לפני הודעת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל הנכבד מר אוהד אשר מיום 8.3.15, במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 01-87349-13-6, ולפיה חויב המבקש בחוב הפסוק לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל.

החייבת בתיק ההוצאה לפועל, גאולה ביטון (להלן: "החייבת"), הינה הבעלים של לול לגידול עופות ובעלת מכסה לשיווק ביצים ואילו הזוכה בתיק (היא המשיבה דכאן) הינה חברה לשיווק ביצים.

בין החייבת לבין המבקש נכרת בסוף שנת 2013 הסכם שכירות לפיו שוכר המבקש את הלול ומכסת שיווק הביצים לרבות הסובסידיה הנלווית, למשך 24 חודשים החל מיום 1.9.13, תמורת סך של 7,000 ₪ לחודש.

ביום 12.3.14 קיבל המבקש לידיו צו עיקול באשר לנכסי החייבת, אולם המבקש לא פעל בהתאם לצו וטען כי מאחר וההמחאות עבור הכספים שמגיעים לחייבת מהמבקש הועברו לצדדים ג', לא יכול היה לבקש את ההמחאות חזרה לידיו או לבטלן ואם יפעל לבטלן ימצא עצמו מול שוקת שבורה וקירח מכל הכיוונים.

במצב דברים זה, הזוכה בתיק הגישה בקשה לחייב את המבקש בחוב הפסוק בהתאם להוראות סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל.

לאחר שנערך דיון לפני הרשם, ניתנה ביום 8.3.15 החלטת הרשם הנכבד ולפיה חייב את המבקש בחוב הפסוק בהתאם להוראות סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, זאת לאחר שנקבע על ידי הרשם הנכבד, כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח שהשיקים סוחרו מן החייבת לצדדי ד' ומשכך לא עומדת לו הגנת הצדק סביר.

לטענת המבקש שגה הרשם בהחלטתו, עת לא נדרש המבקש להצגת ההמחאות בכדי להוכיח שהן הועברו לצדדי ג' ולו היה נדרש לכך היה ממציא את המסמכים ואם היה מתאפשר לו להמציא את החומר התוצאה הייתה אחרת.

המבקש טוען כי לא יכול היה לבטל את ההמחאות מכיוון שההמחאות התגלגלו לצדדים ג' שונים.

לטענת המבקש בשלב הראשון ביטל את כל ההמחאות בהתאם לצו העיקול אולם כשהבין שההמחאות סחירות והועברו לצדדי ג' ועל פי ייעוץ משפטי שקיבל הורה על לכבד את ההמחאות.

הודעת הערעור הועברה לתגובת המשיבה היא הזוכה בתיק וזו הגישה תגובתה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני מגיע למסקנה שיש לדחות את הערעור.

החלטת הרשם הנכבד בנסיבות העניין, הייתה נכונה, סבירה ומנומקת ואין להתערב בה.

בהחלטתו קבע הרשם הנכבד כך "צד ג' לא הוכיח שהחייבת סיחרה את ההמחאות לצדדי ד', וכך אמר בחקירתו: "לשאלת רשם ההוצל"פ אני משיב שאני לא יודע אם זה נפרע לזכות גאולה ביטון או בעלה. ההיגיון אומר שלא. אני לא מאמין שבעלה של גאולה מחכה ליום של הצ'ק, הוא בטח פורט את זה לפני כן".

הנה אם כן, במהלך חקירתו לפני הרשם ולגרסתו שלו, המבקש לא ידע בוודאות כי ההמחאות סוחרו לידי צדדי ד' אלא הייתה זו אך השערה שלו ללא כל תימוכין. המבקש לא צירף לעיון הרשם את ההמחאות שצורפו עתה להודעת הערעור לפיהן הוא טוען שהן הומחו לצדדים שלישיים נוספים, הנה אם כן, משהמבקש בעצמו מודה כי לא ידע אם ההמחאות סוחרו אם לאו, הרי מה לו להלין על הרשם הנכבד, עת המבקש בעצמו לא עמד בנטל השכנוע המוטל על כתפיו להוכחת טענת "הצדק סביר", עת בחר המבקש לא לפעול בהתאם לצו העיקול שנמסר לידיו.

גם אם המבקש היה מוכיח את הטענה כי ההמחאות אכן סוחרו ונפרעו על ידי צדדי ד', הרי שקמה עליו החובה גם להוכיח כי אותם אוחזים, הינם אוחזים כשורה וככל שההמחאות נפרעו על ידם, הרי שיש מקום לבדוק את תום לבם ואם ידעו אם לאו על צו העיקול, קרי נטל ההוכחה המוטל על המבקש בעניין זה הינו גובהה ונדמה שאין הוא עמד בו לפני הרשם.

אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה, כי לא יכול היה לעשות כלום על ההמחאות ולא יכול היה לבקשן בחזרה או לבטלן שכן הן הועברו לידי צדדים שלישיים אחרים, אין בידי לקבלה כלל, ככל שהמבקש היה פועל בהתאם לצו העיקול ומעביר את תמורת ההמחאות המגיעות לחייבת לטובת המעקל, הרי שבכך שהוא פועל בהתאם לצו העיקול, הייתה קמה לו הגנה מפני אותם צדדים שלישיים נוספים ככל שהיו מעלים טענות כנגדו בגין עניין זה, אולם שוב יש להבהיר המבקש לא הוכיח לפני הרשם כי ההמחאות אכן סוחרו לידי צדדים שלישיים נוספים.

המבקש בחר בעצמו להתעלם מצו העיקול ולא לפעול על פיו, ככל שחששו של המבקש היה שהוא יעמוד מול שוקת שבורה ככל שיבחר לבטל את ההמחאות מדוע לא טרח לפנות בבקשה למתן הוראות או בדרך אחרת שמתיר לו הדין, באשר לאופן בו עליו לפעול. נדמה שאדם סביר אשר חושש לעמוד לפני הליכים כאלו ואחרים בין אם הם על ידי אותם צדדי ד' אשר טוען שאליהם סוחרו ההמחאות ובין אם על ידי מבקש צו העיקול, הרי שמצופה מאדם שכזה לפעול ולהוכיח הצדק סביר ולנסות ולברר מה עליו לעשות במקרה שכזה, אולם בענייננו בחר המבקש לבחור באופציה של התעלמות מוחלטת מהצו ולא לפעול על פיו.

הנה אם כן, משלא עמד המבקש בנטל ההוכחה לפני הרשם, הרי שהחלטת הרשם בנסיבות העניין, הייתה נכונה, מנומקת וראויה.

עוד יש לציין, כי אין בידי לקבל את טענות המבקש באשר לכך שהוא לא היה מיוצג וכי לא ניתן לו יומו בפני כבוד הרשם.

עצם כך שהמבקש בחר שלא להיות מיוצג אינה אמורה להקנות לו יתרון דיוני או הקלות באשר לפרוצדורה בניהול ההליך. המבקש בחר מיוזמתו שלא להיות מיוצג ועל כך אין לו אלא להלין על עצמו. ככל שידו של המבקש לא הייתה משגת לשכירת עורך דין, הרי שיכול היה לפנות לסיוע משפטי. למבקש ניתן גם ניתן יומו לפני כבוד הרשם ויכול היה להעלות טענותיו ולהוכיחן ואף לצרף אסמכתאות, ומשלא עשה כן, בדין קבע הרשם הנכבד את שקבע.

בנוסף, להודעת הערעור שהוגשה שלפניי צורפו ראיות חדשות אשר לא הובאו לעיון רשם ההוצאה לפועל.

ראיות אלו הינן אסמכתאות שלטענת המבקש מהוות אישור שההמחאות סוחרו לידי צדדים שלישיים.

ראיות אלו, לא הובאו לפני הרשם אף שכבר אז המבקש טען שהם סוחרו לידי צדדים שלישיים:

תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, קובעת כך :" (א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות.

(ב) התיר בית המשפט שלערעור הבאת ראיות נוספות, ירשום את הטעמים לכך ויפרש את הענינים שבהם יש לצמצם את הראיות. ".

הנה אם כן, אין המבקש יכול לצרף ראיות חדשות להליך הערעור, ככל שאלו לא הובאו לעיונו של הרשם הנכבד.

אין המבקש מראה מדוע אלו לא הובאו לפני הרשם ואין כל הסבר מהם האמצעים אשר ביצע אותם המבקש בכדי להביאם לפני הרשם, אף שכאמור טענתו כי ההמחאות סוחרו לידי צדדים שלישיים הועלתה לפני הרשם, אולם טענה זו לא הוכחה ומסיבותיו שלו לא צירף המבקש המחאות אלו לפני הרשם הנכבד, אין כל הוכחה כי אי הצגתם של ההמחאות נבע מנסיבות שאינן תלויות בו, הרי שהמבקש יכול היה להוכיח טענה זו בפניה לבנק ובכך היה יכול להוכיח טענתו לפני הרשם הנכבד בכך שההמחאות סוחרו לידי צדדים שלישיים וכבר אז יכול היה להביא לעיון הרשם הנכבד את אותן ראיות אשר מצרפן עתה לפניי.

אם כן משבחר בחר המבקש בעצמו שלא להביאן לפני הרשם הנכבד ובחר שלא לשקוד כראוי על גילוי כלל ראיותיו להוכחת טענותיו לפני הרשם, הרי שאין לו אלא להלין על עצמו.

המבקש לא הצביע על כל חריג שבגינו יש לקבל ראיות אלו בשלב זה, כאשר אין ספק שיכול היה להביאן לפני הרשם הנכבד וכאמור שעצם העלאת וטענה כי הוא לא מיוצג אינה אמורה להקנות למבקש יתרון, אף שנדמה גם טענה זו מוטב אילולא הייתה מועלית, שכן, בחקירתו לפני הרשם, הודה המבקש, כי הוא מקבל ייעוץ משפטי ממשרד עו"ד אילנה קנר ואף הבקשה שהוגשה וחתומה על ידו לפני הרשם נערכה ונכתבה על ידי אותו משרד ואותה עורכת דין אשר אף חתומה על אימות התצהיר שצורף להודעת הערעור שלפניי, כך שברור שאין כל מקום לקבל טענה שכזו.

עוד טענה חדשה אשר עלתה אך בהודעת הערעור ולא בא זכרה בטענות שהועלו לפני הרשם, הינה כי המבקש ביטל בשלב הראשון את כל ההמחאות בהתאם לצו העיקול אולם כשהבין שההמחאות סחירות והועברו לצד ג' ועל פי ייעוץ משפטי שקיבל הורה לכבדן, זו טענה חדשה אשר כאמור הועלתה אך בהליך זה שלפניי וסותרת את הטענה שהועלתה לפני הרשם עת טען שלא יכול היה לבטלן או לבקשן בחזרה מאחר ולטענתו הועברו לידי צדדי ג' אף שבחקירתו לפני הרשם העיד בעצמו כי לא ידע אם ההמחאות סוחרו לצדדי ג' ואם נפרעו על ידי החייבת ובעלה או על ידי אחרים.

אף שהמבקש מצרף להודעת הערעור אסמכתא לכך שאכן במועדים הרלוונטיים בוטלו לכאורה ההמחאות, הרי שבעניין זה אין לי אלא לקבל את עמדת המשיבה באשר לכך שהיה מקום להוכיח את אמיתות תוכנו של המסמך באמצעות עורכו, וכששוב עולה השאלה מדוע אסמכתאות אלו לא הובאו לפני הרשם הנכבד בשעתו, אף שמסמכים אלו היו בהישג ידו של המבקש. יתרה מכך, הודעות הביטול לכאורה להן טוען המבקש בוצעו 4 חודשים לאחר מסירת צו העיקול, כך שעולות תהיות באשר לפעולות המאוחרות של המבקש בעניין זה.

לאור כל האמור לעיל, הרי שדין הערעור להידחות וכך גם עיכוב ההליכים שהוטל במסגרת הליך זה מבוטל בזאת והליכי ההוצאה לפועל שימשכו כסדרם.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪, אשר יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום עד למועד התשלום בפועל.

ביחס לפקדון בתיק - המזכירות תעבירו לזכות תיק ההוצאה לפועל האמור, ורשם ההוצאה לפועל יקבע מהו הסכום שיש להעביר לזוכה על פי ההחלטה (לרבות ההוצאות בתיק זה) ומה היתרה, ככל וקיימת להחזיר למערער או ייתן כל החלטה אחרת בעניין.

הכספים יעוכבו בתיק ההוצאה לפועל עד להחלטת הרשם בעניינם.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן והודע היום, ג' אב תשע"ה, (19 יולי 2015), בהיעדר הצדדים.