1. לפני תביעה לתשלום קצבת זקנה לתקופה שמ-2.3.09 ועד 1.1.15, שהחל מאותו מועד החלה להיות משולמת קצבת זקנה לתובעת.

2. על פי המפורט בכתב התביעה, ביום 15.1.15 ניתן פסק דין בביהמ"ש המחוזי בלוד, לפיו תוקן מועד לידת התובעת מיום 2.3.57 ליום 2.3.47, וגילה הוגדל ב-10 שנים.

עד מועד פסק הדין, תאריך לידת התובעת כפי שהיה רשום במשרד הפנים, היה 2.3.57.

ביום 18.1.15 תוקן גיל התובעת במשרד הפנים, בהתאם לפסק הדין.

המוסד לביטוח לאומי אישר לתובעת תשלום קצבת זקנה החל מיום 15.1.15.

לטענת ב"כ התובעת, מאחר שרק ביום 15.1.15 ניתן פסק דין לתיקון גיל התובעת ליום 2.3.47, מועד עילת התביעה הוא מועד פסק הדין, והתביעה לקבלת קצבת זקנה הוגשה למוסד לביטוח לאומי ביום מתן פסק הדין.

3. בכתב ההגנה פורט כי ביום 20.1.15 הגישה התובעת למוסד תביעה לקצבת זקנה, בטענה כי לאחר תיקון תאריך לידתה הגיעה לגיל זקנה ביום 2.3.09.

ביום 25.1.15 אושרה תביעת התובעת החל מיום 1.1.15, ונדחתה בקשתה לקצבת זקנה רטרואקטיבית מיום 2.3.09.

לטענת המוסד, תיקון תאריך הלידה אינו יוצר זכות לגמלה רטרואקטיבית, אלא ממועד השינוי בלבד. לפיכך, לא ניתן לאשר תשלום הגמלה לתקופה שקדמה למועד עדכון הגיל במשרד הפנים (18.1.15), זאת, בהתאם להוראות הפסיקה הרלבנטית.

4. במעמד הדיון המקדמי הוסכם כי אין מחלוקת עובדתית ובאי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

5. בסיכומי התובעת נטען כי מאחר שרק ביום 15.1.15 ניתן פסק הדין לתיקון גילה של התובעת ליום 2.3.47, הרי שמועד העילה הוא מועד פסק הדין, והתביעה לקבלת קצבת זקנה הוגשה במועד ביום מתן פסק הדין. לטענת ב"כ התובעת על פי עב"ל 1128/02 יצחק סבג נ' המוסד, רק עם מתן פסק הדין המצהיר על גיל המבוטח התגבשה מערכת העובדות המזכה אותו בתשלום הקצבה.

על פי הנטען, סעיף 296(ב) חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן:"החוק"), קובע כי תביעה לגמלת כסף תוגש תוך 12 חודשים מהיום בו נוצרה עילת התביעה והתובעת עמדה בתנאי זה כאמור.

עוד נטען כי על פי סעיף 296(ב)(2) לחוק, לעניין קצבת זקנה, לא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו לחודש שבו הוגשה התביעה. לפי סעיף זה, המוסד צריך לשלם לתובעת קצבת זקנה מיום 1.1.11 ואילך.

6. בסיכומי המוסד נטען כי תשלום קצבת זקנה לאחר תיקון גיל משולם ממועד התיקון ואינו משולם רטרואקטיבית. לעמדתו, תיקון תאריך הלידה אינו אמור ליצור חוב או זכות לגמלה רטרואקטיבית, אלא ממועד השינוי ואילך.

כשם כשמשונה גילו של מבוטח וקודם לשינוי הגיל שולמה בעדו גמלת שלה אינו זכאי עוד לפי גילו המתוקן - יש להפסיק את הזכות, אך אין לחייבו בגין התקופה שקדמה לשינוי הגיל, מאחר שבתקופה זו היה גילו הקודם בתוקף, כך אין בתיקון תאריך לידה כדי ליצור זכאות לגמלה רטרואקטיבית אלא ממועד השינוי ואילך.

ב"כ המוסד נסמכה על פסק הדין שניתן בעניין מולאיוף, שם נקבע כי שינוי הגיל חל ממועד השינוי ואילך, ולא באופן רטרואקטיבי.

לטענת המוסד, גיל הוא נתון מוחלט וחד משמעי. לא יתכן כי בזמן נתון יהיו לאדם שני תאריכי לידה, כשם שלא יתכן שבזמן נתון יהיו לאדם פרטי זיהוי הסותרים זה את זה, למשל היותו רווק ונשוי בעת ובעונה אחת.

בהתאם לעיקרון זה, אדם יכול להיות בגיל מסוים בתקופת זמן נתונה, עד אשר גילו משתנה לפי החוק, משעה שגילו השתנה, השינוי תופס מכאן ולהבא ולא למפרע.

אין לאבחן את שנפסק בעניין מולאיוף מנסיבות המקרה זה ואין מדובר במקרה הנדון בתיק זה בנסיבות החורגות מהפסיקה האמורה.

7. בסיכומי התשובה שב וטען כי סעיף 296(ב)(2) לחוק קובע לעניין קצבת זקנה כי לא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו לחודש בו הוגשה התביעה, ולפי סעיף זה, המוסד צריך לשלם לתובעת קצבת זקנה מיום 1.1.11 ואילך.

הכרעה

8. בפסק הדין בעניין מולאיוף (עב"ל 516/05 רחל מוליאוף –המל"ל, 9.1.07), נקבע כי שינוי בגילו של אדם, הינו מעשה קונסטיטוטיבי, לאמור, מעשה "יוצר" או "מכונן" ושינוי גיל חל מכאן ולהבא, ולא למפרע.

כך קבע השופט צור:

"אין חולק כי, משעה שבית משפט משנה את גילו של אדם, קביעה זו מחייבת לכל דבר ועניין מעת הפסיקה ואילך. עם זאת, יכולה להתעורר שאלה האם לפסיקת בית המשפט יש תוקף למפרע, היינו – לתקופה שקדמה לפסיקה. במלים אחרות – האם שינוי גילו של אדם יכול לחול באופן רטרואקטיבי ולשנות זכויות המתייחסות לתקופה שחלפה. כפי שנראה, דבר זה אינו אפשרי ונוגד את תקנת הציבור.

גיל הוא נתון מוחלט וחד משמעי. לא יתכן שבזמן נתון יהיו לאדם שני פרטי גיל, כשם שלא יתכן שבזמן נתון יהיו לאדם שני פרטי זיהוי הסותרים זה את זה, למשל – היותו של אדם רווק וגם נשוי בעת ובעונה אחת.

בהתאם לעקרון זה, אדם יכול להיות בגיל מסויים בתקופת זמן נתונה, עד שגילו משתנה לפי החוק. משעה שגילו השתנה – הרי השינוי תופס מכאן ולהבא ולא למפרע. שינוי גיל למפרע משמעו שבתקופת זמן נתונה (בעבר) היו לאדם שני פרטי גיל – דבר שאין הדעת סובלתו.

...

אך מה לי קונסטיטוטיבי ומה לי דקלרטיבי. פרשנותו של החוק והגיונם של דברים מלמד שתוקפה של פסיקה המשנה גיל הוא ממועד הפסיקה ואילך ולא למפרע. גיל – בזמן נתון – הינו דבר מוחלט. הוא פרט מפרטי הזיהוי של אדם. הוא קיים ותקף כל עוד לא שונה. בכל מועד נתון אדם יכול להיות קשור לגיל אחד בלבד. כפי שהוסבר, תחולה למפרע של פסיקה המשנה גיל משמעה שבתקופה שקדמה לפסיקה היו לאדם שני פרטי גיל, דבר שעל פניו הוא בלתי אפשרי".

9. בענייננו, שינוי גילה של התובעת בוצע בפסק הדין מיום 15.1.15. על פי הלכת מוליאוף, תוקפה של הפסיקה המשנה גיל הוא ממועד הפסיקה, ולא למפרע. כלומר, לא קמה זכאות רטרואקטיבית לתקופה שקדמה לפסק הדין.

סעיף 296(א) לחוק קובע:

"כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה".

התביעה למוסד הוגשה סמוך מיד לאחר מתן פסק הדין, קרי, סמוך ממש לאחר היום שבו נוצרה עילת התביעה, כך שלא חל כלל בענייננו סעיף 296(ב)(1), הקובע: "הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה".

כאמור, מועד הזכאות הוא מועד מתן פסק הדין, ולא קודם לכן.

על כן, אין נפקות בנסיבות העניין לסעיף 296(ב)(2) לחוק.

10. בענייננו, כאמור, לא קמה לתובעת זכאות לתקופה שקדמה להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, או למתן פסק הדין, ודין התביעה לצערי להידחות.

סוף דבר

11. התביעה נדחית.

12. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות, על אף דחיית התביעה.

ניתן היום, 15 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.