ביום 15/03/2015, הגישה החייבת בקשותיה בתיק ההוצל"פ שבכותרת, כעולה מהחלטת רשם ההוצל"פ, מיום הגשת הבקשה.

ההחלטה קבעה, כי להתנגדות שהוגשה, צורפה בקשה להארכת מועד. כמו כן נקבע: "...המועד האחרון להגשת התנגדות, עפ"י נתוני התיק, חלף ביום 13.7.2014...".

כמו כן, נקבע בהחלטתי מיום 19/3/2015, כי מחובת כל צד, לגרום להתייצבות המצהיר מטעמו. (לרבות המוסר, אם הוגש תצהיר מוסר בתיק ההוצל"פ).

לחלק זה של החלטתי התייחסה בקשת הזוכה אשר ציינה, כי הטלת החובה לזמן את המוסר מטעמה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 522 (ב) בתקסד"א וביקשה הוראות, היינו, האם עליה לגרום להתייצבות המוסר, אם לאו.

ביום 5/6/2015 משלא הוגשה תשובת המבקשת עפ"י החלטה מיום 26/3/2015, ביקשה המשיבה ליתן החלטה וזו אכן ניתנה ביום 8/6/2015 ונקבע בה, כי אין מוטל על הזוכה לגרום להתייצבות המוסר מטעמה.

כתב התביעה ע"ס 1,216.77₪, עילתו בפוליסה שהנפיקה הזוכה לחייבת שצורפה כנספח א' (רשומה מוסדית עפ"י כתב התביעה).

עפ"י תנאי הפוליסה חלה השתתפות עצמית בגין כל נזק.

החייבת מסרה הודעה בקשר לתאונה שאירעה ביום 5/8/2010 לצד ג' ובעקבותיה שילמה הזוכה לצד ג' את מלוא דמי הנזק.

מכאן התביעה כדי סכום ההשתתפות העצמית המתחייב מן הפוליסה.

בקשת המבקשת (לעניין הארכת המועד) מציינת המבקשת בתצהיר של הדיוטות, כי מבקשת היא להאריך את המועד להגשת התנגדות משום שבתקופה הנדונה התגוררה בחו"ל ושבה כשבוע לפני מועד התצהיר שנעשה ביום 11/3/2015.

המבקשת מצהירה, כי לא ידעה כי מתנהל נגדה תיק הוצל"פ עד אשר קיבלה הודעה מסניף הבנק בה מתנהל חשבונה, כי מעוקל הוא.

"את המכתבים שנשלחו אספה אמי והיא זו שקיבלה את הדואר הרשום שום דבר לא נמסר לי מעולם באופן אישי".

לתצהיר צורף תלוש שכר "על כל התקופה המדוברת" כסימוכין למגורים בגרמניה אותה עת.

חלף הגשת התנגדות ותצהיר לסמוך עובדותיה פנתה המבקשת במכתב אישי המופנה אל רשם ההוצל"פ בתל-אביב, ומכתב זה נסמך בתצהיר ובו מוצהרות בין היתר העובדות הבאות:

בשנת 2010 הייתה המבקשת מעורבת בתאונה עם אוטובוס של אגד, כל המסמכים הנדרשים הועברו במועד אל המשיבה, במשך שלוש שנים לא טופלה התביעה וכך אירע שאגד תבעה את המבקשת באופן אישי ולאחר שפנתה אל חברת הביטוח עברה שנה נוספת עד אשר הנושא טופל וזאת רק לאחר פניות חוזרות ונשנות אל המשיבה.

המבקשת הגיעה ארצה למשפט אשר היה כשלוש ארבע שנים לאחר התאונה ובנסיבות אלו לא יכולה הייתה עפ"י הצהרתה להראות, כי אין היא אשמה בתאונה.

שורתו האחרונה של התצהיר היא, "אני מתחילה בהליך תביעה כנגד חברת הביטוח שומרה".

ביום 16/6/2015 עמדה המבקשת לחקירה נגדית על תצהיריה ובראשית הדיון הוגשו בהסכמה 11 עמודים של תכתובות דואר אלקטורני בין הצדדים, אשר סומנו מש/1 ו-12 עמודים של תכתובות נוספות שסומנו מש/2.

לאחר מכן הוגשו בהסכמה כתבי בי-דין מתיק 489-62-12-12 וסומנו מש/3.

פסה"ד במש/3 ניתן ביום 10/11/2013, הוגש וסומן מש/4.

המבקשת העידה, כי עבדה בשירות אלעל בגרמניה ולא הגיעה לארץ כחלק מעבודתה.

המבקשת נשאלה מדוע לא צירפה כניסות ויציאות מן הארץ והשיבה כי לא ידעה שצריך לעשות זאת.

חקירה חוזרת לא הייתה וסיכומי הצדדים נשמעו בע"פ.

סיכומי המבקשת חוזרים על העובדות לעניין התאונה והתביעה שבמסגרתה תבעה אגד את המבקשת ומציינת, כי כפי שעולה מן "המיילים" כי כל אותן שלוש שנים לא נעשה דבר ע"י המשיבה. עוד מציינים הסיכומים, נושאים אחרים שניתן לראות מאותם מיילים, כגון, מיהות המטפל בפניות אשר השתנתה בין לבין.

המבקשת מסכמת ומציינת, כי המשיבה החליטה להיכנס בנעליה רק לאחר שנתבעה ולדברי המבקשת עורכת הדין המטפלת בהליך מטעם המשיבה אמרה לה, כי לא תצטרך לשלם דבר.

המבקשת למרות סכום התביעה הנמוך הגיעה במיוחד לדיון מגרמניה והעבירה חומר למשיבה.

הסיכומים קובעים כי עניין זה לא קיבל ביטוי בהליך כאשר חקירת המבקשת בהליך לא התקיימה והיא שוחררה לדרכה, שעה שב"כ הזוכה הגיע להסכמות עם הצד שכנגד בהעדר המבקשת.

לאחר שנודע לה דבר החיוב, פנתה אל המשיבה במיילים רבים בעניין דמי ההשתתפות.

כל פניותיה נענו בלא מענה.

למבקשת נודע על ההליך רק כתוצאה מהטלת עיקול על חשבונה. מעולם לא קיבלה מסירה בתיק ההוצל"פ.

סיכומי המשיבה מכוונים לעבר המוצגים הרבים שהוגשו ואף הם מסיקים מן האמור בהם מסקנות אלו ואחרות אשר לא לי לעסוק בהם.

עפ"י האמור במיילים ב-28/7/2014 פנתה המבקשת אל המשיבה, סיפרה כי קיבלה עיקולים לחשבון הבנק שלה וביקשה לשלם רק את ההשתתפות העצמית בת 1,225 ₪ וסירבה לשלם את הוצאות נוספות שנובעות מפתיחת תיק ההוצל"פ.

מכאן ברור, כי המבקשת ידעה על העיקולים בתיק ההוצל"פ כבר ביום 28/7/2014, אך ההתנגדות הוגשה רק במרץ 2015, באיחור ניכר או בלא להצביע על טעם כלשהו הדרוש לשם הארכת המועד.

המבקשת אישרה בתצהירה, כי אמה קיבלה את המכתבים ואת הדואר הרשום.

ביהמ"ש הורה לזמן את השליח באמצעות המשיבה ובהמשך הורה ביהמ"ש, כי לא מוטל על המשיבה לזמן את השליח.

הסיכומים סורקים את תביעת אגד כנגד המבקשת מדצמבר 2012 וכן, כי פסה"ד ניתן על דרך הפשרה בהתאם להוראות סעיף 79א בחוק בתי-המשפט ונרשם שם, כי הדבר בהסכמת המבקשת ומכל אלו, מוצע לדחות את הבקשה ולחייב המבקשת בהוצאות.

תשובת המבקשת לסיכומי המשיבה מפנים לעבר אותם מוצגי שהוגשו (מיילים) על מנת להסיק מהם כי הסכמת המבקשת לשאת בהששתפות העצמית הייתה לפנים משורת הדין.

לעניין הארכת המועד מציינת התשובה, כי למבקשת נודע על העיקול שעה שהייתה בגרמניה והיא מעולם לא קיבלה מסירה.

לעניין הטענות עצמן לגופו של הליך, הרי שלא נסתרה טענת המבקשת כי הובטח לה ע"י נציגת

המשיבה, כי המשיבה תישא בעניין ולראייה סכום שנפסק, נפסק כאשר המבקשת כבר לא הייתה במקום.

בתום השמעת הסיכומים שאל ביהמ"ש את באי כוח הצדדים, האם מי מהם יכול להראות היכן נמצא אישור המסירה בתיק ביהמ"ש ובתשובה הסכימו הצדדים, כי חרף אישור המסירה החסר יוגש מש/3 בהסכמה, היינו, אישור המסירה וכך היה.

עיון במש/5 (אישור מסירה) המעיד על מסירה לאמה של המבקשת ביום 13/6/2014 בפרדס-חנה, מגלה, כי האם סירבה לקבל את הכתבים שביקש המוסר למסור לה. תצהיר המוסר מיום 14/6/2014 תומך בעובדות המסירה.

עפ"י הוראות סעיף 7(ד) בחוק ההוצאה לפועל קיימת חזקה, לפיה, האמור בתצהיר המוסר מהווה ראייה לאמיתות האמור בו.

הנטל לסתור חזקה זו רובץ לפתחו של החייב בתיק ההוצל"פ, אם חפץ הוא לעשות זאת.

על מנת לסתור את חזקת הנכונות הנ"ל מן הראוי היה שהמבקשת תפעל לזימון המוסר, על מנת לאמת אותו עם עובדות המסירה.

המבקשת נמנעה מכך.

איני סבור, כי יש מקום להסיק מסקנות כלשהן מאי זימון המוסר, הואיל ואין כל הכחשה מצד המבקשת לכך שהאזהרה נמסרה לאמה.

בנסיבות אלו, אין שום סיבה לסתור את נכונות העובדות שבאישור המסירה, מעת שכלל אינן שנויות במחלוקת.

עם זאת, טענת המבקשת היא, כי אותה עת שהתה בגרמניה ואף דבר העיקול על חשבונה נודע לה שעה ששהתה בגרמניה.

עובדה אחרונה זו לא נטענה כלל בתצהיר או בבקשה ולראשונה הופיעה בסיכומי המבקשת.

שני הצדדים הסכימו על הגשתם של 5 מוצגים ובסה"כ 41 עמודים.

כל צד סבור, כי עלי להכריע בבקשה על סמך האמור באותם 41 עמודים אשר למרביתם אין כל זכר לא בבקשה להארכת מועד ולא בהתנגדות.

דומני, כי שני הצדדים טועים לחשוב שעל ביהמ"ש לעשות את מלאכתם.

עצם הצורך בהגשתם של עשרות עמודי מוצגים מלמד על כך שיש מקום לברר את הטעון בירור בדרך המקובלת בבימ"ש, היינו, בהליך של הוכחות.

דומני, כי אין מחלוקת על כך שהמבקשת שהתה מחוץ לגבולות המדינה ולכן החזקה העולה ממסירת האזהרה לחייב באמצעות אמה נסתרת מהיותה שוהה בחו"ל אותה עת.

אינני מייחס חשיבות כלשהי למועד בה נודע למבקשת, בעיקול, שכן חזקת הידיעה איננה חלה שעה שמדובר במסירת אזהרה לחייב בתיק הוצאה לפועל (לעניין זה ראה רע"א 2793/01 לידיה לאופר נגד דוד גבאי) שם נפסק בין היתר גם, "...כי לעניין הליכי הוצאה לפועל הכלל הוא שהמצאת האזהרה בפועל ממש היא תנאי מוקדם לקיום ההליכים או לתחילת מניינם של מועדים, ...המטרה העיקרית של המצאת האזהרה לחייב היא להעמידו על כך שעליו לשלם את החוב הפסוק או את סכום השטרות בבת אחת ובתשלומים, שאם לא כן אפשר שיינקטו נגדו הליכי אכיפה שונים..."

על פניו דומני, כי יש להאריך המועד להגשת התנגדות וכך אני מחליט.

נתונה אפוא הארכה להגשת התנגדות כאשר יום הגשת ההתנגדות, 15/3/2015, יהא מעתה ואילך לכל דבר ועניין, יום המצאת האזהרה לחייב בתיק ההוצל"פ שבכותרת, בהמצאה מלאה.

באשר לטענות המבקשת בהתנגדות ובתצהיר הסומך (בשונה מטענות שמקורן במוצגים שהוגשו במהלך הדיון בהסכמת הצדדים) לא ניתן לקבוע בשלב זה, כי אין בהן מאומה, אם כי כל הגנתה של המבקשת מסתכמת בהבטחה שניתנה לה ע"פ ע"י עורכת הדין שהעמידה לה המשיבה בתביעת אגד כנגד המבקשת.

זו טענה קלושה למדי, אולם לא לי לשלול את האפשרות שיעלה בידי המבקשת להראות שהייתה כזו.

בנסיבות אלו:

נתונה למבקש הרשות להתגונן.

נוכח שווי התובענה (אינה עולה על 50,000.00₪) תתברר התובענה בסדר דין מהיר, בפני כב' הרשמת הבכירה, קרן מרגולין פלדמן.

החלטה זו תועבר אל כב' הרשמת.

אין צו להוצאות, לפי שעה, באשר לכאורה ראוי היה לזכות את המבקשת בהוצאותיה בשל הארכת המועד אך בה במידה ראוי היה לחייבה בהוצאות המשיבה בשל קלישות הגנתה הלכאורית של המבקשת.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ה, 30 יוני 2015, בהעדר הצדדים.