ובענין : פואד חיר להלן:"חיר"

רקע עובדתי

1. בתיק זה ניתן ביום 20.4.15 צו כינוס לנכסי החייב, וביום 2.7.18 ניתן פסק דין בו הוכרז החייב כפושט רגל ואושרה בעניינו תוכנית פרעון לפיה החייב יוסיף לקופת הכינוס סך של 12,000 ₪ בתשלומים שפורטו בפסק הדין, וכן אושרה תוכנית פרעון בעניינה של החייבת.
2. בנוסף, חוייב החייב להמציא לנאמנת שמונתה – עו"ד עינת דינרמן, לא יאוחר מיום 31.8.2020 אישור של חברת מנורה מבטחים ביטוח בע"מ בדבר כספי החייב הצבורים בחברה זו ונקבע כי "וככל שהכספים הצבורים או חלקם הינם בגין רכיב של אובדן כושר השתכרות, הם יצטרפו לקופת הכינוס של החייב, והנאמנת תגיש פסיקתא מתאימה לחתימתי".
3. ביום 18.2.19 הוחלפה הנאמנת בתפקידה על ידי עו"ד אביב רונן.

1. ביום 10.4.19 הוגשה הודעה מטעם נושה של החייב (עאמר סאלח) אליה צורף פסק דין של בית משפט השלום בעכו מיום 28.7.19 (המר"פ 34533-02-18)(להלן-"פסק הדין") שבו נדחתה תביעה של פואד חיר (להלן-"חיר"), אשר על פי המפורט בפסק הדין שימש כבא כוחם של החייבים בהליכים שונים.

1. כעולה מפסק הדין, לחייב מגיעים כספים מחברת מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "מנורה") בעקבות תאונת דרכים שעבר החייב ביום 29.11.12, ואולם לטענת חיר כל הכספים צריכים להיות מועברים אליו מכוח המחאת זכויות שנחתמה על ידי החייבים עוד ביום 28.9.02 (להלן: "המחאת הזכויות").
2. חיר כבר ניהל הליך קודם כנגד מנורה בגין המחאת הזכויות שהסתיים במחיקת התביעה על הסף, וגם ערעור שהוגש על ידו לבית המשפט המחוזי נמחק לאחר שהוגשה הודעה בדבר כוונה להגיש תובענה מחודשת שאליה יצרף חיר עוד נושים של החייב אשר רשמו עיקולים בחברת מנורה על הכספים המגיעים מהחייב.
3. מכל מקום,בפסק הדין בית המשפט השלום בעכו (כב' השופטת אביגיל זכריה) דחה את תביעת חיר, תוך שהוא מצטרף למסקנה זהה שאליה הגיעה כב' השופטת דנה עופר בהליך הקודם שהתקיים בעניין המחאת הזכויות, שלפיה המחאת הזכויות התייחסה אך ורק לשני תיקים ספציפיים שצוינו בהמחאת הזכויות, שעניינם תאונת דרכים שארעה לחייב ביום 12.10.96, וכן תביעה עתידית שהייתה אמורה להיות מוגשת בעניין בתם של החייבים ונקבע כי "לשון המחאת הזכות מובילה לקביעה כי לא ניתן להסיק קיומה של המחאת זכות הכוללת זכויות כספיות להן יהא זכאי המבקש (החייב ש.מ.) לקבל מכל מקור שהוא ואצל כל מחזיק שהוא בכל זמן שהוא" (עמ' 8 לפסק הדין).
4. לאור האמור נמחקה תביעת חיר על הסף בהעדר עילה, ולאור פסק הדין ביקש הנושה כי אתן הוראה לנאמנת לפעול למימוש הכספים הצבורים לזכות החייב במנורה.
5. בהמשך הוגשו מספר בקשות והודעות על ידי הנאמן בהן נטען כי מנורה אינה מעבירה פרטים נדרשים לנאמן ביחס לכספים הצבורים בידה לזכות החייב, זאת למרות מספר פניות של הנאמן, וכן פורטו מחדלים שונים של החייב אשר לא עמד בתשלומי תוכנית הפרעון, ובמקביל ניתן צו הפטר חלוט לחייבת.

בקשת חיר:

1. ביום 8.9.19 הוגשה בקשת חיר בה נטען כי: "עד כה לא ידע המבקש אודות ההליכים המתנהלים בתיק זה..." (סעיף 1), ובהמשך נטען כי חיר זכאי לכל הכספים הצבורים בחברת מנורה מכוח המחאת הזכויות.
2. עוד נטען בבקשה כי במסגרת המחאת הזכויות המחה החייב גם את כל זכויותיו העתידיות לחייב, ומאחר ולא פרע את התחייבויותיו הכספיות כלפי חיר, חיר זכאי כאמור לקבל את הכספים מחברת מנורה.
3. עוד נטען בבקשה כי מנורה התחמקה מהעברת הכספים בחוסר תום לב, וכן הועלו טענות כנגד המנהלת המיוחדת הקודמת שלא פנתה בבקשה מתאימה לבית המשפט.
4. עוד הפנה חיר בבקשתו לפסק דין שניתן בה"פ 17942-01-11 שבו נקבע כי זכותו של חיר מכח המחאת הזכויות לקבלת כספים המגיעים לחייב מחברת הפניקס, גוברת על זכותם של מעקלים אשר הטילו עיקול על כספי החייב בחברת הפניקס.
5. בהמשך נטען ללא כל פירוט כי חיר הגיש תביעה משפטית בבית משפט השלום בעכו, וכי בע"א 56101-03-19 הורה ביהמ"ש המחוזי כי מאחר וטרם ניתן הפטר, חיר מנוע מלנקוט הליכים כנגד החייב בבית המשפט, וחיר טען גם לחוסר תום ליבה של מנורה אשר לא דיווחה על הליכי הכינוס ולא פנתה לבית המשפט של פש"ר, וניהלה עימו הליכים ממושכים בבית המשפט.

1. לגופו של עניין טען חיר כי לשון המחאת הזכויות ברורה ואינה טעונה הבהרות, והיא מחייבת צדדים שלישיים כגון מנורה גם אם לא ידעו על קיומה.

1. בנוסף נטען כי מאחר והחייב לא עבד מזה שנים רבות, הפיצוי שנקבע על ידי מנורה הינו אך ורק בגין כאב וסבל והוא אינו כולל מרכיב פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות שהרי החייב מקבל קצבת נכות כללית, ולכן בכל מקרה אין מקום להעברת כספים כלשהם לקופת הכינוס.
2. בנוסף טען חיר כי המחאת הזכות נעשתה לפני הליך הפש"ר, ולפיכך היא גוברת עליו, וחיר הפנה לפסיקה שלפיה המחאת הזכות גורעת את זכות החייב לקבלת פיצויים ממנורה מנכסיו העומדים לחלוקה בין נושיו, ובהתאם לא יכולה להיות לנאמן כל זכות בכספים אלו.
3. עוד נטען כי מדובר בהמחאת זכויות על דרך המכר, אשר תקפה מרגע הינתנה והיא איננה טעונה רישום או דיווח.

1. בנוסף נטען כי הנאמן לא הוכיח כי התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 98 לפקודה שיש בהן כדי להביא לבטלות המחאת הזכויות וכן נטען כי במקרה זה חלות הוראות סעיף 97(ב) לפקודה הפוטרות את הצורך ברישום המחאת הזכויות כתנאי לשמירת תוקפה בהליך פשיטת הרגל.

תגובת הנאמן:

1. בתגובה שהוגשה על ידי הנאמן נטען כי בהמשך לקביעות הברורות שניתנו כבר בשני פסקי דין, לשון המחאת הזכויות ברורה והיא מתייחסת אך ורק לכספים המוחזקים בחברת "הפניקס", ועניינה כאמור לעיל בתאונת דרכים בה נפגע החייב ביום 12.10.96 וכן תביעות עתידיות של בתם של החייבים ואילו הפיצויים במנורה מתייחסים כאמור לתאונה שארעה שנים רבות לאחר מכן, בשנת 2012 (עשר שנים לאחר המחאת הזכות), ולאור כל האמור המחאת הזכויות כלל אינה מתייחסת לכספים במנורה.
2. בנוסף נטען כי המחאת הזכות מוגבלת בסכום ואולם חיר לא טרח לפרט באף אחת בקשותיו, מהו הסכום שכבר שולם לו מכוח המחאת הזכות, ומהו סכום יתרת החוב הנטענת של החייב אליו.

1. בנוסף נטען לחוסר תום לב של חיר אשר העלים מבית המשפט את שני פסקי הדין הקודמים בהן נדחו טענותיו לגופו של עניין, ולאור כל האמור התבקשה דחיית בקשתו תוך חיובו בהוצאות.

תשובת חיר:

1. בתשובת חיר, נעשתה הפנייה לחלקה השני של המחאת הזכויות בה צוין כי המחאת הזכויות הינה גורפת וכוללת כל זכות עתידית וכל תביעה עתידית של החייב, וכן נטען כי למעט סכום זניח שהתקבל מחברת הפניקס, חיר לא קיבל תשלום אחר מהחייב ולפיכך מלוא סכום המחאת הזכויות עומד בעינו.
2. כמו כן הועלו טענות שונות על ידי חיר כנגד תום ליבו של הנאמן אשר כבר אקדים ואציין כי לא מצאתי בהן ממש.

טיעוני הצדדים בדיון:

1. בדיון שהתקיים בפני צויין כי בסך הכל צבור במנורה סך של כ-33,000 ₪, ולאור זאת טען חיר כי הסכום בו מדובר אינו יכול להיות פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות במיוחד שהחייב קיבל כבר קצבת נכות כללית.

1. בנוסף טען חיר כי מדובר בהמחאת זכות ספציפית, והצדדים חזרו על טענותיהם בעניין פרשנות המחאת הזכויות, והחייב הבהיר כי למרות מצוקתו הכלכלית, הוא תומך בבקשת חיר והוא מבקש כי המחאת הזכות תחול על הכספים בחברת מנורה.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין בקשת חיר להידחות, ואין בכוחה של המחאת הזכויות עליה חתמו החייבים בשנת 2002, כדי להקנות לחיר זכות לקבל את כספי הפיצויים הצבורים בחברת מנורה.

1. אקדים ואדגיש כי מצאתי בסיס של ממש לטענות הנאמן ביחס לתום ליבו של חיר, בכל הנוגע לאופן הגשת בקשתו ותוכנה.

1. כפי שפורט לעיל, בקשת חיר הוגשה ביום 8.9.19 ונטען בה כי "עד כה לא ידע המבקש אודות ההליכים המתנהלים בתיק זה...", אלא שמפסק הדין של כב' השופטת זכריה עולה כי טענה זו איננה אמת.
2. כבר בפסק הדין שניתן עוד ביום 28.2.19 (קרוב ל-7 חודשים!!! לפני מועד הגשת הבקשה) צויין מפורשות כי "ביום 18.12.18 (עת שפסק הדין כבר היה מצוי בשלבי כתיבה) הודיע המבקש (חיר, דגש שלי ש.מ.) כי בתיק הכינוס המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה ניתן צו הפטר כנגד המשיבים מספר 34 ו-35 (החייבים, ש.מ.) יצוין כי המשיבים 34-35 לא הודיעו הדברים בעצמם אלא המבקש בלבד".

הנה כי כן לא זו בלבד, שחיר ידע כבר בחודש דצמבר 2018 על הליכי הפש"ר, אלא הוא אף הגיש בעצמו הודעה בעניין לבית המשפט השלום בעכו, ובהתאם הצהרתו לעיל כאמור איננה אמת,ולפיכך בקשתו הוגשה בשיהוי ניכר ללא כל הסבר, ומטעם זה בלבד ניתן היה לדחות את הבקשה על הסף.

1. עוד אקדים ואציין, כי אמנם נכון הוא כי בית משפט המחוזי בחיפה אשר דן בערעור שהוגש על ידי חיר על פסק דינה של כב' השופטת זכריה, סבר כי לא היה מקום למתן פסק הדין לאור קיומו של הליך הפש"ר, אך בפועל הערעור נדחה, ופסק הדין לא בוטל (ראו פסק הדין מיום 9.7.19, נספח ז' לתגובת הנאמן), ובהתאם חיר היה מחויב לציין במסגרת בקשתו את קביעותיו הברורות של פסק הדין ביחס להיקפה של המחאת הזכויות, ואת דחיית טענותיו הן על ידי כב' השופטת זכריה והן על ידי כב' השופטת עופר, אך בפועל חיר בבקשתו למעט ציון לאקוני וערטילאי בדבר קיומו של הליך בבית משפט השלום הוא לא טרח לצרף את פסקי הדין והוא התעלם לחלוטין מקביעות פסקי הדין, זאת בניגוד לחובת בעל דין הפונה בבקשת סעד לבית המשפט להביא בפני בית המשפט את מלוא הרקע העובדתי הרלוונטי.

1. כאמור, די היה בהתנהלותו של חיר כדי להביא לדחיית בקשתו, אך מכל מקום אינני מורה על דחיית הבקשה על הסף, ואדון כעת בבקשתו לגופו של ענין.

המחאת הזכויות

1. כאמור לעיל, בקשת חיר נסמכת על המחאת זכות בלתי חוזרת אשר נחתמה ביום 28.9.02 על ידי החייבים בנוסח כדלקמן:

"המחאת זכות בלתי חוזרת

אנו הח"מ פואד אבו הדיר וחולה, נושאי ת.ז. מס' 027543404, 025819061 ממחים בזאת את מלוא זכויותינו הכספיות מכל מין וסוג שהם בתיק התביעה שהגשנו נ' חב' הביטוח "הפניקס" בגין תאונת דרכים שאירעה לי ביום 12.10.96 לפואד אבו הדיר ובגין תביעה עתידה לבתנו הדיל נ' כל נתבע, ועד לתקרת סכום של 450,250 (ארבע מאות וחמישים אלף ומאתיים וחמישים ₪) שקלים חדשים, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום החתימה על המחאת זכות בלתי חוזרת זו ועד ליום התשלום/פרעון ההמחאה/ביצועה/ביצוע הקיזוז מכל תקבול בתיק התביעה ומורה לבאי כוחי, לעו"ד פואד חיר, כאשר המחאת זכות זו הינה בלתי חוזרת וכוללת גם תיק התביעה של הקטינה הדיל אבו הדיר נ' המדינה/ביה"ח/חב' הביטוח וכל זכות עתידה של הממחה או הדיל הקטינה וכל כספים עתידיים שיתקבלו בתיקי התביעה שלהם בעתיד, ומורים לעו"ד חיר פואד לקזז הסכומים דלעיל ישירות ובאופן בלתי חוזר מכל תקבול עתידי או שטרם התגבש בתיקים דלעיל. ההמחאה הינה בלתי חוזרת בתיקים דלעיל ובכל זכות עתידה או שעשויה להתקבל בתיקים דלעיל ותחול ותחייב כל עו"ד עתיד שיטפל בתיקי התביעות דלעיל חוץ במקום עו"ד חיר פואד, אם בכלל, מבלי כל אישור נוסף ממי מאיתנו, עד לפירעון תקרת הסכום דלעיל כולל הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום חתימת המחאת הזכות ועד ליום התשלום המלא בפועל...."

1. עיון בנוסח המחאת הזכויות מעלה בבירור כי הרישא של המסמך מתייחסת באופן ברור ומפורש לשני עניינים בלבד. האחד, תביעות שעניינן תאונת דרכים שעבר החייב ביום 12.10.96, ותביעה עתידית בעניינה של בתו של החייב הדיל.
2. ובכל זאת טוען חיר כי המחאת הזכות כוללת גם תביעה בגין תאונת דרכים שארעה 10 שנים לאחר חתימת המחאת הזכויות, וזאת לטענתו ניתן ללמוד משילוב המילים לפיהן המחאת הזכות כוללת "גם" את תביעת הקטינה, "וכל זכות עתידה של הממחה או הדיל הקטינה וכל כספים עתידיים שיתקבלו בתיקי התביעה שלהם בעתיד..." וכן "ההמחאה הינה בלתי חוזרת בתיקים דלעיל, ובכל זכות עתידה או שעשוייה להתקבל...".

דחיית טענות חיר על הסף בשל העדר רישום של המחאת הזכויות

1. מאחר ואין מחלוקת על כך שבמועד חתימת החייבים על המחאת הזכויות טרם ארעה התאונה בגינה נצברו הפיצויים לזכות החייב במנורה ,לפיכך על מנת לקבל את טענת חיר שלפיה המחאת הזכויות כוללת גם את הזכות לקבלת כספי הפיצויים מחברת מנורה, עלינו לקבוע כי במסגרת המחאת הזכויות המחו החייבים לחיר כל זכות תביעה עתידית שלהם וכל זכות כספית שלהם באופן גורף , וללא כל הבחנה , ובהתאם מדובר בהמחאת זכות כללית כהגדרתה בסעיף 97(א) לפקודה , וככזו חלה עליה חובת רישום "בזמן ובדרך שנקבעו בתקנות" דהיינו אצל רשם המשכונות (ראו תקנות פשיטת הרגל (סדרי רישום של המחאת זכות) תש"ל- 1970).
2. המחאת הזכויות במקרה שלפנינו לא נרשמה, ובהתאם להוראות סעיף 97 (א) הנ"ל "לא תהיה להמחאה תוקף כלפי הנאמן לענין הזכויות שלא נפרעו לפני תחילת פשיטת הרגל...".
3. בענין זה טען חיר כי מדובר בהמחאת זכות ספציפית עליה חלות הוראות סעיף 97(ב) לפקודה לפיהן חובת הרישום של המחאת הזכויות לא תחול "...על המחאת זכויות כלפי חייבים שפורטו בהמחאה ושזמן פרעונן חל בשעת ההמחאה , או לפניה , או זכויות קיימות או עתידות לבוא לפי חוזים שפורטו בהמחאה או המחאת זכויות הכלולה בהעברת עסק בתום –לב ובתמורה".
4. בשים לב לכך שהחלופה הראשונה על פי הסעיף מחייבת ציון של החייב , ומועד פרעון של הזכות ושני תנאים אלו לא התקיימו במקרה שלפנינו החלופה הרלבנטית היחידה הינה החלופה שעניינה "זכויות עתידות לבוא" .
5. עפ"י לשון החלופה השנייה עניינה בחוזים בלבד ולא בזכות תביעה נזיקית ואולם כבר הובעה הדעה בפסיקה שאליה אני מצטרף שלפיה אין מקום לפרשנות דווקנית של הסעיף ובהתאם ניתן לכלול בחלופה השנייה גם זכויות תביעה עתידיות שאינן נובעות מחוזה.(ראו פש"ר 2178/04 בש"א 15643/06 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד חנית נוב ואח' (12.2.2007 ,פסקה 7 ) ,פש"ר 25846-04-12 תורג'מן נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' (6.11.16 ,פסקה 17 ואילך)(להלן-"ענין תורג'מן").
6. אלא שבכך אין כדי לסייע לחיר מאחר ובכל מקרה נדרש כי זכות התביעה המומחית תצוין באופן ספציפי ומפורט בהמחאת הזכויות, מה שלא ניתן כמובן למצוא במקרה שלפנינו מאחר וכאמור במועד חתימת המחאת הזכויות זכות הפיצויים ממנורה טרם "נולדה", ושימוש במונחים כללים כגון "זכויות עתידות לבוא " או"כל כספים עתידיים" אינם ממלאים אחר דרישת הציון המפורש והפירוט הנדרש בסעיף , וכפי שנקבע בפסיקה יש ליתן פרשנות מצמצמת לחריגים לחובת הרישום המפורטים בסעיף 97(ב) לפקודה, ובהתאם יש להחמיר בדרישת הפירוט של זכויות התביעה המומחות על מנת שכתב המחאת הזכויות יחשב כהמחאת זכות ספציפית שאינה טעונה רישום .(ראה "ענין תורג'מן", פסקה 20 והאסמכתאות המפורטות שם).
7. לפיכך ולאור האמור , חלה על המחאת הזכויות חובת רישום ובהעדר רישום כאמור , אין לה תוקף כלפי הנאמן ובהתאם דין הבקשה להידחות גם אם תתקבלנה כל טענות חיר ביחס להיקף המחאת הזכויות.

כתב המחאת הזכויות אינו יכול לכלול את זכות התביעה בגין תאונה משנת 2012

1. בבחינת למעלה מהדרוש , אציין כי גם לגופו של ענין לא ניתן לקבל את טענות חיר, ראשית מהטעם שלעמדתי קיים ספק משפטי של ממש האם ניתן להמחות על פי חוק המחאת חיובים תשכ"ט-1969 (להלן-"חוק המחאת חיובים") , זכות משפטית שלא "נולדה" כלל במועד ההמחאה.
2. בסעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים נקבע כי "זכותו של נושה , לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב....".
3. אלא שכפי שמבהיר ש.לרנר בספרו "המחאת חיובים"(2002 )עמ' 183(להלן-"לרנר") "השאלה המרכזית בסוגיה היא,אם ניתן להמחות זכות עתידה במובן הראשון, קרי – אם ניתן להמחות זכות לפני שנוצר יחס משפטי מחייב בין הממחה לבין חייב מוגדר...".
4. בענין זה מפנה לרנר לע"א 263/70 בנק ליצוא בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד כד(2) 672,675 שם נקבע כי להמחאת זכות יש תוקף "אם החוב מבוסס על חוזה שהיה קיים בעת ההעברה , להבדיל ממקרים בהם קיים רק סיכוי לקבלת כספים..." ,ויצוין כי פסק הדין ניתן על בסיס הדין אשר קדם לחוק המחאת חיובים , אך לרנר מפנה לפסיקה וספרות מהם משתמע כי ההלכה האמורה נותרה בעינה גם לאחר חקיקתו של חוק המחאת חיובים.
5. במקרה שלפנינו , במועד חתימת כתב המחאת הזכויות , לא ניתן היה להצביע אפילו על סיכוי לקבלת כספים ממנורה שהרי התאונה בגינה צמחה הזכות לפיצוי טרם ארעה כלל , ולפיכך אני סבור כי החייב לא היה יכול משפטית להמחות זכות זו שטרם באה לעולם.
6. בענין זה אפנה רק לטיעוני ב"כ חיר (סעיף 19 לתגובת חיר ) שם נטען:" לא יכול להיות חולק כי במקרה זה מדובר בהמחאת זכות על דרך המכר , כך שמשעה שבה המחתה הזכות , הרי שמעת עריכת המסמך נגרעה היא ממסת נכסי הטוענת שממילא אינה יכולה לשעבדה", וטיעון זה עולה בקנה אחד עם מהותה של המחאת זכות לגביה הובהר בפסיקה כי "המחאה של זכות היא העברה של זכות הקנין באותה זכות לנמחה ...כאשר מדברים על המחאה על דרך המכר הכוונה היא להמחאה המעבירה את זכות הקנין במלואה "(דגש במקור ש.מ )(ע"א 7281/15 קופאס פיננס (ישראל) בע"מ נ' אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ (22.5.18,פסקה 30)).
7. כל העקרונות לעיל , אינם מתקיימים במקרה שלפנינו שבו במועד המחאת הזכויות , לא הייתה קיימת לחייב זכות כלשהי ואף לא סיכוי בעל היתכנות ממשית לקבלת פיצוי מחברת מנורה , וממילא גם לא הייתה לחייב אפשרות להקנות לחיר את הבעלות בזכות זו , ובהתאם לא נגרעה זכות זו מנכסי החייב , ומשהחל הליך הפש"ר היא נותרה נכס מנכסי החייב העומד כעקרון לחלוקה בין נושיו.
8. להשלמת התמונה יצוין כי לעמדתו של לרנר , יש מקום בנסיבות מסוימות לאפשר גם המחאת זכות של זכות שטרם נולדה , ואף ניתן להצביע על אמירות כאלו או אחרות בפסיקה התומכות בעמדה זו (ראו סקירה מפורטת בנושא בת"א(פ"ת)4964/08 עדי הל נ' מירי הרמלך (29.8.12,עמ' 14 ואילך) , אך בכל מקרה מדובר בנסיבות בהן ניתן להצביע על סיכוי ממשי להתגבשות זכות עתידית לקבלת כספים, זאת בשונה מהמקרה שלפנינו שבו במועד המחאת הזכויות לא היה קיימת ממשות כלשהי להתגבשותה של זכות לקבלת פיצוי ממנורה., ובהתאם וגם מטעם זה אינני סבור כי ניתן לכלול בהמחאת הזכויות את זכות התביעה והזכות לקבלת פיצוי ש"נולדה" 10 שנים מאוחר יותר.
9. בנוסף לכל האמור אני מצטרף למסקנה אליה הגיעו הן כבוד השופטת דנה עופר (סעיפים 6-11 לפסק הדין בה"פ 36521-12-15 שצורף כנספח לתגובת הנאמן ) והן כבוד השופטת אביגיל זכריה (ראה סעיף 7 לעיל) לפיה מהותו , תוכנו ולשונו של כתב המחאת הזכויות מובילים למסקנה הברורה כי המחאת הזכויות עוסקת אך ורק בשני העניינים המנויים בה (תאונת דרכים מיום 12.10.96 ותביעה עתידית של בתם של החייבים), וגם הביטויים הכוללניים יותר כגון "כל זכות עתידה" אף הם נאמרו בהקשר הספציפי של שני העניינים הנ"ל.
10. בהקשר זה אציין כי הפניתי בסעיף 35 לעיל, לציטוט שהובא על ידי ב"כ חיר בתמיכה לטענותיו מתוך המחאת הזכויות ובו המילים"...ההמחאה הינה בלתי חוזרת בתיקים דלעיל ובכל זכות עתידה או שעשויה להתקבל...", אלא שב"כ חיר "שכח" להשלים את הציטוט הכולל את המילים "בתיקים דלעיל" , באופן המבהיר כי גם הביטוי "בכל זכות עתידה" עניינו מוגבל לשני העניינים נשוא המחאת הזכויות.
11. סיכומו של דבר , לאור כל הנימוקים לעיל , אני מורה על דחיית בקשת חיר ואני קובע כי אין להמחאת הזכויות תוקף כלפי הנאמן .
12. ויודגש כי אין בקביעתי זו כדי להוות קביעה או הכרעה בשאלה האם כספי הפיצויים כוללים מרכיב של פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות , והנאמן נדרש להשלים את הבירור בנושא מול מנורה ולהגיש בקשה מתאימה עד ליום 31.10.2020 , ולחייב שמורות כל טענותיו בהקשר זה.
13. לנוכח הפגמים בהתנהלותו הדיונית של חיר עליהם הצבעתי לעיל , אני מחייב את חיר לשאת בהוצאות הנאמן בסך של 5,000 ₪ וככל שהסכום האמור לא ישולם בתוך 30 יום מהיום הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד תשלומו בפועל.

ניתנה היום, ה' תשרי תשפ"א, 23 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.