1. בקשה לתיקון המרצת פתיחה על ידי צירוף המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (להלן: בית החולים איכילוב), ומנהלו – פרופ' רוני גמזו כמשיבים נוספים בתיק, ולהורות להם לפרט בתצהיר האם התקיימו בביה"ח איכילוב הליכי בדיקה ו/או בירור ו/או דיון לאחר לידת בנם של המבקשים, באשר לנסיבות לידתו במומיו, לפרט אלו מסמכים נערכו בעת בירור המקרה ולהמציאם לאלתר למבקשים.

כן עותרים המבקשים להעברת הרביזיה שבוצעה בביה"ח איכילוב לבדיקות ה- MRI העוברי ו/או כל מסמך אחר שנערך בבית החולים בקשר עם בדיקות ה – MRI הנ"ל.

לחלופין ובמידה ויובהר כי אין מסמכים כתובים בנדון, עותרים המבקשים להעביר לידיהם סיכום כתוב וחתום ע"י הגורמים הרפואיים המוסמכים של כל הבדיקות ו/או הבירורים ו/או הדיונים מכל סוג שהוא שנערכו ביחס לבדיקות ה- MRI העוברי שבוצעו למבקשת 1 במהלך הריונה נשוא הבקשה וזאת תוך העלאת הדברים על הכתב עתה.

1. רקע הבקשה הינו תובענה שהוגשה על ידי המבקשים למתן צו המורה לבית החולים שיבא ומנהלו להמציא מסמכים הנוגעים להליכי בדיקת MRI עוברי שביצעה המבקשת 1 בבית החולים שיבא במהלך הריונה משנת 2011. בבקשה זו עותרים כאמור המבקשים להוסיף את בית החולים איכילוב ומנהלו כמשיבים נוספים.
2. כעולה מבקשתם של המבקשים, פנו הם לאחר הגשת התובענה לבית החולים איכילוב, אשר מסר להם כי כל המידע הנוגע לטיפול בבנם לאחר לידתו במומיו, נרשם רק ברשומה רפואית וזו נמסרה לידיהם במלואה. עוד מסר בית החולים איכילוב, כי על אף שהצוות הרפואי של בית החולים עיין בבדיקת ה – MRI שבוצעה בבית החולים שיבא במהלך ההריון, אין בבית החולים מסמך המהווה רביזיה של בדיקת ה – MRI.
3. תמצית טיעוני המבקשים היא, כי בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט להתיר תיקון כתבי הטענות בכל עת, בשל מעשה אחד או סדרה אחת של מעשים, שאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות, היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית, וכן להורות על צירוף בעלי דין שנוכחותם דרושה, כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק והכריע ביעילות בכלל השאלות הכרוכות בתובענה. מאחר ומדינת ישראל היא הבעלים של שני בתי החולים, יהא בתיקון המבוקש כדי לחסוך לטענתם כפל דיונים והליכים משפטיים מיותרים.
4. המשיבים מתנגדים לבקשה ואף הגישו בנוסף בקשה לסילוק על הסף של התובענה, בטענה כי אין כל בסיס משפטי לנהל גם את התובענה נגדם במסגרת הליך של המרצת פתיחה.

לגופם של דברים טוענים המשיבים, כי טענות המבקשים אינן מקימות עילה נגד בית החולים איכילוב וצפויות להידחות, וממילא התרת התיקון תסרבל את הדיון ותאריכו לשווא. כן טוענים הם כי אין מקום לחייב את הצוות הרפואי עתה להעלות על הכתב התייחסותו הרפואית לבדיקה שכלל לא נערכה על ידו, וכל התנהלות המבקשים היא איצטלה למטרתם העיקרית לשנות את מאזן נטלי ההוכחה במסגרת תובענה עיקרית.

1. המבקשים הגישו תשובתם לתגובה ובה חוזרים הם למעשה על טיעוניהם. בתמצית טוענים המבקשים כי מדובר בעמידה על זכויות מהותיות וסטטוטוריות של מטופל לקבלת מידע רפואי הנוגע לטיפול בו, בהתאם לחוק זכויות החולה, וזכותם לקבל את המידע המבוקש, לאו דווקא במסגרת תביעת נזיקין ובלא קשר אליה.
2. אחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, לא מצאתי להיעתר לה.
3. אין צורך לחזור ולהדגיש את החשיבות הרבה בעיני של הקפדה על שקיפות ביחסי מטופל - מטפל ותיעוד רפואי מדויק ומלא, כך שהרשומה הרפואית תשקף נאמנה את השתלשלות האירועים והטיפול הרפואי שניתן. כך גם בענייננו, זכאים המבקשים לקבל את מלוא המידע הנוגע לטיפול בבנם לאחר לידתו במומיו.

אלא שבענייננו, כך עולה מהבקשה עצמה, קיים הבדל מהותי בין עניינו של בית החולים שיבא לעניינו של בית החולים איכילוב. בעוד שבית החולים שיבא הודה כי נקט בהליכי בירור באשר לבדיקות ה – MRI העוברי ואולם מסרב הוא להמציא למבקשים את המסמכים הרלוונטים ומכאן תביעתם זו, הרי שאין מחלוקת כי בכל הנוגע לבית החולים איכילוב, נמסרה להם תשובה רשמית ממנו, לפיה כל התיעוד והמידע בעניינו של בנם מצוי רק ברשומה הרפואית אשר נמסרה להם במלואה, כשאין בביה"ח איכילוב כל מסמך נוסף מעבר לכך.

1. במצב דברים זה, נראה לי, כי הוספת בית החולים איכילוב כמשיב נוסף בתובענה זו, עלולה אך לסרבל את ההליך ולהאריכו שלא לצורך, תוך הטרדתם המיותרת של המשיבים המקוריים ובזבוז זמן שיפוטי.
2. לא מצאתי להיעתר במסגרת זו גם לעתירתם החלופית של המבקשים, לחייב את רופאי בית החולים איכילוב להעלות על הכתב עתה, בדיעבד, את תוצאות בדיקותיהם, ממצאיהם והתייחסותם לבדיקה הרפואית שנערכה על ידי בית החולים שיבא. לעניין זה מצאתי טעם בדברי ב"כ המשיבים, לפיהם לא זו בלבד שמסופק בעיני המקור החוקי לכך, אלא שיש בכך אף שינוי לכאורה של סדרי הדין ונטלי ההוכחה בתביעתם הצפויה של המבקשים.
3. ער אני לעובדה, כי לצורך הגשת תביעת רשלנות רפואית על המבקשים להגיש חוות דעת רפואית, ולצורך כך, נדרשים מלוא הפרטים הרפואיים הנוגעים לטיפול שבוצע. יחד עם זאת, הרי שגם אם אין די בתיעוד הרפואי המצוי בידי המבקשים לצורך הכנת חוות דעת (ואיני קובע כל עמדה בעניין זה), עומדת זכותם להגיש תביעה עיקרית ובמסגרתה לעתור לגילוי מסמכים תוך דחייה של המועד להגשת חוות הדעת הרפואית המושלמת עד לאחר קבלת מלוא התיעוד הרלבנטי (ראו לעניין זה דברי כב' השופט עמית, בע"א 1960/11 דוד אלמוג נ' שרותי בריאות כללית (פסקה 9 לפסה"ד מיום 6.5.2013):

"... בעניין גיא-ליפל עמדתי על כך שאם התובע פנה לנתבע הפוטנציאלי על מנת לקבל חומר והלה דחה את בקשתו, הוא רשאי להגיש תביעה ולדרוש מבעל הדין שכנגד את הראיות החסרות במסגרת הליכי גילוי מסמכים (שם, פסקה 101), שהרי לא ניתן לדרוש גילוי מסמכים לפני הגשת תביעה (ראו ע"פ 7528/95 הלל נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 89 (1996))."

1. מסקנה זו תואמת אף את הכלל להעדפה של מניעת ריבוי הליכים וריכוז ההתדיינות כולה תחת קורת גג אחת ובהליך אחד, שכן נראה לכאורה, כי בעקבות ההליך דנן מתעתדים המבקשים להגיש תובענה נזיקית נגד בית החולים איכילוב באופן שתובענה זו מהווה לכאורה פלטפורמה למעשה לקבלת סעדים אופרטיביים ממשיים בתביעה כספית עתידית. כידוע, הכלל הוא שבהעדר אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון, יש לנהל את התובענה בדרך רגילה בה יתבעו מלוא הסעדים האופרטיביים. לא מצאתי טעם כלשהו המצדיק התדיינות כפולה נגד בית החולים איכילוב, אשר הודיע כאמור שאין בידו כל חומר נוסף שלא נמסר למבקשים.
2. בנסיבות אלה נדחית הבקשה. הוצאות ההליך יובאו בחשבון במסגרת פסק הדין.

ניתנה היום, א' אדר ב' תשע"ו, 11 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.