עתירה זו שלפני, עוסקת כולה בסוגיות הנוגעות להעסקתם של עובדים במסגרת עיריית עפולה, לרבות טענות הנוגעות ל"תפירת מכרזים" וחתימה על חוזים אישיים שלא כדין. עניינים אלה כולם נוגעים לתחום יחסי עבודה, שהינה בסמכותו של בית הדין לעבודה.

על כן, ביקשתי מהעותר כי יבהיר מדוע זה מוסמך בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה.

במענה השיב העותר, כי האזרח הקטן, החש כי גוף ציבורי נוהג התנהגות לקויה ובלתי חוקית, זכאי להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים המהווה כלי "חשוב ורב עוצמה המאפשר לו לעתור לבית המשפט על מנת שיבחן התנהלות של גוף שלטוני שכנגדו מוגשת העתירה...".

דומני כי שגגה נפלה אצל העותר. גם אם לאזרח זכות לפנות לערכאות, הרי זכותו זו אמורה להיות בהתאם לחוק. דברי חקיקה שונים קובעים סמכויות שונות לבתי משפט שונים. בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון רק בעניינים הנזכרים בתוספת הראשונה לחוק ולא הוחרגו על ידי דבר חקיקה אחר. על מכרזים הנוגעים לקבלתו של אדם לחברה או לקידומו, חלה לעומת זאת הוראת סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה התשכט- 1969. בהתאם, פסק בית המשפט העליון בבר"מ 657/03 עיריית רהט נגד אלפראונה (26.3.03) כי:

אשר על כן, כמתחייב מפרשנות סעיף 5 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים וסעיף 5 לתוספת הראשונה, אין סמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים מתפרשת על מכרזים הנוגעים לקבלת אדם לעבודה או אי-קבלתו. עניינים אלה מצויים בסמכותו היחודית של בית הדין לעבודה. בהעדר סמכות מקבילה לבית המשפט לענינים מינהליים, המסורה לבית המשפט הגבוה לצדק בלבד, מנוע הוא מלדון בהם".

על כן, עתירתו של העותר שלפנינו נופלת כולה בגדרי סמכותו של בית הדין לעבודה. בית משפט זה אינו מוסמך לדון בעתירה, ובהתאם אני מורה על העברת העתירה לבית הדין לעבודה בנצרת.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ה, 02 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.