הנתבע, עורך-דין במקצועו, ייצג את התובע בעניינים שונים. התובע טוען כי הנתבע גבה ממנו שכר טרחה שלא כדין ובניגוד למוסכם בין הצדדים. לפיכך, הגיש התובע תביעה כספית כנגד הנתבע, בעתירה לחייבו בתשלום סכום של 52,162 ₪. הנתבע מכחיש את טענות התובע ומפנה להוראות ההסכם כפי שנכרת בין הצדדים.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. בשנת 2005 נפגע התובע בעינו וספג נכות שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). במהלך שנת 2008 הופסק תשלום קצבת הנכות לתובע עקב חובות שצבר כלפי המל"ל. בשנת 2007 הגיש התובע תביעה נזיקית בגין נכותו (ת.א. 255/07). לטענת התובע, הוא שכר את שירותיו המקצועיים של הנתבע, על מנת שייצגו באותה תביעה נזיקית. הסכם שכר טרחה כפי שנכרת בין הצדדים נחתם ביום 6.9.09 וצורף כנספח ג' לכתב התביעה (להלן: "ההסכם") .

2. כעבור מספר ימים, שב התובע למשרד הנתבע וביקש לשנות את הוראת סעיף 5 להסכם, כך שהוצאות שתפסקנה לטובתו לא תהיינה חלק משכר טרחתו של הנתבע. הנתבע הסכים לבקשת התובע ונמחק החלק הרלוונטי מסעיף 5 להסכם. באותו מעמד, שוחחו הצדדים בהקשר להיעדר קבלת התובע תשלומים מאת המל"ל וסוכם כי הנתבע יטפל אף בעניין זה. הסכמתם עלתה על הכתב והוספה בכתב ידו של הנתבע בסעיף 1 להסכם. עיקר טענת התובע הוא כי הנתבע הבטיח לו שלא ידרוש תשלום שכר טרחה עבור הטיפול מול המל"ל.

3. ביום 14.1.10 נחתם הסדר תשלומים חדש בין התובע לבין המל"ל בסיועו של הנתבע. לגישת התובע, בניגוד למוסכם בין הצדדים, קיזז הנתבע סכום של 46,983 ₪ בגין הטיפול מול המל"ל מהכספים שהתקבלו במשרדו בגין התביעה הנזיקית.

4. ביום 22.2.11 קיבל התובע מכתב מאת הנתבע, המפרט את גובה הסכום שהתקבל במשרדו בגין התביעה הנזיקית. בסעיף 7 למכתב זה, בוארו הסכומים שהנתבע קיזז בעבור שכר טרחתו, בסכום כולל של 102,333 ₪ ובכלל זה, הסכום מושא המחלוקת - 46,983 ₪ שנקשר לטיפול למול המל"ל. זאת, בהקשר לתשלומים שהתובע קיבל ולתשלומים מעותדים שהתובע צפוי לקבל עד הגיעו לגיל פרישה (ר' נספח ח' לכתב התביעה).

5. לטענת התובע, הנתבע הטעה אותו כאשר טען כי לא יגבה שכר טרחה בגין הטיפול למול המל"ל ופעל אחרת. נטען כי הנתבע לא ביצע כל טיפול בעניינו של התובע למול המל"ל, למעט שליחת שלושה מכתבים וליווי התובע ביום 14.1.10 עת חתם על הסדר תשלומים חדש עם המל"ל לשם קבלת הקצבה החודשית. מובהר כי עוד עובר לחתימה על ההסכם, נקבעה לתובע קצבת נכות לצמיתות והסדר התשלומים מיום 14.1.10 נעשה לאחר הליכים שניהל התובע עצמו בבית הדין לעבודה, להם הנתבע לא היה שותף.

6. בנוסף, התובע טוען כי הנתבע הפר את חובת הנאמנות המוטלת עליו, עת גבה סכום מהוון מקצבת הנכות, חרף איסור לעשות זאת ובהתחשב בכך שההסכם אינו מציין אפשרות שכזו באופן ברור וחד-משמעי.

7. מכל אלו, עותר התובע לחייב את הנתבע להשיב לו את הסכום שגבה בקשר למל"ל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין.

8. הנתבע מכחיש את טענות התובע, טוען להעדר עילה ולחילופין, להיות התביעה קנטרנית וטורדנית, המהווה ניצול לרעה של הליכי משפט. לגישת הנתבע, התובע מנסה לזכות בהנחה משכר הטרחה המגיע לו, תוך ניסיון להפעיל לחץ בלתי ראוי לשם קבלת כספים עליהם סוכם מראש ובכתב בגדר ההסכם.

9. מובהר כי ההסכם בחתימת התובע קבע את שיעור שכר טרחתו של הנתבע ואת זכותו לקזזו מכל סכום שיגיע למשרדו. נטען כי התובע חתם על ההסכם לאחר שקרא את תוכנו והבינו היטב ולראיה, מופנית שימת הלב למחיקות ולתוספות שעל גבי ההסכם, כבקשות התובע. עוד נטען, כי התובע אינו תמים כפי שהוא מבקש להצטייר והודגשו גילו המבוגר וניסיונו הרב, כמי שעבד כעצמאי, ניהל עסק ומבין את משמעותה של חתימה על הסכם.

10. הנתבע מוסיף ומכחיש את טענות התובע כי הטיפול מול מל"ל נעשה על ידי התובע עצמו וטוען למעורבותו הבלעדית בנושא, למעט נוכחות התובע בפגישות עם נציגי המל"ל. כך, מובהר כיצד נפגש הנתבע ביום 15.12.09 עם מנהל מחלקת הגבייה במל"ל, ניהל משא ומתן ממושך והשיג מתווה להסדר סופי ומשופר של חוב התובע למל"ל.

11. עוד נטען, כי אין ממש בטענה לגביית שכר טרחה לא ראוי, הן משום חתימת התובע על ההסכם והן לנוכח שביעות רצונו מתוצאות הטיפול בעניינו. מודגש כי שכר הטרחה שנקבע כאחוזים מהתוצאה, אינו מהווה נגזרת של היקף העבודה שהושקעה בתיק וכי התובע נהנה מפרי עמלו של הנתבע ועתה הוא מבקש לחזור בו מהסכמה מפורשת בכתב, באופן המהווה פגיעה באינטרס ההסתמכות של הנתבע.

12. הנתבע מוסיף, כי יש לדחות התביעה אף משיקולי צדק ולחילופין, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט וסובר כי התנהלות התובע מגלה ויתור על תביעתו, לאחר שהוגשה בשיהוי של למעלה מ- 4 שנים ממועד התגבשות ידיעתו אודות גביית שכר הטרחה. עוד נטען, כי אם יוחלט על השבת סכום מסוים שנגבה כשכר טרחה מתוך סכום מהוון, יש להפחית מסכום ההשבה את הסכומים ששולמו לתובע בפועל.

דיון והכרעה

13. התובע ייצג את עצמו ומסר את גרסתו לפרוטוקול הדיון. מטעם הנתבע העידו הוא עצמו וכן שותפו – עו"ד ירון שמעון.

14. כעת, אני נדרש להכרעה בשאלות שבמחלוקת – האם אכן הובטח לנתבע כי הטיפול למול המל"ל ייעשה ללא שכר טרחה. ככל שהתשובה לשאלה זו תהא שלילית, יש להכריע בשאלה מהו שיעור שכר הטרחה בו יש לחייב את התובע בנסיבות העניין.

15. לאחר עיון בטענות הצדדים והתרשמות ממכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה. שוכנעתי כי לא הוסכם בין הצדדים שטיפול הנתבע למול מל"ל ייעשה חינם אין כסף, אך התרשמתי כי הסכום שנגבה בהקשר זה אינו תואם את מכלול הנסיבות. להלן אפרט את הנימוקים למסקנתי זו.

16. דחיתי את טענתו המרכזית של התובע לפיה הוטעה על ידי הנתבע בנוגע לגביית שכר טרחתו עבור הטיפול במל"ל.

17. התובע מפנה לשני נוסחים של ההסכם (ר' נספחים ג' ו – ד' לכתב התביעה). האחד, עם קו מחיקה בסעיף 5 לכתוב תחתיו: "הוצאות שייפסקו לטובת הלקוח בהליכי הביניים בבית המשפט ישולמו לעוה"ד בנוסף לשכר הטרחה הנ"ל". השני, עם תוספות בסעיפים 1-2 בכתב ידו של הנתבע ובצדן חתימת הצדדים להסכם. אין ליד החתימות תאריך השינויים כפי שהוכנסו בהסכם.

18. הוראת סעיף 1 להסכם מגדירה את מסגרת הייצוג של הנתבע. במקור היה מודפס: "עוה"ד ייצגו את הלקוח בעניין תאונה מיום 27.7.05, ת"א (ראשל"צ) 255/07". בהמשך, נוסף לסעיף זה בכתב ידו של הנתבע: "לרבות ייצוג במוסד לביטוח לאומי – נכות כללית".

19. שוכנעתי כי התובע לא עמד בנטל החל עליו להוכיח כי אכן הוסכם בין הצדדים שיקבל טיפול משפטי למול המל"ל ללא כל עלות. התרשמתי כי התובע הבין היטב את הוראות סעיף 1 להסכם, הכוללות את ייצוגו על ידי הנתבע למול המל"ל. למצער כך, לנוכח מבוקשו למחוק את הסיפא להוראת סעיף 5 להסכם ולהוסיף שירותים משפטיים בגדר השינוי שהוכנס בסעיף 1 להסכם. בקשות התובע לערוך שינויים בהסכם, מלמדות על בקיאותו ועל מעורבותו בפרטי ההסכם. לו אכן, כטענתו, הנתבע הבטיח לו שיינתן לו שירות משפטי ללא עלות בהקשר למל"ל, ברי כי היה דורש את העלאת המוסכם ביניהם בעניין אלי כתב. לו אכן, כטענתו, ביקש מהתובע רק "מילה פה מילה שם", לא היה כל צורך בשינוי שנערך בסעיף 1 להסכם. משבקשת התובע לקבל טיפול בענייני המל"ל הוספה על גבי ההסכם, היה עליו לוודא בכתובים שייעוץ זה יינתן ללא תמורה.

20. בנוסף, דומה כי אין זו הפעם הראשונה בה נחשף התובע להתקשרות בעניין ייצוג משפטי, כך שאין לחשוש שמא לא הכיר זירה זו. התרשמתי כי התובע אינו חסר ניסיון בנושא קודם להגעתו למשרדי הנתבע. גם התרשמותי מאישיות התובע במהלך הדיון, מעלה כי הוא דואג לעמוד על כל פרט ופרט הקשור בו, באופן שאינו תומך בגרסתו.

21. מכל הטעמים לעיל לא מצאתי כל הטעיה בהתקשרות בין התובע לבין הנתבע ושוכנעתי כי הוראות ההסכם בהקשר להיקף הייצוג של הנתבע היו מובנות ובהירות לתובע.

22. כעת, נותר לדון בטענת התובע אשר לגובה שכר הטרחה שגבה ממנו הנתבע בהקשר למל"ל, בסכום של 46,983 ₪. מצאתי ממש בטענת התובע לפסול בהתנהלות הנתבע, בעצם העובדה כי נגבה ממנו סכום מהוון מקצבת הנכות בעבור תשלומים עתידיים, מבלי שעניין זה צוין במפורש בהסכם.

23. הוראת סעיף 2 להסכם מגדירה את היקף שכר הטרחה לו יהא זכאי הנתבע. במקור היה מודפס: "שכ"ט עו"ד יהיה בשיעור 20% בתוספת מע"מ מכל סכום שייפסק לטובת הלקוח בכל שלב של הטיפול ומכל מקור, אך לא פחות מ- 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. אם ישולם סכום כלשהו ישירות לידי הלקוח, מתחייב הלקוח לשלם לעוה"ד שכ"ט כאמור בתוך 14 יום מהיום שקיבל את התשלום. בכל מקרה שכר הטרחה ישולם בסוף הטיפול המשפטי ע"י עוה"ד". בהמשך, נוספה לסעיף זה בכתב ידו של הנתבע אך התוספת, לפיה: "שכ"ט באחוזים אינו כולל הוצאות משפט".

24. עיון בהוראת סעיף 2 להסכם, מקשה על איתור הסכמות מפורשות בין הצדדים לעניין שכר הטרחה שהוסכם ביניהם בכל הקשור לטיפול מול המל"ל. קיים קושי בהחלת הוראת סעיף 2 להסכם גם לעניין טיפול זה ובעיקר בכל הקשור לגביית שכר הטרחה המהוון בגין תשלומים מעותדים. הנתבע, עורך ההסכם ומעצבו, לא מצא לנכון לציין מפורשות ליד סעיף 2 האמור כי שיעור שכר הטרחה, כפי שהוסכם, נכון גם לעניין הטיפול למול המל"ל ובעיקר, לא דאג כי אותו סעיף יתכתב עם ההסברים המפורטים שבמכתבו המאוחר - נספח ח' לכתב התביעה מיום 22.2.11. שם, טרח הנתבע ופירט את התחשיב שערך, בזו הלשון: "בעקבות החתימה על הסדר התשלומים שב המוסד לביטוח לאומי לשלם לך גמלאות נכות כללית, בסך ל כ- 1,500 ₪ לחודש. לפיכך, הנך צפוי לקבל עד גיל 67 סך של 202,512 ₪ - סכום זה הינו מהוון, לאחר ניכוי חוב העבר (אשר נפרס ל- 80 תשלומים). על אף האמור בהסכם בינינו, גבינו שכ"ט בעניין הטיפול מול הביטוח הלאומי אך ורק ביחס לסכומים שקיבלת ואתה צפוי לקבל בפועל (בניכוי חובות העבר, ולאחר ההיוון) ועד גיל הפרישה בלבד, ולא בהתאם לסכום שנקבע בפסק הדין על פי חוות דעת האקטוארית".

25. נוסח הוראת סעיף 2 להסכם מתייחס לכספים שיפסקו לטובת התובע במהלך הטיפול המשפטי. אף שמצוין כי המדובר בכספים שיפסקו "מכל מקור", אין כל התייחסות לתשלום מהוון מכספים שיתקבלו בידיו מהמל"ל עד לגיל פרישה. נחזה כי במועד עריכת ההסכם דובר בתשלום שכר טרחה מכספים שהתובע יזכה בהם בתביעה הנזיקית ולא בכספים עתידיים שיתקבלו מהמל"ל. גם כותרת ההסכם נותרה בעינה: "הסכם ייצוג ושכר טרחה – תביעה". על מנת להסיר כל ספק ממערכת היחסים החוזית שבין הצדדים, מצופה וראוי היה כי הסברי הנתבע בסיכומיו, לפיהם הובהר לתובע יותר מפעם אחת מה יכלול הייצוג ועל מה הוא ישלם שכר טרחה, היו עולים אלי כתב מפורש וברור בגוף ההסכם עצמו, כפי שעלו במכתבו האמור (ר' סעיף 14 לסיכומי הנתבע).

26. לא מצאתי די בתשובת הנתבע לשאלת התובע כי הבטיח לו שנוסח ההסכם המקורי הוא הקובע: "אני מפנה לטענותיי בכתב ההגנה, אני מציג את ההסכם המקורי עם התוספות שעליו גם חתימות התובע והתשובה היא לא" (ר' פרו' עמ' 5, שו' 11-17). אף ששוכנעתי כי התובע לא הוטעה על ידי הנתבע בהקשר להיקף הייצוג, אין בכך כדי לגרוע מהתרשמותי שהסברו של הנתבע אינו מספק. במיוחד כך, שעה שנטלי הראייה והפירוט מוטלים לפתחו, כמי שקיזז מכספי התובע.

גרסת שותפו של הנתבע - עו"ד שמעון אינה מרפאה את החסר בהקשר זה. שהופנה על ידי בית המשפט לטענת התובע כי הובטח לו טיפול "מילה פה מילה שם" ללא עלות, השיב: "...ברגע שהוא מבקש ייצוג ואומרים לו שזה שכר הטרחה ומעלים את זה על הכתב ומסכים לכך וחותם, זה ממש לא תואם את מה שהתובע אומר..." (ר' פרו' עמ' 7, שו' 14-19). גם הסבר זה אינו מתיישב עם החסר בהוראת סעיף 2 להסכם, שאינה כוללת תוספת מתבקשת נסיבות לעניין תשלום שכר טרחה מהוון.

27. לאור התרשמותי מטענות הצדדים ומראיותיהם, שוכנעתי כי הוראת סעיף 2 להסכם, מאפשרת חיוב התובע בשכר טרחה בשיעור של 20% מכספים שהתקבלו בידי התובע או בידי הנתבע, אך נוסחה החסר אינו מאפשר חיוב מהוון של התובע בגין כספים עתידים. מדובר בחסר בהסכם בהקשר זה, שמצאתי לנכון להשלימו לפי הוראת סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973.

28. יפים לענייננו, הדברים שנקבעו בת"א (טב') 850-07  סמר נ' עו"ד מוסא נסאר (13.1.12), בזו הלשון:

"מתוך ההסכם מתברר, כי במועד החתמת התובעת כבר היה ידוע לנתבע בקרוב סכום הגמלאות הכולל, שכן הוא מציין כי בסיס השכר שייגבה מהגופים המוסדיים הינו תחשיב האקטואר שהכינה חברת הביטוח. משמע השכר בחלקו העיקרי אף הוא ידוע, ושוב אין המדובר בהסכם שכר טרחה מותנה כפשוטו, אשר קביעתו קשורה בתוצאה סופית שאינה ידועה. לפיכך, במועד זה היה עליו, למען הגילוי הנאות ועל מנת שלא להטעות, לכתוב ברורות בהסכם את הסכום המינימלי (10% מהגמלאות) או לחילופין להעמיד את התובעת על הסכום שיהיה עליה לשלם עם תום ההליך. חרף האמור, בחר הנתבע לנקוט בהסכם בלשון חשבונאית לתיאור השכר, וככזו יש בה כדי להטעות. הנתבע עצמו נמנע מלהתייחס בתצהירו לפרטים הנוגעים להבהרת סכום שכר הטרחה לתובעת, ורק הבהיר בהסכם עצמו כי ההסכם הוקרא לה וכי הבינה תוכנו. כאמור, בכך לבד אין די. הסכום הנגזר מהגמלאות הינו סכום נכבד, והתובעת זכאית הייתה להתלבט ולשקול כאשר הסכום בפניה לחתום או לא לחתום על ההסכם".

29. בנוסף, ראויה ההפניה להחלטת ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, שאף היא נדרשה לנושא. בהחלטה מס' 3/08 נקבע, כך:

"שכר טרחה בגין תביעה לקצבה חודשית: ראוי שעורכי הדין המנסחים הסכמי שכר טרחה לגבי שכר טרחה בגין תשלומים עתידיים שאמורים להתקבל בעתיד, יבהירו היטב ללקוחותיהם מה המשמעות של הדרישה לקבל את שכר הטרחה "מהוון", קרי, עוד בטרם יקבל הלקוח את מלוא התשלומים. מניסיון העבר מתברר כי עורכי דין רבים מסתפקים בניסוח לאקוני של הסכם שכר הטרחה, בו הם קובעים כי הצדדים מסכימים על תשלום של אחוז מסוים של שכר טרחה מהסכום המהוון, שבמרבית המקרים הלקוחות אינם מודעים למשמעות מונח זה. הוועדה ממליצה לפרט "ברחל בתך הקטנה" בהסכם, שהלקוח יידרש לשם את מלוא שכר הטרחה עוד בטרם קיבל את רוב הסכומים. הוועדה מתרה כי במקרים עתידיים שבהם לא יהיה פירוט כנדרש היא עלולה לקבוע שעורך הדין לא יהא זכאי למלוא שכרו כבר באותו שלב "

30. כך בעניינינו. אין ציון מתבקש בהסכם "ברחל בתך הקטנה" מה יידרש התובע לשלם בגין שכר טרחה עבור טיפול הנתבע למול המל"ל. ביום 10.11.09, עת הוסיף הנתבע בכתב ידו על סעיף 1 להסכם את בקשת התובע לייצגו למול המל"ל, היה ידוע לו, או היה עליו לדעת מהו גובה קצבת הנכות לה זכאי התובע. על כן, שוכנעתי כי אין המדובר בהסכם שכר טרחה מותנה אשר תוצאתו אינה ידועה. לכל הפחות, ניתן היה לבצע תחשיב גס, מתוך ניסיון העבר של התובע בהסדר קודם, אשר לגובה הקצבה החודשית של התובע לאחר הפחתת חובו ולהביא לידיעתו את עלות שכר הטרחה לעניין הייצוג למול המל"ל. המדובר בסכום נכבד שנגזר מהגמלאות והתובע היה זכאי להתלבט ולשקול אם לחתום על ההסכם אם לאו.

31. עוד נקבע בהקשר זה, כי: "שכר טרחת עורך דין ינוכה אך ורק מתשלומים שיתקבלו בפועל ולא על בסיס היוון של תשלומים עתידיים כלשהם". כך, תוך שלילת האפשרות של גביית הכספים באופן חד-פעמי ומראש (ר' המ (נצ') 454/95 אבו סעדה נ' משטרת ישראל (7.8.95). על הנתבע היה לתת את דעתו גם למצוקתו הכספית של התובע בעת שקיזז את כל הסכום המגיע לו לגישתו מראש ולמפרע. היה ראוי אף להתחשב במכתב שכתב הנתבע ביום 15.12.09 למל"ל, שם תאר את מצבו העגום של התובע, שצריך: "לקבל את קצבת הנכות הכללית הנדרשת לו לקיום" והוסיף: "כי מרשנו מתגורר בגפו בבית ישן ורעוע, אינו עובד מאז התאונה הנ"ל, אינו מחזיק בכלי רכב, ואין לו כל מקור הכנסה".

32. חרף שמצאתי כי התובע הבין את הוראות ההסכם ביחס להיקף הייצוג, עדין מסופקני אם הבין את חבותו הנטענת לשלם לנתבע שכר טרחה בשיעור של 20% מתשלומים עתידיים ועד לגיל 67, אותו יקזז הנתבע באופן חד-פעמי ומראש.

33. הנתבע שב וטוען כי הכספים נגבו כדין מכוח ההסכם, אך אין לטענתו תימוכין מספק בהוראת סעיף 2 להסכם. נכון היה לחזור ולהחתים את התובע על הסכם שכר טרחה המתייחס באופן ספציפי לשכר הטרחה בגין הייצוג מול המל"ל, תוך מתן הסבר מתבקש נסיבות כי המדובר בשכר טרחה שיגבה גם בהקשר לכספים עתידיים עד הגיעו לגיל 67 וכי אופן הקיזוז לא יעשה מידי חודש אלא באופן חד-פעמי ומראש (השווה ת"א (אשד') 52307-05-11 פרנק נ' גטמן (14.3.16).

34. עם זאת, חלפו שנים ממועדי השבת הקצבה וידיעת התובע על קיזוז הנתבע את שכר טרחתו בעבור הטיפול למול המל"ל ועד להגשת כתב התביעה. אין חולק כי בשנים אלו, התובע קיבל כספים בפועל מהמל"ל. בהקשר זה, ראיתי לנכון להחיל את הוראת סעיף 2 להסכם לפיה מכל סכום שיפסק לטובת התובע יהא זכאי הנתבע לשכר טרחה בשיעור של 20% בתוספת מע"מ.

35. לאחרונה, פורסם תיקון מספר161 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה 1995 (להלן:"החוק"). התיקון לחוק קובע את הגבלת התשלום בגין טיפול בתביעה שעניינה ביטוח לאומי, בזו הלשון: "(א) (1) חלק הגמלה לעניין גמלה שהיא קצבה חודשית יהיה סכום הקצבה שמשולמת לפי החלטת הזכאות לתובע, כל עוד החלטת הזכאות לא שונתה, ולגבי קצבה שהוונה – סכום הקצבה החודשית שעל בסיסה חושב ההיוון, והכול לתקופה שבעדה התובע זכאי לתשלום הגמלה לפי החלטת הזכאות, אך לא יותר מ-60 חודשים" (ר' הוראת סעיף 315ד(א)(1) לחוק).

נכון הדבר כי הוראות התיקון לחוק לא היו בתוקף בעת הרלוונטית, לנוכח התרחשות האירועים בשנים 2009 -2010. עם זאת, ראוי להתחשב בהן "בתור נורמה של סבירות" לגבי הסכם מהסוג הנדון, סבורני כי הן משקפות את שיעור שכר הטרחה הראוי שיש לגבות בגין תשלומים עתידיים בנסיבות כגון דא וראיתי לנכון להחילן על עניינם של הצדדים שמלפניי (ר' רע"א 1036/95 נחושתן חברה להשקעות בע"מ ואח' נ' schibdler lifts ltd ואח' פד"י נ (5) 72 בעמ' 79).

36. לנוכח נסיבות המקרה הנדון ומהטעמים שלעיל, שוכנעתי כי יש לפסוק לזכות הנתבע שכר טרחה בשיעור 20%, בהתאם להוראת סעיף 2 להסכם, בעבור הטיפול למול המל"ל וזאת מכספי קצבת הנכות שהתקבלו בפועל לידי התובע החל מיום 14.1.10 ולמשך 60 חודשים בלבד.

37. בשולי פסק הדין, אבהיר כי דחיתי את טענותיו הנרחבות של התובע אשר להשפעת היקף עבודתו של הנתבע למול המל"ל על גובה שכר הטרחה המגיע לו. אין חולק כי עובר להתקשרות בין הצדדים, היה התובע זכאי לקצבת נכות מהמל"ל, ללא קשר האם שולמה לו בפועל אם לאו, כך שקבלת קצבת הנכות אושרה עובר להתקשרות בין הצדדים. אין חולק גם כי הנתבע לא פעל לשם הגדלת קצבת הנכות לתובע. בנוסף, התובע הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בנושא, כשהוא מייצג את עצמו (ר' נספח ה' לכתב התביעה). ביום 14.1.10 הגיע התובע למשרדי המל"ל בסניף רחובות, מלווה על ידי הנתבע וחתם על הסדר תשלומים (ר' נספח ו' לכתב התביעה). ממועד זה, החל התובע לקבל קצבת נכות מידי חודש (ר' נספח ז' לכתב התביעה). הנתבע הבהיר כי כבר ביום 12.11.09 פנה למל"ל והחל במגעים להסדרת החוב, לאחר מכן נפגש עם מנהל מחלקת הגביה ואז נמסרו לו פרטים רבים שלא נמסרו על ידי התובע. רק לאחר מכן, הושלמה התמונה העובדתית ובתום משא ומתן ממושך הושג מתווה להסדר סופי של חוב התובע למל"ל. בהמשך, שלח הנתבע בקשה להסדר חדש, ולאחר קבלת הערות מנהל מחלקת הגביה נשלחה בקשה מעודכנת.

למעט שלושת המכתבים שנשלחו למל"ל על ידי הנתבע, לא הוצגה כל תכתובת אחרת מול המל"ל. אף שאין מלפניי ראיות לטיפול ממושך וסבוך מאת הנתבע בנושא, שוכנעתי כי היקף העבודה שביצע אינו רלוונטי בכל הקשור לשכר הטרחה המגיע לו. יכול ואף כנגד ייצוג פעוט בהיקפו, ראוי לחייב לקוח לשלם לעו"ד המייצג אותו שכר טרחה כפי שהוסכם בין הצדדים.

סוף דבר

38. ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש. בהתאם לתחשיב שערך הנתבע, הקצבה החודשית אותה מקבל התובע עומדת על סכום של 1,500 ₪ לחודש (ר' סעיף 7ב לנספח ח' לכתב התביעה). בהנחה שלא נסתרה, שקצבת הנכות של התובע שולמה לו החל מחודש ינואר 2010, יוצא כי ביום 1.1.15 מלאו 60 חודשים לתשלום הקצבה החודשית.

39. על כן ולאור המקובץ, על התובע לשלם לנתבע שכר טרחה בגין הטיפול מול המל"ל בסכום של 18,000 ₪ בתוספת מע"מ ובסך הכול - סכום של 20,880 ₪ (1,500 x 60 ח' = 90,000 ₪. 20% מסכום של 90,000 ₪ = 18,000 ₪).

את יתרת הסכום שגבה הנתבע -26,103 ₪, עליו להשיב לידי התובע בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

40. לאור התוצאה אליה הגעתי בהשוואה לסכום כתב התביעה, התנהלותם הדיונית של הצדדים והעובדה כי התובע לא היה מיוצג, אני פוסק את הוצאותיו בסכום כולל של 2,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום ורק ככל שלא ישולם במועד, יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 45 ימים.

לידיעת הצדדים.

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ו, 19 מאי 2016, בהעדר הצדדים.