בהתאם להוראת תקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), בקשה לביטול צו או לעיכוב ביצוע צו תוגש בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצו.

עיון בצו שצורף לבקשה מלמד כי הצו הודבק ביום 11.3.15.

טענת המבקשת בסעיף 5ד' לתצהירה כי השיהוי בהגשת הבקשה נובע מהעדר אמצעים נאותים למימון ייצוג משפטי, אינה בגדר טעם מספק שיש בכוחו לגבור על הגיון חובת הגשת הבקשה בסד הזמנים הקצר שנקבע על ידי המחוקק. אם לא תאמר כן - נמצאת מסכל את הוראת המחוקק בכל פעם שבעל דין יטען כי חסרון כיס שימש יסוד להגשת הבקשה באיחור, ואף איחור ניכר במשתמע.

יתר על כן, ואף בזה העיקר. בהתאם להוראות התקנות, על המבקשת לפרט מהי זכותה המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות.

במקרה דנא, נטען כי המבקשת מחזיקה בקרקע "מעל 50 שנה, דבר המוכיח כי ישנה זיקה בינה לבין הקרקע, אשר הגישו בדואים תביעת בעלות עליה ועניינם עדיין תלוי ועומד בפני פקיד ההסדר" (עמ' 2 לבקשה סעיף ג').

מעבר לעובדה שלא צורפה כל אסמכתא מתאימה מפקיד ההסדר, הרי אף אם הייתה מצורפת, לא היה בה כדי ליצור זכות מוכרת, שכן, בהתאם להלכה הפסוקה, תביעת בעלות אינה אלא טענה לזכויות במקרקעין, ובוודאי שאין בה כדי לגבש זכות מוכרת במקרקעין (ראה, למשל: ע"פ 4614/07 אבו סבילה נ' הוועדה המחוזית - פורסם במאגרים).

אף העובדה כי המבקשת מחזיקה במקרקעין שנים רבות, אינה מסייעת ליצירת זכות מוכרת. זאת, מאחר שבהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה, אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם.

על פי הוראות תקנה 6 לתקנות הנ"ל, ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.

לאור האמור, ספק אם יש מקום להיזקק ליתר טענות המבקשת, שכן, הוכחת הזכות במקרקעין מהווה תנאי מקדמי, בלתו אין, לכך שביהמ"ש ייעתר לפתוח דלתות היכלו על מנת לשמוע טענות בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. ראה והשווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי באר שבע) - פורסם במאגרים.

זאת ועוד. המבקשת אינה מציינת האם ניתן למבנה היתר כדין, ומתוך שכך, אינה מוכיחה כי קיימת בידה עילה לביטול הצו מכוח החלופה שעניינה "שהבנייה שבגללה ניתן הצו, בוצעה כדין", כנקוב בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

באשר לטענת המבקשת כי ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת, שכן, "המבנה הוקם מעל 6 חודשים ואוכלס מעל 3 חודשים" (ס' 5א' לתצהיר המבקשת), לא צורפו כל אסמכתאות מתאימות.

בכל ההערכה, לא ניתן להלום כי יבוא אדם ויעלה באופן אמורפי, נטול אסמכתאות, טענה המבקשת לקעקע תוקפו של צו הריסה מנהלי, ובכך יחפוץ כי ביהמ"ש יורה על ביטול צו ההריסה, אשר בהתאם להוראות החוק וההלכה הפסוקה, דחייתו או ביטולו יינתנו במשורה, רק במקרים בהם נמצא יסוד לטענה כי מתקיימת איזה מבין העילות המצומצמות הקבועות בדין לביטול הצו.

אף באשר לטענה כי "לא קוימה התייעצות כנדרש עפ"י דרישות החוק והפסיקה" (סעיף א' לטיעוני המבקשת), ראוי להזכיר כי ברע"פ 1088/86 סברי ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי קבע ביהמ"ש העליון כי קיימת חזקת תקינות לגבי המעשה המנהלי, הכרוך בהוצאת צו ההריסה המנהלי, ומתוך שכך, אין הכרח לפרט בצו את דבר קיום חובת ההיוועצות.

השווה: ע"פ (מחוזי באר שבע) 7363/97 אבו עייש נ' הוועדה לתכנון ולבנייה.

הלכך, מי אשר חפץ להוכיח כי לא בוצעה התייעצות כדין, או להוכיח פגם אחר העושה את הצו לבטל מעיקרו (לרבות ביחס לגבולות שטח השיפוט של המוסד התכנוני), עליו הנטל בנדון, וכמאמר ביהמ"ש העליון בפרשת סברי: "...על מי שמבקש לסתור מוטל הנטל לטעון ולהוכיח, כי במקרה הנדון החזקה נסתרת על ידי עובדות. לא נטענה הטענה או נטענה ולא הוכחה - נשארת חזקת התקינות בעינה".

עוד טוענת המבקשת כי "הינה זכאית לקורת גג, והריסת ביתה פוגעת פגישה קשה בזכותה לחיות בכבוד, תוך שמירה על קניינה. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו גובר על חוק התכנון והבניה בנסיבות העניין" (סעיף ד' לטיעוני המבקשת).

בהקשר זה ייאמר כי למקרא מצבה הפרסונאלי של המבקשת קשה שלא לחוש מידה רבה של אמפטיה, ואולם, הלכה היא מלפנינו כי אין בכך, כמו גם במצב הבניה במגזר הבדואי, כדי ליתן הכשר שיפוטי לבניה ללא היתר.

אם אחרת נאמר, יהא בכך משום היתר המנציח בעקיפין בניה בלתי חוקית, תוך מתן גושפנקא לאחרים להמשיך לבנות, בשל נסיבות אישיות או בשל טענות דומות למצוקת דיור קיימת. בהקשר זה ממש קבע בית המשפט העליון, כי "אין בתחושה זו כדי להניע אותנו להנציח קיומם של מבנים, שנבנו שלא כחוק, או להורות למשיבים שלא לפעול לשם השלטת החוק בנושא זה" (בג"צ 2678/91 אל צנעא נ' היועץ המשפטי לממשלה).

ואף זאת נאמר. מבלי להיכנס לגדריה והיקפה של הזכות לדיור, פשיטא כי היא ניגפת אל מול הוראות חוק התכנון והבניה, "שאם לא תאמר כן, כל מי שיבנה בנייה בלתי חוקית על קרקע שאין לו כל זכות בה, יהא רשאי לבוא ולטעון טענותיו כנגד הרשויות" (ראה פרשת אלמיטל פוזי הנזכרת).

בנסיבות אלו, נוכח הוראת תקנה 6 לתקנות, הבקשה לא תידון כל עוד לא יוגשו נימוקים מלווים באסמכתאות ביחס לזכותה המוכרת של המבקשת במקרקעין, כמו גם ביחס למועד המדויק של בניית המבנה, תוך צירוף אסמכתאות מתאימות.

כן תפרט המבקשת, לרבות על דרך של צירוף אסמכתאות מתאימות, מהו לטענתה הפגם העושה את הצו לבטל, על רקע הפרת חובת ההתייעצות הנטענת.

לעת הזו, ועל רקע האמור לעיל, מובהר בזאת כי אינני מוצא מקום לעכב את ביצוע הצו, ובהיעדר החלטה אחרת רשאית המשיבה לבצעו בכל עת.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים, עוה"ד אלצאנע יוסף ועוה"ד לוטם כפרי, בדחיפות.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ה, 29 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.