1. הנתבעת בנתה פרוייקט בנייה ברחובות וביקשה לבטח את הפרוייקט. מאחר שמדובר היה בתקופת בנייה פוליסת הביטוח הרלוונטית היתה מסוג 'ביטוח עבודות קבלניות'.

אין מחלוקת שהנתבעת הודיעה לתובעת, באמצעות סוכנות הביטוח י.חזנוולד, שעלות הבנייה היא 17 מיליון ₪ וכי בתחילה אישר סוקר מטעם התובעת את הסכום. לפיכך הוצאה פוליסת ביטוח בחלק של ביטוח שווי עבודות על הסכום האמור תוך שנגבתה פרמייה של כ- 50,000 ₪. הפוליסה הוצאה לתקופה של שנה מיום 1/10/11 עד ליום 30/9/12.

1. בנובמבר 2012 רכשה הנתבעת פוליסת ביטוח מסוג 'ביטוח רכוש' מאחר שהודיעה כי סיימה את הבנייה. בינואר 2013 עם הגעת סוקר מטעם התובעת למקום, מצא כי הבנייה טרם הסתיימה ולפיכך יש לשוב ולערוך פוליסת 'ביטוח עבודות קבלניות' ולא פוליסת 'ביטוח רכוש'. עוד מצא הסוקר כי שווי העבודות מוערך ב- 39 מיליון ₪ ולא כפי שנמסר מלכתחילה לחברת הביטוח. בהתאם לכך התנתה התובעת חידוש הפוליסה רטרואקטיבית מנובמבר 2012 בביטוח על סכום של 39 מיליון. בנסיבות אלה עודכן גובה הפרמייה לסכום של כ- 113,000 ₪ ולאחר קיזוז הסכום שכבר שולם (כ-50,000 ₪), נותר לנתבעת לשלם לתובעת יתרת פרמייה של כ-63,000 ₪.

התובעת הוציאה לנתבעת פוליסת ביטוח עבודות קבלניות שהיקף העבודות המבוטח הוא 39 מיליון. לטענתה, הנתבעת הוסיפה ושילמה 20,000 ₪ וסירבה להשלים ולשלם עבור יתרת הפרמייה.

1. לטענת התובעת אישרה הנתבעת את הגדלת הסכום בפוליסה ולפיכך עליה לשאת במלוא יתרת הפרמייה הנדרשת. לטענתה, לאור בקשת הנתבעת אף הוקטנה יתרת הסכום מ- 63,000 ₪ לסכום של כ- 51,000 ₪ ובקיזוז הסכום ששולם (20,000 ₪) עומדת היתרה על כ-30,000 ₪, בגינה הוגשה התביעה.
2. מנגד טוענת הנתבעת שהתובעת לא היתה רשאית להגדיל את סכום הביטוח וכי חברת הביטוח לא הציגה ראייה ששווי הפרוייקט הוא כ- 39 מיליון ₪. עוד טענה שהיא עצמה לא ביקשה הגדלת ערך הביטוח ל- 39 מיליון, כי לא אישרה לנתבעת לגבות סכום פרמייה נוסף וכי לאחר ששילמה 20,000 ₪ כתוספת נאמר לה שלא נותרו לה חובות נוספים. עוד טענה הנתבעת שממילא מדובר בפוליסה שנרכשת לכל תקופת העבודה ולפיכך לא היה מקום לערוך אותה לתקופות קצובות של שנה ולשנות "בשנה השנייה" את גובה הביטוח.

טענות נוספות של הצדדים יפורטו בהמשך ככל שיידרש.

1. אקדים ואבהיר שאני לא נדרש להכריע במחלוקת בין הצדדים באשר לשווי הפרוייקט ומכוח מה הגדילה חברת הביטוח את ערך העבודות המבוטח מ- 17 מיליון ₪ ל-39 מיליון ₪; ובהתאם לכך אף דרשה תוספת פרמייה.

אין מחלוקת שבתחילה הסכימה התובעת לבטח את עבודות הבנייה של הנתבעת לפי שווי עבודות של 17 מיליון ₪ (ראו רשימה לביטוח – עבודות קבלניות תוספת "0". צורף כנספח לכתב התביעה), וכי לאחר מכן הסכימה להמשיך ולבטח את הנתבעת תוך עדכון שווי העבודות לפי ערך של 39 מיליון ₪ (ראו תוספת "1". צורף כנספח לכתב התביעה).

אין גם מחלוקת שהוצאה לנתבעת פוליסת ביטוח שבה עודכן שווי העבודות ל- 39 מיליון באופן שהנתבעת היתה מבוטחת באותו שווי.

המחלוקת היא אם ידעה הנתבעת שהתובעת לא מוכנה להמשיך ולבטח אותה בפרוייקט אלא אם יעודכן ערך הביטוח ל- 39 מיליון; ואם הסכימה הנתבעת לאותה הגדלת ערך הביטוח משנדרשה לאותה פוליסת ביטוח, באופן שיש לחייב אותה בהפרש הפרמייה.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. עיון בפוליסת הביטוח מעלה שהתובעת ביטחה את הנתבעת בפוליסת עבודות קבלניות בהיבטים שונים כדוגמת: נזק תאונתי, נזקי טבע, ביטוח צד ג' וכו' ובין היתר גם לגבי ביטוח רכוש: שווי עבודות – הוא רכיב המחלוקת בענייננו.
2. יש לקבל טענת הנתבעת שמדובר בפוליסת ביטוח לכל תקופת הבנייה. למעשה עיון בפוליסה מעלה שעל-פי תנאיה הפוליסה היא עד לתום 24 חודשים מתום תקופת הביטוח. בכל מקרה אין מדובר בפוליסה לשנה שמתחדשת בכל שנה שלאחריה.

עובדת סוכנות הביטוח י. חזנוולד שערכה לנתבעת את הפוליסה, הגב' חדד, אישרה בעדותה שכאשר מעדכנים את שווי העבודות, לדבריה "זה שווי העבודות. זה רטרו" (עמ' 8, ש' 28) והוסיפה "ברגע שמעדכנים את העבודות ל-39 מיליון זה הפרוייקט" (עמ' 10, ש' 13). עוד הבהירה כי גובה הפרמייה נקבע לפי שווי העבודות וזאת לכל תקופת העבודות (עמ' 6, ש' 9) וכי לא גובים פרמייה עבור כל שנה בנפרד אלא פרמייה אחת על סכום הביטוח (עמ' 7, ש' 22). לדבריה גם אם תקופת העבודות היתה שבוע היתה צריכה הנתבעת לשלם אותה פרמייה (עמ' 10, ש' 26).

הגב' חדד הסבירה כי במקרה זה יצאה מלכתחילה הפוליסה לתקופה של שנה בלבד (מיום 1/10/11 עד 30/9/12) מאחר שהנתבעת היא שהעריכה סיום העבודות בתוך אותה תקופה (עמ' 6, ש' 11).

1. בהתאם לעדות הגב' חדד לאחר שנת הביטוח הראשונה הודיעה הנתבעת שעבודות הבנייה הסתיימו ולכן לא הוארכה תקופת הפוליסה (עמ' 7, ש' 6). לאחר כחודש וחצי בנובמבר 2012 ביקשה הנתבעת פוליסת ביטוח רכוש כביכול לאחר סיום העבודות וניתן לנתבעת כיסוי זמני בפוליסת רכוש. לפי הנתונים שהובאו בפניי בינואר 2013 ביקר מנהל מחלקת הסיקור אצל התובעת באתר, וקבע שהעבודות טרם הסתיימו ולפיכך יש להמשיך ב'ביטוח עבודות קבלניות' וכי שווי העבודות מוערך ב- 39 מיליון ₪.

מנהל מחלקת הסיקור קבע שערך הכינון הוא 39 מיליון ₪ (ראו ת/1), ולענייננו, לאחר ביקור מנהל מחלקת הסיקור הסכימה התובעת להמשיך ולבטח את הנתבעת בביטוח עבודות קבלניות רק אם יוגדל שווי עבודות ל- 39 מיליון ₪. לענין זה יש גם להפנות לעדותו של מר כספי לפיה "חברת הביטוח דרשה ממנו סכום מסויים" (עמ' 12, ש' 24).

בנסיבות אלה 39 מיליון ₪ הוא סכום הביטוח לגביו היתה מוכנה חברת הביטוח להמשיך ולבטח את הנתבעת. מכאן שהשאלה אם מדובר בביטוח יתר אינה רלוונטית וגם אין רלוונטיות לעלות הבנייה של הפרויקט לנתבעת, כפי שזו ניסתה לטעון.

1. אני מוצא שהנתבעת ידעה שהתובעת הגדילה את שווי הביטוח ואף ידעה שעליה לשאת ביתרת הפרמייה המתחייבת. אבהיר.

הגב' חדד העידה כי לאחר שמנהל מחלקת הסיקור הודיע על הגדלת שווי הביטוח, הודיעה על כך למר כספי (עמ' 9, ש' 27) שאין מחלוקת שהיה איש הקשר בין הנתבעת לבין סוכנות הביטוח י. חזנוולד.

מר כספי אישר בעדותו שטיפל עבור הנתבעת גם בענייני הביטוח (עמ' 12, ש' 6).

מר כספי העיד כי סוקר מטעם התובעת הודיע לנתבעת שהיא נמצאית בתת ביטוח וכי יש חובה להגדיל את שווי הביטוח. בהתאם לעדותו הפגישה נערכה בנוכחות מר סעדה הבעלים של הנתבעת (עמ' 12, ש' 19). כן סיפר שמר סעדה לא אישר תחילה להגדיל את שווי הביטוח ואולם מאחר שהבנק המלווה לא הסכים להמשיך ולהזרים כספי הלוואה לנתבעת שנדרשו לצורך השלמת הפרוייקט, אלא אם תמציא הנתבעת אישור שהביטוח בתוקף, התרצה מר סעדה הבעלים של הנתבעת ואישר הגדלת שווי הביטוח כדרישת התובעת (עמ' 12, ש' 25). מר כספי חזר בעדותו והבהיר שתחילה מר סעדה לא רצה לאשר את הגדלת שווי הביטוח, אך ברגע שהבין שהבנק המלווה לא מעביר כספים, אישר את הביטוח (עמ' 13, ש' 4).

יתרה מזאת מר כספי העיד שהוא נסע עם מר סעדה לסוכנות הביטוח ולאחר הנפקת הפוליסה פיקססו את הפוליסה מסוכנות הביטוח לבנק כדי שיעביר את הכסף לפרוייקט (עמ' 12, ש' 26). יוצא אפוא שלו זו בלבד שהנתבעת היתה מודעת להגדלת שווי הביטוח, אלא שאף עשתה שימוש בפוליסת הביטוח המעודכנת כדי להמשיך ולקבל הלוואות מהבנק המלווה.

לאור עדותם של הגב' חדד ומר כספי מתבקשת המסקנה שללא אישורו של מר סעדה מטעם הנתבעת לא היתה מנפיקה התובעת פוליסה בתוקף (תוספת "1") לאחר נובמבר 2012; כי הנתבעת ידעה שמדובר בפוליסה מעודכנת לגבי שווי עבודות (בערכי כינון) של 39 מיליון ₪; וכי הנתבעת עשתה שימוש באותה פוליסה כדי להציג ביטוח בתוקף בפני הבנק המלווה לצורך שחרור כספים לטובת המשך ביצוע הפרוייקט.

1. יתרה מזאת, מר סעדה עצמו אישר כי הגיע לסוכנות הביטוח ושילם 20,000 ₪ נוספים (עמ' 16, ש' 15) בפריסה של 4 שיקים והעיד שנאמר לו "שעלה המחיר" (עמ' 16, ש' 14). לא ניתן לקבל עדותו של מר סעדה כי לא ידע על הגדלת שווי הביטוח או כי נאמר לו שאין לו חובות מעבר ל- 20,000 ₪. הדעת נותנת כי לו היה סבור מר סעדה ששווי הביטוח נותר 17 מיליון ₪, הרי שכבר שילם את מלוא הפרמייה המתחייבת בגין אותו שווי, כך שלא היה מסכים לדרישה לכאורה שרירותית להוסיף 20,000 ₪ עבור הביטוח. ממילא גירסה זו גם לא תואמת לגירסת מר כספי שסייע לו בפרוייקט ונכח איתו הן בפגישה עם מנהל מחלקת הסיקור והן בסוכנות הביטוח.

מכל האמור אני מוצא שהתובעת התנתה המשך כיסוי ביטוחי לפרוייקט בעדכון שווי ביטוח העבודות ל- 39 מיליון ₪ וכי הנתבעת אישרה הסכום, מאחר שנדרשה להמציא ביטוח בתוקף לבנק המלווה וכי רק לאחר אישורה הוצאה לה פוליסה (תוספת "1").

1. הוצאת פוליסת ביטוח לפי שווי (כינון) עבודות של 39 מיליון ₪ מעמידה את הפרמייה על 113,000 ₪. בניכוי סכום ששילמה הנתבעת בעת שעמדה הפוליסה על 17 מיליון ₪, ולאחר הפחתה שהסכימה התובעת ו/או סוכנות הביטוח לבצע מסכום הפרמייה, עמדה תוספת הפרמייה על 54,102 ₪ (ראו דמי הביטוח בתוספת "1"). מתוכם שילמה הנתבעת 20,000 ₪.

מכל האמור עומדת היתרה לתשלום שטרם שילמה הנתבעת על 34,102 ₪.

בהתאם לכך, ובתוספת ריבית והצמדה מיום הקמת הפוליסה ועד ליום הגשת התביעה, הועמדה התביעה כדין על סכום של 34,744 ₪ (סע' 5 לכתב התביעה); ואין אלא לחייב את הנתבעת בתשלום.

אני מוצא אפוא לקבל התביעה במלואה.

התוצאה:

1. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 34,102 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (2/3/15).

כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת סך של 1,800 (אגרות והוצאות עדים) ושכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ט, 18 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.