בפני בקשת התובעת למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, בשל מעורבותה בתאונת דרכים מיום 07.02.14.

נתבעת 1, מסכימה למינוי מומחה אך הוסיפה, כי בשל שאלת החבות ראוי להורות לנתבעות לשאת בשכר טרחת המומחה בחלקים שווים.

נתבעת 2 מתנגדת לבקשה הואיל ולטענתה לבקשה צורף תיעוד רפואי דל שאינו מלמד על ראשית ראיה ורצף טיפולי נדרש.

הכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות וצרופותיהם עולה, כי בדיקות התובעת בחדר המיון הדגימו שברים במרפק שמאל ובצוואר ירך ימין, התובעת אושפזה למשך 4 ימים , בוצע ניתוח לקיבוע השבר והיא שוחררה עם המלצה להיעזר בהליכון או קביים ולשהות ב- 45 ימי מנוחה. התובעת המשיכה לקבל טיפולי פיזיותרפיה בביתה וכן טיפול במכון לריפוי בעיסוק.

בנסיבות אלו עולה, כי קיימת ראשית ראייה לנכות צמיתה ורצף טיפולי המצדיק מינוי מומחה בתחום האורתופדיה, אשר בשלב זה לנוכח שאלת החבות תישאנה הנתבעות בשכר טרחתו בחלקים שווים ביניהן.

כתב מינוי ישוגר בהחלטה נפרדת.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ו, 10 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.