1. לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 06.10.2014 בין כלי רכב, תוצרת מאזדה, מ"ר 63-205-71, שבעת התאונה היה מבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב המאזדה"), לבין כלי רכב, תוצרת שברולט, מ"ר 72-646-69, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב השברולט") ולבין כלי רכב, תוצרת רנו, מ"ר 47-557-52, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 3 ומבוטח אצל הנתבעת 4 (להלן: "רכב הרנו") (ולהלן: "התאונה").

יש לציין כי בתאונה היה מעורב כלי רכב נוסף, תוצרת ניסאן, מ"ר 25-897-29 (להלן: "רכב הניסאן") שאינו צד לתובענה.

2. לטענת התובעת, רכב השברולט התנגש ברכב המאזדה שעמד בחניה כדין ברחוב גולדה מאיר פינת רחוב שטרית בבאר שבע, אלא שמשום שנהגת רכב השברולט טוענת כי רכב השברולט נפגע על ידי רכב הרנו אשר סטה לכיוון רכב השברולט והדפו לעבר רכב המאזדה, אין בדעת התובעת לדעת מי מנהגות רכבי הנתבעות אחראית לתאונה, ומכאן מוגשת התביעה נגד שתי נהגות רכבי הנתבעות.

מנגד, טוענות הנתבעות 1 ו-2, כי האחריות לתאונה חלה על נהגת רכב הרנו, שכן לאחר שרכב השברולט פנה שמאלה בצומת, מרחוב שטרית לרחוב גולדה מאיר בבאר שבע, ולאחר שסיימה את הפנייה, הגיח רכב הרנו מימין סטה שמאלה לעבר רכב השברולט, פגע בו והדפו לעבר רכב המאזדה.

הנתבעות 3 ו-4 טוענות כי האחריות לתאונה חלה על נהגת רכב השברולט, אשר נכנסה לצומת מבלי לציית לתמרור "תן זכות קדימה" המוצב בכיוונה, פנתה שמאלה ופגעה ברכב הרנו שנסע ישר כדין על רחוב גולדה מאיר.

3. למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

4. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידה נהג רכב הרנו.

יצוין כי לתובעת לא היו עדים מאחר ובכתבי ההגנה של הנתבעות לא היו כל טענות כנגד רכב המאזדה שעמד בחניה. באשר לעדים מטעם הנתבעות 1 ו-2, טען בא כוחן כי נהגת רכב השברולט אשר זומנה על ידי בית המשפט לא התייצבה לישיבה למרות שערב הישיבה אישרה הגעה, כאשר כל ניסיונות בא כוחן לאתרה בבוקר הישיבה עלו בתוהו. למרות שבא כוחן של הנתבעות 1 ו-2 ביקש לדחות את הישיבה וליתן צו הבאה כנגד נהגת רכב השברולט, בית המשפט לא נעתר לבקשה, מטעמים שפורטו בעמ' 2 לפרוטוקול.

עוד בעניין זה, אומר כי נהגת רכב השברולט אף לא התייצבה למשפטה בתיק התעבורה 361-03-15, שם הורשעה ואף נגזר עונשה.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדה במהלך חקירתה בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה כנגד הנתבעות, באופן שנהגת רכב השברולט תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 80% ואילו נהגת רכב הרנו תישא באחריות לקרת התאונה בשיעור של 20%.

מסקנתי זו מבוססת על יסוד הנימוקים הבאים:

5.1. מוקדי הנזק ברכבי הנתבעות מלמדים כי רכב השברולט נפגע בחזיתו ואילו רכב הרנו נפגע בדופן שמאלית אחורית. מוקדי נזק אלו מלמדים על מספר פרטים: האחד, רכב השברולט לא סיים את הפניה שמאלה, כפי שנטען בכתב ההגנה מטעם הנתבעות 1 ו-2, שאחרת רכב השברולט לא היה נפגע בחזיתו כי אם בדופן ימינית או בחלק האחורי. השני, רכב הרנו הקדים את רכב השברולט בצומת.

5.2. כמו כן, נהגת רכב השברולט במסירת הודעתה תחת אזהרה במשטרת ישראל מיום 12.10.2014 (עמ' 10 לתיק המשטרה) סיפרה מרצונה הטוב והחופשי (מבלי שיוצגו לה שאלות) כי היא עצרה בכניסה לצומת, הסתכלה ימינה ושמאלה ולא היה כל רכב ואז התחילה בנסיעה ופנתה שמאלה, וכשהגיעה עם רכבה למעבר החצייה, שנמצא בצומת על רחוב גולדה מאיר, הגיע רכב הרנו מימין ניסה לעקוף אותה ואז שמעה רעש ולאחר מכן לא יודעת מה ארעה.

אלא שלאחר מכן, לאחר שהוצגו לה שאלות השיבה בגרסה בעייתית ותמוהה. כך למשל, היא העידה כי היא מכירה את הצומת בה התרחשה התאונה, אך אינה זוכרת אם יש תמרור המוצב בכיוון נסיעתה, שתי גרסאות שסותרות זו את זו. רק לאחר שהשוטר החוקר הציג בפניה כעובדה כי יש שם תמרור "תן זכות קדימה", השיבה נהגת רכב השברולט כי אכן יש תמרור כזה וכי היא הבחינה בתמרור כזה לפני שנכנסה לצומת. עוד נשאלה נהגת רכב השברולט אם הבחינה ברכב הרנו טרם ההתנגשות, והיא השיבה כי לא הבחינה בו ולא היה כל רכב בצומת ורק שמעה את רעש ההתנגשות. דבר שאינו מתיישב עם גרסתה הקודמת, לפיה רכב הרנו ניסה לעקוף אותה, שכן אם לא הבחינה ברכב הרנו טרם ההתנגשות הכיצד יודעת לומר כי הוא עקף אותה? כמו כן, אינה יודעת לומר מי משני הרכבים (הרנו והשברולט) התנגש ברכב השני, תשובה שאינה אופיינית למי שבטוח כי רכבו נפגע על ידי רכב אחר ונהדף, ובכל מקרה אינה מתיישבת עם טענת הנתבעות 1 ו-2 בכתב הגנתן, לפיה נהגת רכב הרנו אחראית לתאונה.

5.3. גם במסירת ההודעה מיום 06.10.2014 (עמ' 4 לתיק המשטרה) של נהג רכב הניסאן, שנסע על רחוב גולדה מאיר בכיוון הנגדי, אשר רכב השברולט שסטה לכיוון הנגדי, התנגש בו, תיאר כי רכב השברולט, לאחר ההתנגשות עם רכב הרנו, איבד שליטה סטה שמאלה, חצה את קו ההפרדה עבר לכיוון הנסיעה הנגדי, פגע ברכב הניסאן, הסתחרר ופגע ברכב המאזדה שחנה בצד הדרך. יש לציין כי גם נהג רכב הניסאן מתאר כי הבחין כי חזית רכב השברולט פוגעת בצד שמאל של רכב הרנו (דבר המתיישב עם מוקדי הנזק ברכבי השברולט והרנו כפי שהוצגו בסעיף 5.1 לעיל). נהג רכב הניסאן תיאר עוד כי לאחר ההתנגשות בין רכב השברולט לרכב הרנו, הבחין ברכב השברולט הסוטה שמאלה וכי נהגת רכב השברולט מאיצה לכיוון הנגדי.

5.4. אם כן, מתיאור התאונה על ידי נהגת רכב השברולט והתהיות הרבות שעלו בו, ומתיאור התאונה על ידי נהג רכב הניסאן, כפי שנגבו מהם במשטרה, וממוקדי הנזק ברכב השברולט וברכב הרנו, ניתן ללמוד על נקלה כי נהגת רכב השברולט נכנסה לצומת מבלי שצייתה לתמרור תן זכות קדימה המוצב בכיוון נסיעתה, מבלי שווידאה כי הצומת פנוי, ובכלל זה כי אין רכב המגיע מימין, שלו נתונה זכות הקדימה, כל זאת תוך נהיגה בחוסר זהירות . מכאן, שאני משוכנע כי נהגת רכב השברולט נכנסה לצומת לא פנוי וגרמה ברשלנותה הרבתי לתאונה. כמו כן, אני משוכנע כי לאחר התאונה נהגת רכב השברולט איבדה שליטה ברכבה, ואף לחצה בטעות על דוושת הגז במקום הבלם.

ודוק חובת וידוא כי הצומת פנוי לא חל רק על הרגע הנתון בו נהג מבקש להיכנס לצומת, כי אם לכל שלבי חציית הצומת, החל מרגע כניסתו לצומת וכלה בסיום חצייתו. די בחשש סביר כי לא ניתן להשלים את חציית הצומת מפאת שרכב אחר מתעתד להיכנס לצומת, על מנת להפוך את הצומת ל"לא פנוי".

5.5. כך למעשה, הפרה נהגת רכב השברולט את הוראת תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת:

"נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר."

כמו גם, הפרה נהגת רכב השברולט את הוראת תקנה 51 לתקנות התעבורה הקובעת:

"לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב."

לפיכך, אני משוכנע כי נהגת רכב השברולט נושאת במירב האחריות לקרות התאונה.

5.6. יחד עם זאת, איני פוטר את נהגת רכב הרנו לתאונה.

נהגת רכב הרנו העידה בעדותה בבית המשפט כי היא נסעה ישר ברחוב גולדה מאיר על הנתיב השמאלי (עמ' 3, שורה 32 ועד עמ' 4, שורה 1 לפרוטוקול) בעוד שבהודעתה למשטרה מיום 12.10.2014 (עמ' 11 לתיק המשטרה) מסרה כי נסעה על הנתיב "היותר ימיני". דבר שעשוי להעיד על סטייה של רכב הרנו שמאלה בשלבי חציית הצומת. זאת ועוד, מעידה נהגת רכב הרנו כי הגם שהיא מודעת לכך שהיא צריכה לוודא כי הצומת פנוי טרם הכניסה לצומת, "אני לא צריכה להסתכל כי זכות הקדימה שלי" (עמ' 4, שורה 18 לפרוטוקול). נתונים אלו מעידים כי או שנהגת רכב הרנו לא וידתה כי הצומת פנוי טרם כניסתה לצומת ואף כאשר הבחינה ברכב השברולט בזווית העין, לא נקטה באמצעים למניעת התאונה, משום שסברה כי רכב השברולט יעצור וייתן לה זכות קדימה (עמ' 11 לתיק המשטרה).

משכך, אני מייחס לנהגת רכב הרנו אחריות לתאונה בשיעור 20%.

לפיכך, אני סבור כי דין התביעה נגד הנתבעות להתקבל, באופן שתערך חלוקת אחריות לתאונה בין נהגות רכביהן, כאשר נהגת רכב השברולט תישא באחריות בשיעור 80% ונהגת רכב הרנו תישא באחריות בשיעור 20%.

6. הנתבעות, באמצעות הנתבעות 2 ו-4, תשלמנה לתובעת, על פי שיעור חלוקת האחריות שנקבע לעיל ( הנתבעות 1 ו-2 באמצעות הנתבעת 2 בשיעור של 80% , הנתבעות 3 ו-4 באמצעות הנתבעת 4 בשיעור של 20% ) את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 14,895 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. הוצאות משפט, ובכלל זה אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד, בסך של 3,000 ₪.

6.3 שכר העדה כפי שנפסק בסך של 600 ₪ .

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום מהיום .

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ו, 30 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.