11 דצמבר 2015

1. לפניי ערעור לפי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדה רפואית לעררים בניידות מיום 25.1.15, הפועלת מכוח ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המשיב (להלן ובהתאמה: "הוועדה"; "הסכם הניידות"). הועדה קבעה כי הממצאים הרפואיים אינם ניתנים ליישום ברשימת הליקויים שנקבעה בהסכם הניידות.
2. לטענת המערער, משמצאה הוועדה כי הוא סובל מהגבלה בסיבוב הפנימי במפרקי הגפיים התחתונות בשיעור של 20 מעלות (דו צדדי) וכן מהגבלה דו צדדית באדוקציה בשיעור של 10 מעלות, אזי, הגם שבהתאם לממצאי הוועדה אין הוא סובל מכוויצה כיפופית, הרי שהיה על הוועדה לשקול לקבוע לו דרגת נכות מותאמת, לפי סעיף ליקוי ו-א-2 להסכם הניידות. המערער הפנה לשני פסקי דין שניתנו על ידי בתי הדין האיזוריים באותה הסוגיה ממש (ב"ל 10611-07-13 ו-בל 3581-06-14), במסגרתם הורה בית הדין לוועדה לשקול קביעת דרגת נכות מותאמת.
3. לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. המשיב טען, כי קיומה של כוויצה כיפופית הוא תנאי מהותי לשם קביעת דרגת נכות לפי סעיף ו-א-2 להסכם הניידות, ומשכך, היעדר ממצא של כוויצה כיפופית אינו מהווה סטיה קלה מדרישות הסעיף, כי אם סטיה מהותית.

דיון והכרעה

1. על פי החוק, הערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים הפועלת מכוח הסכם הניידות הינו בשאלה משפטית בלבד. בית הדין אינו מפעיל שיקול דעתו במקום שיקול דעתה הרפואי של הועדה והוא אינו מוסמך לקבוע במקומה דרגות נכות בניידות. רק אם ימצא כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הועדה, מוסמך בית הדין להתערב בה.
2. בעניין עב"ל 389/99 המוסד נ' מאיר כהן (2000), נפסק כי תנאי יסודי לקביעת דרגת מוגבלות מותאמת, הוא כי במבוטח יתקיים "הליקוי" כמפורט בסעיף שבתוספת על כל ממצאיו, אך במקרה שקיימת סטיה קלה מהנקוב ברשימת הליקויים הנדרשים על פי הסעיף ברשימת הליקויים או חסר קל, ניתן להתאים את אחוזי המוגבלות המופיעים בסעיף למצבו של הנכה.
3. עם זאת, בעניין נה/ 01-23 חיה פיק נ' המוסד פד"ע כט' 546, נפסק כי דרגת מוגבלות מותאמת בניידות נקבעת בהתחשב במשמעות התפקודית שיש לממצאים שנמצאו בבדיקה הקלינית בהשוואה למשמעות התפקודית של רשימת הליקויים. במקום שהלשון ניתנת לפירוש בדרכים שונות, יש להעדיף את הפרשנות שנותנת להסכם משמעות סבירה.
4. סעיף ו(א)(1) לרשימת הליקויים שבהסכם הניידות הדן בהגבלת כושר תנועת המפרקים בגפיים התחתונות, קובע 50% מוגבלות בניידות כאשר קיימת "הגבלה בכושר תנועת מפרק הירך מלווה כוויצה כיפופית (הגבלה באכסטנזיה) העולה על 30 מעלות והתנועתיות במפרק הירך (אבוקציה או אדוקציה או רוטציה) הינה פחות מ- 20 מעלות".
5. סעיף ו(א)(2) לרשימת הליקויים שבהסכם הניידות קובע כי כאשר מתקיים האמור בסעיף ו(א)(1) באופן דו צדדי יש לקבוע 80% מוגבלות בניידות.
6. הוועדה ערכה למערער בדיקה אורטופדית, ורשמה את ממצאיה (סעיף ג' לפרוטוקול). עיון בממצאי הוועדה, מעלה כי זו מצאה כי המערער סובל מאדוקציה בתנועת המפרקים בשיעור של 10 מעלות בשתי רגליו, וכן מהגבלה בכושר תנעות מפרק הירך (סיבוב פנימי) בשיעור של 20 מעלות. עם זאת, קבעה הוועדה כי אין המערער סובל מכוויצה כיפופית.
7. אכן, על פניו, קביעותיה הקליניות של הןועדה מעלות כי לא התקיימו במערער מלוא התנאים הקבועים בסעיף ו-א-2 להסכם הניידות, ואולם, בדב"ע 01-20/98 המל"ל - שלמה ארז (ניתן ביום 21.12.98) (להלן: הלכת שלמה ארז) קבע בית הדין הארצי כי בקביעת המוגבלות בניידות על פי סעיף ו(א)(1) "רשאית הוועדה לקבוע דרגת נכות מותאמת אף בהעדר ממצא של כוויצה כיפופית" (ראו סעיף 5 ד לפסק הדין וכן את האמור בב"ל (ת"א) 10611-07-13 שמואל טובים - המוסד, ניתן ביום 21.11.13).
8. בנסיבות אלה, סבורני כי יש מקום להשבת עניינו של המערער אל הוועדה, אל מנת שזו תשקול קביעת דרגת מוגבלות למערער על פי סעיף ו(א)(2) בדרך של התאמה ובהתאם להלכת שלמה ארז.
9. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה.
10. המערער וב"כ יוזמנו לטעון טענותיו בפני הוועדה.

סוף דבר

1. הערעור מתקבל.
2. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 3,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ו, (11 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.