנוסחה הבאה: 61,210*8*20%).

תשלום שכ"ט :

1. מתצהיר התובעת עולה כי לאחר פניות חוזרות ונשנות אל הנתבעת- אשר לא הועילו, בהעדר עדכון על מצב התיק, ובצר לה- נאלצה התובעת לפנות לקבלת ייעוץ משפטי.
2. לטענת התובעת, בא כוחה יצר קשר עם נציגי הנתבעת ובין היתר עם היועץ המשפטי שלה וכתב טיוטת כתב תביעה על מלוא הסכום, אולם רק בסמוך לסוף תקופת ההתיישנות ניתן מענה ענייני מאת הנתבעת, אשר הודיעה כי תסכים לשלם חלק מהסכום.
3. עוד הוסיפה התובעת כי הטיפול בבקשה באמצעות עו"ד היה הכרחי בנסיבות העניין, וראיה לכך היא שרק לאחר פניתם לנתבעת באמצעות עו"ד- התקבל מכתב מפורט בו מאשרת הנתבעת את הזכאות לקבלת תגמולי ביטוח ומפרטת את הסכומים המגיעים להם, לשיטתה. הסכומים לא כללו את שכ"ט עו"ד שנדרשה לשלם לבא כוחה.
4. התובעת פירטה כי תחילה התחייבה לשלם לבא כוחה שכ"ט עו"ד בשיעור 15% בצירוף מע"מ מהסכום שתקבל מהנתבעת. אולם, מאחר שמרבית מהסכום התקבל ללא הגשת תביעה, הסכים בא כוחה לפנים משורת הדין, להפחית את סכום שכר הטרחה לשיעור של 7.5% מהסכום שקבלה התובעת, וכן הוסכם כי עבור הטיפול בתביעה זו תשלם לבא כוחה שכ"ט בשיעור של 15% מהסכום שבית המשפט יפסוק.
5. מעיון בראיות שהגישה התובעת עולה כי ביום 27.10.13 נחתם הסכם שכ"ט מול בא כוחה ובו התחייבה התובעת לשלם בעת קבלת תגמולי הביטוח סך השווה ל-15%+ מע"מ מתוך הסכום שתקבל. כמו כן, צוין כי שכ"ט זה הוא בעבור ייעוץ משפטי ו/או טיפול משפטי: קבלת תגמולי ביטוח מחברת הביטוח "הפניקס". עוד צוין כי שכ"ט אינו כולל פעולות כגון נקיטת הליכים משפטיים בערכאות משפטיות, הליכי ערעור והוצל"פ. כמו כן, ישולמו הוצאות לרבות אגרת בימ"ש.

ביום 7.12.14 נשלח מכתב מטעם בא כוחה של התובעת אל הנתבעת ובה פורטה השתלשלות העניינים ובסופה נדרש כי הנתבעת תואיל לשלם את תגמולי הביטוח בצירוף שכ"ט עו"ד, תוך ציון כי לא תשלח התראה נוספת.

ביום 4.2.15 נשלח מכתב מטעם הנתבעת ובו צוין כי אושרו תגמולי הביטוח, כמו כן באותו המכתב פורט ברחל בתך הקטנה כי תקופת ההתיישנות היא 3 שנים מיום קרות הביטוח וכי רק הגשת התביעה לבית המשפט עוצרת את מרוץ ההתיישנות.

ביום 17.2.15 נשלח מכתב מבא כוחה של התובעת אל הנתבעת ובו צוין כי חלה טעות בחישוב סכום תגמולי הביטוח, תוך הסבת תשומת לבה של הנתבעת לכך שלא שולמו הפרשי הצמדה וריבית ושכ"ט עו"ד.

ביום 22.2.15 נשלח דוא"ל מעו"ד הלוי-רחמים (ממשרד עו"ד תמיר יחיא) אל הגב' גרינברג ובו נשאלה האם יש חדש לגבי התובעת. הגב' גרינברג השיבה כי היא נמצאת בחופשה וציינה למי ניתן לפנות.

באותו היום נשלח דוא"ל לגב' שילת (עובדת הנתבעת) ובו בקשה לקבלת עמדת הנתבעת לאמור במכתב מיום 17.2.15 וכן התבקשה הסכמת הנתבעת להארכת תקופת ההתיישנות, כך שיינתנו 30 ימים להגשת התביעה (לאחר קבלת עמדת הנתבעת).

ביום 3.3.15 נחתם הסכם שכ"ט חלופי, לפיו הואיל והנתבעת שילמה את תגמולי הביטוח ללא הפרשי הצמדה וריבית במלואם וללא תשלום שכ"ט עו"ד, ומאחר ובקשה מבאי כוחה להגיש תביעה לתשלום הסכומים הנ"ל, מוסכם כי שכר הטרחה בגין הטיפול בקבלת תגמולי הביטוח ששולמו יועמד על 7.5%+ מע"מ מהסכום שקבלה התובעת. כמו כן, בגין הטיפול בהגשת התביעה לבית המשפט לקבלת הסכומים הנוספים ישולם סך נוסף של 15%+ מע"מ. בנוסף צוין כי שכר הטרחה הנ"ל אינו כולל שכ"ט עבור פעולות כגון: הליכים משפטיים בערכאות אחרות, הליכי ערעור והוצל"פ. כמו כן ישולמו הוצאות לרבות אגרת בימ"ש

ביום 15.3.15 נשלח דוא"ל נוסף מבאי כוחה של התובעת לגב' שילת ובה התראה כי ככל שלא תתקבל הסכמת הנתבעת להארכת תקופת ההתיישנות עד מחר- תוגש תביעה על מלוא הסכום אשר לא שולם לתובעת.

ביום 18.3.15 הוגש כתב התביעה בתיק זה.

1. על הטוען להוצאות ריאליות להוכיח את שיעורן בפועל, בין היתר, על דרך הגשת הסכם שכר הטרחה. משהוכחו ההוצאות הריאליות זכאי הצד שכנגד להראות מדוע אין לפסוק הסכום המבוקש ומדוע אין מדובר בסכום שאינו סביר. בית המשפט אינו חייב לקבל את הסכם שכר הטרחה כמחייב, אך מדובר בגורם שעל בית המשפט להביא בחשבון. ראו: ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" ואח' נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" ואח'; בג"צ 891/05; ע"א 2617/00 תנובה בע"מ ואח' נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא ואח' וכן: הודעת נוהל של נשיא בית המשפט העליון בדבר קביעת שכר טרחת עורך דין, פ"ד נא (1) 1.
2. הנתבעת בענייננו טוענת כי החובה לתשלום שכ"ט עו"ד מוטלת על התובעים, וכי העובדה כי התובעים טרם שילמו אף לא חלק משכר טרחת בא כוחם מעידה על כך כי התביעה כולה נגועה בחוסר אמינות ובחוסר תום לב.

מכל מקום, לשיטת הנתבעת, התובעים אינם זכאים לשכ"ט בגין תשלומים שהנתבעת הסכימה לשלם בסך מיליון ₪, ואף לא לסכום שהנתבעת שילמה מיד עם סיום בירור החבות.

כמו כן, טוענת הנתבעת כי שכר הטרחה הנדרש במסגרת התביעה הנוכחית הוא מוגזם ומופרז כשלמעשה לא היה צורך אלא להמתין לקבלת החלטת המטרה בדבר החקירה. מכל מקום פעולות ב"כ התובעים הן אפסיות וחסרות חשיבות.

1. כזכור, התובעת העידה בבית המשפט כי החלה לערב את בא כוחה באשר לפרשה מושא התביעה, בשלב בו הגיע אליה מכתב מבא כוח הנתבעת, בו התבקשה לחתום על מסמך לפיו היא הייתה אמורה לקבל סך של מיליון ₪. (על מנת לסבר את האוזן, המכתב הנ"ל הוא מאוג' 2013).

לאחר שנשאלה, ניסתה לדייק לגבי המועד בו פנתה לעו"ד וציינה כי זה היה לאחר שקיבלה מייל מעו"ד עורוועיד, ככל הנראה באוקטובר 2013.

לדבריה, שלב נוסף בו היה לה צורך בסיוע משפטי- היה כאשר סירבה לחתום על המסמך של הנתבעת ותקופת ההתיישנות קרבה לקיצה.

משנשאלה אילו פעולות נקט בא כוחה משנת 2013 עד שנת 2015 ציינה כי הוא ניסה להפעיל קשרים, אך ציינה כי זה לא מעניין אותה, מפני שהיא הכירה את עו"ד יחיא קודם לכן והוא אמין וישר בעיניה.

לדבריה, לא פנתה לעורכי דין אחרים, אולם באשר לגובה שכ"ט התייעצה עם חברתה שהיא עו"ד וזו אמרה לה כי 15% זהו שכ"ט מקובל. התובעת ציינה כי הסכום נראה לה הגיוני ביחס לפעולותיו של בא כוחה בתיק.

עוד אישרה כי הנתבעת מעולם לא הודיעה לה כי היא לא תשלם לה את הכסף, אולם נדרשה להמתין בסבלנות עד שהתיק יתיישן. הפנתה למכתבה של גב' פנינה ממנו עולה כי הנתבעת שומרת על טענת ההתיישנות.

התובעת העידה כי בא כוחה יעץ לה לא לחתום על ההצעה ע"ס מיליון ₪, תחילה ציינה כי הסיבה לכך הייתה קשורה לסיכון שתצטרך להשיב את הסכום לאחר מכן. אולם במהלך עדותה חזרה בה וציינה כי לא שאלה את בא כוחה מדוע לא לחתום, מאחר וזה "לא מעניין אותי", כלשונה.

ציינה כי לא זכור לה מה בא כוחה הסביר לה.

1. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, נחה דעתי כי יש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום שכ"ט.
2. ראשית, מרצף השתלשלות העניינים לא יכול להיות חולק כי לתובעת היה צורך של ממש בייעוץ משפטי- תגמולי הביטוח עוכבו במשך זמן ממושך כשברקע סכנת ההתיישנות מאיימת לגדוע את זכויות התובעים. האמור לעיל מקבל משנה תוקף משעה שבמכתבי הנתבעת הודגש ב"רחל בתך הקטנה" כי המבטחת שומרת על טענת ההתיישנות. זאת ועוד, כאשר באי כוח התובעים פנו אל הנתבעת בבקשה מפורשת לאשר הארכת תקופת ההתיישנות- לא קבלו כל מענה.
3. על כן, ובלית ברירה נאלצו באי כוחה להגיש תביעה זו על מנת לעצור את מרוץ ההתיישנות.
4. יצוין בהקשר זה כי לגב' גרינברג לא היה כל הסבר מדוע התובעת לא נענתה בחיוב כאשר בקשה להאריך את תקופת ההתיישנות. לשיטתה, לו התובעת הייתה מבקשת ממנה הארכה- הייתה נעתרת לכך.

מעדותה של גב' גרינברג עולה כי למרות שרוב התביעות בהן היא מטפלת אינן מתנהלות מול עורכי דין, אלא מול משפחות- כאשר היא מקבלת פנייה מעו"ד הדורש שכ"ט היא לא רואה בכך דבר חריג. עם זאת, לא ידעה לציין כמה אחוזים בדר"כ מהווה שכר הטרחה מהסך הכולל המשולם ע"י החברה.

1. דומה כי עיקר פעולות באי כוחה של התובעת בקשר לתיק זה התרכזו רק החל מפברואר 2014- אז נשלח מכתב ראשון אל הנתבעת מבאי כוחה של התובעת ובמקביל החלו התכתבויות של באי הכוח עם הנתבעת עד למועד הגשת התביעה.
2. לטענת התובעת, התייעצה עם עו"ד יחיא עוד קודם לכן, בשנת 2013, עת הוגשה הצעת הנתבעת לתשלום על תנאי בסך מיליון ש"ח^[5]. לדבריה, בא כוחה ייעץ לה לא לחתום על שטר הסילוק. אולם סירבה לנמק את הטעמים לכך ודומה כי ניסתה לחמוק משאלות כגון אילו. חרף זאת, הסכם שכר הטרחה הראשון נחתם, כאמור, רק ביום 27.10.13 כאשר כלל לא ברור ולא הובאו כל ראיות על פעולות באי כוחה של התובעת מאוק' 2013 ועד למועד בו נשלח מכתב מאת עו"ד יחיא אל הנתבעת- 7.12.14, קרי משך למעלה משנה. משנשאלה התובעת לפשר פעולותיו של בא כוחה ציינה כי ניסה להפעיל קשרים, אך מכל מקום אין זה מעניין אותה מאחר והיא סומכת עליו.
3. איני סבור כי הסכם שכ"ט הוא בבחינת "ראה וקדש". אל לבית המשפט ליתן יד להאמרת גובה שכר הטרחה הנגבה באופן ניכר. אמנם זכותו של אדם לבחור בייצוג עורך דין ככל שיחפוץ, אולם אין להטיל הוצאות החורגות ממתחם הסבירות. במקרה דנן, חיובה של הנתבעת בשיעור של 7.5% מסך כל התגמולים שהנתבעת שילמה ללא צורך בהגשת תביעה לבית המשפט הוא ללא ספק סכום שאינו משקף את הפעולות (הלא רבות) מצד באי כוחה של התובעת עד להגשת התביעה. אכן, הנתבעת שילמה בסופו של יום רק לאחר קבלת אישור המדינה כי התיק נסגר אולם לא ניתן להתעלם גם מעצם העובדה כי הסכומים שולמו בסמוך למכתבי ההתראה של ב"כ התובעים, אשר דומה כי היה גם בהם כדי לזרז את הנתבעת. גם משיקול זה לא ניתן להתעלם. ברי כי איני מחווה דעתי בכל הנוגע להסכם שבין התובעת לבין בא כוחה- ההסכמה על שיעור שכה"ט הושגה כדין בין שני צדדים כשירים, אולם אין בהסכמה זו כדי להוביל לחיובה הישיר של הנתבעת בשיעור שכה"ט שנקבע בין התובעת לבין בא כוחה.
4. אשר על כן ובעבור עמלם עובר להגשת התביעה, אני סבור שיש לחייב את הנתבעת בשכר טרחה בשיעור של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ, ובסה"כ: 58,500 ₪ (להלן: שכ"ט 1).
5. כך, משעה שבאי כוחה הגישו תביעה זו וייצגו את התובעת משלב קד"מ דרך הגשת ראיות, קיום הליך ההוכחות וכלה בהגשת סיכומים, הם זכאים לקצור פרי עמלם ובנסיבות דנן, שוכנעתי כי על הנתבעת לשאת בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסך הכולל שיפסק (למעט שכ"ט עו"ד 1) בתוספת מע"מ (להלן: שכ"ט 2).
6. לאור כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סכומים אלו:
   • 1. ההפרש בין הסכום שיש לשלם עם הפרשי הצמדה וריבית נכון להיום לבין הסכום ששולם בפבר' 2015- 61,210 ₪.
     2. ריבית מיוחדת בסך כולל של 97,936 ₪.
     3. שכ"ט עו"ד 1 בסך כולל של 58,500 ₪.
     4. שכ"ט עו"ד 2 בשיעור של 20% בתוספת מע"מ, ובסה"כ 37,113 ₪.
     5. הוצאות משפט בסכום של 27,257 ₪.
7. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, ולא- יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.

חלקו/ם של הקטין/נים יופקדו בחשבון בנק על שמו/ם הנושא פירות וזאת עד הגיעו/ם לגיל 18.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ח, 26 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.

1. לעת הגשת התביעה היה התובע 3 קטין. ↑

2. ת"א 19137/01 שינקביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2002); ע"א 2196/93 מכבסת שלג חרמון בע" (בפירוק) נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 744 (1996). ↑

3. כך חישבה את התגמולים על פי כתב ההגנה, ראה סעיף 1 ח'. ↑

4. החוק תוקן באוגוסט 2016 ותחת פי 3 נקבע פי 20- ראה הצעת החוק ודברי ההסבר לתיקון. ↑

5. הסכם שכר טרחה בין השניים הינו מיום 27.10.2013. ↑