לפני מונחת התנגדות לביצוע 7 שיקים ובקשה להארכת המועד להגשתם. המצהיר מטעם המתנגדת, שהינה חברה בע"מ נעדר מן הדיון בבקשה וב"כ המשיב ויתר על חקירתו במהלך הדיון. לפיכך הצדדים סיכמו בפניי בעל פה. מעיון בהתנגדות ובפרוטוקול הדיון, לא מצאתי כל נימוק או סיבה מדוע הוגשה ההתנגדות באיחור. משלא הוצג בפני כל טעם שהוא הרי שבוודאי גם לא הוצג בפני טעם מיוחד בהתאם לדרישות תק' 528 לתקסד"א הנדרש להארכת המועד. גם מבחינת טעמי ההתנגדות, לא מצאתי כי עומדים למבקשת סיכויי הגנה ולו קלושים. המצהיר מטעם המבקשת, להלן: "החברה" הינו הבעלים של החברה, אשר רכש אותה מגב' אביטל גאלי, אשר מבירור שערך עימה מסרה את השיקים לפני מכירת החברה למצהיר מטעמה ולפי הסכם המכר בין הצדדים עליה לשאת בחובות החברה. עליי לקבל את טענתו זו של המצהיר כנכונה היות ולא נחקר לגביה, אך היא למעשה מתמצית בטענה כי מישהו אחר צריך לשאת בתשלום. טענה זו, לכל היותר מקימה למצהיר מטעם המבקשת עילת תביעה נפרדת כנגד אותה גב' גאלי ולכל היותר בהליך זה היה יכול המצהיר לו קיבל את הרשות להגן להגיש הודעת צד ג' כנגד הגב' גאלי. המבקשת גם לא ביקשה בפני להגיש הודעת צד ג' שכזו. כבר נפסק כי אם אדם אחר צריך לשלם את החוב נשוא השיקים אין הדבר מהווה טעם מספיק כדי לתת רשות להגן וגם העובדה כי נתבע מבקש להגיש הודעת צד ג' כנגדו אינה מהווה טעם שכזה, קל וחומר בעניינינו בו לא התבקש בקשה זו. בעניין זה ראו ההלכה בע"א 585/65 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סלנט ואח' פ"ד כ' (3) 98, 96. הדין עם ב"כ המשיב בנושא זה כטענותיו בשלב הסיכומים. גם טענתו הכללית והמשפטית של המצהיר בגין כשלון תמורה מלא איננה מספיקה על מנת לתת לו רשות להגן. המצהיר לא היה צד לעסקה באותה העת מול המבקשת והנפרעת ולא הביא כל יסוד עובדתי שהוא לכך שבאמת חל כישלון תמורה מלא בתצהירו. המצהיר מטעם המבקשת ערך בירור עם אותה גב' גאלי לגבי העיסקה ולא טרח להביאה לעדות או להביא מפיה כעדות שמועה מה היו פרטי העיסקה והאם החברה המבקשת קיבלה תמורה מלאה בגינה אם לאו, ובא כוח המבקשת מודה בשלב הסיכומים כפי שגם עולה מהתצהיר כי המבקשת באמצעות המצהיר מטעמו לא יודע דבר לגבי עסקה זו שכפי הנראה בוצעה טרם מכירת החברה, המבקשת, טענה סתמית כי לא התקבלה תמורה ללא פירוט כלשהו אף היא איננה עומדת בדרישות הפסיקה ואינה מעלה טענת הגנה כלשהי אפילו לא בדוחק. בעניין זה ראו ע"א 543/86 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' כלפון, פ"ד מ"ב (3) 341,342 ודברי המלומד, ד"ר דוד בר אופיר בספרו, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהד' שישית, 92-93. טענה נוספת שהעלה ב"כ המבקשת בשלב הסיכומים בפני הוא כיוון שהמבקשת היתה חברה מוגבלת אחיזתו של המשיב אינה אחיזה כשורה. ראשית הטענה מהווה הרחבת חזית ושנית, כל בסיס עובדתי לכך לא נטען בבקשה עצמה. לכן לפיכך אני דוחה את שתי הבקשות שהגישה המבקשת, הן את ההתנגדות והן את הבקשה להארכת המועד. המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הדיון בבקשה בסך של 2,000 ש"ח.

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ שני הצדדים.

ניתן היום, י"ט תשרי תשע"ו, 02 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.