1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 8.7.2013 במגרש חניה למשאיות ביבנה. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 22,950 ₪, בגין עלות תיקונים, שכר שמאי וימי השבתה.

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת מעורבות נהג הנתבעות בתאונה, וממילא אחריותו להטבת הנזקים, וכן בשאלת הנזקים עצמם.

3. התובעת טוענת, כי משאית נתבעת 1, החונה דרך קבע ליד מקום חניית משאית התובעת, פגעה במשאית התובעת בעת שיצאה מחניה, וגרמה לנזק הנטען. איש מעדי התובעת לא ראה את הפגיעה עצמה.

4. מטעם התובעת העיד נהג התובעת, שתיאר את הנזק, וכן תיאר את המקובל במגרש החניה, בו לכל משאית מקום חניה קבוע (הוצג גם אישור על כך ממפעילי המגרש). הוא העיד עוד, כי למחרת היום ראה שרידים מרכיבי הפלסטיק שנשברו במשאית התובעת על גבי הפינה השמאלית-אחורית של הארגז במשאית הנתבעות.

5. עוד העיד בעלי התובעת, מנהלו של הנהג, שלדבריו שוחח עם נהג הנתבעות שהודה באחריותו, ואף הציג הקלטה של שיחה בינו לבין נהג הנתבעות, שהושמעה מספר פעמים, בשלמותה או בחלקים, במהלך הדיון. לדבריו, הכירה בתחילה הנתבעת 1 באחריותה, אולם בהמשך התנערה.

6. הנתבעת טוענת, כי המשאית שבבעלותה לא היתה מעורבת בתאונה עם משאית התובעת. מטעם הנתבעת העיד נהג המשאית, שטען שאמנם מקומות החניה קבועים, אולם בפועל לא כל הנהגים מקפידים על כך, ופעמים שהוא נאלץ לחנות בחניה סמוכה, כי שלו תפוסה. הוא אף טען, שבלילה שלפני גילוי התאונה אכן חנה במקום חניה חלופי. את ההקלטה ביטל בטענה שעד התובעת הקליט את השיחה שהיתה נוחה לו, וכי אין הבדל מהותי בין דבריו באותה הקלטה לבין עדותו בבית המשפט.

7. לאחר ששמעתי את העדויות, האזנתי להקלטה, ועיינתי ביתר הראיות, שוכנעתי כי משאית הנתבעת כן פגעה במשאית התובעת. לא יכולתי לקבל את גרסתו של נהג הנתבעות, אשר טען כי לא פגע במשאית התובעת, זאת נוכח תשובותיו בשיחה המוקלטת, אשר העידו באופן ברור שהוא אינו חולק על טענת התובעת. כאשר עימת אותו מנהל התובעת עם טענת מנהל הנתבעת, כי הנהג אינו מודה בתאונה, ענה לו הנהג "עזוב אותו...", במקום התשובה המתבקשת "נכון. אני לא מודה". כאשר נדרש הנהג, לפחות פעמיים או שלוש, בסוף השיחה, להודיע למנהלו כי הוא אכן מודה בתאונה, נענה בהסכמה "בסדר", "טוב" – במקום בתשובה מתריסה – "מה פתאום?", כפי שניתן היה לצפות לשמוע.

8. גם אופן מתן עדותו היום, עת ניסה להרחיק את עצמו ממעורבות, בלא להכחישה מפורשות עד לשלב מתקדם יחסית בעדותו, אינו מוסיף מהימנות לגרסה. כך, רק בסוף עדותו הראשית אמר במפורש "לא פגעתי". קודם לכן ציין זאת פעמיים, בעקיפין, שאמר למאן דהוא שלא פגע. זאת ועוד, כשהסביר את דבריו לאותם בני-שיח, נימק את הכחשתו באופן נסיבתי, במקום להגיד נחרצות: "אמרתי לו שבכלל לא חניתי לידו, אז מה פתאום פגעתי בו". הטענה, כי לא חנה ליד משאית התובעת נאמרה, פוזיטיבית, רק בשלב מתקדם בחקירה הנגדית.

9. משכך, אני מעדיף את הראיות הנסיבתיות העולות מעדויות התובעת, וקובע כי משאית הנתבעות פגעה במשאית התובעת.

10. נותר להכריע בשאלת הנזק. לא צורפה חשבונית תיקון (וזו שהוגשה לתיק ע"י הנתבעות התבררה כשייכת לארוע אחר, עם משאית אחרת של התובעת), אולם צורפה חוות-דעת שמאי. לעניין הנזק הישיר, זו הוכחה מספקת. לעניין ימי העמידה קיים קושי, שכן כל שצורף הוא אישור של השמאי, לפיו הונח בפניו מסמך המתעד את שווי יום עמידה של המשאית. מסמך זה לא צורף לתיק ולא הוצג, ולא ניתן לקבל לגביו את מסקנות השמאי, באשר אין הם עניין שבמומחיותו. עם זאת, השמאי כן קבע את מספר ימי העמידה הנדרשים לשם תיקון המשאית (3 ימי עמידה), ועל כן ניתן לקבוע פיצוי כללי, על דרך האומדנא, גם בראש נזק זה – ואני מעמידו על סך של 1,500 ₪ ביום, ו-4,500 ₪ בסך-הכל.

11. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 16,950 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 378 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את שכר העדים בסך 800 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,975 ₪.

12. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ו, 31 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.