01 מאי 2018

בפני בית הדין תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בגין התאריכים 7/14 עד 3/15, ממועד הגשת התביעה לראשונה ועד הגשת התביעה לבית הדין.

הנתבע טען כי התובעת לא שתפה פעולה ולא המציאה מסמכים וכן טען כי על פי המסמכים שהומצאו בסופו של דבר לבעלה של התובעת נכסים בשווי השולל גמלת הבטחת הכנסה.

העובדות

1. בתאריך 24.7.14 הגישה התובעת תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה בעילת הריון. בתביעה עצמה בסעיף הנכסים כל המשבצות מסומנות ב"לא".
2. בתאריך 28.7.14 נשלח לתובעת מכתב הנתבע ובו נאמר כי במסגרת הטפול בתביעה מתבקשת התובעת להעביר בתוך 21 ימים את המסמכים הבאים: מסמכים רפואיים על אי כושר, העברת רישום המוסך על שם הקונה שנערך אצל נוטריון ו/או הרשויות המוסמכות, חוזה מכירה מלא על כל נספחיו של האדמה בביר נבאלה הכולל תאריך מכירה וסכום המכירה, חוזה מכירה מלא על כל נספחיו של המוסך בואדי ג'וז כולל סכום המכירה.
3. בתאריך 18.8.14 נשלח מכתב תזכורת להשלמת פרטים בגין אותם מסמכים.
4. בתאריך 3.9.2014, נשלח מכתב הפסקת טפול בתביעה, מאחר והיא התבקשה להמציא את המסמכים ולמרות התזכורת לא פעלה כפי שנדרש.
5. בתאריך 27.10.14 נשלח לתובעת מכתב דחייה הקובע כי לפי סעיף 19 לא המציאה התובעת מסמכים למרות כל המכתבים שנשלחו אליה ולכן נדחית תביעתה.
6. בכתב ההגנה צרף המוסד תצהיר בעלה של התובעת מיום 20.2.12, בתמיכה לבקשה למוסד לביטוח לאומי – הבטחת הכנסה. בתצהיר זה הוא מציין כי ירש מאביו מוסך בשכונת ואדי ג'וס וחלקת קרקע בביר נבאלה ובשנת 1998 מכר את המוסך לעדנאן גווילס, וכן כי בשנת 1995 מכר את האדמה שבביר נבאללה למר יוסוף אבו קוויק, עוד הצהיר כי אין לו נכסים הרשומים על שמו (סעיף 5 לתצהירו נספח ו' לכתב ההגנה).
7. בעיריית ירושלים רשום על שם בעל התובעת נכס ברובע הנוצרי בית מס' 22, בשטח 65 מ"ר מתאריך 15.4.1981 עד 31.3.1985. מתאריך 1.4.85 רשום הנכס על שם עיסא טוויל. מועד העדכון של המסמך הוא 2015. (נספח ז' לכתב ההגנה).
8. רישום נוסף על שם בעל התובעת בעירייה, ברח' כאלד א ואליד מס' 33, וכן רשום (בנספח ז' לכתב ההגנה) מ 1.11.1978 וללא תאריך סיום של הבעלות.
9. רישום נוסף, של נכס זה מ 1.1.2009 ואילך, ללא הפסקת בעלות.
10. הבעל מתייצב בשירות התעסוקה כדורש עבודה באופן סדיר.
11. התובעת מתגוררת עם משפחתה בשכירות במחנה הפליטים שועפט.
12. בא כח התובעת פנה לנתבע ביום 18.11.14 וצרף מסמכים.

המחלוקת

1. האם זכאית התובעת לגמלת הבטחת הכנסה מ 7/14-3/15.
2. האם היה מקום לדחות את תביעתה בגין העדר הגשת מסמכים.
3. האם יש מקום לזקוף לתובעת הכנסה מכוח בעלה בשלושה נכסים: נכס בביר נבאלה (אדמה), נכס בואדי ג'וז (מוסך 17.5 מ"ר), נכס בעיר העתיקה (חנות).

הכרעת דין

1. טענת הנתבע בעניין אי המצאת מסמכים נזנחה בסיכומי הנתבע ועוד קודם לכן כאשר הודיע כי אינו מתבסס רק על עילת דחייה זו וכי יש לבדוק את הזכאות לגופה. (סעיף 34 בסיכומים). בדיעבד טען כי נוכח העדויות ניכר כי היה נסיון להסתיר מסמכים.
2. הלכה היא כי לעיתים נדירות בית הדין ישלול גמלה בשל סעיף 19 או 20 לחוק הבטחת הכנסה.
3. על כן, משבפה מלא או בחצי פה זנח הנתבע טענה זו אין לנו צורך להתייחס אליה. (עבל ארצי 33056-04-10 שנאיטה פאטמה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו).

(להלן: עניין פאטמה).

פסק דין עב"ל 28669-01-16 חוסין עלי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) קובע כי חוק הבטחת הכנסה נועד להוות רשת מגן אחרונה לאמצעי מחיה מינימליים למי שאין לו הכנסה. בהתניית מבחן ההכנסות תכליתה להעניק גמלה רק למי שאין לו הכנסה מספקת לצורך מילוי תנאים בסיסיים ואף אין אפשרות להפיק הכנסה כאמור. הכנסה מוגדרת לרבות הכנסה רעיונית. עוד נקבע שם כי על פי סעיף 12 לחוק המקרקעין הבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי והנטוע עליה. ומבוטח שנתן לאחר להשתמש בנכס אך לא פעל להעבירו נשאר בעל המקרקעין ועדיין יחשב כבעל הנכס לעניין חוק הבטחת הכנסה אלא אם יוכיח באופן מהותי אחרת.

1. פסק דין עב"ל 17345-10-11 עטא נאסר נ. המוסד לביטוח לאומי(פורסם בנבו).קובע כי:

"הסוגיה בדבר זכאות לגמלת הבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980, למי שהוא לכאורה בעלים של זכויות במקרקעין, מעוררת פעם אחר פעם שאלות מתחום הביטחון הסוציאלי, במעורב עם כאלה שמתחום דיני המקרקעין. בכל פעם מחדש הציב בית דין זה בפסיקתו, כמורת דרך, את התכלית הסוציאלית העומדת ביסודו של חוק הבטחת הכנסה והגמלה המוענקת מכוחו, להבטיח אמצעי מחייה מינימאליים למשפחה שנותרה ללא פרנסה וללא אמצעי קיום. כך הסירה הפסיקה, לא פעם, "מכשולים" מדרכו של מבקש הגמלה, "בדמותן" של הוראות מדיני המקרקעין, והכל כאמור נוכח תכלית החוק. זו הפעם ניצבת לפתחנו שאלה בדבר הזכאות לגמלה ושיעורה, אל מול דרישת הוכחת העברת בעלות במקרקעין, דרך דיווח לרשות מיסוי מקרקעין.

נקדים ונאמר, כי הגענו לכלל מסקנה בדבר קבלת הערעור ובדבר דחיית הערעור שכנגד, באופן שיקבע כי יש לזקוף למשיב הכנסה בגין זכויות הבנייה בכל חמשת דירות הבנים. מסקנתנו זו מתבססת על התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפני בית הדין האזורי, שלטעמנו אין בה די כדי לבסס את טענתו של המשיב בדבר העברת זכויות הבנייה בדירות בניו. בהקשר הרחב יותר מקובל עלינו, כי בדיווח לרשויות מיסוי מקרקעין אודות העברת מקרקעין יש כדי להוות ראיה משכנעת אודות ההעברה. דומה שעל כך אין כל חולק. עם זאת, ככל שטענת המוסד היא כי דיווח מעין זה הינו תנאי להכרה בהעברת המקרקעין, טענה זו אינה מקובלת עלינו, ודינה להידחות. על הטעמים העומדים בבסיס פסיקתנו נעמוד בהרחבה להלן, דרך הצגת התשתית הנורמטיבית והפסיקה הרלוונטית, נדבך על גבי נדבך."(דגש שלי ש.ש.)

1. פסק דין בעניין עב"ל 6319-02-12 ג'מיל טוויל נ. המוסד לביטוח לאומי(פורסם בנבו) ,נפסק:

"אמנם בנסיבות מסוימות יפוי כוח בלתי חוזר עשוי להוות ראייה לביצוע עסקת מכר לעניין חוק הבטחת הכנסה. עם זאת, כפי שעמדה על כך חברתי השופטת רוזנפלד בעניין שנאיטה פאטמה[1], אין בעצם קיומו של יפוי כוח בלתי חוזר, כדי לחסום בחינה של יפוי הכוח כשלעצמו, ובשים לב לכלל התשתית הראייתית כפי שנפרשה לפני בית הדין. הטעם לכך היא שיפוי הכוח אינו יוצר את הזכות, אלא מהוות מכשיר ראייתי חיצוני לביצועה, בהנחה שהזכות קיימת באופן עצמאי.

ב. במקרה דנא, כלל הנסיבות אותם פירט בית הדין האזורי בפסק דינו אכן מצביעות על כך שלא הוכח כי בסופו של יום התבצעה עסקת המכר הנטענת בנכס בין אב המערער לבין מר ג'מאל מחמוד. אמנם נמצא ביפוי הכוח "ההיבט השליחותי" במובן של הסמכת מר סעדי סלימאן עבד אל מנעם אבו עיישה לבצע את "עסקת היסוד" המוזכרת בו. אולם, לא צורף ליפוי הכוח או לתצהיר המערער מסמך המתייחס ל"עסקת היסוד", ולא הוצג רישום חיצוני להעברת רישום הנכס על שם אחר. הנכס נותר רשום על שם אבי המערער. והעיקר - המערער ומשפחתו המשיכו לנהוג בנכס מנהג בעלים במשך לפחות עשר שנים לאחר שנטען כי נמכר. בנוסף לכך, מצא בית הדין האזורי שיפוי הכוח אינו מפורט דיו. אמנם ביפוי הכוח מצוינת עסקת המכר בנכס וקבלת התמורה, אולם שיעור התמורה אינו נקוב בו, וכן אין התייחסות למבנה בן שתי הקומות בנכס." (דגש שלי ש.ש.)

1. נדון בהליך שבפנינו לאור החוק והפסיקה הנ"ל. עניינה של תביעה זו בנכסי בעלה של התובעת בגינם נשללה ממנה גמלת הבטחת הכנסה לתקופה מ-7/14 עד 3/15.
2. התובעת העידה, לא ניתן ללמוד מעדותה דבר. לא ידעה על איזה מסמכים מדובר "ת .אני לא יודעת מה המסמכים, הלכתי אתו. הוא היה מדבר על המסמכים והוא היה המבקש.", וסתרה עצמה במספר נושאים (עמ' 4 שו' 3-14, בעניין עבודתו של הבעל, עמ' 4 שו' 19-24, בענין תקופת קבלת גמלת הבטחת הכנסה, עמ' 5 שו' 11-12 בסתירה לאמור לפניהם בעניין החובה להמציא מסמכים על נכסי הבעל, עמ' 5 שו' 25 ושו' 30 בעניין ההכרות עם משפחת ג'ואליס).
3. כל זאת בניגוד לתצהירה של התובעת בה היא מציינת כי "הגשתי תביעה חוזרת לתשלום גמלה להבטחת הכנסה אליה צרפתי כל המסמכים הנדרשים". (עמ' 3).
4. הלכה למעשה התובעת לא ידעה פרטים ועדותה לא יכלה להקים תשתית עובדתית כלשהי.
5. באשר לבעל התובעת – בתצהירו הוא מציין כי טפל בכל העניין הקשור לתביעה, אישר כי קבל את כל התזכורות של המוסד, וטען כי מסר מסמכים.
6. בתצהיר הוא מודה כי ירש מאביו מוסך בואדי ג'וז וחלקת אדמה בביר נבאללה.

החנות בעיר העתיקה ליד הרובע הנוצרי

1. סעיף 14 לתצהיר דומה לתצהיר נספח ו' לכתב ההגנה. אין מילה וחצי מילה בשניהם על החנות ברובע הנוצרי בעיר העתיקה. בסעיף 5 לתצהיר מ-2012 כתוב "הנני להצהיר כי אין לי נכסים הרשומים על שמי".
2. בסעיף 15 לתצהיר בהליך זה הוא מציין לגבי החנות בעיר העתיקה "... התברר לי כי אבי המנוח מכר את החנות הנמצאת עיר העתיקה למר עיסא טוויל. לצורך כך צרף מסמכים של בעל הנכס מתאריך 22.6.95 חתום בפני עדים, המאשר כי מר עיסא טוויל ת.ז. (רשומה), הינו הבעלים של החנות הנמצאת בחאן אל קאבט ליד הרובע הנוצרי בעיר העתיקה משנת 1982 ואילך. המסמך מאר מר טוויל כי הבעלים של החנות היה המנוח איברהים ראשד תמימי וכי הוא רכש את הנכס מאת אביו המנוח של בעל התובעת מס' חודשים לפני פטירתו.
3. גרסה זו עולה בקנה אחד עם נספח ז' לכתב ההגנה, לפיו הנכס ברובע הנוצרי בבית מס' 22 מופיע על שם תמימי איברהים ראשד עד 31.1.1985 ומ 1.4.1985 הוא מופיע על שמו של עיסא טוויל. על נכס זה לא המציא הנתבע רישום על שמו של בעל התובעת כלל. עוד יש לציין כי בהסכם החלוקה שהוגש על ידי התובעת (צורף תרגום בסיכומים) בירושת עזבון המנוח איברהים ראשד איברהים לא מופיעה החנות ברובע הנוצרי.
4. לתצהיר בעל התובעת צורף מסמך, אשר תורגם לי בתרגום חופשי ע"י מתורגמנית בית הדין. המסמך נושא תאריך 22.6.95 ובו נכתב "אני הח"מ עיסא ..מוחמד טוויל נושא ת.ז. 080142904 מירושלים, על פי בקשה ממני , מאשר,.. מול כל המשרדים הממשלתיים והפרטיים שהחנות הנמצאת בחאן אל אקבת קרוב לרובע הנוצרי שבירושלים שהיתה שייכת לאיברהים ראשיד תמימי ז"ל..אני מאשר בזה שקניתי ממנו לפני מותו בכמה חודשים והוא מכר לי בשל מצבו הבריאותי,..ומצבו הכלכלי בשל הוצאות הטיפולים....ומשמעותו שאני הבעלים של החנות שהוזכר למעלה מ- 1982 ואין לאף אחד חוץ ממני הכנסה מחנות זו.על מסמך זה יש חתימתו, וחתימת שני עדים (ענן דוויק ועיסא זביידא).
5. בנסיבות אלה טויל מציין שקנה ב-1982, והרישום ע"ש איברהים המנוח חדל ב1985, והנכס לא מופיע בהסכם החלוקה, אזי אין לזקוף נכס זה לחובת התובעת ובעלה. לא הוכח סעיף 12 לחוק המקרקעין בעניין הבעלות ואין לקחתו בחשבון כהכנסה לעניין חוק הבטחת הכנסה. בעניין זה התביעה מתקבלת.

המוסך בואדי ג'וז

1. ביחס לנכס בואדי ג'וז הדברים שונים. רישום החלקה של המוסך בואדי ג'וז היא על שמו של בעל התובעת ללא הגבלת זמן.
2. עדות הבעל התייחסה לנכס בואדי ג'וז- המוסך , וכך הוא מעיד(ע' 6 ואילך):

"ת חנות אחת ששייכת לבניין. הבניין מעליו.

ש. מה יש בחנות.

ת. היא קטנה 17.5 מטר ופנויה.

ש. היום היא ריקה.

ת כן. וסגורה.

ש. ממתי ריקה וסגורה.

ת .עשרות שנים, אולי עשרים שנה היא סגורה.

ש. למה סגורה.

ת ה יא קטנה לא הולך בזה שום דבר.

ש. לפני כן היה שם ריפוד של רכב.

ת כן. היה מושכר לאדם בשם עדנן דוויק, היה מושכר לו.

ש. אתה גם עבדת אצלו.

ת. לא.

ש. של מי החנות הזאת.

ת היא עכשיו של ג'ואליס. היא הייתה של המשפחה של אבא שלי, עברה אלי ו אני מכרתי אותה לגו'אליס.

ש. מתי עברה אליך. כשאבא נפטר.

ת בשנת אולי לפני 22 שנה.

ש. מתי העברת לג'ואליס.

ת בשנת 1995 משהו כזה.

ש. איך העברת לו אותה. פגשת אותו ואמרת לו עכשיו זה שלך.

ת התחתני עם מישהי אחרת, התגרשתי התחתנתי עם אשתי. היה לי חובות. הוא היה אחד מבעלי החוב, הוא לחץ עלי על החובות שמגיע לו וסדרתי אתו שהוא יקנה את זה ומכרתי לו את זה. "(דגש שלי ש.ש.)

ובהמשך מעיד:

ש. כי במצורף לתביעה שהגשת ב 2014 צרפת תצהיר קצר שצרפת לתצהיר פה שבו אתה כתבת בתצהיר חתום 10.7.14, שם כתבת שאין שום נכסים שרשומים על שמך ברשות או במ"י.

ת. גם וגם, אין לי שום דבר.

ש. רשמת שאין לך שום דבר שרשום על שמך.

ת נכון.

ש. מה זאת אומרת לא רשום? יש ולא רשום או אין בכלל.

ת אין לי בכלל.

ש. בעירייה רשום שיש.

ת. לא.

ש. בעירייה רשום שיש ברח' חאלד אל וואליד נכסים שלך. שני נכסים, העברנו את המספרים של העירייה.

ת זה החנות של 17.5 מ' אמרתי לך שמכרתי אותה.

ש. מכרת אותה לא עדכנת בעירייה שמכרת.

ת אמרתי שמכרתי הכל מזמן.

ש. למה בעירייה רשום שזה עדיין שלך.

ת בארנונה את מתכוונת. כשאני מכרתי אותה היה חוב של ארנונה, סכמתי עם הקונה אמרתי לו אתה מעביר את הארנונה עליך, אמר לי בסדר, אארגן את הכסף לא מעבירים עד שמשלמים את כל החוב. החוב גדל והוא לא יכול לכסות את זה. החוב גדל, עכשיו הוא אומר אני רוצה לראות קלינט ש יקנה ואסגור את החוב".(דגש שלי ש.ש.).

1. ברור כי בעלה של התובעת שולט היטב במה שקורה בנכס, ומודע לפרטים- בבחינת מנהג בעלים. הוכח כי המוסך היה מושכר לרפד רכב גם על פי עדותו ולכן נכס זה ניתן להפיק ממנו הכנסה וניתן לזקוף לו הכנסה רעיונית מאחר והניב פירות בתקופות כאלה ואחרות.
2. זאת ועוד, בעל התובעת לא המציא מסמך ראוי ואותנטי המעיד על מכירת הנכס – המוסך - לבעל החוב. הוא גם לא הביא את הקונה לכאורה של הנכס להעיד.
3. בעל התובעת צירף הסכם מכירה לכאורה של המוסך, מיום 12/6/12 אשר תורגם לי בתרגום חופשי ע"י מתורגמנית בית הדין . על פי הסכם זה המתייחס ל"מוסך(חנות) ששטחו 17.5 מ"ר" כתוב שמוסך זה עבר להאני תמימי "דרך החלוקה בהסכם, בינו לבין יורשי אביו ז"ל. ההסכם היה ביום 2/10/91, וחתום ע"י עו"ד אגבריה..." אותו רוצה המוכר למכור.
4. כבר בשלב זה נציין שבעלה של התובעת מזכיר עו"ד בהסכם עצמו. לכן יכול היה לפנות ולרשום את העברת הבעלות לו נתממשה.
5. זאת ועוד ,בסע' 4 כתוב שמאשר שקיבל את הסכום במזומן. אבל לא כתוב בכמה כסף נמכר הנכס. זה פרט מהותי שאינו מופיע בהסכם.
6. בסעיף 6 כתוב שהמוכר "מתחייב ללכת לכל המשרדים הרשמיים והלא רשמיים ולנוטריון לחתום על כל המסמכים הדרושים כדי לותר על הזכות שלו בנכס ולהעביר את הבעלות". הוכח שבעיריה לא שונה הרישום ולא הובא כל מסמך של נוטריון, למרות שהמוכר הכיר נוטריון. משכך תנאים בסיסיים ב"חוזה" לא התחוללו.החוזה לא השתכלל לכדי העברת בעלות. מכל מקום זאת לא הוכח בפנינו.
7. זאת יש לזקוף לחובתו של בעל התובעת לעניין הנכס בואדי ג'וז.
8. עוד, בעל התובעת צרף מכתב פנייה מיום 22.1.2009 של בא כוחו לעיריית ירושלים בבקשה לביטול חוב ארנונה. שם הוא מציין כי מ 2009 ואף 20 שנה אינו ראוי לשימוש. זאת בניגוד לעדות כי הנכס היה מושכר. מכל מקום, על פי מכתב זה במפורש הבעלים של הנכס הוא תמימי האני (מצוינת ת.ז. של בעל התובעת). דהיינו מול הרשויות הציג עצמו בעל התובעת כבעלים של הנכס בואדי ג'וז, בסופו של דבר אף חויב בארנונה, פרט לתקופה קצרה (1.1.10 עד 31.12.10). (נספח אחרון לתצהיר בעל התובעת). הגם שיש חוב גדול, עדיין לא עמד התובע בדרישות בדבר העברת הנכס כפי שנקבעו בפסק דין עטא ובפסק דין ג'מיל דלעיל. החוזה שצורף, אינו נוקב סכום, והתנאי המהותי בו לא התקיים.
9. מטעם זה נותרה בנכס בעלות בעל התובעת .יש לזקוף הכנסה לבעל התובעת מהנכס בואדי ג'וז, כבעלים.
10. בעלותו לא נסתרה וניתן להשכירו ולהפיק הכנסה.

האדמה בביר נאבללה

1. באשר לנכס – בביר נבאללה מדובר בחלקת אדמה המופיע במפורש בהסכם החלוקה בסעיף 3 בו נאמר "האני אברהים אל תמימי יקבל חצי דונם מהקרקע בביר נבאללה בנוסף לכל שטח המוסך הדרומי ששטחו 17.590 מ"ר. "
2. בתצהיר מיום 20.2.12 הוא מציין כי ב 1995 מכר את האדמה למר יוסף אבו קוויק. בתצהיר בהליך זה הוא מאשר כי ב1995 מכר חלקת אדמה מס' 242 בגוש 3 מאדמות ביר נבאללה לאבו קוויק תושב ירושלים "ואין ברשותי חוזה מכירה". (דגש במקור).
3. לגרסתו פנה מס' פעמים למנהל המקרקעין ברמאללה להוציא אישור בעלות על נכס ( בקשות מיום 27.5.14 ו 9.11.15 בשפה הערבית), עוד לגרסתו מנהל המקרקעין ברמאללה נתן מסמך רשום בו לאחר בדיקה התברר כי חלקת האדמה 242, גוש 3, שכונת ג'ורת מואמן מאדמות ביר נבאללה אינה בבעלות מגיש הבקשה אלא בבעלות אדם אחר וכי ברישומי מנהל המקרקעין לא רשומים נכסים על שם האני איברהים תמימי.
4. המסמכים שהוגשו תורגמו בתרגום חופשי ע"י מתורגמנית בית הדין. המסמך האחד אינו נושא תאריך ואינו על נייר לוגו של מנהל מקרקעין רמאללה.במסמך זה נרשם כי "הריני לציין בקשר לבקשה שהגיש מר האני איברהים תמיתי ..אחרי חיפוש ובירור.. התברר שחלקת האדמה 242 חוד 3 בג'ורת מואמן, מאדמות הכפר היא לא נכס של האדם המוסכר לעיל אלא לבן אדם אחר , ואין שום חלקת אדמה בשמו של האני.... על סמך בקשה זו נתתי לו תעודה זו. יש חתימה, לא ברורה, יש חותמת של מנהל מקרקעין רמאללה.למעשה יש 2 חותמות בשולי המסמך ולא ברור למה.
5. מסמך זה לוקה במספר פגמים מהותיים. אינו מסמך רשמי של מנהל המקרקעין, לא על נייר פירמה שלהם, לא נושא תאריך והעיקר לא כתוב מי "האדם האחר" שעל שמו רשום הנכס". אולי זה על שם איברהים המנוח אביו. אין לדעת מהמסמך. לכן גם לו ייחסנו לו אותנטיות, רב הנסתר על הנגלה בו.
6. המסמך הנוסף הוא פניה של בעל התובעת למנהל המקרקעין ברמאללה. בו הוא מציין שצריך אישור לביטוח לאומי בישראל לצורך קבלת גמלת הבטחת הכנסה שאין לו כל נכס על שמו במנהל מקרקעי הרשות. לכתחילה הוא מכתיב את תוכן המכתב שברצונו לקבל. לא מדובר בשאלה פתוחה האם יש נכסים על שמו. בשולי פנייתו, למטה במסמך בכתב יד נרשם "אין שום נכסים למוזכר למעלה, במשרד המקרקעין של רמאללה ואל בירה וזה לאחר שבדקנו ברישומים של המשרד. יש חתימה , לא ידוע של מי. יש חותמת מדינת פלשתין , רשם המקרקעין רמאללה ואל בירה.הכל בכתב יד בשולי פניית התובע, ללא תאריך.
7. המכתב הנוסף בנוסח דומה של בעל התובעת למרשם המקרקעין, . המבקש לאשר שמכר האדמה בביר נבאלה למשפחת אבו קוויק, כתוב בכתב יד למטה ,כפי שתורגם ע"י המתורגמנית:" למנהל האחראי, לעזור אם יש נכס כלשהו שרשום על שמו," וחתימה, לא ברור. בימין יש רישום מתאים למקור- לא ברור.
8. ברור שאי אפשר ללמוד ממסמכים אלו שאכן אין נכסים על שמו, רישום סתמי בכתב יד בשולי מכתב פניה , בלי תאריך, אינו אישור מ"רשות מוסמכת" ולא כך יש להייחס למשקלו ולתוכנו, בפרט נוכח נוסח הפניה של בעל התובעת.
9. בנוסף, הבקשות לא מתייחסות גם לשמו של האב המנוח, ואם היו מתייחסות לשמו של האב המנוח יתכן שהיינו מוצאים שהמישהו האחר הוא איברהים ראשד איברהים אבי התובע אשר למרות הסכם החלוקה לא הועבר הנכס במנהל המקרקעין ברמאללה על שמו.
10. בעל התובעת עצמו מאשר שחלקת האדמה מס' 131 , 132, גוש 2, הינה אותה חלקת אדמה לעיל, (חלקה 242 , גוש 3).
11. כזכור בסעיף 3 להסכם החלוקה כתוב "חלקת האדמה המכונה "ג'ורת מאמן" בגוש מס' 3 בקרקעות הכפר ביר נבאללה וששטחו מגיע לדונם אחד".
12. עוד טען כי הבעלות האחרת היא של מר עבד אל רחמן יוסף סמי אבו קוויק ועל שם עאדל מחמוד איברהים תמימי. עניין זה של העברה בפרט ושל רישום, לא הוכח במסמכים שצירף כלל.
13. הנתבע טען כי לעניין חלקה זו כי בתצהיר משנת 2012 אין פירוט למי נמכר הנכס ובאיזה מחיר ואותו תצהיר לא נתמך במסמך אובייקטיבי.
14. גם נוכח המסמכים שצורפו עכשיו בעניין הנכס בביר נבאללה, לא הרים בעל התובעת את הנטל כי הנכס הועבר. משקל המסמכים שהביא , אפסי נוכח המפורט לעיל, ואינו עולה בקנה אחד עם דרישות הפסיקה שהבאנו במפורט לעיל.
15. יודגש כי בהסכם החלוקה נרשם מפורשות בעמ' השני אחרי סעיף 10 כי "כל היורשים סכמו על כך ששני עורכי הדין.. ירשמו את חלוקת הירושה הזאת הנזכרת בחוזה על פי הכללים". אשר על כן מאחר ובעל התובעת חתם על ההסכם היה לו ברור שכדי לשנות בעלות יש לערוך רישומים מסודרים על העברה ושינוי בעלות. לא ניתן לומר כי בעל התובעת לא ידע שהמסמכים שעשה אין בהם די לצורך העברת בעלות נוכח נסיונו זה והמסמך עליו חתם.

סוף דבר,

1. מכול האמור לעיל, יש לזקוף לבעל התובעת הכנסה מנכס בואדי ג'וז ומהאדמה בביר נבאללה. התביעה בעניין זה נדחית.
2. אין לזקוף הכנסה בעניין החנות בעיר העתיקה ליד הרובע הנוצרי. בעניין החנות התביעה מתקבלת.
3. על כן, בהעדר שומות וידע לגבי ערך המוסך וחלקת האדמה , נוכל לפסוק רק כי בדין נשללה גמלת התובעת נוכח קיומם של נכסים שניתן להפיק מהם הכנסה , שאת שיעורה איננו יודעים.
4. הנתבע יערוך את החישובים בהתאם לערך הנכסים הללו ויפעל בהתאם לכך ,לחוק ולתקנות.
5. ביחס לנכסים של החנות בעיר העתיקה אין לקחתה בחשבון.
6. נוכח תוצאה זו כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ח, (01 מאי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.