1. לפניי תביעת שיבוב שעניינה תאונת דרכים שאירעה בין רכב אשר היה מבוטח על ידי התובעת במועד התאונה, לבין רכב אשר היה נהוג על ידי נתבע 1 ומבוטח על ידי נתבעת 2 במועד התאונה. התאונה ארעה ביום 30.10.13 בקריית אתא.

התובעת פיצתה את מבוטחה בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה והגישה תביעת השיבוב דנן.

1. נהג התובעת העיד אשר לאופן קרות התאונה וגרסתו הייתה כדלקמן:

הנהג הגיע מצומת קריית אתא בנסיעה בנתיב הימני מתוך שני נתיבי נסיעה. משמאלו נסעה משאית הנתבעים. שני הרכבים התקדמו לעבר כיכר ומעט לפני שהגיעו לכיכר סטתה משאית הנתבעים לעבר נתיב נסיעתו של רכב התובעת. נהג התובעת סטה ימינה על מנת להימנע מתאונה ועלה על המדרכה, אך משאית הנתבעים פגעה בפינה השמאלית אחורית של רכבו באמצעות הפינה הקדמית ימנית של המשאית. נהג התובעת העיד, כי ברגע קרות התאונה החלק האחורי של רכבו עדיין היה על הכביש. הנהג הכחיש את גרסת הנתבעים כי עקף את משאית הנתבעים בשלב כלשהו.

1. נתבע 1 העיד באשר לאופן קרות התאונה וגרסתו הייתה כדלקמן:

הנתבע נסע בנתיב הימני ובעודו מתקרב אל הכיכר ירד רכב התובעת מן המדרכה שמימינו ושפשף את המשאית. הנתבע העיד, כי עצר במקום ואילו נהג התובעת המשיך עוד כ-10 מטרים ואז עצר.

בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי לא ראה את רכב התובעת עומד על המדרכה או נוסע על המדרכה טרם קרות התאונה. כאשר נשאל הכיצד ידע לומר כי רכב התובעת הגיע מן המדרכה, אם לא ראה אותו, השיב: "הוא קפץ מהמדרכה, מהשמיים הוא לא נפל" (עמ' 6 ש' 2).

נתבע 1 הגיש לבית המשפט תמונה של הרכבים, אשר צולמה מיד לאחר התאונה (נ/2). בתמונה ניתן לראות את משאית הנתבעים עומדת על נתיב הנסיעה הימני ובמרחק של כמטר לפניה עומד רכב התובעת במנח אלכסוני שמאלה ,כאשר חלקו האחורי על המדרכה וחלקו הקדמי על נתיב הנסיעה הימני.

הנתבע טען, כי תמונה זו מוכיחה כי עובר לקרות התאונה נסעה המשאית בנתיב הימני ואילו רכב התובעת הגיע מן המדרכה.

נהג התובעת התבקש להתייחס לתמונה זו בעדותו וציין, כי הרכבים הוזזו לאחר התאונה ועל כן לא ניתן ללמוד מתמונת הרכבים על אופן קרות התאונה.

1. לבית המשפט הוגשה חוות דעת שמאי וכן הוגשו תמונות הנזק שנגרם לרכב התובעת. מחוות הדעת ומתמונות הנזק ניתן ללמוד, כי לרכב התובעת נגרם נזק מעיכה ממוקדת בפינה השמאלית אחורית של הרכב.
2. שמעתי את עדויות שני הנהגים ועיינתי בכל החומר שהוגש לבית המשפט ומצאתי כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי:

עליי לציין, כי מלכתחילה גרסת נתבע 1 לפיה רכב התובעת התפרץ אל הכביש מן המדרכה בעת שמשאית הנתבעים נסעה בנתיב הימני אינה הגיונית בעיניי. עיון בתמונה נ/2 מלמד, כי משאית הנתבעים הינה משאית גדולה מאוד, שצבעה כתום. בהכרח, היה על נהג התובעת להבחין במשאית ובנסיבות אלו, כל נהג סביר ושקול לא היה מתפרץ לנתיב הנסיעה.

זאת ועוד, נתבע 1 לא יכול היה להעיד פוזיטיבית מאיין הגיע רכב התובעת וכי הרכב הגיע מן המדרכה (אף שמן התמונה נ/2 עולה, כי שדה הראיה שלו מימין היה פנוי ולא הייתה הפרעה כלשהי). כל אשר יכול היה הנתבע לציין הוא: "לא ראיתי אותו. אני נוסע על הכביש" (עמ' 5 ש' 32). גרסתו של הנתבע כי רכב התובעת הגיע מן המדרכה הינה פרי ספקולציה בלבד, כפי שאמר: "מהשמיים הוא לא נפל".

משכך, אל מול עדותו הפוזיטיבית של נהג התובעת, אשר ראה את המשאית סוטה לעברו, עומדת עדות ספקולטיבית של הנתבע, אשר לא ידע לומר מהיכן הגיע רכב התובעת.

אוסיף ואומר, העובדה כי הנתבע העיד כי לא ראה את רכב התובעת עובר לקרות התאונה מחזקת את גרסת נהג התובעת כי המשאית סטתה לנתיבו מבלי להבחין ברכבו ופגעה בו.

גם אופי הנזק שנגרם לרכב התובעת תומך בגרסת נהג התובעת. לרכב התובעת נגרם נזק של מעיכה ממוקדת בפינה השמאלית אחורית של הרכב, המלמד על סטייה של המשאית לעבר רכב התובעת. אילו הייתה מתרחשת התאונה כפי גרסת הנתבעים ורכב התובעת היה מתפרץ לעבר נתיב הנסיעה של משאית הנתבעים וממשיך בנסיעה עוד 10 מטרים קדימה, הייתי מצפה לראות נזק מתמשך, המתחיל בפינה השמאלית קדמית של רכב התובעת. ולא היא.

באשר לתמונת הרכבים נ/2 שהוצגה על ידי הנתבע – הנתבע העיד כי הוא עצר מידית לאחר התאונה והודה כי רכב התובעת המשיך בנסיעה כ- 10 מטרים עד אשר עצר את רכבו. ניתן לראות בתמונה כי רכב התובעת קרוב מאוד למשאית הנתבעים (להערכתי, כמטר שניים מן המשאית) ויש בכך כדי לתמוך בגרסתו של נהג התובעת כי רכבו הוזז מן המקום לאחר התאונה. משכך, אין במיקום הרכבים שבתמונה כדי ללמד על אופן קרות התאונה.

ב"כ הנתבעים טען כי בתמונה נ/2 ניתן לראות חלק פלסטיק אדום (בקלית) שנפל מרכב התובעת ומונח בין הרכבים וכי יש בכך כדי ללמד כי התאונה התרחשה במקום המצולם בתמונה. אלא, שהנתבע עצמו העיד כי רכב התובעת נסע מרחק של 10 מטרים עד אשר עצר ועל כן, מיקום הבקלית על הכביש ליד רכב התובעת אינו יכול ללמד על מקום קרות התאונה. סביר בעיניי, כי הבקלית נפלה מרכב התובעת בעת שזה האט לכיוון מקום עצירתו, שם צולם.

בשולי דברים אציין, כי הנתבע העיד כי ברשותו עד לתאונה (עמ' 6 ש' 2). עד זה לא הובא לעדות על ידי הנתבעים ויש בכך כדי לשמש לחובתם של הנתבעים.

1. נוכח על האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת התובעת באשר לאופן קרות התאונה. אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעים לשלם באמצעות נתבעת 2 לתובעת סך 9,964 ₪, אגרה בסך 761 ₪, שכר העד כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ז, 04 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.