1. לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 04.12.2011 בין כלי רכב, מ"ר 44-147-71 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 86-465-70 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא המחלוקת היא לעניין נסיבות קרות התאונה ולעניין ניתוק הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק, לאור בדיקת רכב התובעת על ידי שמאי כשנתיים לאחר מועד התאונה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שב"כ הצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי:

אין חולק כי רכב התובעת נבדק על ידי שמאי מטעמה כשנתיים לאחר מועד התאונה. בעוד שהתאונה ארעה ביום 04.12.2011 הרכב נבדק ביום 20.08.2013.

מתמונות הנזק שצורפו לחוות דעת השמאי מטעם התובעת ניתן לראות נזקים ברכב התובעת היכולים להתאים לנסיבות התאונה המתוארות על ידי נהג רכב התובעת. ברם, לא ניתן לקשור את הנזקים הנראים בתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי לתאונה, כיוון שבדיקת השמאי שנעשתה בחלוף כשנתיים ממועד התאונה, מנתקות למעשה את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק.

לא מן הנמנע ואף סביר הוא כי במהלך שנתיים אלו רכב התובעת ניזוק בתאונה אחרת, הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בנזק בדמות שפשוף, נזק הקרוי בשפת היום יום "שפשופי חניה", כפי שגם נטען כי נגרם בתאונה זו.

6. אשר על כן, אני דוחה את התביעה, ללא צו להוצאות למעט שכר העד כפי שנפסק בדיון אשר ישולם תוך 30 יום מהיום.

7. התובעת תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ו, 06 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.