ע"י ב"כ עו"ד אורי מקובסקי ועו"ד עופר לוי

פסק דין

בפניי בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 18-19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – החוק).

אחר קבלת הבקשה הוריתי על פרסום אודותיה כדין, וכך פעלו הצדדים. המועד להגשת התנגדויות חלף ללא שהוגשו התנגדויות. היועץ המשפטי לממשלה הודיע, כי אין הוא מתנגד לאישור הסדר הפשרה, וכי עמדה זו הינה על דעת המפקח על הביטוח.

עניינה של התובענה בתמצית

1. המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד חברת כלל פנסיה גמל בע"מ (להלן – המשיבה או כלל פנסיה), המנהלת את כספם של חוסכים עמיתים באמצעות קופות גמל, קרנות השתלמות, קרנות פנסיה ועוד, וגובה מכל עמית דמי ניהול מהיתרה הצבורה בחשבונו או מהפקדותיו. בבקשת האישור הועלו שלוש טענות מרכזיות:
2. המשיבה אינה מקיימת את חובתה למשלוח הודעה מוקדמת בדבר כוונתה להעלות את שיעור דמי הניהול, וזאת בניגוד להוראת סעיף 53ב(א) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964 (להלן – התקנות), אשר הייתה בתוקף עד ליום 31.12.2012, ובמקומה בא חוזר גופים מוסדיים 2012-9-22, שהוציא המפקח על הביטוח שעניינו "דמי ניהול במכשירי חיסכון פנסיוני". בבקשת האישור נטען, כי על אף שמדובר בעניין מהותי לעמית הנוגע למחיר השירות הניתן לו, ובדרישה מינימליסטית מהמשיבה, העלתה המשיבה את שיעור דמי הניהול מספר פעמים בלי לקיימה כדין. לפי הנטען, בשתי קופות של המבקש שיעור דמי הניהול עלה – פעם בחודש מרץ 2008 מ-1% לאחוז גבוה יותר ופעם בשנת 2010 מ-1.5% ל-1.99%. כך נטען, כי בשנת 2008 למשל, כאשר המשיבה התעתדה להעלות את שיעור דמי הניהול לרבים מעמיתיה, היא הקדימה ושלחה אליהם מעטפה הנחזית כפרסומת לפועלה של המשיבה, כאשר דבר הפרסומת נכתב באותיות גדולות, ואילו דבר העלאת דמי הניהול נכתב בצד האחורי, בשוליים התחתונים ובאותיות זעירות, כאשר בטקסט נכתב: "החל מחודש מרץ 2008 דמי הניהול יקבעו ע"פ היתרה הקיימת בחשבונך" (כלומר בחשבונו של העמית), תוך שבהמשך צוינו מדרגות דמי הניהול לכל טווח של סכומים (למשל: עד 30,000 ₪ - שיעור דמי הניהול יהיה 1.99%, מעל 150,000 ₪ שיעור דמי הניהול יהיה 1% וכו'). בבקשת האישור נטען, כי לא זו בלבד שטכניקת ההודעה מצד המשיבה בדבר העלאת דמי הניהול הייתה פגומה ונעשתה באותיות זעירות, בצידה האחורי של המעטפה ובשוליה התחתונים, של מעטפה הנחזית להיות דבר פרסומת גרידא - אלא שנוסחה לקוי מן היסוד, שכן על מנת להבין את המשמעות המעשית של שינוי דמי הניהול, העמית נדרש לברר את יתרת הכספים בחשבונו ואת שיעור דמי הניהול הנגבים ממנו טרם ביצוע ההעלאה. נטען, כי מבלי לברר נתונים אלה, לא היה בידי העמית לדעת האם דמי הניהול בקופתו אכן יעלו, וממילא לא היה בידיו לדעת למקרא ההודעה מהו שיעור ההעלאה הנוכחי ומהו שיעור דמי הניהול החדש. בבקשת האישור נטען, כי התנהלות זו מנוגדת לדין, משום שהדין קובע כי על המשיבה להודיע לכל עמית את דבר כוונתה להעלות את שיעור דמי הניהול הנגבים ממנו, כפשוטו, ומבלי שהעמית יצטרך להסיק זאת מהנתונים שלא פורטו בהודעה. כן נטען, כי בהתאם להוראות הדין ולחובות תום הלב וחובות הנאמנות החלות על המשיבה, הודעה על העלאת שיעור דמי הניהול שמשמעותה גביית סכומי כסף משמעותיים צריכה להיות פשוטה, בהירה ושווה לכל נפש, בניגוד לנעשה בידי המשיבה.
3. ההודעה בדבר העלאת שיעור דמי הניהול שנודעת לה משמעות כלכלית של גביית כספים מכיסי העמיתים, צריכה להישלח לאחר שהמשיבה וידאה את כתובתו הנכונה של העמית במרשם האוכלוסין, אולם המשיבה נמנעה מלעשות כן.
4. העלאת שיעור דמי הניהול נעשתה בטרם חלפו חודשיים ממועד משלוח ההודעה. לפי הנטען, תקנות הניהול קבעו, כי אף אם נשלחו הודעות כדין, העלאת שיעור דמי הניהול "לא תחול אלא בתום חודשיים מהמועד שבו נשלחו הודעות כאמור", בעוד שהמשיבה לא הקפידה לעשות כן. כך למשל נטען, כי בתשובת המשיבה בהתכתבותה עם המבקש נכתב כי העלאת שיעור דמי הניהול בחודש מרץ 2008 נעשתה לאחר שנשלחו הודעות לעמיתים בחודש ינואר 2008. לפי הנטען, לנוכח תקנות הניהול, ביחס לעמיתים אליהם נשלחה הודעה בחודש ינואר 2008, אסור היה למשיבה לגבות דמי ניהול לפי השיעור החדש בגין כל חודש מרץ 2008, כפי שנהגה בפועל, אלא רק לאחר סופו של חודש מרץ 2008.

על פי הנטען בבקשת האישור, אילו היו עמיתי המשיבה מודעים לכוונתה להעלות את דמי הניהול, היו מכלכלים את צעדיהם מבעוד מועד וכך היה באפשרותם להעביר את כספיהם לקופה אחרת או לפנות למשיבה בדרישה להימנע מההעלאה או להקטין שיעורה. בבקשה נטען, כי המשיבה, בהימנעותה מלהציג כדין את כוונתה להעלות את שיעור דמי הניהול לידיעת העמיתים, שללה מהם את זכותם להחליט כיצד לנהל את כספם על בסיס מלוא המידע הרלוונטי. לפיכך נטען בבקשת האישור, כי גביית הרובד של דמי הניהול הנובע מהעלאת השיעור, אשר לא קדם לה משלוח הודעה כנדרש, נעשתה שלא כדין, ועל המשיבה להשיב רובד זה לעמיתיה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.

1. המשיבה הגישה תשובה מטעמה ביום 22.11.2015, בגדרה טענה כי דין בקשת האישור והתובענה להידחות על הסף ולגופה. בהתייחסה לטענות המבקש טענה המשיבה כדלקמן:
2. אשר לטענה בדבר אי מסירת הודעה כדין בדבר העלאת דמי הניהול טענה המשיבה כי אין לטענה זו כל בסיס. לשיטתה, כעולה מבקשת האישור עצמה, המדובר בשינוי מתכונת גביית דמי הניהול, שכן המדובר בדמי ניהול רגרסיביים אשר שיעורם תלוי בדמי הניהול ששיעורם תלוי ביתרה הקיימת בחשבון בנקודות זמן מסוימת, ביחס לכל אחד מעמיתי קופת הגמל, ומשכך שיעורם עשוי לעלות או לרדת, בהתאם לסכום היתר בחשבון העמית. המשיבה טענה, כי במצב דברים זה, כל עמית שקיבל את ההודעה יכול לדעת שדמי הניהול שלו עשויים להשתנות בהתאם למצב החשבון שלו בנקודת זמן מסוימת, ויכול היה לבדוק בכל נקודת זמן את מצב החשבון ובעיקר יכול היה להשוות ללא קושי את דמי הניהול המוצעים לאל שגובות קופות הגמל האחרות. כן טענה המשיבה, כי ההודעה כתובה באופן ברור ונשלחה לעמיתים כמכתב נפרד.
3. אשר לטענה בדבר חובתה של המשיבה לוודא את נכונות כתובתם של עמיתיה לצורך משלוח ההודעה בדבר העלאת דמי הניהול, הטעימה המשיבה כי טענה זו נשללת ממספר טעמים: ראשית, טופס ההצטרפות לקופת הגמל ותקנון הקופה מחייבים דווקא את העמיתים לעדכן את המשיבה בדבר שינוי בכתובותיהם, ומאשרים למשיבה לשלוח הודעות, מכתבים, דוחות שנתיים וכיוצ"ב לכתובת שנמסרה על ידי העמית במועד הצטרפותו, כל עוד לא הודיע למשיבה בכתב אודות שינוי כתובתו; שנית, המשיבה שלחה הודעות, מכתבים ודו"חות שנתיים לכתובת אותה מסר המבקש במועד הצטרפותו לקופה, ולא ידוע שהם חזרו; שלישית, אין כל חובה בדין לשלוח את ההודעה בדואר רשום; רביעית, בזמנים הרלוונטיים לבקשת האישור, וגם כיום, לא קיימת חובה שבדין לשלוח הודעות לכתובת העמית המעודכנת במרשם האוכלוסין, ופעמים רבות העמיתים מבקשים כי הכתובת למשלוח דואר תהיה שונה מכתובתם הרשומה במשרד הפנים.
4. אשר לטענה שעניינה חובתה של המשיבה להעלות את דמי הניהול רק חודשיים לאחר משלוח ההודעה בדבר ההעלאה, גרסה המשיבה כי המבקש שוגה בפרשנותו לתקנה 53ב(א) לתקנות מס הכנסה. לטענתה, ההוראה נוקטת במילה "חודשיים", ולא נוקבת ב-60 ימים דווקא, כפי שמשלים אותה המבקש. לשיטת המשיבה, כוונת ההוראה הייתה למשלוח הודעה זמן סביר מראש, על מנת לאפשר לעמית לבחון חלופות. דמי הניהול נגבים באופן חודשי, וכוונתה היא שההעלאה תחול על החודש השני לאחר מתן ההודעה. לטענתה, גם אילו ניתן היה לקבל את טענת המבקש, אין בה כדי להוכיח קיומה של קבוצה, או קיומו של נזק לקבוצה זו.

עוד טענה המשיבה, כי הגדרת הקבוצה על ידי המבקש חסרת יסוד ומנוגדת להוראות הדין ולפסיקה. לטענתה, המבקש איננו רשאי להעמיד אירוע מסוים (העלאת דמי ניהול בחודש מרץ 2008), ועל בסיסה לנסות ולהגדיר קבוצה ככל מי ש"המשיבה העלתה את שיעור דמי הניהול שבהם חייבה אותו", זאת בייחוד כאשר טענותיו של המבקש מיוסדות על נוסח ההודעה, עיתוי שליחתה ועדכניות כתובת העמית בעת המשלוח. לטענת המשיבה, אלו הן טענות קונקרטיות, תלויות עיתוי, ואין לקבל את השיטה לפיה מובאת "דוגמא" כביכול וכעת על המשיבה להצדיק כל העלאה אחרת, לגביה לא הובאה כל תשתית ראייתית.

1. בתגובתו לכתב התשובה כפר המבקש בטענות המשיבה ועמד על כך שהמשיבה הפרה בהתנהלותה את הוראות הדין.
2. לאחר מספר דיונים שנערכו בפני בית המשפט, ובהתאם להמלצת בית המשפט לב"כ הצדדים, פנו הצדדים להליך גישור שנערך בפני כב' הנשיאה בדימוס הלה גרסטל. במסגרת ההליך, ובעקבות המלצת בית המשפט בדיון שנערך ביום 26.11.2017, מונה על ידי בית המשפט, פרופ' שרון חנס, ביום 19.12.2017 כמומחה לצורך בדיקת ההדר המתגבש. לאחר שניתנה עמדתו של פרופ' חנס בעניינים שבמחלוקת, גובש הסדר פשרה סופי בין הצדדים, אשר נעשה בהתאם להערות פרופ' חנס, ובהתחשב במתווה שהוצע על ידי בית המשפט במסגרת ישיבות קדם המשפט.
3. ואכן במצורף להסדר הפשרה צורפה חוות דעתו פרופ' חנס אשר ניתח את הנתונים בדבר דמי הניהול שנגבו בכל אחת מהקופות בתקופה הרלבנטית והעריך את שיעור דמי הניהול התאורטיים אותם הייתה גובה המשיבה אילו פעלה כפי שהמבקש טוען שהיה עליה לפעול באשר לשלוש הודעות העדכון. הפער בין הסכומים הוערך כ"גביית היתר" כתוצאה מעליית דמי הניהול, בהנחה שהתביעה באשר לשלוש ההעלאות תתקבל. על בסיס נתון זה, ובהתחשב בסיכויי התובענה באשר לשלוש העלאות אלו, הגיע המומחה לכלל מסקנה כי שיקלול הפוטנציאל הכספי של התביעה ביחס לשלוש ההעלאות, מלמד כי סכום הפשרה שהוסכם הצדדים הינו סכום הוגן וראוי. כך גם סבר המומחה ביחס ליתר הוראות הפשרה – המועדים בהם יבוצע ההחזר לקבוצה, הדרך לביצוע ההחזר, המעקב אחר ההחזר, הטיפול בעודפים, כולם סבירים והוגנים אף הם.
4. ביום 1.11.2018, הודיעה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי אין לה התנגדות להסדר הפשרה, בכפוף למספר הערות שניתנה להן התייחסות בהמשך.

עיקרי הסדר הפשרה

1. על רקע זה הגיעו הצדדים להסדר פשרה, אשר עיקריו הם אלה: 
2. הסדר הפשרה מתייחס לקופות הגמל "תואר" (מס' קופה 642); "שקמה" (מס' קופה 435); "תמר" (מס' קופה 253); "גפן" (מס' קופה 264); "רוטשילד" (מס' קופה 1049); ו"אשכולות" (מס' קופה 125) (להלן – 6 הקופות). הסדר הפשרה אך מתייחס לשינויים בשיעור דמי הניהול שבוצעו ב-6 הקופות או באיזו מהן בחודש מרץ 2008, בחודש יוני 2010 ובחודש יוני 2011 (להלן – 3 ההעלאות).
3. הקבוצה עליה יחול הסדר הפשרה היא כל מי שהיה עמית באחת או יותר מ-6 הקופות במועד 3 ההעלאות הנדונות או איזו מהן, למעט עמיתים שיודיעו, אם יודיעו, כי הם מבקשים שלא להימנות עם הקבוצות המיוצגות, וכן למעט עמיתים של המשיבה שהגישו לבית המשפט או לבית דין תביעות פרטניות בעילות מושא ההליך ואלו הסתיימו בפסק דין או בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.
4. המשיבה מתחייבת לשלם לחברי קבוצת התובעים המאושרת סכום כולל של 15,000,000 ₪ (להלן – התשלום הבסיסי).

לתשלום הבסיסי יתווסף סך של 75,000 ₪ (להלן – התוספת). התוספת נובעת מכך שהתשלום הבסיסי לא משולם במועד חתימת ההסדר, אלא לאחר מכן ובנקודות זמן שונות. צויין כי שיעור התוספת נקבע על ידי הבודק על דרך האומדנא, בהתחשב בנתונים הרלוונטיים.

התשלום הבסיסי והתוספת מסתכמים לסך של 15,075,000 ₪ (להלן – התשלום הכולל).

בהסדר הפשרה צויין כי הסכמת המשיבה לתשלום הכולל הינה בהתחשב בטענות הנזיקיות העולות מהתביעה ומבקשת האישור, וכי לשיטת המשיבה, התשלום הכולל אינו בגדר השבה של דמי ניהול.

סכום התשלום הכולל נבדק על ידי פרופ' חנס שמונה על ידי בית המשפט כמומחה מטעמו, והוא נמצא ראוי והוגן בנסיבות העניין, כמפורט בחוות דעתו שצורפה להסדר הפשרה.

1. התשלום הכולל ישולם מתוך כספי המשיבה ולא מנכסי 6 קופות הגמל הנדונות או מנכסי מוצרים פיננסיים אחרים שהיא מנהלת עבור עמיתיה.
2. בהתאם להמלצת פרופ' חנס, התשלום הכולל ייוחס לכל אחת מ-3 ההעלאות כדלקמן:

סך של 13,270,729.25 ₪ - להעלאת דמי הניהול שבוצעה ב-6 הקופות בחודש מרץ 2008.

סך של 753,255.94 ₪ - להעלאת דמי הניהול שבוצעה ב-6 הקופות בחודש יוני 2010.

סך של 1,051,014.81 – להעלאת דמי הניהול שבוצעה ב-6 הקופות בחודש יוני 2011.

1. כל חבר בקבוצת התובעים המאושרת יהיה זכאי לחלק בתשלום הכולל המשקף את החלק היחסי של היתרות הצבורות של אותו חבר בקופותיו אצל המשיבה, נכון למועדים 31.3.2008, 30.6.2010 ו-30.6.2011, בהתאמה, ביחס לסך היתרות הצבורות של כלל חברי קבוצת התובעים המאושרת נכון לכל אחד מהמועדים הללו, לפי העניין.

להמחשה: חבר בקבוצת התובעים המאושרת שהחזיק ביום 31.3.2008 ביתרה צבורה בהיקף של 0.01% מסך היתרות הצבורות של כלל חברי קבוצת התובעים המאושרת באותו מועד, יהיה זכאי לתשלום בסך של 0.01% מסך התשלום המיוחס לחודש מרץ 2008, כלומר סך של 1,327.07 (= 0.01% X 13,270,729.25 ₪). אם לאותו חבר היו יתרות צבורות משני המועדים הרלוונטיים האחרים (חודש יוני 2010 וחודש יוני 2011), הוא יזוכה בהתאם גם בגינן.

1. כל חבר בקבוצת התובעים המאושרת, שיהיה עמית של המשיבה בהגיע מועד התשלום לפי ההסדר (המשיבה הצהירה, כי נכון לחודש יולי 2016 לכ-90% מכלל חברי הקבוצה המיוצגת היו אצלה חשבונות), יקבל את התשלום בדרך של זיכוי חד פעמי לחשבונו, שיתנהל אז אצל המשיבה. עמית, שבעת ביצוע התשלום יהיו לו מספר חשבונות בניהולה של המשיבה, יזוכה בכל אחד מהם, באופן יחסי, לפי היקפי החיסכון בכל חשבון. התשלומים יתבצעו בתוך 180 יום ממועד אישור ההסדר.
2. המשיבה תשלח בדואר לכל אחד מחברי קבוצת התובעים המאושרת שחשבונו יזוכה כאמור מכתב בהתאם לנספח 2 להסדר הפשרה. לעמיתים שהסכימו לקבל דיוור בדואר האלקטרוני, תישלח ההודעה בדואר אלקטרוני או בדואר.
3. כל חבר בקבוצת התובעים המאושרת שלא יהיה עמית של המשיבה בהגיע מועד התשלום לפי ההסדר (להלן – עמית לשעבר), ושהתשלום שיגיע לו יעלה על 50 ₪, יקבל את התשלום בהמחאה. ההמחאות תשלחנה בתוך 180 ימים ממועד אישור ההסדר לכתובתו המעודכנת במערכות המשיבה, וככל שאין למשיבה כתובת מעודכנת, בהתאם לכתובת המעודכנת במרשם האוכלוסין. לשם בירור הכתובת הנדרשת, תפנה המשיבה לרשות האוכלוסין וההגירה בהתאם להוראת תקנה 13(ב) לתקנות, וזאת בתוך 90 יום ממועד אישור ההסדר. ההמחאות תהיינה "למוטב בלבד" ובנות פירעון למשך תקופה של 180 יום מיום שליחתן. להמחאה יצורף מכתב מלווה בהתאם לנוסח שצורף לבקשה לאישור הסכם הפשרה.

ככל שמכתב שיישלח לכתובתו הידועה של עמית של המשיבה יחזור, המשיבה תשלח לעמית מכתב נוסף, בהתאם לכתובתו המעודכנת במרשם האוכלוסין.

1. ככל שמסיבה כלשהי ייווצר הפרש בין התשלום הכולל לבין הסכומים שישולמו בפועל לחברי קבוצת התובעים המאושרת (למשל, בשל כך שסכום התשלום לעמית לשעבר יעמוד על פחות מ-50 ₪ בשל כתובות שגויות, בשל אי פדיון המחאות וכיוב'), הוא יועבר על ידי המשיבה לקרן לניהול כספים שהוקמה מכוח סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות, וזאת בתוך 30 יום מהמועד האחרון לפירעון ההמחאות (להלן – יום סיום ביצוע התשלומים). ככל שהדבר לא יהיה אפשרי, המשיבה תגיש לבית המשפט מכתב למתן הוראות בקשר לכך. בכל מקרה, לא ייוותר בידי המשיבה סכום כלשהו מתוך התשלום הכולל.
2. בתוך 90 יום מיום סיום ביצוע התשלומים, תגיש המשיבה לבית המשפט דו"ח מסכם, המאומת בידי נושא משרה במשיבה, המפרט את אופן ביצוע התשלומים בפועל, תוך התייחסות לפרטים הבאים, בין היתר:
3. סך התשלום הכולל.
4. סך הסכומים ששולמו בפועל לחברי קבוצת התובעים המאושרת.
5. סך התשלום שיועבר לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27א לחוק.
6. מספר התובעים הפורשים וסך התשלום המיוחס להם.

אישור הסדר הפשרה

ההסדר הינו דרך יעילה והוגנת להכרעה במחלוקת

1. נוכח ההסדר לפרטיו שוכנעתי, כי הוא מהווה את הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקות בין הצדדים. הסדר הפשרה שגיבשו הצדדים מבוסס על מתווה הפשרה שהוצע על ידי בית המשפט בהתייחס לשלוש ההעלאות, ובסיומו של הליך גישור ארוך ומורכב. שיעור הסעד הכספי המוצע לחברי הקבוצה כפיצוי בגין הנזק שנגרם לחברי הקבוצה בגין 3 ההעלאות בדמי הניהול המפורטות לעיל עומד על סך כולל של 15,075,000 ₪, ומהווה כ 25% מסך "גביית היתר" כפי שחושבה בידי פרופ' חנס. כפי שמציין פרופ' חנס בחוות דעתו, בשים לב לכך שמשקלן הכספי של טענות המבקש היותר חזקות איננו גבוה, ובשים לב לאתגרים הניכרים שבדרכן של הטענות שמשקלן הכספי, אילו התקבלו, היה גבוה יותר, סכום הפשרה הוגן וראוי (למעשה פרופ' חנס סבר כי ניתן להצדיק גם סכום פשרה נמוך מזה כסכום ראוי והוגן). לנוכח מכלול טענות הצדדים מקובלת עליי הערכה זו, ומורה כי אכן מדובר בפתרון הוגן וראוי.
2. בהקשר זה יוער כי אכן קיים פער ניכר בין הסעדים שהתבקשו בתחילת ההליך, שכללו דרישה לסעד לכלל הלקוחות באשר לכלל הקופות של המשיבה ולכלל ההעלאות בתקופה הרלבנטית, לבין הסעד שניתן, ואשר נגזר משלוש העלאות בשש קופות בלבד. כך נעשה על שום שבבקשת האישור הוצגו קשיים ספציפיים באשר לשלוש העלאות מסוימות אלו, ובהינתן טענת המשיבה כי מסמכים דומים נשלחו בקופות הנדונות בלבד. נוכח כך, וכפי שהוסכם במפורש בהסדר הפשרה המצורף לבקשה, ההסדר מקים מעשה בית דין כלפי המשיבה וכלפי נושאי המשרה בה, אך ורק בגין שלוש ההעלאות הנדונות ואך ורק בשש הקופות הנדונות, ואינו מהווה בית דין באשר להעלאות אחרות של דמי הניהול בקופות אלה או בקופות אחרות. הוראה זו, לצד העובדה שבסופו של דבר הביא הסדר הפשרה לתשלום סכום כולל לא מבוטל שהולם את סיכויי ההליך ביחס לסכומים שעשויים היו להיפסק בהתייחס לשלוש ההעלאות, מביאה לכך שעל אף הפער בין הסעדים שהתבקשו לבין מה שהוסכם בהסדר הפשרה, מהווה הפשרה סיום הוגן של הליך זה.
3. כמו כן, הסדר הפשרה המוצע מעניק לחברי הקבוצה הטבה ישירה ומידית הניתנת באמצעות הפקדה או המחאה שיפקידו חברי הקבוצה בחשבונם בגין הנזק שנגרם להם כפי הנטען. מנגנון מתן ההטבה הינו פשוט ואינו מחייב את חברי הקבוצה לנקוט בפעולה מכבידה לצורך קבלת ההטבה. בנסיבות אלה, נראה כי הסדר הפשרה בכללותו הינו סביר והוגן ותרומתו לחברי הקבוצה המאושרת עולה על התרומה הצפויה מהמשך ניהול הליך משפטי ארוך ומורכב בכך שיביא לפתרון מיידי של הסוגיה, ויחסוך את אי הוודאות והמשאבים הכספיים הכרוכים בהמשך ניהול התובענה.
4. על רקע כל אלה, הגעתי למסקנה יש מקום לאשר את הסדר הפשרה כמבוקש, ולתת לו תוקף של פסק דין.

הגדרת קבוצת התובעים

1. כאמור בהסדר הפשרה מוגדרת קבוצת התובעים בהתאם להגדרתה בבקשה לאישורה של התובענה כייצוגית, כך:

הקבוצה עליה יחול הסדר הפשרה היא כל מי שהיה עמית באחת או יותר מ-6 הקופות "תואר" (מס' קופה 642); "שקמה" (מס' קופה 435); "תמר" (מס' קופה 253); "גפן" (מס' קופה 264); "רוטשילד" (מס' קופה 1049); ו"אשכולות" (מס' קופה 125); במועד אחת מ 3 ההעלאות שבוצעו בחודש מרץ 2008, בחודש יוני 2010 או בחודש יוני 2011, למעט עמיתים שיודיעו בכתב, אם יודיעו, כי הם מבקשים שלא להימנות עם הקבוצות המיוצגות, בהתאם לסעיף 18(ו) לחוק תובענות ייצוגיות, וכן למעט עמיתים של המשיבה שהגישו לבית המשפט או לבית דין תביעות פרטניות בעילות מושא ההליך ואלו הסתיימו בפסק דין או בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

עילות התביעה

1. עילות התביעה הן, בין היתר, טענה בדבר הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת חוזה; הפרה של חובות אמון, נאמנות ותום הלב; רשלנות לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין; הטעיה לפי סעיף 36(ב) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ח-2005, הכל כמפורט בבקשת האישור ובכתב התביעה, ובהתייחס ל3 ההודעות ב 6 הקופות.

שאלות משותפות

1. קיימות שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, בין היתר בכל הנוגע אופן משלוח ההודעות מטעם המשיבה בדבר העלאת דמי הניהול, כהפרה של הוראות הדין אם לאו; האם המשיבה מחויבת לוודא את כתובתם של עמיתיה בטרם משלוח הודעה בדבר העלאת דמי הניהול; האם המשיבה העלתה את שיעור דמי הניהול בטרם חלפו חודשיים ממועד משלוח ההודעה בגין העלאת דמי הניהול; האם המשיבה פעולותיה או מחדליה של המשיבה מהווים עשיית עושר שלא כדין, הפרת הסכם, הטעיה, התרשלות, הפרת חובות תום הלב והנאמנות המוטלות עליה או הפרת חובות חקוקות, וזאת באופן שהסב לחברי הקבוצה נזק בר פיצוי. הכל ביחס להודעות הנדונות ולקופות הנדונות.

מינוי בודק

1. הצדדים ביקשו להימנע ממינוי בודק והחלטתי להיעתר לבקשה זו, וזאת מהטעם שבהתאם להמלצת בית המשפט ובאישורו, מונה פרופ' חנס כמומחה מטעם בית המשפט וזה ערך בדיקה אובייקטיבית של הסדר פשרה שהתגבש בין הצדדים בהתאם בהמלצת בית המשפט. מתווה הסדר הפשרה תוקן בהתאם להערות והמלצות פרופ' חנס כמפורט בחוות דעתו אשר צורפה לבקשה לאישור ההסדר. לאחר שבוצעו התיקונים הנדרשים, מצא פרופ' חנס כי הסדר הפשרה ראוי והוגן בנסיבות העניין. בנסיבות אלה, אני סבורה כי אין מקום למינוי בודק נוסף להסדר הפשרה.

גמול ושכר טרחה

1. ההסדר אינו כולל המלצה מוסכמת בדבר שיעורי הגמול ושכר הטרחה. ב"כ הצדדים טענו בעניין זה במסגרת קדם המשפט שנערך בפניי ביום 11.11.2018.
2. ב"כ המבקש טען כי שכר הטרחה צריך לשקף את ההשקעה המרובה בניהול התיק, את הסיכון שלקח על עצמו בניהול תובענה ייחודית באופייה וכן את פיצוי הכספי המשמעותי שהניבה התובענה לחברי הקבוצה. ב"כ המבקש הציג בפניי מחקר אמפירי שערכו פרופ' קלמנט, קרן וינשל-מרגל, יפעת טרבולוס ורוני אבישר-שדה מטעם מחלקת המחקר של הרשות השופטת בשיתוף עם בית המשפט למשפטים של המרכז הבינחומי הרצליה (פורסם בחודש יוני 2014), שעניינו "תובענות ייצוגיות בישראל – פרספקטיבה אמפירית", ובו נותחו הנתונים הנוגעים לפסיקת גמול ושכר טרחה בתובענות ייצוגיות. ב"כ המבקש הצביע על כך שכעולה מהמחקר, במקרים שבהם אושר הסדר פשרה עוד בטרם אושרה התובענה כייצוגית, ממוצע שכר הטרחה עומד על 28% מסכום ההטבה הכספית לחברי הקבוצה, והגמול עומד על 16.9% מסכום ההטבה. עוד הוסיף ב"כ המבקש, כי על דעת המבקש, מבקשים הם כי בסכומים שייפסקו על ידי בית המשפט, היחס יהא 85% שכר טרחה ו-15% גמול. מנגד טען ב"כ המשיבה, כי שכר הטרחה הראוי צריך לעמוד על פחות מ-15% מסכום ההטבה הכולל, וזאת נוכח העובדה שהבקשה לאישור הסדר פשרה נעשתה בשלב מוקדם בתיק, עוד בטרם התנהלו הוכחות וחקירת מצהירים, ובטרם ניתן אישור לניהול התובענה כייצוגית. על כך השיב ב"כ המבקש, כי התובענה הינה משפטית במהותה, ועל כן לא היה טעם ענייני בניהול הוכחות בתיק זה.
3. לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות המקרה, בהתחשב בהיקף העבודה שהושקעה בתיק על ידי באי הכוח המבקש הן בהכנת כתבי הטענות, והן בניהול משא ומתן ארוך במסגרת הליך הגישור והן בניהול מספר דיוני קדם משפט, וכן בהתחשב בתוצאה שהושגה במסגרת הסדר הפשרה אשר הניב פיצוי כספי מיידי לחברי הקבוצה בסך 15,075,000 ₪, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על תשלום שכר טרחה וגמול בשיעור של 2,260,000 ₪ בתוספת מע"מ כשכר טרחה לבאי כוח המבקש, וסך של 370,000 ₪ (בתוספת מע"מ, ככל שתקבול זה חייב במע"מ) כגמול למבקש _ראו והשווה ת"צ (מרכז) 49582-07-11 יהי שלום נ' פלאפון תקשורת בע"מ (פורסם במאגרים), מיום 2.12.2013, המנתח את העקרונות שהותוו בפסיקת בית המשפט העליון לעניין פסיקת גמול ושכר טרחה בתובענות ייצוגיות בע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט (פורסם במאגרים), מיום 23.5.2012; וכן ת"צ (מרכז) לפינר נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם במאגרים), מיום 30.1.2018).
4. יוטעם כי תשלום הגמול ושכר הטרחה נפסק בנוסף להטבה הכספית הניתנת לחברי הקבוצה, ואין בו כדי לגרוע מהטבה זו.

סוף דבר

1. לאור כל האמור אני מאשרת את הסדר הפשרה, בהתאם למפורט בפסק דין זה.
2. בתוך 90 יום ממועד סיום ביצוע התשלומים לחברי הקבוצה, תגיש המשיבה לבית המשפט דו"ח מסכם, המאומת בידי מבקר הפנים של המשיבה, המפרט את אופן ביצוע התשלומים בפועל, תוך התייחסות לפרטים הבאים, בין היתר:
3. סך התשלום הכולל.
4. הסכום ששולם בפועל לחברי קבוצת התובעים המאושרת.
5. הסכום שיועבר לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27א לחוק.
6. מספר התובעים הפורשים וסך התשלום המיוחס להם.
7. על מנת לוודא שהסדר הפשרה יוצא מהכוח אל הפועל, חלק מתשלום הגמול ושכר הטרחה מותנה בביצוע הסדר הפשרה בפועל. לפיכך, סכום הגמול ושכר הטרחה ישולם למבקש ולבאי כוחו במועדים המפורטים להלן:
8. שליש מהגמול ושכר הטרחה ישולם בתוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה.
9. שליש מהגמול ושכר הטרחה ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תחל המשיבה בביצוע הסדר הפשרה, וזאת בכפוף לאישור בית המשפט, ולאחר שיוגש תצהיר מטעם המשיבה בדבר התחלת ביצוע הסדר הפשרה.
10. שליש מהגמול ושכר הטרחה ישולם לאחר שיימסר לבית המשפט הדו"ח המסכם מטעם המשיבה, המאומת בידי נושא משרה במשיבה, והנתמך בתצהיר מבקר הפנים של המשיבה, כמפורט לעיל.
11. באי כוח המבקש יפקחו על ביצוע הסדר הפשרה, וייתנו מענה לבעיות וקשיים שיתעוררו במהלך ביצוע הסדר בפשרה. חבר קבוצה אשר ייתקל בבעיה בקשר לביצוע הסדר הפשרה יהא זכאי לפנות לבאי כוח המבקש, ויטפל בתלונתו  בשיתוף עם המשיבה מבלי שחבר הקבוצה יידרש לשלם שכר טרחה או כל תשלום אחר בגין הטיפול.
12. בתוך 14 ימים ממתן החלטה זו, יפרסמו הצדדים על חשבון המשיבה, הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בשניים מארבעת העיתונים היומיים הנפוצים בישראל.
13. בתוך14 ימים ממועד מתן החלטה זו תיצור המשיבה דף אינטרנט בעל כתובת פשוטה הפתוח לעיון כלל הציבור (להלן - דף האינטרנט) אשר יאפשר באופן נגיש ונוח עיון והורדה של הנוסח המלא של הסדר הפשרה ושל פסק דין זה. הפניה מקושרת לדף האינטרנט האמור, תחת הכותרת "הסדר פשרה בת"צ (י-ם) 59823-03-15 לגבי העלאת דמי ניהול לעמיתי המשיבה", תוצב באתר הבית של המשיבה. הצדדים יגישו לבית המשפט הודעה בדבר ביצוע הנחיה זו.

ב"כ המבקש ישלח העתק מפסק הדין למנהל בתי המשפט, לצורך רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות, וכן למפקח על הביטוח.

התיק יובא בפניי ביום 25.12.2018.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ט, 13 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.