1. בפני עתירת העותר, נתין אריתריאה אשר הסתנן לישראל ביום 22.4.09, להורות על בטלותה של הוראת השהייה שהוצאה כנגדו, מיום 10.3.15.

תחילה, ביקש ב"כ העותר לצאת כנגד הליך השימוע שהתקיים לעותר, בנסיבות בהן נדחתה בקשתו של ב"כ העותר, אשר התלווה אל העותר בהליך השימוע, כי הדיון יתורגם מהשפה הטיגרית, השפה בה התקיים הליך השימוע, לשפה העברית.

לגופו של עניין, טען ב"כ העותר לאי חוקיות תיקון מס' 5 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד – 1954 (להלן: "החוק"), לאי חוקיות הקריטריונים שמכוחם מוצאות הוראות השהייה לשוהים, על ידי המשיבה, וכן טען לפגם בשיקול דעת המשיב בעת שהוצאה הוראת שהייה לעותר מקום שהתעלם ממצבו הרפואי והמשפחתי של העותר.

2. המשיבה דחתה את טענות העותר בכל הנוגע להליך השימוע. לדידה תקינות הליך השימוע מחייבת כי השוהה יבין את מה שנאמר בשימוע וכי אין כל חובה על משרד הפנים לממן מתורגמן על מנת שב"כ השוהה יבין את ההליך. לטענתה, מבצע השימוע דיבר את השפה הטיגרית שפה בה שולט המשיב.

לגופם של דברים טענה ב"כ המשיבה, כי דבר חוקיות תיקון מס' 5 לחוק תלוי ועומד בבג"צ ועל כן יש מקום להותיר ההכרעה לערכאת בג"צ.

אשר לטענות שנשמעו בדבר הקריטריונים המשמשים כבסיס למשרד הפנים ליישום החוק ובהתאם להוצאת הוראת שהייה לשוהים, חזרה והפנתה לפסקי דין שניתנו בבית משפט זה, התומכים בדבר תקינות הקריטריונים.

ב"כ המשיבה הוסיפה והדגישה, כי בנסיבות העניין לא הגיש העותר בקשת מקלט פרטנית ועל כן אך מתאים הוא יותר מאחרים להימצא במתקן השהייה בחולות.

אשר לנסיבותיו האישיות, חזרה וטענה, כי טענותיו הרפואיות ונסיבותיו המשפחתיות נבחנו כראוי על ידי המשיב, מה גם שקיימת סתירה בדבריו באשר לסוג המחלות מהן הוא סובל, וכי בפועל בהעדר עדות למצב בריאותי קשה, לא נפל פגם בהוצאת הוראת השהייה, מה גם שככל שיידרש לטיפול רפואי יוכל לקבל הטיפול במתקן רפואי מוסמך.

3. דין העתירה להתקבל מן הטעם, כי לעניות דעתי נפל פגם בהליך השימוע שהתקיים לעותר. הליך שימוע הינו הליך מנהלי שיש לבצעו באופן תקין.

השפה העברית הינה השפה הרשמית בישראל ועל כן יש להבטיח כי גם עורך הדין המייצג את השוהה במהלך הליך השימוע יבין את הדברים הנאמרים על מנת שלא תפגע זכות הטיעון, הנעשית לרוב על ידי ב"כ השוהה, בסוף הליך השימוע.

המשיבה נוהגת כדבר שבשגרה לקיים הליכי שימוע בנוכחות מתורגמנים, אשר נדרשים בדרך כלל לתרגם את הדיון מעברית לשפתו של השוהה.

בנסיבות דנן בהן השימוע התנהל בשפה הטיגרית, עדיין קמה החובה להבטיח כי הדברים הנאמרים יובנו לב"כ השוהה, שאין חולק כי רשאי לייצגו בהליך זה, ועל כן היה צורך בתרגום הדברים לשפה העברית על מנת שב"כ העותר יבין את הנאמר.

ככל שבחרה העותרת לשנות נהליה ולא לדאוג להתייצבותו של מתורגמן השולט בשפות, היה עליה להודיע לב"כ העותר על מנת שיוכל להיערך בהתאם.

יוער כי בהינתן הנסיבות בהן מבצע השימוע שלט בשפה העברית ובשפה הטיגרית וב"כ העותר היה נכון כי הדיון יתורגם לעברית על ידי מבצע השימוע, אך נכון היה כי מבצע השימוע יתרגם הדברים לעברית. ככל שנמנע ממנו מלעשות כן, היה על מבצע השימוע לעכב את הליך השימוע כדי לאפשר תרגומ.

סירובו של מבצע השימוע לדאוג לתרגום לשפה העברית פגעה בהליך השימוע ובזכות הטיעון של העותר.

מבלי לבחון לגופו של עניין את טיב הטענות אותן היה טוען העותר במסגרת הליך השימוע וסיכויי הצלחתו למנוע הוצאת הוראת שהייה לעותר בשלב השימוע, אני סבורה כי נוכח הפגם המהותי שנפל בהליך השימוע, פגם היורד לשורשה של ההחלטה שהתקבלה בעקבות השימוע, היא הוראת השהייה שהוצאה לעותר בתום אותו הליך, יש להורות על בטלותה.

4. בהינתן האמור אני מורה על ביטול הוראת השהייה.

בנסיבות העניין תישא המשיבה בהוצאות העותר בסך של 3,000 ₪.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ה,4 במאי04 מאי 2015, בהעדר הצדדים.