מבוא

מונחת בפניי בקשה לביטול הודעה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב (מספר 98-438-35) למשך 30 יום שהוטלה על ידי קצין משטרה, בגין עבירה של נהיגה בפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") שבוצעה על ידי המבקש.

לדברי המבקש, על אף שהרישום הפורמלי במשרד הרישוי הינו על שם אחיו, הרכב משמש אותו ונמצא בחזקתו של המבקש.

מחומר הראיות עולה כי המבקש נתפס נוהג ברכב כאשר רישיון הנהיגה שלו פסול על פי גזר דין שהוטל עליו בגין עבירה של נהיגה בשכרות.

לא זו אף זו, גם במועד זה השוטרים חשדו כי המשיב נהג תחת השפעת סמים ולפיכך, נלקחה דגימת שתן שהועברה לבדיקת מעבדה.

המבקש התייצב לשימוע בפני הקצין בטרם החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב שם טען כי מדובר ברכב המשמש אותו לעבודה וביקש להימנע מאיסור השימוש ברכב.

עתה עותר המבקש, לביטול החלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב שכן, לטענתו מדובר ברכב המפרנס 3 משפחות. לטענתו, הוא לא נתפס בשטח ישראל אלא בשטח פלסטינאי הקרוב למעבר. עוד טען המבקש כי הוא מתחייב להימנע משימוש ברכב וכי הרכב יימסר לחזקתו של אחר במידה וישוחרר.

דיון

סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה קובע כי אם היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים.

בהתאם לסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו ללא ידיעתו ובלי הסכמתו.
2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

בעל הרכב הינו אחיו של המבקש. על פי עדותו של המבקש הרכב נמצא בחזקתו ובשימושו הבלעדי. לא נטען וגם לא הוכח שהרכב נלקח מהאח ללא ידיעתו ובלי הסכמתו. כמו כן, לא הוכח שהאח עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. ההפך הוא הנכון, שכן אף המבקש הצהיר כי אמנם הרכב רשום באופן פורמלי על שם אחיו אך השימוש הבלעדי נעשה על ידו.

לפיכך, לא מצאתי שהתקיימה מי מהעילות הנ"ל המצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש.

בהתאם לסעיף 57ב(ג) בית המשפט רשאי לבטל הודעת איסור שימוש אם נתקיימו נסיבות אחרות המצדיקות זאת.

לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתיק המאשימה, לא שוכנעתי, כי ישנן נסיבות אחרות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב או קיצור תקופתה, ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעת הקצין אשר הורה על איסור השימוש ברכב.

טענת המבקש כי הוא נתפס נוהג בשטח שאינו ישראלי, הינה טענה תמוהה. שכן, אם טענתו נכונה כיצד אם כן נעשתה אכיפה של עבירת תעבורה ע"י שוטרים ישראלים בשטח שאינו ישראלי.

ער אני לעובדה שהשבתת הרכב תגרום לנזק כלכלי רב למבקש ולמשפחתו. עם זאת אין מדובר בפגיעה שאינה עולה על הנדרש, שכן הסנקציה של הטלת איסור השימוש ברכב ביסודה פגיעה כלכלית ופגיעה באורח החיים של בעל הרכב אולם פגיעה זו היא מידתית יחסית לחומרת העבירה.

לסיכום

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, א' ניסן תשע"ה, 21 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.