1. בפנינו תביעתו של מר יחזקאל הלוי כנגד מעסיקתו לשעבר, בגין זכויות הנובעות מתקופת עבודתו.

2. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

א. הנתבעת הינה חברה העוסקת בדפוס.

ב. התובע עבד אצל הנתבעת כמנהל מכירות במגזר המוסדי עסקי, מיום 9.2.14 עד פיטוריו ביום 30.9.14.

ג. עם תחילת עבודתו נמסר לתובע הסכם עבודה אשר תוקפו מיום 9.2.14 (נספח 1 לכתב התביעה המתוקן).

קיימת מחלוקת בשאלה מה מעמדו של ההסכם והאם מחייב את הצדדים.

ה. התובע פוטר מהנתבעת וסיים עבודתו בתאריך 30.9.14.

ו. בחודשים 11/14 ו-12/14, לאחר סיום עבודתו, שילמה הנתבעת לתובע סכום נוסף בסך 1,600 ₪ בגין עמלות.

3. לטענת התובע, הנתבעת נותרה חייבת לו כספים בגין שכר, הפרשי עמלות וזכויות נוספות הנובעות מתקופת העסקתו אצלה.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה נטען כי על התובע להשיב לה מקדמות ששולמו לו בחודשי עבודתו הראשונים ואשר התחייב להשיבם וכן עמלות ששולמו לו ביתר.

4. בפנינו העידו התובע ומר משה שחף מטעם הנתבעת.

לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

5. הסכם העבודה

בהסכם שצורף לכתבי הטענות נאמר:

"6. משכורת

"6.1 משכורת הבסיס החודשית של העובד הינה 5,000 ₪ ברוטו לחודש (להלן "שכר בסיס").

6.2 תשלום שכר העובד/ת יבוצע אחת לחודש.

6.3 למען הסדר הטוב מובהר בזאת כי סה"כ השכר הבסיס בתוספת העמלות כמפורט להלן, לא יפחת משכר המינימום לחודש (להלן: "שכר כולל"), ככל שהעובד/ת י/תעבוד חלקי חודש תהיה זכאי/ת לשכר באופן יחסי לחלקיות עבודתה.

6.4 היה ושכרו החודשי הבסיסי של העובד ועוד העמלות לא יגיע לסך 8,000 ₪, החברה תשלים את ההפרש לסך 8,000 ₪. וזאת בשלושת חודשי העבודה הראשונים של העובד/ת בלבד. הסכומים שהחברה תשלים יקוזזו משכרו של העובד/ת החל מהחודש הרביעי לעבודתו/ה.

7. עמלות

7.1 החברה תשלם לעובד/ת 2% עמלה מכל עבודה שי/תביא, וזאת לאחר גביית התשלום מהלקוח."

6. התובע טען כי סרב לחתום על ההסכם שכן התנאים שלעיל לא היו מקובלים עליו. לטענתו, סוכם עימו בעל פה כי בארבעת החודשים הראשונים יעמוד שכר הבסיס על 8,000 ₪ בתוספת 2% עמלות ולאחר מכן משכורת הבסיס תעמוד על 5,000 ₪ ובנוסף התובע יהא זכאי לעמלות בשיעור 2% מעסקאות שיבצע.

עוד טען כי ההסכם שצורף לכתב ההגנה המתוקן, זוייף על ידי הנתבעת.

לטענת הנתבעת התובע חתם על ההסכם ועבד על פיו כלשונו בכל חודשי עבודתו. הסכם העבודה כשהוא חתום על ידי התובע לא הוצג ונטען כי "לא אותר".

7. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי הנתבעת שילמה את התשלומים לתובע בהתאם להסכם העבודה.

כך, בשלושת חודשי העבודה הראשונים עמד שכר הבסיס של התובע על 8,000 ₪ ולאחר מכן על 5,000 ₪ בתוספת עמלות.

בנוסף, בחודש העבודה השני שולמה לתובע עמלה בסך 400 ₪.

מהתלושים עולה שהנתבעת לא קיזזה משכרו של התובע את סכומי ההשלמה ששולמו בחודשי העבודה הראשונים אף זאת בהתאם להסכם העבודה וכפי שיפורט בהמשך.

אנו סבורים כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי בינו לבין הנתבעת היה סיכום שונה מתנאי הסכם העבודה.

התובע אישר כי נוסח ההסכם אשר צורף לכתב התביעה הוא הנוסח שנמסר לו והוא לא הציג כל הסכם כתוב אחר . כמו כן וכאמור, הצדדים התנהגו בפועל על פי הסכם זה.

8. נוסח ההסכם שצורף לכתב ההגנה, זהה כמעט לחלוטין לנוסח ההסכם שצורף לכתב התביעה. ההבדל היחידי בין הנוסחים הוא מועד תחילת עבודה.

לפיכך, איננו מקבלים את טענת התובע כי מדובר בהסכם מזוייף.

9. שכר יום 9.2.14

לטענת התובע, הנתבעת שילמה את שכרו מיום 10.2.14 ועליה לשלם לו שכר בגין 9.2.14 בו החל לעבוד.

10. בהסכם העבודה נכתב כי תוקף ההסכם מיום 10.2.14 אך הנתבעת אישרה שהתובע החל לעבוד בתאריך 9.2.14 (סעיף 3א לכתב ההגנה המתוקן).

כמו כן, בתלושי השכר של התובע נרשם יום 9.2.14 כתאריך תחילת העבודה.

כך נרשם גם במכתב הפיטורים מיום 10.9.14.

11. בתלוש חודש 2/14 שילמה הנתבעת לתובע שכר בסיס בסך 5,600 ₪. לטענת מדובר בתשלום עבור 18 ימי עבודה בחודש זה.

12. בגין ימי העבודה מיום 9.2.14 ועד 28.2.14 היה על הנתבעת לשלם לתובע סך 5,714 ₪ (8,000/28 ₪ *20 ימים).

לאור האמור, טענת התובע בעניין זה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע הפרש שכר בגין חודש 2/14 בסך 114 ₪.

13. עמלות בגין מכירות שהתמורה עבורן התקבלה בתקופת העבודה

לטענת התובע, הנתבעת חייבת לו הפרשים בגין עמלות כדלקמן:

עבור חודש 3/14 – שולם סך 400 ₪ בעוד שהיה זכאי לסך 1,713 ₪ לפי היקף מכירות בסך 85,655 ₪.

עבור חודש 4/14 – לא שולמה עמלה בחודש זה בעוד שהיה זכאי לסך 794 ₪, לפי היקף מכירות בסך 39,683 ₪.

עבור חודש 5/14 – לא שולמה עמלה בחודש זה בעוד שהיה זכאי לסך 754 ₪ לפי היקף מכירות בסך 37,690 ₪.

עבור חודש 6/14 – שולם סך 355 ₪ בעוד שהיה זכאי לסך 1,046 ₪ לפי היקף מכירות בסך 52,316 ₪.

עבור חודש 7/14 – שולם סך 1,782 ₪ בעוד שהיה זכאי לסך 3,859 ₪ לפי היקף מכירות בסך 192,960 ₪.

14. לביסוס טענתו צירף התובע דוחות בדבר מכירות שביצע בחודשים אלה, נספחים 4, 6, 7 לכתב התביעה המתוקן.

15. הנתבעת טענה מנגד כי התובע קיבל עמלות בסכומים גבוהים מאלה להם היה זכאי.

נטען כי על פי הסכם העבודה, בשלושת חודשי העבודה הראשונים, התובע לא זכאי לעמלות כלל ושכרו עמד על 8,000 ₪ ללא זכאות לעמלות.

טענה זו של הנתבעת אינה מתקבלת.

בסעיפים 6.3 ו – 6.4 להסכם העבודה יש התייחסות לשכרו של התובע בצירוף עמלות וזאת ביחס לכל תקופת העבודה. טענת הנתבעת אף אינה מתיישבת עם העובדה שבשכר חודש 3/14 שולמה עמלה בסך 400 ₪ (אשר לטענת הנתבעת נרשמה כ"הפרשים").

על כן, התובע זכאי לעמלות בשיעור 2% לכל תקופת עבודתו, לרבות בשלושת חודשי העבודה הראשונים.

16. אין מחלוקת בין הצדדים באשר להיקף המכירות של התובע בחודשים 3/14 – 5/14. מוסכם כי סכום זה עמד על 163,028 ₪. ראו סעיפים 11.2 – 11.4 לכתב התביעה המתוקן ונספח ג' לכתב ההגנה המתוקן.

לאור האמור, התובע זכאי לעמלות בסך 3,260 ₪ בגין תקופה זו (163,028*2%).

17. עמלות לחודשים יוני עד ספטמבר –

הצדדים חלוקים לגבי סכום המכירות המזכה את התובע בעמלה בחודשים 6/14 ו- 7/14.

הנתבעת טענה כי בחודש 6/14 לא ביצע התובע מכירות כלל ובחודש 7/14 עמדו מכירותיו על 89,100 ₪.

עוד לטענת הנתבעת, בחודש 8/14 לא היו מכירות כלל ובחודש 9/14 עמדו המכירות על 47,219 ₪ (נספח ג' לכתב ההגנה המתוקן).

18. בגין חודש 6/14 הציג התובע דו"ח מכירות הנושא את שמו, אשר הונפק על ידי הנתבעת, המייחס לתובע מכירות בסך 52,316.27 ₪ (נספח 6 לכתב התביעה המתוקן).

הנתבעת לא התייחסה לדו"ח זה ולא הסבירה מדוע התובע אינו זכאי לעמלות על פיו.

הנתבעת טענה באופן כללי שהתובע אינו זכאי לעמלות בגין מכירות ללקוחות ותיקים. ואולם, האמור אינו עולה מלשון הסכם העבודה. לפיכך אנו מקבלים את גרסת התובע לגבי סכום המכירות בחודש 6/14. התובע זכאי לפיכך לעמלות בסך 1,046 ₪ בגין מכירותיו לחודש זה (52,316*2%).

19. בגין חודש 7/14 טען התובע כי הוא זכאי לעמלה בגין שתי מכירות שאינן מופיעות בנספח ג' מטעם הנתבעת – ללקוח בשם "גפן" וללקוח בשם "אש בלב קודש בע"מ". נספחים 7(2) ו-7(3) לכתב התביעה המתוקן.

ואולם, התובע לא הוכיח שמכירות אלה יצאו אל הפועל וכי התקבלה תמורה בגינן.

התובע טען בעניין זה:

"אני יודע שחלק מהעסקאות יצאו לפועל כי דיברתי עם הלקוחות".

לגבי העסקה עם "גפן" העיד:

"הוצאת גפן דיברתי עם המנכ"ל אילן והוא אמר שהעסקה יצאה לפועל".

בהמשך עדותו אישר כי אין לו אפשרות לדעת האם התקבלה התמורה לחברה והאם בוצע הפרויקט (עמ' 9 ש' 10-15).

לפיכך, בהתייחס לחודש 7/14, התובע לא הוכיח זכאותו לעמלות בגין המכירות אשר לא פורטו בנספח ג' מטעם הנתבעת.

התובע זכאי לעמלות בסך 1,782 ₪ בגין מכירותיו בחודש זה (2%*89,100 ₪).

20. לאור האמור, אנו קובעים כי בגין המכירות שבוצעו בתקופת עבודתו בין החודשים 3/14 ל-9/14 זכאי התובע לעמלה בסך 2% מסך מכירות של 351,663 ₪, סה"כ 7,033 ₪.

בהתאם לתלושי השכר, התובע קיבל עמלות בסך 6,341 ₪.

על כן זכאי הוא להפרש בסך 692 ₪.

21. עמלות בגין מכירות שהתמורה עבורן התקבלה לאחר סיום תקופת העבודה

התובע טען כי הוא זכאי לסכום נוסף בגין עמלות על מכירות שביצע בתקופת עבודתו, ושבוצעו בפועל על ידי הנתבעת, לאחר סיום עבודתו.

התובע פירט רשימה של 11 הצעות מחיר אשר לטענתו הביא לנתבעת בתקופת העבודה, בסכום כולל של 533,425 ₪.

22. הנתבעת התייחסה לכל אחת מהצעות המחיר שצורפו. לגבי רובן, נטען כי העבודה לא בוצעה בסופו של דבר ולא יצאה חשבונית ללקוח, על כן התובע אינו זכאי לעמלה.

23. לגבי הצעת המחיר ללקוח בשם גפן, נספח 1 לכתב התביעה המתוקן, נטען כי חשבונית יצאה בחודש 7/14 וכי התובע קיבל בגין מכירה זו עמלה בשכר חודש 7/14.

טענת הנתבעת לא נסתרה והיא מתיישבת עם דו"ח המכירות לחודש 7/14, נספח ג' לכתב ההגנה המתוקן.

24. לגבי הצעות המחיר שצורפו כנספחים 10 (2) עד 10 (8) ללקוח בשם educational products, Buki's ולסטודיו שוקי דוכובני בע"מ, טענה הנתבעת כי העבודות כלל לא בוצעו.

טענת זו של הנתבעת לא נסתרה.

התובע אישר בעדותו כי אין לו אפשרות לדעת האם העבודות בוצעו. התובע לא הביא ראשית ראיה לכך שבוצעו או כי התקבלה תמורה בגינן.

25. באשר להצעת המחיר שצורפה כנספח 10 (9) ללקוח בשם מובייל, הנתבעת טענה כי בסופו של דבר בוצעה מכירה על סך 25,850 ₪ בחודש נובמבר וכי התובע לא פיקח על ביצוע העבודה, לא ליווה את העבודה והלקוח ועל כן הוא אינו זכאי לעמלה בגינה.

טענה זו אין בידינו לקבל מאחר והיא אינה מתיישבת עם האמור בהסכם העבודה של התובע.

על כן אנו קובעים כי בגין מכירה זו זכאי התובע לעמלה בסך 517 ₪.

26. לגבי הצעות מחיר אשר צורפו כנספחים 10 (10) עד 10 (12) ללקוחות בשם "גפן" ו"סטודיו דוכובני" נטען כי העבודות לא בוצעו כלל.

הטענה מתקבלת משלא נסתרה, כאמור לעיל.

27. לגבי הצעת המחיר שצורפה כנספח 10 (13), ללקוח בשם אדיר משחקים בע"מ, הנתבעת טענה כי התובע קיבל את מלוא העמלה בגין העסקה אשר נסגרה בסופו של דבר על סך 26,419 ₪. הנתבעת הפנתה לדו"ח המכירות של התובע נספח ג' לכתב ההגנה המתוקן.

התובע טען מנגד כי מדובר היה בעסקה על סך 100,000 ₪ אשר בוצעה במלואה. טענתו זו לא הוכחה.

28. התובע טען כי בוצעה עסקה נוספת על סך 72,720 ₪ עם "גפן". התובע צירף תכתובת מייל מיום 9.7.14, נספח 10 (14) לכתב התביעה המתוקן ואולם לא עלה ביד התובע להוכיח כי עסקה זו בוצעה, כי התקבל בגינה תשלום ואת גובהו.

זאת בפרט לאור העובדה שבגוף המייל ציין הלקוח:

"הזמנה זו בכפוף להזמנה הסופית אותה אנו מצפים לקבל בקרוב מהלקוח בארה"ב. יתכנו שינויים בכמויות המוזמנות".

29. סוף דבר – התובע זכאי לעמלות בסך 517 ₪ בגין מכירות אשר התמורה בגינן התקבלה לאחר סיום עבודתו.

30. הפרשים בגין שכר חודש 5/14

לטענת התובע, בתלוש השכר לחודש 5/14 נרשם סכום נטו של 6,425 ₪ אולם הנתבעת מסרה לו שיק על סך 5,420 ₪ בלבד (נספח 5 לכתב התביעה המתוקן) ונותרה חייבת סך 1,005 ₪.

הנתבעת טענה כי ביום 10.5.14 החלה לשלם לתובע שכר בסיס בסך 5,000 ₪ במקום 8,000 ₪ ששולמו עד למועד זה, כקבוע בהסכם העבודה. לדברי הנתבעת, תלוש השכר אליו הפנה התובע (צורף לכתב התביעה המתוקן) הינו טיוטה בלבד שנערכה לעיון מנהלה בלבד, לשם השוואת שכרו לפני ואחרי השינוי. נטען כי התלוש נמסר לתובע בטעות.

לטענת הנתבעת התלוש הנכון, בו מופיע שכר נטו בסך 5,420 ₪, צורף לכתב ההגנה המקורי והמתוקן.

31. גרסת הנתבעת עולה בקנה אחד עם האמור בהסכם העבודה, בו התחייבה הנתבעת כי שכר הבסיס לא יפול מ- 8,000 ₪ בשלושת חודשי העבודה הראשונים.

32. התובע נשאל מה עשה כאשר נוכח לדעת שהשכר ששולם נמוך מזה המגיע לו.

לדבריו:

"באתי לחשב ואמרתי לו שהשיק לא תואם את התלוש והוא אמר שאגש לדבר עם משה. חיכיתי עם השיק עד סוף היום וניגשתי אליו והוא אמר שהוא עסוק ונדבר מחר. למחרת באתי שוב והוא אמר שלא אדאג והוא אמר שלא אדאג והוא ישלם לי את זה ויתן הוראה לחשב. עד היום לא קיבלתי את כסף."

לגרסה זו של התובע לא נמצאו תימוכים כלשהם. למעשה, התובע המשיך לעבוד עד שפוטר בחודש 9/14 ולא הוכח כי פנה לנתבעת או כי הביע מחאה על גובה השכר.

סיכומו של דבר, גרסת הנתבעת כי בגין חודש 5/14 עמד שכרו של התובע על 5,420 ₪ מתקבלת.

התביעה ברכיב זה נדחית.

33. הפרשים בגין שכר חודש 9/14

לטענת התובע, בגין חודש 9/14 חודש העבודה האחרון, מסרה לו הנתבעת שיק עבור משכורת ע"ס 7,849 ₪ (נספח 9 לכתב התביעה המתוקן).

התובע טוען כי על פי תלוש השכר (נספח 8 לכתב התביעה המתוקן) זכאי היה לשכר נטו בסך 8,077 ₪.

הנתבעת טענה כי בתלוש שנמסר לתובע נפלה טעות בסכום הנסיעות והטעות תוקנה באופן מיידי. לטענתה, שני התלושים הודפסו בתאריך 7.10.14 וכי יתכן שהתלוש השגוי נמסר לתובע עקב טעות.

הנתבעת לא הסבירה את מהות הטעות בתשלום הנסיעות ומדוע היה התובע זכאי לסך 1,392 ₪ בגין נסיעות כפי ששולם לו ולא לסך של 1,720 כמופיע בתלוש השכר שקיבל.

על כן, אנו מקבלים את טענת התובע לגבי חודש 9/14 וקובעים כי הנתבעת תשלם לו בגין חודש זה הפרשים בסך 228 ₪.

34. הפרשות פנסיוניות

על פי ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס מיום 7.9.10 (שמספרו 7031/10) וכך גם על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, זכאי היה התובע לביצוע הפרשות פנסיוניות החל מתום 6 חודשי עבודה אצל הנתבעת.

על כן זכאי היה התובע להפרשות פנסיוניות החל מתאריך 9.8.14 בשיעור של 6% לתגמולים ו – 6 % לפיצויים.

התובע זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות בשיעור 12% משכר בסך 9,244 ₪ (3,300 ₪, שכרו בגין יום 10.8.14 עד 31.8.14 ושכר בסך 5,944 ₪ בחודש 9/14) ובסך הכל זכאי התובע לפיצוי ברכיב זה בסך 1,109 ₪.

35. ימי חופשה

לטענת התובע, צבר 7.66 ימי חופשה, שמתוכם ניצל יום חופשה אחד. על כן נטען כי זכאי לפדיון 6.66 ימי חופשה.

הנתבעת טענה כי התובע ניצל 5.66 ימי חופשה במהלך תקופת העבודה. הנתבעת צירפה כנספח ה' דו"ח היעדרות שנתי של התובע.

מעיון בדו"ח זה ובתלושי השכר עולה כי התובע צבר במהלך תקופת עבודתו 6.64 ימי חופשה (0.83 X 8 חודשים) וניצל יום אחד.

על כן זכאי היה התובע בסיום עבודתו לפדיון 5.64 ימי חופשה.

על פי תלוש שכר לחודש 9/14 שילמה הנתבעת לתובע פדיון בגין 5.66 ימי חופשה.

על כן נדחית תביעתו ברכיב זה.

36. קרן השתלמות

לטענת התובע, על הנתבעת לשלם לו 2,157 ₪ בגין קרן השתלמות. התובע לא הצביע על כל מקור נורמטיבי המזכה אותו בביצוע הפרשה לקרן השתלמות ובשיעור הנטען. על כן נדחית תביעתו ברכיב זה.

37. ביגוד

הנתבעת טענה כי בהתאם לנהוג אצלה, התובע קיבל חולצות ונעלי עבודה הנושאים את לוגו הנתבעת.

ממילא, מדובר בזכות נלווית להעסקה שאיננה ניתנת לפדיון לאחר סיום יחסי עובד ומעסיק.

התביעה ברכיב זה נדחית.

38. התביעה שכנגד

הנתבעת מבקשת לקזז 354 ש"ח בגין עמלות, אשר נטען כי שילמה לתובע ביתר. כן טוענת להשבת מפרעות ששולמו בחודשי עבודתו הראשונים של התובע ולא קוזזו על ידי הנתבעת מהשכר בחודשי עבודתו הבאים.

39. אשר לעמלות – כאמור לעיל, הוכח כי התובע זכאי להפרשי עמלות מהנתבעת ולא ההיפך.

על כן נדחית התביעה ברכיב זה.

40. אשר להשבת המפרעות –

הנתבעת מפנה להוראת סעיף 6.4 להסכם העבודה הקובעת כך:

"היה ושכרו החודשי הבסיסי של העובד ועוד העמלות לא יגיע לסך 8,000 ₪, החברה תשלים את ההפרש לסך 8,000 ₪ וזאת בשלושת חודשי העבודה הראשונים של העובד בלבד. הסכומים שהחברה תשלים יקוזזו משכרו של העובד החל מהחודש הרביעי לעבודתו".

לטענת הנתבעת, היא השלימה את שכרו של התובע מ- 5,000 ₪ ל-8,000 ₪ בכל שלושת חודשי עבודתו הראשונים ועליו להשיב סך 9,000 ₪ לנתבעת.

התובע טען מנגד, כי האמור בהסכם העבודה לא חל מאחר והוא לא הסכים לתנאים הקבועים בו ולא חתם עליו.

41. כפי שקבענו לעיל, הוכח שהסכם העבודה שצורף לכתב ההגנה, הוא הסכם העבודה המחייב ביחסים בין הצדדים והצדדים פעלו על פיו בפועל.

יחד עם זאת, למרות האמור בסעיף 6.4 להסכם העבודה, אנו סבורים כי אין לחייב את התובע בהשבת המקדמות.

לו היתה הנתבעת מנכה את המקדמות משכרו של התובע החל מהחודש הרביעי להעסקתו, שכרו לחודשים האחרונים לעבודה היה נופל מתחת לשכר המינימום החודשי, זאת בניגוד לחוק שכר מינימום ואף בניגוד להסכמה המפורשת בין הצדדים בסעיף 6.3 להסכם.

לאור האמור, התביעה שכנגד נדחית גם ברכיב זה.

42. סוף דבר

התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. 114 ₪ בגין הפרש שכר לחודש 2/14

ב. 692 ₪ בגין הפרש עמלות על מכירות שההכנסות בגינן התקבלו בתקופת העבודה.

ג. 517 ₪ בגין מכירה שבוצעה לאחר סיום העבודה.

ד. 228 ₪ בגין הפרשי שכר לחודש 9/14.

ה. 1,109 ₪ כפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה.

44. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

45. התביעה שכנגד נדחית.

46. בשים לב לתוצאות, קבלת חלק מהתביעה מחד ודחיית התביעה שכנגד מאידך, אנו קובעים שהנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך 1,000 ₪, צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, 3/7/17 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.