1. לפניי בקשה לביטול החלטה אשר ניתנה בדיון בהיעדר התייצבות ובמעמד צד אחד ביום 8.7.2015.

2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי להורות כדלקמן:

א. עיון בתיק מעלה כי אישור המסירה לזימון לדיון הקבוע ליום 8.7.2015 נשלח בדואר רשום אל כתובתה אך לא נדרש. לאחר שאישור המסירה חזר אל מזכירות בית המשפט, מזכירת בית המשפט, הודיעה טלפונית ביום 24.6.2015 למבקשת בעצמה אודות מועד הדיון הקבוע ליום 8.7.2015.
בא כוח המשיבה טען כי שוחח עם המבקשת באופן אישי ווידא עמה כי היא מודעת למועד הדיון הקבוע בעניינה ליום 8.7.2015. בנסיבות אלו, נראה כי לא נפל כל פגם בהליך מתן ההחלטה בדיון לאור העובדה שהמבקשת קיבלה מספר הודעות על מועד הדיון ואין זה סביר כי בכל אחת מהן לא הבינה מהו המועד שנקבע. לפיכך, אין מקום לביטול ההחלטה מחובת הצדק.

ב. במסגרת בחינת ביטול ההחלטה משיקול דעת בית המשפט, יש לבחון שני מבחנים אלו: סיבת מחדלה של המבקשת להתייצב לדיון הקבוע וסיכויי ההצלחה כי הגנתה של המבקשת תתקבל.
בחינת סיבת מחדלה של המבקשת לאי התייצבותה לדיון מגלה כי אין בפי המבקשת כל סיבה המניחה את הדעת ו/או מוצדקת לאי ההתייצבות וניתן לראות בכך רשלנות או אף התעלמות מדעת מצד המבקשת. יחד עם זאת, אין לראות בכך בהכרח עדות לזלזול מופגן בהליכים המשפטיים, ויתכן שהדבר נובע מאי הבנת המצב המשפטי ומהמתנה למינוי עו"ד מייצג מטעם הלשכה לסיוע משפטי.

בחינת סיכויי ההצלחה של המבקשת כנגד התביעה, שהינו המבחן החשוב מבין השניים, מעלה כי טענותיה כנגד התביעה מצריכות ומצדיקות קיום בירור ראייתי כדין, ולפי שהמדובר בזכות חוקתית, עליה להישמע בפני בית המשפט.

3. לפיכך מצאתי להעדיף זכות זו על הפגמים הפרוצדורליים ולהורות על ביטולה של ההחלטה. המזכירות תקבע את הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות לדיון בפני מותב מתאים.
בנסיבות היותה של המבקשת מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ו, 06 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.