מבוא

1. התובע נפגע בתאונה שאירעה ביום 10.10.14 בשעה שניגש לעמדת המזון בחדר האוכל שנמצא בבית המלון של הנתבעת.
2. על פי המתואר בכתב התביעה, החליק התובע ונפל בגין כתם שמנוי שהיה על הרצפה. לאחר שנפל נחבל התובע ביד שמאל ובראשו, מכנסיו נקרעו והאוכל שהחזיק בידו נשפך על בגדיו. הנוכחים במקום סייעו לו לעמוד על רגליו, ולאחר מספר דקות הגיע עובד ניקיון, שטף את האזור והניח שלט אזהרה. התובע שב לחדרו ולאחר מכן נבדק בידי נציגי בית המלון אשר הציעו לו להתפנות לבית החולים באמצעות אמבולנס, אך הוא סירב לעשות כן.
3. הנתבעת היא חברה המנהלת רשת של בתי מלון וביניהם מלון סיאסטה באילת (להלן: "בית המלון"), שבחדר האוכל שלו אירעה התאונה.
4. התובע עתר לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו לטענתו, בגין מכנסיו הקרועים והחולצה המוכתמת ובגין עוגמת נפש.

טענות הצדדים

1. לטענת התובע אירעה התאונה בשל רשלנות של בית המלון, שלא הקפיד לנקות אחרי הסועדים באזור עמדות האוכל ולא הציב מנקה שינקה כתמי שמן בעת הגשת המזון; עוד טען כי בית המלון לא הניח שלט המזהיר את הסועדים מסכנת שמן על המרצפות.
2. התובע לא צירף חוות דעת בתחום הרפואה על מנת להוכיח את נזקיו. וביום הדיון אישר התובע שאין לו מסמכים רפואיים אף לא צילום של הפצעים שנגרמו לו לטענתו בראש.
3. הנתבעת טענה מנגד כי לא מוטלת עליה אחריות כלשהי ,שכן לעיתים אנשים מועדים ללא סיבה. עוד טענה כי לא נגרמו לתובע נזקים שיש לפצותו בגינם. הנתבעת הוסיפה כי חרף בקשותיה - לא צירף התובע אישורים רפואיים המעידים על פציעותיו הנטענות, אף לא תיעוד בדבר עלות המכנסיים שנקרעו כתוצאה מהנפילה.

אשר לנסיבות התאונה טענה הנתבעת כי על רצפת חדר האוכל לא היה שמן שגרם לתובע להחליק, ובסמוך לעמדת השתייה כלל לא מוגש מזון ועל כן אין כל סיבה להימצאות כתם שמן על הרצפה. עוד הוסיפה כי לאחר שהתובע החליק הוא טופל מידית על ידי המנהל התורן של בית המלון ועל ידי מגיש העזרה הראשונה. על אף שלא היו לתובע פציעות נראות לעין הוצע לו להתפנות לבית החולים ואולם הוא סרב לעשות כן וחזר לסעוד עם משפחתו מבלי שהתלונן על כאבים או בעיות נוספות ביתרת חופשתו בבית המלון.

1. הנתבעת ציינה כי לאחר שהתובע החליק ניקה עובד הניקיון, אשר נמצא דרך קבע באזור חדר האוכל, את שאריות האוכל שנשפכו והציב שלט בדבר סכנת החלקה.

הראיות

ראיות התובע

1. התובע פירט בעדותו את נסיבות התאונה כדלקמן: "הלכתי בתוך חדר האוכל לארוחת ערב ביום שישי... ההגשה של האוכל ממשיך בצד ימין, ובצד יש משקאות שאפשר לקחת. משמאל לפני הקיר, שגם יש אוכל, שמו עוד עמדה של מזון, כי זה היה ערב חג סוכות... הלכתי בצורה רגילה עם צלחות בידיים, לקחתי אוכל ושמתי ביד, לוקחים צלחות ומניחים בצד, כשהגעתי לקטע של האוכל, החלקתי, עשיתי שפגט, הרגליים שלי נפתחו, האוכל שהיה לי בידיים נשפך עלי. החלקתי אחורה, נפלתי על הגב, עם היד השמאלית בלמתי. אחת מהצלחות נשברה, אחת עפה עלי, ומהנפילה גם את הראש דפקתי ברצפה. באו אנשים והרימו אותי מהרצפה... החלקתי כי היה משהו שומני על הרצפה. הלכתי בצורה כזו, כשהנחתי את הרגל היא לא נעצרה אלא החליקה ואז נפלתי לאחור" (עמ' 1 שורות 11-22).
2. התובע הגיש תמונות של החולצה המוכתמת והמכנסיים הקרועים והעתק מבקשות הפיצוי ששלח למלון.

ראיות הנתבעת

1. במהלך הדיון טען נציג הנתבעת כי ביום האירוע ניגש אל התובע מפקח תורן והתובע התבקש למלא טפסים. התובע הגיע רק יום למחרת האירוע ומילא טופס הצהרת תובע.
2. הנתבעת הציגה בדיון את המסמכים הבאים:

• טופס סירוב פינוי למיון – החתום על ידי התובע ועל ידי עובד המלון. בטופס מצהיר התובע כי הוא מסרב "להתפנות לבי"ח לצורך בדיקה במחלקת מיון על אף המלצת הממונה מטעם המלון".
• טופס הצהרת אורח – מיום 11.10.14 החתום על ידי התובע. בטופס מצהיר התובע כי "אתמול ערב שבת ארוחת ערב בשעה בערך 20:00 נכנסתי לאוכל ולקידוש היה לי צלחת ביד וניגשתי לכיוון השתייה לעמדת בופה של האוכל והחלקתי לפתע היה שומן וחלק על הריצפה. נגרם לי נזק בנפילה מכה בראשי מאחור וביד שמאל נחבלתי וירד לי דם. נגרם לי גם נזק ברכוש הג'ינס מכנס שלי נקרע וכתמים והחולצה כולה כתמים של שמן ואוכל שנשפך עלי. האורחים בחדר האוכל הרימו אותי וסייעו לי לקום ואז בא מנקה לנקות ושם שלט אזהרה. ואלירן המנהל מלון בא לראות מה קרה וגם מיטל קב"ט".
• דו"ח פציעה- מיום 12.10.14 החתום על ידי הקבט"ית קרן. בדו"ח פורט כי תאריך הפציעה הוא 11.10.14 ומקום הפציעה – חדר האוכל. בחלק של תיאור המקרה לטענת האורח נכתב: "אתמול בשעה 20:00 בערך נכנסתי לאכול החזקתי צלחת ביד וניגשתי לכיוון העמדה ליד השתייה שיש בה אוכל ולפתע החלקתי אשר היה שמן על הרצפה קיבלתי מכה בראש מאחור וירד לי דם ביד שמאל". בחלק של תיאור הפציעה צוין : "חתך קטן ביד שמאל ומכה בראש". עוד צוין כי הקב"ט המליצה לו לגשת לבית חולים. בחלק של ביקור הקב"ט במקום האירוע פורט כי "בבדיקה עם המנהל... אלירן הוא מסר שהגיע אחרי המקרה וראה משולש. לא היה שמן על הרצפה". בחלק של הערות הקב"ט פורט כי "הקבט"ית מיטל הגיעה לראות מה קרה אחרי שאישתו באה לספר לה את המקרה תוך כדי שהיא צוחקת על הסיפור. האורח ירד למטה אחרי שהחליף בגדים ואמר לה שהוא ימלא איתה את הדוח יותר מאוחר ומאז לא חזר. לטענת אלירן מנהל תורן הוא ראה את הנפילה של האורח לא היה שמן על הרצפה ונקרע לאורח הג'ינס מהנפילה".

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, ושמעתי את הראיות וטיעוני הצדדים, מצאתי שיש לקבל את התביעה באופן חלקי.
2. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהתובע מעד ונפל בחדר האוכל של בית המלון. המחלוקת הינה בשאלת האחריות של בית המלון ובשאלת הנזק.
3. כידוע, אחריותו של בית המלון כלפי האורחים הבאים בשעריו אינה אחריות מוחלטת, ולפיכך עצם נפילתו של התובע בחדר האוכל אינה מעידה על כך שבית המלון התרשל כלפי התובע, באופן המחייב את בית המלון בנזקיו.
4. לטענתו של התובע עילת נפילתו הייתה כתם שמן שהיה על גבי הרצפה. אף שלדבריו של התובע היו בני משפחתו, לרבות אשתו וחמותו, עדים לאירוע, הוא לא זימן איש מהם למתן עדות בדיון שהתקיים בפני, על מנת לתמוך בגרסתו. חרף זאת מצאתי שיש לאמץ את גרסתו של התובע בדבר החלקה על כתם שמנוני בין היתר כיון שהיא מתיישבת עם אופן הנפילה שתיאר, ואשר לא הוכחש על ידי נציגי הנתבעת, שאחד מעובדיה היה עד לנפילה (על פי הרישומים). אמנם על פי רישומי בית המלון אשר הוגשו במהלך הדיון, לאחר מעידתו של התובע בדק אחד העובדים את מקום הנפילה ולא מצא סימני כתם שמנוני על הרצפה, ואולם אין זה בלתי נמנע שנוכח צורת מעידתו של התובע נספג כתם השמן שהיה על הרצפה בבגדיו של התובע בעת נפילתו.
5. עצם קיומו של כתם שמן על רצפת חדר האוכל אינו מקים בהכרח אחריות, שכן אין זה בלתי נמנע כי ייוותר על רצפת חדר האוכל כתם שמנוני או שארית מזון, כתוצאה משימוש של אחד האורחים האחרים בחדר האוכל, מבלי שעובד הניקיון הנמצא במקום יראה אותו ויספיק לנקותו. השאלה הנשאלת הינה האם נקט בית המלון בכל האמצעים למניעת מעידה בחדר האוכל על שאריות מזון.
6. ניתן היה ללמוד מדברי הצדדים כי בחדר האוכל נמצא עובד ניקיון קבוע, ואכן כפי שעולה גם מגרסתו של התובע, מיד לאחר מעידתו הגיע עובד הניקיון למקום, הציב שלט אזהרה וניקה את שאריות המזון שנפלו על הרצפה בעקבות המעידה. יחד עם זאת נציג בית המלון לא הבהיר במהלך הדיון מהם סדרי עבודתו של פועל הניקיון בחדר האוכל, באיזו תדירות בודק עובד הניקיון את מצב הרצפה ומנקה אותה תוך כדי הארוחות, במיוחד סביב דוכני המזון, האם נוכח מספר האורחים די במספר עובדי הניקיון המוצבים במקום במהלך הארוחות, והאם קיימים אמצעים נוספים לשם מניעת ההחלקה על שאריות מזון שמנוניות. בנסיבות האמורות מצאתי שקיימת אחריות.
7. לא למותר לציין כי לצד אחריותו של בית המלון, מוטלת גם על התובע החובה להיות זהיר בחדר אוכל, ולא להתעלם מהאפשרות שהאורח שלפניו, אולי גם בן משפחתו, טפטף בשוגג על הרצפה שאריות מזון מצלחתו, ועל כן מוטל עליו להביט היטב על מה הוא דורך.
8. אשר לנזק, עולה מהראיות כי לאחר האירוע החליף התובע את בגדיו והמשיך בארוחתו, ומאוחר יותר המשיך גם בחופשתו. התובע סירב להתפנות לחדר מיון, ולא נזקק לטיפול רפואי גם לאחר מכן, אף שטען להימשכותם של הכאבים. לדבריו של התובע נגרם נזק לבגדיו, והוא אף הציג תצלומים המעידים על נזק מסוים, במיוחד למכנסיו שנקרעו.
9. לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים, לרבות אשם תורם והיקף הנזקים שנגרמו לתובע, אני פוסקת לתובע פיצוי כולל בסכום של 2,500 ₪.

סוף דבר

1. אשר על כן הנתבעת תשלם לתובע סכום של 2,500 ₪ בתוך 30 ימים.
2. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ה, 08 יולי 2015, בהעדר הצדדים.